126

ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים[1]

6.9.1942

ענייני הבטליונים. ד"ר מגנס וקבוצתו

שאלות מדיניות

מר שרתוק: בעיתונות הופיעו ידיעות על גדודי עבודה. אין כל כוונה לגיוס עובדים לגדוד עבודה, אלא לתת סטטוס ידוע לעובדי הדואר, הטלגרף, הרכבת וכדומה.

לפני ימים אחדים הוזמנתי לבקר אצל מפקד הצבא בארץ, וביקרתי אצלו ביום ה', 3 דנא יחד עם ד"ר יוסף. המפקד פתח ואמר שקיבל הוראה להזמיננו על מנת למסור לנו הודעה והסברה ביחס לרגימנט הארצישראלי ולתפקידיו.

תפקיד הרגימנט יהיה להלכה הגנה בכל פינות המזרח התיכון, אולם למעשה תפקידו יהיה הגנה בארץ ובארצות הסמוכות: ״להגן על מקומות התורפה ולשמש כוח נע מקומי״. מהתשובות לשאלותינו התברר, כי בטליונים אלה יהיו שונים בציודם ובאימונם מבטליונים רגילים של האינפנטריה במלחמה זו, ו״שונים״ במקרה זה פירושו נחותים. המפקד נמנע מלתת ביאורים מה יהיה בעצם ציודם של הבטליונים, הוא גם לא הודיע אם יהיה חלק מוֹבּילי בבטליונים.

לשאלותינו התיאורטיות, אם במקרה שלאחר הקמת הבטליונים תתהווה פרצה גם בחזית מצרים, ובשניים-שלושה בטליונים אפשר יהיה לסתום פרצה זו - האם ישתמשו בהם - השיב המפקד בחיוב, אז המשכתי בשאלתי: ברם, הרי אי-אפשר יהיה להשתמש בהם עקב אי-אימונם לתפקידי קרב מתאימים וגם מפני ציודם הגרוע, אבל המפקד בשלו, כי קיבל הוראה למסור לנו את דבריו והוסיף כי ידוע לו כי היהודים רוצים בצבא יהודי, ועל זה יש החלטה שלילית.

הערתי כי הודעת המפקד גרמה לנו אכזבה רבה. כנראה שמיניסטר המלחמה גריג, בהודעתו בבית הנבחרים, הטעה את הציבור באומרו שאלה יהיו בטליונים של האינפנטריה הרגילה. המפקד השתדל להסביר, כי הלא מטרת כולנו לנצח במלחמה, העניין המשותף לכולנו דורש עתה [הקמת] הבטליונים האלה לשם שמירה על מקום תורפה ועל מנת להוות כוח נע. השיבונו, כי אין אנו מזלזלים חלילה בתפקידי הקו השני וגם הקו השלישי, אבל אינה צודקת הגישה לשלול מאיתנו, או לא לאפשר לנו, להשתתף גם בקו הראשון. המפקד העיר כי הוא מבין לרוחנו, אבל זוהי הוראה שקיבל.

טלגרפתי ללונדון וביקשתי מהחברים לפנות מייד בעניין זה לממשלה (קורא את נוסח הטלגרמה).

הרושם שלי כי נוסח ההודעה החדשה לא היה מעשה בכוונה תחילה. כל הזמן ישנה התרוצצות בין שני גופים ביחס אלינו. ההודעה על הבטליונים באה כהפתעה בלתי נעימה לחוגים הגבוהים בארץ. נראה שהתחיל לחץ וכתוצאה ממנו בא הצמצום עליו הודיע לנו המפקד. בהודעת מיניסטר המלחמה על הבטליונים לא היה אף רמז כלשהו על הגבלה בתפקידיהם. גם בשיחה עם מזכירו של הגנרל, קולונל דגלס-בראון, דובר בפירוש על בטליונים רגילים והאיש נמצא במצוקה.[2] הוא הרגיש שהטעו אותנו. גם בשיחה עם אחד הגנרלים בקהיר דובר על הפיכת הבטליונים ליחידות קרב לשם הגנה על תעלת סואץ ומקומות שונים בארץ. אנו נצטרך להילחם נגד צמצום זה, אולם אסור לנו להביא לידי כך שהחלטת המפקדה תשפיע במשהו על הגיוס ועל הקמת הבטליונים. אנו מתקדמים כל הזמן באטיות. בעצם יש כאן עלייה בעצם יצירת הבטליונים, ואם לא יהיו כלל בטליונים לא נוכל להגיע ל״אמנסיפציה״. מסיבה זו אינני בעד פרסום הדברים כמו שהם, ואני מציע להנהלה למסור לי ייפוי כוח לנסח את הדברים על מנת למסרם לידיעת הציבור שלנו.

דבר זה מחייב עוד יותר את טיסתי ללונדון, ואני מבקש את ההנהלה לאשר את נסיעתי ללונדון. אם הכל יהיה כשורה אני מקווה לצאת את הארץ ב-23 בספטמבר.

לאחר השיחה עם המפקד נפגשתי עם המזכיר הראשי וגם איתו דיברתי בעניין זה. המזכיר הראשי העיר, כי הוא מתייחס באהדה ובהבנה גמורה לעמדתנו וגולל את כל האחריות לעניין על הצבא. אני איני בטוח כלל אם אין כאן תכסיס חיפוי, כי המזכיר הראשי אומנם אדם הגון, אבל הוא מזכיר ראשי לנציב העליון הנוכחי [מק-מייקל].

הייתה לי שיחה עם הקונסול האמריקאי [פינקרטון]. אגב, השיחה נקבעה מייד לאחר שובי ממצרים וניצלתי את ההזדמנות כדי לדבר איתו על ביקורו של וונדל ווילקי.[3] הקונסול אינו יודע עוד אם מר ווילקי יתעכב בארץ, אבל אם יתעכב ויראה כאן אנשים, ודאי אהיה בין הראשונים. מסרתי למר פינקרטון על השיחה עם המפקד ביחס לבטליונים. הקונסול האמריקאי הודיע, כי הוא מייד יטלגרף על הדבר לממשלתו, כי גם לו יש הרושם שהוא הטעה את ממשלתו בידיעות שמסר על הבטליונים.

דיברתי עם המזכיר הראשי גם על העלייה ועל המכסה לחודשים הקרובים. הוא הבטיח לטפל בדבר. כן נגעתי בשאלת הנייר והערתי שהיישוב היהודי בארץ אינו מוכן לחיות בדיקטטורה אינטלקטואלית של [הממונה] מר מאלפורד, שאינו מכיר את צרכיו התרבותיים של היישוב. יש ועדה המחלקת את הנייר לכל מיני צרכים. רצוי שבוועדה זו ישתתפו באי כוח הציבור, ואם תיקָבע מכסת הנייר לספרים עבריים, הרי ההחלטה על הופעת הספרים היא שאלה יהודית פנימית. אני יודע שהממשלה מתחשבת מאוד בדעתו של פַרֶל, מנהל מחלקת החינוך, אבל עלי להעיר כי מר פַרֶל אינו בקי בענייני הספרות והסופרים העבריים. אנו נהיה מוכנים להציע לממשלה מספר שמות, והממשלה תמנה את חברי הוועדה שתטפל בעניין זה. המזכיר השיב כי ההצעה מתקבלת על הדעת והוא יטפל בזה. בינתיים נודע לי שהממשלה הקימה ועדה המורכבת מה״ה [פרופ' שמואל הוגו] ברגמן, עגנון, ו[שלמה דב] גויטין ממחלקת החינוך הממשלתית.

שאלתי טלגרפית את מר בן-גוריון לתוכניותיו והתשובה הייתה כי הוא עדיין מחכה למקום באווירון. מזה ברור כי מר בן-גוריון עומד עוד על החלטתו לשוב לארץ, אבל לא ברור אם ישיג מקום באווירון.

מ״ש קורא את העתקי מכתביו של וייצמן למר לוקר מ-15 ביולי ומ-27 בו, ובהם סקירה קצרה על פעולותיו של וייצמן באמריקה ושיחותיו עם הליפקס, גנרל דיל, גנרל מרשל, סמנר וולס, הנרי וואלאס סגן נשיא ארצות הברית ורוזוולט.

מר בן-צבי: בעניין הבטליונים נראה שהייתה התקפת נגד מצד השלטונות והם הצליחו לצמצם את ההודעה. הנציב העליון אמר לי, כי לא יתעלף אם לא יאשרו בטליונים. הוא אומנם לא יתעלף אבל עשה פעולה מתנגדת כדי לצמצם את היקפם. בכל זאת יש לנו בטליונים ועלינו להמשיך במלחמתנו על מנת לתת להם אופי לוחם. אני מצטער שהגיוס לא גדל לאחר ההכרזה על הקמת הבטליונים. להיפך, הוא פחת. עלינו לדאוג שההפחתה לא תימשך. ואשר לנייר, הממשלה הודיעה לוועד הלאומי כי בדעתה להפסיק מ-15.9 עיתונים ולהשאיר מבין 65 העיתונים רק 29, וביקשה מאיתנו חוות דעת. הנהלת הוה״ל כינסה מסיבה של סופרים ועיתונאים ותודיע לממשלה את דעתה.

ד"ר שמורק: ברור שיש נסיגה מההודעה הראשונה של הממשלה בקשר להקמת הבטליונים, וחשובה מאוד נסיעתו של מר שרתוק ללונדון דווקא עתה. לדעתי אסור לנו להסתיר את הדבר מהקהל. עמדת ההנהלה וסיכוייה להבא עלולים לסבול מזה.

ד"ר סנטור: אשר לעניין הבטליונים אני מסכים בהחלט לקו שהציע מר שרתוק.

הרב פישמן: אסור לנו לרמות את עצמנו. שוב נחלנו מפלה. הבטיחו לנו ורימו אותנו, אבל אם רימו אותנו אסור לנו לרמות את קהלנו. אני מציע למר שרתוק ולד"ר יוסף להסביר לציבור את האמת המרה, כמובן בצורה שימצאו לנכון. חשוב ורצוי מאוד שמר שרתוק ייצא ללונדון.

יו״ר גרינבוים: לדעתי יש כאן הגזמה מצדנו. לא הבטיחו לנו ומשום כך לא הפרו שום הבטחה. דיברו אומנם על בטליונים אבל לא אמרו לאיזה בטליונים הם מתכוונים. אנו עדיין נמצאים במערכה ואינני רואה מה עלינו להסתיר ומה עלינו לגלות. גם אני בעד נסיעת מר שרתוק ללונדון, אבל לא רק בעניין זה. עליית יהודים מרוסיה היא חשובה מאוד, והכרחי שמר שרתוק יטפל במיוחד בעניין זה בהיותו בלונדון.

ד"ר יוסף: די שאחרים משלים אותנו, אבל אסור לנו להשלות את עצמנו. ברור שיש כאן מגמה לשנות את ההחלטה שנתקבלה קודם לכן. אנחנו יודעים את תגובתו של הנציב העליון לדבר הקמת הבטליונים ואסור לנו להיתמם. העניין אינו פשוט ואסור לעבור עליו בשתיקה. אנו הסברנו לקהל את דבר הקמת הבטליונים, ועלינו להודיע לו על השינוי, אבל אנחנו צריכים להשאיר למר שרתוק את ניסוח הדברים.

יו״ר גרינבוים: כל ההסברה שנתָנו לקהל הייתה מבוססת על פירוש שלנו להודעת מיניסטר המלחמה, אבל פירושנו היה נחפז למדי ומשום כך האכזבה. אסור לנו לתת פירושים סתם ואחר כך להגיד שרימונו. אנו מקבלים את הצעת מר שרתוק בדבר פעולה לשם שיפור טיבם של הבטליונים ונחכה לתוצאות. לאחר שהדברים יתבררו נדון על פרסום מצדנו. הציבור בדרך כלל אינו מאמין לפירושים. הוא מאמין רק למעשים.

ד"ר שמורק: לדעתי ניסוח הדברים על ידי המפקד ביחס לבטליונים פירושו שאלה אינן יחידות לוחמות ועלינו להילחם נגד המעטת הדמות.

מר שרתוק: אם ד"ר שמורק מתייחס לדברי המפקד, הרי הוא אמר במפורש שאלו הן יחידות לוחמות.

ד"ר שמורק: זה נכון שהמפקד אמר שהיחידות הן לוחמות, אבל הגדרת התפקידים מראה שהן אינן יחידות לוחמות, ואם נקבל הודעה רשמית אסור יהיה לנו לעבור על זה בשתיקה.

יו״ר גרינבוים: אי לכך נחכה עד לקבלת ההודעה.

מר שרתוק: אני לא הצעתי להסתיר את הדברים, אבל איני יודע מה מותר יהיה לנו לפרסם אם גם מטעמים צבאיים. גם איני יודע מה רושם דברי המפקד בציבור. הרי הוא דיבר על הגנה במקומות תורפה בארץ ועל כוח נע. הנקודה העיקרית היא שאין נותנים לבטליונים אלה ציוד ואימון דומה לבטליונים הרגילים של האינפנטריה של המלחמה הנוכחית, ונגד הגבלה זו צריכים לעמוד ובצורה הנאותה נצטרך למסור זאת לציבור.

יו״ר גרינבוים: אנחנו מסכימים לצעדים שבהם נקט וינקוט מר שרתוק במערכה זו, ולאחר שנקבל ידיעה מלונדון נדון מחדש אם להודיע על כך לציבור.

הרב פישמן: אני מסכים לדברי מר שרתוק ולא לדברי מר גרינבוים.

ד"ר שמורק: גם אני מקבל את דברי מר שרתוק.

יו״ר גרינבוים: אבל איני יכול להסכים להודעה לציבור שרימו אותנו. אנו יכולים להגיד שאנו נמצאים במערכה וכו'.

ד"ר יוסף: אם ההנהלה לא תאסור על מר שרתוק, הרי יצטרך להגיד דברים ברורים ולא הייתה כאן כל טעות בפירוש.

מר שרתוק: אני אגיד לקהל שייתכן שיהיה ניסיון להגביל או לצמצם את עניין הבטליונים ואנו נצטרך להיאבק נגד ניסיונות אלה וברור שלא אדבר לא על רמאות ולא על מפלה. הקהל שלנו יבין מייד שיש כאן חתירה.

יו״ר גרינבוים: אני מציע שלא תהיה הודעה לעיתונות בלי שתהיה החלטת ההנהלה בעניין זה.

מר שרתוק: מסכים.

הוחלט: ההנהלה רשמה בפניה את הודעתו של מר שרתוק על פעולתו בקשר עם הבטליונים. מסיבת עיתונאים תיקָרא רק לאחר הודעה בעניין זה בהנהלה.

תגובת ההנהלה לפעולת ד"ר מגנס וקבוצתו

מר שרתוק: דבר פעולתו של ד"ר מגנס אינו חדש ואין כאן כל מהפכה. יש איש ששמו ד"ר מגנס והוא נגיד האוניברסיטה העברית. תפקידו לפתוח ולנעול את עונות הלימודים באוניברסיטה, אבל הבעיה אינה בעבודתו באוניברסיטה. עובדה היא שיהודי בעל שם נוטל רשות לעצמו לנהל משא ומתן מדיני על דעת עצמו. לצערנו איני יודע את הדרך לאסור על ד"ר מגנס להיפגש עם אנשים ולשוחח איתם. נכון גם שבזמן האחרון עשה ד"ר מגנס ניסיון לסתור את הטענה שהוא מייצג רק את עצמו. הוא ארגן סביבו חוג אנשים, וייתכן שגם אלה אינם יודעים את תוכניותיו של ד"ר מגנס ועד היכן הוא מוכן ללכת. אני מוכן להניח שחלק מהם אינו יודע זאת.

אין ספק שפעולתו של ד"ר מגנס מזיקה. עצם יצירת החוג [אגודת ״איחוד״] מזיקה, כי זה מוליד בין הערבים והאנגלים סיכויים ותקוות שווא. חוגים אנגלים מסוימים חיים ביחס אלינו בגן עדן של שוטים. הם בטוחים שלאחר המלחמה ישוב האושר ליהודי אירופה ולא יהיה צורך כלל בעלייה לארץ-ישראל. למען הקל על עצמם את העניין הם רואים כי התאחדות עולי גרמניה נוהגת כארגון לא-ציוני או אנטי-ציוני, שאינו בעד השפה העברית. גם הארגון החדש ״איחוד״ הוא בשבילם מטעמים. זה מזיק לנו מאוד ויוצר אשליות, ואת הנהלת הסוכנות מציגים כקיצוניים. איני יודע איך למנוע זאת, אבל עלינו לדאוג שיידעו כי הקבוצה קטנה מאוד, אין לה כל תמיכה ביישוב. העם היהודי מיוצג על ידי הסוכנות, והיישוב היהודי - על ידי הוועד הלאומי. דברים אלה יש להסביר ברבים.

דברי המשתתפים בדיון שהתנהל לאחר דברי מ״ש מובאים במקוצר:

הרב פישמן: אני מצטער שמר שרתוק אינו רואה דרך להפסיק את פעולת ד"ר מגנס. ידענו להוציא את הרוויזיוניסטים מההסתדרות הציונית, אבל אנו נוהגים בכבוד ביחס לד"ר מגנס. בקבוצתו ישנם גם חברי הוועד הפועל הציוני. אני הייתי מוציא אותם מההסתדרות הציונית ואת ד"ר מגנס הייתי מוציא מהאוניברסיטה. מחובתנו להזהיר את הקהל מפעולתו המסוכנת של ד"ר מגנס שיש בה בגידה לאומית.

ד"ר שמורק: אני מקבל את עמדת מר שרתוק, כי פעולת ד"ר מגנס וקבוצתו מסוכנת מאוד, אבל איני מקבל את דעתו כי אין דרך למנוע אותה. פעולה זו עוד יותר מסוכנת כי היא נעשית בעת המלחמה ובזמן היאבקותנו הקשה על מעמדנו. לדעתי פירוש הדבר תקיעת סכין בגבנו. על ההנהלה ועל הוועד הפועל הציוני להכריז שכל פעולה כזו יש בה משום סכנה לציונות וכל העוסק בה מוּצא מההסתדרות הציונית.

ד"ר סנטור: לפנינו לא בעיית ד"ר מגנס, כי מדובר בחוג ידוע של אנשים בעלי שם שיש להם דעה מיוחדת, ולא מהיום. ההזמנה לפגישה יצאה בחתימת מספר אנשים שרובם ככולם חברי ההסתדרות הציונית. באסיפה השתתפו כמאה איש. להזמנה היה מצורף גם המצע - (שרתוק: אבל המצע הוא אנטי-ציוני) - אין איש מהם מתכוון לנהל משא ומתן פוליטי. הערבים יודעים היטב את המען של נציגות העם היהודי ומען זה אינו ד"ר מגנס. הרב פישמן וגם ד"ר שמורק מנסים לסתום את פיותיהם של אלה שלא בדעה אחת איתם. מה שאמרו אנשי ה״איחוד״ אמרו בזמנו גם מנהיגים ציונים חשובים. כאשר ד"ר וייצמן אמרם לפני עשר שנים הם היו בסדר,[4] ובפי ד"ר מגנס הם הופכים לאנטי-ציונים. אנו סוף סוף איננו חברים בארגון טוטליטרי. לפני כשנה ישבו בביתי יהודים וערבים ודיברו בשאלת היחסים של היהודים והערבים ואיני רואה בזה כל בגידה לאומית - (שרתוק: ודאי שלא) - אני נוהג תמיד להודיע למר שרתוק על פגישות מעין אלו, וברור שאין כאן משא ומתן פוליטי. בהנהלה הנוכחית יש רוב מסוים נגד דעותיו של ד"ר מגנס, אבל גם רוב זה עוד לא הצליח להחליט על המטרה הסופית, אבל אנו עומדים עוד על בסיס הכרזתנו לוועדת פיל,[5] והטקטיקה של דיקטטורה אינה הולמת אותנו. לפנינו הבעיה שבארץ-ישראל יש חוג ידוע הדוגל בשתי מטרות:

א) מדינה דו-לאומית;

ב) צירוף לפדרציה ערבית.

נגד דעות אלו אפשר להילחם, אבל ברור דבר אחד, שאין כאן משא ומתן פוליטי נפרד וגם אין כאן התיימרות לייצג את העם היהודי.

מר קפלן: אנו עושים שירות דב לעצמנו על ידי ניפוח העניין. קל להלהיב את האנשים, קשה מאוד להרגיע. מצע ה״איחוד״ עובר בשתיקה על השאלה העיקרית שלנו והיא עלייה יהודית. שתיקה בנקודה זו יש בה הונאת הציבור. המלחמה בדרך זו יכולה להיות רק על ידי הבהרת הדברים לקהל, ורע מאוד יהיה אם נעביר את המלחמה לפסים אחרים. אני מסכים שאסור לנהל משא ומתן פוליטי בלי אישור מראש של המוסד העליון של התנועה, אבל לא החלטנו לאסור תעמולה או חיפוש אהדה לדעה זו או אחרת. עלי גם להעיר כי ההסתדרות הציונית לא הוציאה את הרוויזיוניסטים מתוכה. הם עצמם עזבו אותה. גם אני רואה את פעולת הפרסום של ד"ר מגנס כהרבה יותר מסוכנת. ד"ר מגנס מפרסם מאמרים, בהם הוא מביע את דעותיו, בו בזמן שצנזורה [ממשלתית] סותמת את פינו. אין זו דרך טובה לוויכוח שאיש אחד יכול לדבר והשני מוכרח להישאר אילם, אבל לצערי איני רואה דרך למנוע זאת, אלא רק על ידי הסברה ציבורית.

יו״ר גרינבוים: האיש שמרכז את כל הפעולה הוא ד"ר מגנס וצריך שהוא לא יכהן בשום כהונה ציבורית. עליו להתפטר מנגידות האוניברסיטה ואם לא יעשה זאת, עלינו לדרוש ממנו זאת. אני מציע להטיל על שניים שלושה חברי הנהלה להכין הצעת החלטה לוועד הפועל הציוני. בהחלטה זו נגיד שהמצע [של ״איחוד״] אנטי-ציוני והמארגנים הם מתנגדים בדעותיהם לרוב בתנועה הציונית. כמובן שלא נוכל לדבר על ״תקיעת סכין בגב״, ״בגידה״ וכדומה.

מר שפירא: אני מציע להזמין את ד"ר מגנס וכמה מחבריו לישיבת ההנהלה ולדבר איתו דברים ברורים.

מר שרתוק: עצם יצירתו של ה״איחוד״ גורמת נזק. המצע הוא תעודה אנטי-ציונית באשר אין בו אף מילה על עלייה יהודית לארץ-ישראל, ואין להסתמך על דברי ד"ר וייצמן ב-1931, כאשר הייתה קיימת עלייה יהודית, ולהשוותם לשנת 1942 במשטר ״הספר הלבן״, כשהממשלה משתדלת להפסיק את העלייה. אראה נזק בכך אם נעשה רעש גדול מסביב לעניין, כי בזה יראו הפגנת חולשתנו. הוועד הפועל [הציוני] יוכל להגיב על ענייני ה״איחוד״ על ידי קביעת העובדה שהנהלת הסוכנות היא הנציגה של העם היהודי ושוללת כל משא ומתן פוליטי נפרד. לא הייתי מציע לדבר עם אנשים. אני מתנגד להזמנת ד"ר מגנס לישיבה.

יו״ר גרינבוים (מסכם): תיבָחר ועדה לניסוח הצעה בשביל הוועד הפועל הציוני. מסכימים שאין לפי שעה הצעה על הוצאת מישהו מההסתדרות הציונית.

הרב פישמן: אני מציע זאת.

לא היה תומך בהצעת הרב פישמן.

יו״ר גרינבוים: יש הצעה להזמין את ד"ר מגנס וחבריו לישיבת ההנהלה, מר שרתוק מתנגד להצעה זו. מר קפלן מציע להזמינם לוועדה.

בעד הצעת מר קפלן - 2 (סנטור, קפלן),

נגד - 3 (גרינבוים, פישמן, שמורק).

ההצעה נדחתה.

הערות: