161

ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים[1]

1.11.1942

(בוקר)

עליית פליטי פולין; גיוס לצבא

שאלות מדיניות

מר שרתוק: פנינו ללונדון וגם לחברים באמריקה בשאלת העולים [מטהרן] דרך עיראק. גם בלונדון וגם בוושינגטון טיפלו בשאלת מעבר הילדים. הודיע לי, כי הממשלה גם היא מטפלת בעניין זה, והם יודיעו לממשלת עיראק שלא ייתכן איסור על יהודים לעבור דרך עיראק. ד"ר גולדמן הודיע לי כי למרות בקשת הציר האמריקני בעיראק, החליטה ממשלת עיראק בשלילה בדבר מעבר. והוא, ד"ר גולדמן, מציע להעביר את הילדים באווירונים, אולם לנו ידוע כי אין אפשרות כזאת.

אגב, ד"ר גולדמן מוסר לנו כי הייתה לו שיחה עם ליטווינוב והלה הבטיח להמליץ בפני ממשלת רוסיה על מתן זכות יציאה ל-3,000 פליטים יהודים, ביניהם 600 רבנים. ידוע לנו כי השלטונות הפולניים[2] מוכנים לעזור בהעברת הילדים ועולים אחרים לגבולות ארצנו. הם עוברים את הדרך במכוניות שלהם. בעוד אנו מטפלים בשאלה זו קיבלנו ידיעה מטהרן, כי הטרנספורט הראשון של הילדים עומד לעזוב את טהרן ב-10.11, פירוש הדברים שהוא יצא יחד עם הטרנספורט הפולני. הודענו על כך למחלקת העלייה של הממשלה.

המפקדה הצבאית בארץ קבעה סמל לרגימנט הארצישראלי בדוגמת הכתוב במטבע של 100 מא״י.[3] בדעתי להתנגד לסמל זה, אם כי אין תקווה להצלחה. אני חושב להציע בסמל את השם ״ארץ-ישראל״ במילואו ולא ״פלשתינה א״י״, כי אין שם כזה בשפה העברית, ולמען הקל על הדבר אציע שהבטליונים היהודים יישאו סמל אנגלי ועברי, והבטליונים הערבים - סמל אנגלי וערבי. כבר אמרתי שאין סיכויים רבים להצלחה בעניין זה.

המפקדה מתכוננת עתה להקים שני בטליונים - יהודי וערבי. לאחר הקמת הבטליון הראשון יקימו מייד בטליון שני. יש לנו כיום 13 פלוגות מלאות ב״באפס״ ונפתחה כבר הפלוגה ה-14, זאת אומרת שיש לנו חיילים בשביל שני בטליונים ושלוש חמישיות של הבטליון השלישי. אישרו לנו כי מספר הבטליונים היהודיים לא יהיה תלוי לגמרי במספר הבטליונים הערבים. כן הודיעו לנו כי הציוד החסר עוד לבטליון הראשון נמצא כבר בדרך. כבר מונתה מפקדת הבטליון. הקולונל המפקד הוא אנגלי ידוע ורצוי לנו. גם המייג׳ור, זאת אומרת סגנו, יהיה אנגלי, אולם השלישי יהיה יהודי. גם העוזרים האחרים, כמו הסרג׳נטים האנגלים וכולי כבר מונו, אולם עקב התחלת ההתקפה במדבר נשלחו לתפקידים אחרים וזה יגרום לדחייה נוספת. עובדה היא, שרוב המתגייסים היהודים הולכים לפלוגות מקצועיות, ולא לחיל הרגלים, וזה מכביד קצת על הקמת הבטליונים.

אגב, בימים האחרונים ביקר בארץ קצין מהמפקדה בקהיר, העומד בראש הגיוסים. איש זה הרצה במחנה צבאי על כוחות האדם במזרח התיכון. הוא עמד על הצורך בתוספת רבה של אנשים, על הקושי הגדול בהבאת אנשים מאנגליה וכולי. כן קבע שקשה יהיה עתה לקבל אנשים מבנות הברית למזרח התיכון, הכוונה כנראה לאוסטרליה וניו-זילנד. מנה גם את בעלי הברית הפולנים והצ'כים והוכיח שמספרם מועט פה. במרכז הכוח של המזרח התיכון העמיד את ארץ-ישראל היהודית.

הוא קבע שנתנו כבר 18,000 איש ואישה לצבא, והעלה על נס בייחוד את היחידות המקצועיות שלנו. לדבריו, עבודתן נפלאה ואין להן תמורה, ודיבר על ההכרח הגמור שיש בגיוס דווקא לפלוגות אלו. הוא גם דיבר על זה שהיישוב היהודי בארץ שקוע בעבודה תעשייתית ובחקלאות הקשורים במאמץ המלחמתי, וקשה יהיה יותר ויותר להעביר אנשים לצבא מבלי להזיק למאמץ המלחמתי. את גיוס האישה היהודית הוא רואה כתגלית ודיבר על כושר פעולתן. הוא גם פה דיבר על גבולות וכל זה מסיבות כלכליות.

בהרצאתו דיבר הקצין על המעצורים הפוליטיים שנתקלים כאן בקשר עם גיוס היהודים. הוא הזכיר את הרג'ימנט שיקום, ציין בצער כי הציוד והאימון יישארו כמו שהיו ב״באפס״, ודיבר על ההכרח לחפש מקורות חדשים לכוח האדם. כוונתו קודם כל לכושים ובמידה שלא תהיינה נשים לבנות שתחלפנה גברים, יצטרכו לקחת בחשבון כושים[4] וכן גם גיוס של נתינים בריטיים ונתיני בני הברית במזרח הקרוב.

את דבריו אפשר לסכם, שהיישוב היהודי תרם תרומה חשובה למאמץ המלחמתי, אבל היישוב מגיע לגבולות האפשרויות ויש לחפש מקורות אחרים.

אנו עומדים עתה בפני הבעיה של המשך הגיוס - הן של גברים והן של נשים. חברי ההנהלה יזכרו, שבזמנו פנו אלינו אנשי הצי בדבר גיוס יחידה יהודית לצי. הכוונה הייתה לאלף איש למשמר תעלת סואץ. הם צריכים היו לשרת ביחידות היהודיות וללא הפליה בתשלום. לאחר בירורים ומשא ומתן רב, הודיעו לנו כי העניין יורד מעל הפרק, אולם אנשי הצי המשיכו לגייס בעלי מקצוע וגייסו 300 איש בערך. אלה עובדים בעיקר בנמל חיפה ובנמלי מצרים, וחלקם התחיל לעבוד גם באוניות, מהם גם בסירות טורפדו.

זה אחד הגיוסים המוצלחים ביותר שלנו, ואין קץ לתהילה שאנו שומעים מאנשי הצי. והנה, לפני ימים אחדים קיבלתי מכתב מנציג הצי בחיפה, בו הוא מודיע לי שקיבל הוראה ממפקד הצי בים התיכון לגשת לגיוס ארצישראלים כמלחים בצי. ידוע לנו, כי לגבי שכר וכולי לא תהיה אפליה לרעה, אבל אין חושבים הפעם למסור להם תפקיד מסוים כמקודם. הכוונה היא לעבודה בנמלים, באוניות והחלפת מלחים בריטיים. כאן יש איפוא פחות סיכויים לפלוגות יהודיות מרוכזות. בדעתנו להשיב למכתב זה, כי לדעתנו לא נוכל לקבל עתה עלינו להמציא אנשים בסיטונות. אנו נשתדל לגייס 200 איש ולאחר זה נשוב ונדון איתם.

כל זה מביא אותנו למסקנה, שיש להרחיב את צו הגיוס, להתחילו בגיל 19 ועד 35. הכוונה כמובן, כמקודם, לרווקים ונשואים בלי ילדים.

כן יש דרישה להכריז על גיוס חובה לנשים. עד היום גייסנו כאלפיים אישה, וברור שהיישוב יכול להוציא מתוכו עוד אלפי בחורות ויש צורך באלפי נשים. בצבא מעיינים עתה בהצעה לקבוע צו. הכוונה לנשים בגיל 30-20, רווקות או נשואות בלי ילדים. לנשים אלה תהיה הברירה:

א) להתגייס לצבא;

ב) עבודה במשק חקלאי;

ג) עבודה בחרושת למען הצבא.

בישיבה האחרונה של ההנהלה נידונה שאלת הוועדה לשכר עבודה, בינתיים נגמר העניין במינוי מועמדים מוסכמים לשני הצדדים.

בדעתי לגשת עתה לביצוע דבר נסיעתי ללונדון, וגם זה לזמן קצר. אני חושב להשיב לחברים באמריקה, כי אין לצערי כל אפשרות לצאת לארצות הברית, כי איני יכול להיעדר מהארץ לזמן רב. אני גם סבור כי מר בן-גוריון יחזור לאמריקה כעבור שניים שלושה חודשים.[5]

הערות: