14. הממשלה הזמנית, ישיבה ל״ה[1]

19.1.1949

הסכם על פינוי החטיבה המצרית מפלוג׳ה

 

סעיף ב׳: סקירות

 

השר מ. שרתוק: אני רוצה למסור על פרשיות של משא ומתן או מגע בשלוש חזיתות. קודם לכן אמסור תוכן מברק שקיבלתי מיושב ראש ועדת הפשרה:

״להוד מעלתו מיניסטר לענייני חוץ. יש לי הכבוד להודיע להוד מעלתך, שוועדת הפשרה לארץ-ישראל, שהוקמה על פי החלטת העצרת, נכנסה לישיבתה הראשונה אתמול כאן (פירוש הדבר ז׳נבה ב-17 בחודש). הוועדה החליטה לקבוע מקום מושבה הרשמי בירושלים, לפי אותה החלטה מ-24 בינואר 1949. הוועדה אומרת לבקר בקרוב ערי בירה של הארצות הנוגעות לעניין ארץ-ישראל, ואני ארשה לעצמי לבוא שוב במגע עם הוד מעלתך בעוד כמה ימים בשאלת הסידורים לשם ביקורנו אצל ממשלתכם״.

 

קודם כל לעניין רודוס. ברודוס חלה עוד התקדמות. ביומיים האחרונים עמדה על הפרק שאלת פינוי החטיבה הנצורה בפלוג׳ה. הושג הסכם בעניין ונקבע, שהפינוי יתחיל ביום ג׳, 24 בינואר, ויושלם תוך חמישה ימים. אנשינו הודיעו, שאם עד 23 בחודש יתברר שאין הסכם על שביתת נשק - הריהם רואים עצמם פטורים מהתחייבות זו. ההצהרה נתקבלה על ידי המתווך, שהכיר שבמקרה זה זכותנו לעכב את הפינוי ויודיע למועצת הביטחון שהאשמה היא במצרים. אנשינו עמדו על תביעתם, שהפינוי לא יהיה בכיוון לרצועת החוף אלא בכיוון למצרים. הדבר נתקבל. דרך הפינוי עוברת על פני עזה תחת פיקוח או״ם. אני מתאר לעצמי, שאילו תבענו שהפינוי יהיה על פני באר-שבע, עסלוג׳ ועוג׳ה, הייתה ודאי התשובה שזה מן הנמנע, מפני שהרסנו את הגשר לאבו עגילה.

האנשים שלנו ניסו לתבוע, שהפינוי יכלול את הנשק האישי והמיטלטלים של האנשים, אבל לא יכלול את הציוד הכבד. אנשי או״ם סירבו אפילו למסור הצעה זו למצרים. פירושו של דבר כניעה ולא הסכם על שביתת נשק. אבל הסכימו להבחין בין הציוד הקל לבין הציוד הכבד.

הסידור הוא כזה: הצבא, שישוחרר לפי שיעורים יומיים, ינוע בנשקו האישי ובמיטלטליו בלבד. בסוף יסולק הציוד הכבד ויועבר לנקודה מסוימת בתחום מצרים, כפי שיקבע ראש המטה של או״ם. שם ייחתם בטבעת או״ם ויעמוד תחת משמר של או״ם ויימסר לידי השלטונות המצריים לאחר שייווכחו שלטונות או״ם, ששביתת הנשק מקוימת למעשה. אנשינו ברודוס אומרים שהרמה של הריפורטרים הארצישראליים אינה מהגבוהות ביותר. הם רודפי סנסציות ואין לעכבם. כל אחד מנסה למצוץ ידיעות מהאצבע.

אחר כך נכנסנו למשא ומתן על קווי שביתת הנשק. אנשינו תבעו לפי ההוראה, שהצבא המצרי כולו יסתלק מתחום ארץ-ישראל וקווי שביתת הנשק יהיו בין הגבול הארצישראלי של המנדט ובין מדינת מצרים.

במברק של איתן[2] נאמר, שבשיחה הראשונה עם המתווך ויועציו תבעו אנשינו את הגבול המצרי-ישראלי כקו שביתת הנשק והוצאת הכוחות המצריים מתחומי הארץ. מתגובת המתווך לאחר שיחותיו הראשונות עם המצרים, ומהשיחות בין שילוח לבין היועצים המדיניים של המשלחת המצרית ובין שאלתיאל[3] לבין הקצינים המצריים - אלו היו שיחות בלתי רשמיות, בלי תיווך או״ם. נתקבל רושם, שאין להוציא מכל חשבון אפשרות שהמצרים יסכימו לפנות אזור החוף [רצועת עזה] אם הדבר לא יהיה כרוך בהסגרת האוכלוסייה הערבית לשלטון ישראל.

המשלחת שלנו רוצה להיות מוכנה לכל אפשרות שתבוא בחשבון והיא מונה כאן ארבע אפשרויות:

פירוז אזור זה ומסירתו לאו״ם,

הוצאת הכוחות המצריים ומינהל מקומי תחת פיקוח ישראל,

הוצאת הכוחות המצריים ומינהל מקומי תחת פיקוח מצרים,

הוצאת הכוחות המצריים והנחתת מושל מצרי אזרחי.

ישנה גם אפשרות חמישית - שלטון משותף של ישראל ומצרים.

וכאן אני רוצה לחוות דעתי. קשה לי להעלות על הדעת, שהמצרים יסכימו ברצון ובמסגרת שביתת הנשק לפנות רצועת החוף, כשהם עוד מניחים, שמחמת דבר זה לא נשבור את שביתת הנשק. לכן סבורני שהדיון על בחירה בין האפשרויות הוא דיון בעלמא ואין לו אחיזה במציאות. התייעצתי על כך עם ראש הממשלה והמסקנה שלנו היא, שעלינו לפנות בתביעה למינהל מקומי תחת פיקוחנו על יסוד אדמיניסטרציה ערבית מקומית. אם אין הדבר בא בחשבון, יש לעשות מינהל מקומי תחת פיקוח מקומי או מינהל משותף שלנו ושל מצרים.

עכשיו אקרא לפניכם מכתב ממר [ראובן] שילוח בדבר שיחה שהייתה בינו לבין היועצים המדיניים של המשלחת המצרית:

״אתמול נפגשתי לשיחה בלתי רשמית עם עבדול מונעם מוצטפה ועומר לוטפי - היועצים המדיניים של המשלחת המצרית.

המשכתי ברוח שיחתו של אליאס [אליהו ששון] איתם. התחלתי במסגרת עמדתנו בעניין פלוג׳ה. אמרתי כי אין כוונתנו להשתמש בפלוג׳ה לשם לחץ פוליטי, אולם מטעמי ביטחון צבאי לא נוכל לשחרר האנשים עד שלא יישאר בלבנו צל של ספק ברצונם של המצרים בשלום. עבדול מונעם חזר והצהיר, כי כל חפצם הוא חיסול הסכסוך. המצרים נוכחו כי שגו שגיאה חמורה בכניסתם למלחמה. מצרים והמזרח התיכון זקוקים לשנות שלום ויציבות כדי להתמסר למעשי בניין וקדמה. הערבים והיהודים בני דוד הם ועליהם לסייע איש לרעהו. הם מבינים עמדתנו לגבי פלוג׳ה ושטחים, כי אין אנו מתכוונים לנצל את צרתם למטרות פוליטיות.

מכאן עברנו לעניין הגבולות. שאלתי מה עמדתם. השיבו כי באו לרודוס בהוראות ברורות להגיע איתנו לידי הסכם על שביתת נשק על יסוד ההחלטות של מועצת הביטחון ושאלו אם אנו מכבדים את החלטות המועצה. אמרתי כי אומנם מדיניות ממשלתנו היא לכבד ולציית לכל החלטה בינלאומית, אולם יש החלטות שנתקבלו לאור מסיבות מסוימות, ואם אין מקיימים אותן מייד פג ערכן באשר המסיבות השתנו. המצרים החמיצו הזדמנויות בסירובם להיענות להחלטת המועצה והעצרת בשעתן. לשאלתם מה עמדתנו בעניין קווי שביתת הנשק, עניתי ברורות: אין זכות לכוחות מצרים לשבת בתחומי ארץ-ישראל, ואין זכות לכוחות ישראליים לחדור לטריטוריה מצרית. אנו מצדנו הקדמנו ועזבנו עמדות צבאיות חשובות באדמת מצרים - הארכתי הדיבור על חשיבות העמדות הללו וגודל הוויתור שוויתרנו - ואנו מניחים, שהמצרים אף הם יפנו כוחותיהם מתחומי הארץ. הסברתי, כי שקלנו הרבה לפני שהחלטנו לפנות את העמדות שלנו באדמת מצרים - עשינו זאת רק כדי להוכיח למצרים את כנות גישתנו. הוספתי ואמרתי, כי המזל שיחק לנו, שהחלטנו על פינוי עמדות לפני האינטרוונציה הבריטית. אילו הקדימה האינטרוונציה הבריטית, היינו נאלצים לסרב בכל תוקף לפנות עמדות אלו. השיבו, כי כערבים ומצרים הם מבינים מה פירוש כבוד לאומי. עבדול מונעם ניסה להסביר ההבדל בין טריטוריה ישראלית לבין אזור עזה, שאף לפי החלטת העצרת אינו שייך לישראל. יתר על כן, הדגיש כי קשה יהיה למצרים להסגיר הערבים לשלטון ישראל - בכל השיחה השתמשו במונח ״ישראל״, ״יהודים״, אך לא במונח ״ציונים״. אמרתי, כי אם הם יבינו ויסכימו שעליהם לפנות תחומי הארץ, נוכל לדון יחד על מוצא הוגן לגבי האוכלוסייה הערבית באזור עזה. לזה השיבו, כי שיחות רודוס מוגבלות בשביתת נשק צבאית והנושאים שהזכרתי אני חורגים ממסגרת זו ויש להשאירם למשא ומתן על שלום, אשר הם מקווים - לא יאחר לבוא. בנקודה זו הרחבנו את הדיבור על סיכויי השלום ועל הטובה שתצמח לשתי המדינות ולמזרח התיכון כולו משלום זה. השתמשתי הרבה בחומר, שציידני בו ד״ר מרון לפני צאתי.

הרושם הברור שלי הוא, כי המצרים מתכוונים בכל לב לסיים את השיחות בהסכם. לגבי פינוי הכוחות המצריים מאזור עזה יתעקשו מאוד בעיקר מחשש שיאשימו אותם בהסגרת ערביי האזור לשלטון ישראל, אולם ייתכן שיסכימו למשטר בינלאומי זמני באזור. אני כשלעצמי איני שלם עם התוכנית למסירת האזור לפיקוח בינלאומי. אינני יודע אם רצוי לנו לפתוח עתה לשלטון בינלאומי בכל שטח שהוא בארץ. אני מבקש מאוד שתעיינו היטב ותשלחו לנו הוראות ברורות בעניין זה.

דוד שאלתיאל נפגש אף הוא לשיחה פרטית עם ראש המשלחת הצבאית והרושם שלו בדרך כלל מזדהה עם רשמַי״.

 

עד כאן על פרשת רודוס.

אשר ללבנון, הייתה הבוקר פגישה בראש הנקרה ונתברר שהצד שכנגד לא הביא ייפוי כוח מספיק. בידו מכתב מראש המטה הלבנוני, ואילו אנשינו הביאו מכתב אומנם חתום על ידי ראש המטה, אבל חתום גם על ידי שר החוץ. איש או״ם אף הוא אמר שזה אינו בסדר ועליהם להביא ייפוי כוח על דעת הממשלה ובשם הממשלה. שוב ניסו לומר, שקודם כל עלינו לפנות את הכפרים, אבל אנו אמרנו שאין לדבר על כך ובשעה שידובר על שביתת נשק - נדבר גם על הפינוי. הם קיבלו על עצמם להודיע עד יום שישי על קביעת הפגישה הבאה ועל הסכמת הממשלה לשיחות.

איש הלבנון כיבד את אנשינו ואת אנשי או״ם בארוחה. זה היה כיבוד נאה מאוד, וששון השתמש בהזדמנות זו לשיחה פרטית עמו בחדר אחר וביקש למסור דרישת שלום לראש ממשלת הלבנון ולהסתמך על השיחות שהיו לו עמו בפריס. אמר, שהוא מצפה שהעניין יהיה בסדר.

הלבנוני שאל על הנעשה ברודוס ואם אמת הדבר, שהמצרים אינם מתנגדים להופעתנו בשם ממשלת ישראל, ואם הסכימו למונח ״ממשלת ישראל״. ששון אמר: בהחלט, וכך נערכים הפרוטוקולים וזוהי ההופעה שלנו ולא אחרת. לעת עתה נתפזרו ללא תוצאות.

לגבי הקו שלנו - ההוראות שקיבלה המשלחת הן:

לברר אם משלחת הלבנון מתכוונת לשביתת נשק בלבד, או בדעתה לעבור מייד אחרי שביתת הנשק למשא ומתן על שלום, ולפי זה לנקוט עמדתה או להניח עניין השלום לתאריך בלתי מסוים בעתיד. בשני המקרים אנו מפנים נקודות בלבנון, ובשני המקרים אין אנו מפנים כולו. אפילו הכוונה לשלום - אנו שומרים בידינו משלטים מסוימים עד לשלום - מפנים יותר ומניחים בידינו פחות מתוך נימוקים צבאיים בלבד. עליהם לפנות את ראש הנקרה הארצישראלי. זה כולל גם חילוף שבויים ועצורים.

אשר לעבר-הירדן - היה מגע בלתי רשמי וסודי ביומיים האחרונים. באנו בקובלנה, שממשלת עבר-הירדן הזמינה את אנגליה להנחית צבא בעקבה, ושאלנו אם לכבודה של ממשלת עבר-הירדן להפגין כפיפותה לאנגליה ואם זה לפי רוח השיחות שבינינו. על כך באה הצהרה נמרצת מאוד ונרגשת מאוד, שבאו לידי ביטוי בהרבה מרירות, מתוך השפלה עצמית, שמעולם לא ביקשו זאת והועמדו בפני עובדה. הם השביעו אותנו שבשבועות הקרובים לא נתגרה באנגליה ולא ניתן להם פתחון פה להוסיף ולקלקל את המצב. אם יהיה הסכם ברודוס - עבר-הירדן תהיה מוכנה להיכנס למשא ומתן על שביתת נשק, אבל לא קודם לכן. הם אינם גורסים כמקום המשא והמתן את רודוס, הוא יכול להיות אף כאן.

אנשי עבר-הירדן הזהירו אותנו בפני מסירת עזה למצרים. משיחה זו נסתמנה מסקנה מעשית אחת, ואולי תוסק מסקנה שנייה: עניין חילוף השבויים.

מסתמנת קומבינציה כזו: יש אי-שוויון גמור לגבי מספר השבויים בינינו לבין המצרים לטובתנו ובין עבר-הירדן לבינינו לרעתנו.

עבר-הירדן בידה שש מאות ושבעים שבויים יהודיים: אנשי גוש עציון, אנשי העיר העתיקה ואנשי נהריים. בידנו תריסר שבויים של עבר-הירדן.

אשר למצרים - בידנו אלף ומעלה שבויים מצריים, והמצרים בידם 15 שבויים יהודים.

לאחר כל מיני בירורים בינינו לבין עבר-הירדן, שגילתה בהם יוזמה רבה, מסתמנת קומבינציה כזו: תמורת השבויים המצרים שנחזיר למצרים תחזיר לנו עבר-הירדן את השבויים שבמפרק. סידור זה נוח לעבר-הירדן מפני שמתקבל שהיא ״העשירה את אברם״ - תוכל לומר למצרים, שבזכותה היא מקבלת את השבויים. דבר זה טעון בירור.

המגע עם המפקד של ירושלים ינסה לברר אפשרות של הרחבה והבטחת הגישה להר הצופים בלי להיכנס לשום שאלה פוליטית, אלא כחלק ממשטר ההפוגה הקיים עכשיו. הכוונה היא לא לשיירות, אלא לחופש גמור של גישה שלנו להר הצופים, לאוניברסיטה ול״הדסה״ - (השר ב. שיטרית: מה מידת האמת במה שנאמר בעיתונות, שהמשלחת המצרית ברודוס מורכבת משני חלקים?) - נכון, שיש במצרים אלמנטים שונים וכל האלמנטים מיוצגים, אבל הממשלה קרובה לארמון המלך יותר משהייתה ממשלה קודמת. האיש העיקרי במשלחת המצרית הצבאית - אף על פי שאינו הראש הרשמי - מקורב למשפחת המלך ואומרים עליו, שהוא מועמד לישא אחות פארוק, שנתגרשה מהשאה הפרסי. בין שני היועצים הציוויליים יש איש משרד החוץ ואיש אחד הוא יד ימינו של עזאם פחה.

 

הערות: