191. ישיבת הנהלת הסוכנות, לונדון - כ״ג יורדי הסירה - 18.12.1942
שם הספר  מאבק מדיני ב'
שם הפרק  191. ישיבת הנהלת הסוכנות, לונדון - כ״ג יורדי הסירה - 18.12.1942
כותרת משנה  אנגלית' פרשת העשרים ושלושה, פגישה עם קולונל סטנלי

191

ישיבת הנהלת הסוכנות, לונדון [1]

18.12.1942

(אנגלית)

כ״ג יורדי הסירה

 

פרשת העשרים ושלושה

 

מר שרתוק: רצוני לספר לכם על פרשה שאירעה בימי שיא שיתוף הפעולה שלנו עם ה-.[2].s.o.e באותם ימים של קרבות ביוון ובכרתים, כאשר סוריה הייתה אזור מועד לפורענות, רצו אנשי .s.o.e לעשות משהו בארץ זו. הם החליטו לפוצץ את בתי הזיקוק שבטריפולי, בהניחם כי [במקרה פלישה] הגרמנים ירצו להסתייע בהם. הם ביקשו מן הסוכנות היהודית להעמיד לרשותם מספר אנשים למטרה זו, ואנו נתנו להם עשרים ושלושה מבחירי אנשינו. אנשים אלה נבחרו מתוך מספר גדול הרבה יותר של מתנדבים, ובכללם שלושה מבין הארבעים ושלושה שהשתחררו מכלא עכו.[3] האנשים שנבחרו למשימה עברו אימונים מרוכזים ואליהם צורף מייג׳ור בארנס, מומחה לחומרי נפץ. הם שאלו ללא רשות סירת מנוע של ממשלת ארץ-ישראל.[4] הקצין הבריטי שהיה ממונה על המבצע היה מייג׳ור סר אנתוני פַּלְמֶר. רב החובל של הסירה היה אחד מאנשינו, צבי ספקטור. ברגע האחרון נפל מייג׳ור בארנס למשכב ולא יכול לצאת לפעולה ומייג'ור פלמר יצא במקומו. הסירה הפליגה מחיפה ב-18 במאי [1941] ומאז לא היה שום קשר איתה.

לאחר כיבוש סוריה [ביוני 1941], פעולה שגם בה לקחו אנשינו חלק מסוים, שלחנו כמה אנשים לחקור מה קרה לאנשי הסירה. נודע לנו כי אירעה היתקלות, אולם המידע היה קלוש. ההכנות למבצע היו חובבניות למדי. אנשינו השתתפו בהתייעצויות של השלטונות הצבאיים לקראת הפעולה וייתכן כי לא עמדו די על דעתם. ההנחה הייתה שבתי הזיקוק לא יהיו מוגנים, אך ככל הנראה היו שם פטרולים. התברר לנו, כי כמה מאנשי הסירה נקברו על החוף ואחד מאנשינו גילה את המקום ומצא שם חולצה של אחד הנספים ועליה ראשי תיבות בעברית. אולם אין ספק ששם לא היו שרידיהם של כל העשרים ושלושה. ייתכן כי הסירה שהייתה עמוסה חומרי נפץ התפוצצה בשעת ההיתקלות. לימים פשטו שמועות, כי סר אנתוני פלמר נראה בפריס.

כעבור זמן מה לא היה מנוס, למרבה הצער, מלהכיר באובדן העשרים ושלושה ואנו ניצבנו מול עשרים ושלוש המשפחות השכולות. היה עלינו להקציב להן תמיכות. כמה מהאנשים היו נשואים, אחרים תמכו בהוריהם. ביקשנו מאנשי .s.o.e להוון את התמיכות, אולם לא עלה בידינו להשיג מהם אישור בכתב.[5] כעבור זמן רב למדי בא לורד גלנקונר לארץ-ישראל והסכים לתת מכתב אישור - שאותו ניסח אוברי איבן[6] - שכלל המלצות נדיבות ביותר. המכתב הדגיש את האופי המסוכן של המשימה ואת אומץ לבם הרב של המתנדבים, וציין כי מפקד הפעולה היה סר אנתוני פלמר. לפני צאתי מהארץ חתמתי על עשרים ושלושה מכתבים למשפחות השכולות.[7]

 

פגישה עם קולונל סטנלי[8]

 

מר שרתוק: ד"ר ברודצקי ואני נועדנו עם קולונל סטנלי. מצאנוהו לבדו. ד"ר ברודצקי פתח והסביר מדוע לא נכח בפגישה הראשונה. היה ברור, שקולונל סטנלי סבור כי מדובר בפגישה פורמלית בלבד וכי כוונתנו לדון בבעיות מעשיות עם סר וויליאם בטרשיל במועד מאוחר יותר. קולונל סטנלי התעניין בפרטי מסעי ללונדון ואחר כך במצב בארץ-ישראל ובמהלך הגיוס לרגימנט הארץ-ישראלי. בנושא האחרון עניתי לו, כי הגיוס נמשך אולם אנו צופים קושי בהיענות נרחבת לגיוס משום שמהותו של הרגימנט לא ברורה. הצהרת השלטונות האחרונה בנושא זה לא הייתה מבטיחה, ואין ספק כי לא היה בה לעודד התנדבות. הרושם שנוצר הוא כי הרגימנט ימשיך למלא תפקידים סטטיים כשל פלוגות ״הבאפס״ ולא יצויד בנשק כיחידה לוחמת. קולונל סטנלי שאל האם לא היה בסופה של אותה הצהרה פסוק על עתיד הרגימנט. עניתי לו, כי יהודי ארץ-ישראל למדו להבין היטב משמעותן של הצהרות. עוד אמרתי, כי השלטונות הצבאיים לוחצים עלינו בהתמדה לספק אנשים לשירותים טכניים ולא לחיל רגלים. הצבעתי גם על התמיכות הבלתי מספיקות למשפחות החיילים, העומדות למכשול להתנדבות. מסרתי לו את איחולי עמיתיו בירושלים להתמנותו לתפקידו החדש ואחר כך הבעתי דעתי, כי יהודי ארץ-ישראל ויהודי העולם כולו יהיו מרוצים מאוד ממה שאירע בפרלמנט אתמול.[9] קולונל סטנלי אמר כי לא נכח אמש בפרלמנט, אולם שמע שהיה זה אירוע מרשים.

הבהרתי לקולונל סטנלי, כי הכל שואלים עכשיו איזה אמצעים ניתן לנקוט להצלת היהודים, ואחר כך דיברתי על האיסור.[10] קולונל סטנלי השיב, כי הם הבהירו את עמדתם בפגישות קודמות וכי בינתיים העניק סרטיפיקטים לבולגריה. אמרתי לו כי סרטיפיקטים אלה הוקצו לילדים, אך אנו מבקשים להציל גם בוגרים. קולונל סטנלי אמר כי הוא ממתין למידע מארץ-ישראל על אפשרויות הביצוע של העניין הבולגרי. התרשמתי בבירור מדבריו, כי הוא השיג משהו ממשי שהצריך את אישור קבינט המלחמה - (פרופ' ניימיר: מה יהיה הצעד הבא?) - אנו ניוועד עם סר וויליאם בטרשיל.

הפגישה עם קולונל סטנלי נקטעה בגלל פגישה אחרת שלו, אולם הספקתי להעלות בפניו את שאלת המחסור בכוח אדם בארץ-ישראל.

 

הערות:

[1] מתוך הפרוטוקול המקוצר. נוכחים: ד"ר זליג ברודצקי, משה שרתוק, בלאנש דגדייל, ברל לוקר, פרופ׳ לואיס ניימיר, יוסף לינטון.

[2] .Special Operations Executive - s.o.e - מִנהלת המבצעים המיוחדים של הצבא הבריטי.

[3] ב-5.10.1939 נעצרו 43 (המ״ג) חניכים ומדריכים בקורס מפקדים של ה״הגנה״, שהתקיים ביבנאל, כאשר צעדו משם למחנה האימונים שבג׳וערה. הנעצרים הועמדו למשפט צבאי שגזר עליהם עשר שנות מאסר ועל אחד מהם מאסר עולם. כולם שוחררו בפברואר 1941.

[4] סירת משמר של משטרת א״י, ״ארי הים״.

[5] הכוונה לאישור שהכ״ג, שלא היו מחוילים לצבא הבריטי, נפלו במלאם משימה צבאית.

[6] אבא אבן (2002-1915). בשנות מל״ע-2 קצין ביוון במפקדות הצבא הבריטי בקהיר ובי-ם ועובד המרכז המזרח-תיכוני ללימודים ערביים שהקימו הבריטים בי-ם. בתוך כך עמד בקשר עם אישי הנה״ס. בספטמבר 1946 הצטרף למחלקה המדינית של הסוה״י. לימים שגריר בוושינגטון ובאו״ם, ח״כ ושר חוץ.

[8] אוליבר סטנלי (1950-1896). שר המושבות 1945-1942.

[9] ב-17.12.1942, לאחר ששר החוץ אידן קרא בפרלמנט את הצהרת בעלות הברית שגינתה את פשעי הנאצים, וקבעה שהפושעים יבואו על עונשם, שאל הציר היהודי סידני סילברמן את השר אם הממשלה דנה עם בנות בריתה ״בעניין אמצעי עזרה קונסטרוקטיבים שאפשר לנקוט בהם מייד״. אידן ענה: ״זהו עניין של קושי גדול במיוחד. אנו נעשה כל שביכולתנו להקלת הזוועות, אך חוששני שמה שאנו יכולים לעשות הוא בהכרח קליל״. הציר ג׳יימס רוטשילד אמר: ״הריני מביע מעומק לבי הנרגש את רגש התודה הכן הממלא את נתיניו היהודים של הוד מלכותו בארץ זו, ובכל רחבי הקיסרות, על הגנאי הישר והנמרץ שהוכרז על ידי מר אידן. רבים מנתיני הוד מלכותו נמצאים בארץ זו, במעט או בהרבה, במשך דור אחד ולולא חסד אלוהים יכלו הם עצמם להיות כיום בין הקורבנות של הברבריזם הנאצי״. הציר מק-גוברן שאל אם כל אלה שיצליחו להימלט משטחי הכיבוש הגרמני יתקבלו בסבר פנים יפות בתחומי האומות המאוחדות. אידן: ״ודאי. רצוננו לעשות כל מה שאנו יכולים. גלוי הדבר, כי יש שאלות ביטחון ידועות שיש להתחשב בהן, אבל יהיה זה רצון האומות המאוחדות להבטיח ככל יכולתן מקלט לאנשים אלה. קיימים קשיים גיאוגרפיים ואחרים עצומים בעניין זה״. הציר קלוז שאל אם יכול בית הנבחרים לקום ולעמוד דומייה לאות מחאה על ״הברבריזם המגואל״. היו״ר השיב כי זהו עניין לבית הנבחרים עצמו - ״ואז קמו כל הצירים וכל הנוכחים ועמדו דומייה כמה רגעים״ (״דבר״ 20.12.1942).

[10] איסור כניסת פליטים משטחי האויב לארץ-ישראל.

 

העתקת קישור