53. הממשלה,
ישיבה י״ג, ירושלים[1]
6.5.1949
שׂיה בין זאבים
סדר היום: מבנה הצבא
הדיון נפתח בסקירות מפורטות של רוה״מ ב״ג
ושל הרמטכ״ל יעקב דורי, שנדרשו למשימות השונות המוטלות על צה״ל ועל שאלת ממדיו. הרמטכ״ל
הציע להעמיד את מצבת הצבא על 30 אלף איש לפחות. שר האוצר א. קפלן אמר, כי בהשוואה
לעמים אחרים החזקת צבא בן 30 אלף חייל זה צבא לא קטן.
השר מ. שרת: אומר
מילים אחדות על ההצעות שהוגשו על ידי הרמטכ״ל. איני רואה את עצמי בשום פנים ואופן
כבעל מומחיות מיוחדת בענייני צבא, אבל הייתה לי נגיעה ישירה בעניינים צבאיים בעבר[2] וגם עכשיו
[יש לי], באשר בתפקידי הנוכחי השיקולים הצבאיים מטרידים אותי ואינם יורדים מסדר
היום.
לא הייתה לי אפשרות לבדוק את הפרטים, ואיני יודע אם אני צריך לבדוק
אותם. הרושם הכללי הוא שהמספרים שנקב הרמטכ״ל מבוססים על הנחות ותביעות צנועות
ומתונות לפי המצב והצרכים. אומנם לא לפי היכולת שלנו לעסוק בהם, אבל יש מישהו
שצריך להיות אחראי לסיפוק צרכים אלה ולא להציע רק מבחינת היכולת. מבחינה זו רואה
אני תביעות אלה צנועות ומתונות.
השוואות עם ארצות אחרות לגבי הממוצע של צבא ביחס למיליון תושבים אינן פותרות בשבילנו את הבעיה, כי אינני יודע אם יש מדינה, שבאופן
יחסי בירך או ענש אותה אלוהים בגבולות כאלה.
בי״ת, אינני
יודע אם יש בעולם מדינה המשולה למדינתנו מבחינת היותה שיה בין זאבים
כפי שהננו עדיין כיום. אני מתאר לעצמי שעם גידול היישוב והתבססות השלום - לא
החלטית אלא יחסית - עם התקדמות עניין השלום נתקרב ואולי נגיע, ואולי אפילו נעבור
את הממוצע שהזכיר כאן שר האוצר. אם אני מניח שמדינת ישראל תאכלס בקרבה בתקופה לא
כל כך רחוקה שלושה מיליון נפש - אזי גם אם נניח, שהצבא בינתיים יגדל ב-50 אחוז מכפי
ההערכה ששמענו כאן - הוא לא מוכרח לגדול ב-50 אחוז כי האוכלוסייה תיכנס לארץ וההתיישבות
תגדל ואפשר יהיה גם להפחית. אני מניח, בכל זאת, שהצבא יגדל ב-50 אחוז ואז
יהיו 45 אלף חיילים על 3 מיליון תושבים והיחס יהיה של 15,000 חיילים
למיליון תושבים, ונגיע לאותו ממוצע שישנו בעמים אחרים, למרות הגבולות הארוכים שלנו
ולמרות שמוקפים אנו ערבים. ואינני יודע אם תהיה אחווה ורעות בין עמנו והשכן כמו
בין שווייץ ושכנותיה. אך מוכרחים אנו להתרגל למחשבה, שבשנה הקרובה עלינו לחיות
חיים לא נורמליים.
מזה נובעות כמה מסקנות;
אל״ף, נובעת
מסקנה שאנו צריכים להתרגל למחשבה, שבתקופה הקרובה ביותר יהיו השירותים החיוניים
מקוצצים, כי עומדים אנו בפני ברירות חדות מאוד. בשום פנים ואופן לא נוכל בתקופה
הקרובה ביותר להתפרק מהנשק. זה עניין של חיים וקיום. כל השאלות של קליטת עלייה,
פיתוח, חינוך, בריאות וכך הלאה - זה הכרחי וטוב ויפה ברגע שאנו קיימים. זה לא יכול
לגעת בשורשי הקיום שלנו. איני צריך לומר, שזה מטיל חובה כפולה ומכופלת של צנע
וקימוץ אכזרי. זה מחייב הסברה עמוקה של המצב בצבא עצמו. ישנה סכנה שהקימוץ והצנע
ישברו את רוח הצבא והוא לא יהיה המכשיר שיכול להיות בגבולות מצומצמים אלה. מגיעים
אלינו הדים וקולות שונים מכל מיני מקומות בעניין זה ומותר לי לחשוש באופן בלתי
מוצדק מאשר לא לחשוש כאשר החשש מוצדק. הרמטכ״ל הזמין אותי להרצות בפני הקצונה, חֶבֶר
[סגל] הפיקוד של הצבא מדרגה ידועה ומעלה, על שאלות מדיניות. תוך כדי ההרצאה נתקלתי
בצורך להרצות על שאלות הכלכלה. זה ציבור שיכול לקלוט הסברה כזאת ורואה בזה יחס של
כבוד ואמון אליו אם יכניסו אותו לפני ולפנים של ידיעת הצרות הכלכליות של המדינה.
זה ציבור בעל הכרה אזרחית ומדינית גבוהה מאוד. ועלינו לתת לו את ההסברה הדרושה.
יש לדאוג, קודם כל, לדעת קהל של הצבא עצמו, שדבר זה יחדור לכל תא
צבאי ואנשי הצבא ידעו שזו מדינה ענייה וכל המשימה שלה זוהי קליטת עלייה והיא
מחייבת את המשק לקיים משטר של צנע. אך גם אם ייעשה הדבר במידה מקסימלית, יש לזה
גבולות וגבולות אלה הם תפקידים אחרים המוטלים עלינו בתקופה זו.
לא אחזור על דברים. מסקנה חשובה אחת זה משטר ההתיישבות בגבולות.
איני צריך לומר עד כמה זה חשוב וחותם אני על כך בשתי ידיים.
מסקנה שנייה חשובה
נוגעת למדיניות הממשלה וגם לחינוך הציבור - וזה עניין השלום. עלינו לחתור
בכל המאמצים להחיש ולבסס את השלום עד כמה שרק אפשר. אומנם גם לשם החשת השלום
הכרחית אי-התפרקות מהנשק, כי סודות מוחלטים אין בעולם. אומנם שכנינו מגזימים
בהערכת כוחנו, אך עלינו לדאוג לכך, שלא יגזימו בכיוון הפוך ויחשבו שהתפרקנו עד
לעשרת אלפים. המסדר שהיה בירושלים ביום העצמאות, לפי הדין וחשבון שקיבלתי, מילא
לפי דעתי תפקיד מדיני כביר, כי ירושלים היא חזית והלגיון יודע כל הנעשה בעיר זו,
כי כל הקונסולים נמצאים היום כאן ומחר בעיר העתיקה, והכוח שהפגנו בירושלים הוא לנו
לברכה רבה. עם כל הדרו של המצעד התל-אביבי - אין לו אותו ערך מדיני במובן הפגנתי
כמו שהיה למצעד בירושלים.
אך הציבור שלנו אינו מבין
את בעיית השלום. הוא סבור שיכולים אנו להילחם ולכבוש ולעשות הכול בתקיפות ולא נורא
אם נחיה במשטר כזה מי יודע כמה זמן, וכך הלאה. אם חותרים אנו ברצינות לשלום, הרי
שלום זו פשרה ואין זו הכתבת תנאים בכל עניין. זו, על כל פנים, גם פשרה ופשרה מכילה
בתוכה גם ויתורים כאלה או אחרים. בכל ויתור יש חשבון. והקושי לעשות ויתורים נובע
לפעמים מתוך שיקול יסודי לגופו של עניין האומר שוויתור כזה אסור לעשות, כי נותנים
את הדין לפני ההיסטוריה. אך לעתים קרובות הקושי לעשות ויתור נובע אך ורק מהקושי
להסביר את הדבר לדעת הקהל, מהצורך להסביר לו זאת, כי אחרת הרוח מתערערת והמשטר
מתפורר. זה מציג לפנינו בעיה חמורה של חינוך דעת הקהל ואני רוצה להגיע למסקנה כיצד
לעשות זאת.
עלינו להכשיר את דעת הקהל להבין את מצבנו ואת בעיית השלום ומה היא מחייבת. למעשה, נדמה לי שלשנה
הקרובה עלינו להתרגל למחשבה, שהצבא יבלע לפחות 50 אחוז של
התקציב ואולי קצת יותר מזה. דובר כאן על שליש ואחר כך על שני שלישים, ואני רוצה לומר שתקציב הצבא יהיה 50 אחוז ולכל
היותר 60 אחוז מהתקציב הכללי ואין
מנוס מזה.
הערות:
