108

משה שרתוק במסיבת עיתונאים, תל-אביב[1]

12.8.1942

אלפי מתנדבים לגדודים - צו השעה

ברצוני לעמוד על עניין אחד חשוב שהתרחש בחיינו מאז דיברתי לפניכם באחרונה.

לפני כעשרים יום שמענו דברי אהדה, הערכה ועידוד מפי המנהיג הגדול של העם הבריטי, וינסטון צ'רצ'יל.[2]

מתחילת המלחמה הופיע בה היהודי הן כקורבן והן כעומד במערכה. אך היו ימים שסִבלו ומלחמתו של היהודי נדונו להעלמה. זוועות החורבן והטבח שניתכו על ראש עמנו היו כאילו ענייננו הפנימי בלבד. במושב קברניטי הדמוקרטיה העולמית לא נשמע הֵדַם, זעקת השבר של המוני ישראל הייתה כקול קורא במדבר. גם המאמץ הצבאי של היישוב העברי, שבא להשיב מלחמה שערה, לא זכה להיפקד בפי השלטון. נגזר עלינו להתגייס ולהילחם כבני בלי שם. התנדבותנו לא נזקפה לזכותו של העם אשר בשמו ולמענו אנו יוצאים למערכה. המאמצים שנעשו באותם הימים להבקיע את חומת האלם עלו בתוהו.

איגרת הברכה אשר שלח ראש קבינט המלחמה הבריטי להפגנת יהודי ניו-יורק, היא וכמה הודעות שקדמו לה, באו לשים קץ לשיטה זו של התעלמות וטשטוש.

מר צ'רצ'יל קבע לעם היהודי את מקומו בין קורבנותיו של הנאציזם - המקום הראשון. הוא העריך את התפקיד שממלאים היהודים במערכה נגד היטלר בכל חזיתות תבל. הוא הרים על נס במיוחד את מפעל הגיוס של היישוב בארץ - לצבא ולכוחות ההגנה הפנימיים.

הערכה זו של התגייסות היישוב בפי ראש ממשלת בריטניה ובאוזני יהדות אמריקה קובעת את ערכה העולמי בשביל העם היהודי כולו.

שישה-עשר אלף החיילים והחיילות העברים, בני המולדת, שהתגייסו בעילום שם, אלפי הנוטרים העברים שעמדו על משמרתם הצנועה באומץ ובהתמדה - הם שהנחילו לנו את המעמד אשר זכה להכרה פומבית מצד ראש הממשלה הבריטית. תחזקנה ידיהם. ברוכים יהיו!

מפעל התגייסותנו עלה דרגה רבתי עם המעבר מפלוגות לגדודים, אשר עליו הודיע מיניסטר המלחמה לפני ימים אחדים. מעבר זה חל רק על פלוגות הרגלים שלנו. פלוגות אלו נקראו עד עכשיו על שם הרגימנט האנגלי ״באפס״. מעתה הן תהווינה חלק מהרגימנט הארצישראלי החדש.

יש לזכור, כי לא הרי הרגימנט בצבא הבריטי כהרי הרגימנט בצבאות יבשת אירופה. רגימנט בריטי אינו יחידת פיקוד וקרב. אין זה אלא שם ושלט שעליו מתייחסים הבטליונים, תפקידו המנהלי של הרגימנט אינו אלא לשמש מרכז של הרשמה ומשמרת לארכיונים. מבחינת פיקוד ופעולה מלחמתית הבטליון הוא חטיבה עצמאית. בטליונים מצטרפים לחטיבות פעולה יותר גדולות מבלי שים לב ל״מוצאם״, היינו לרגימנט שעליו הם נמנים.

פלוגות ״באפס״ הקיימות ופלוגות הרגלים שתקומנה תצטרפנה מעתה לבטליונים של הרגימנט הארץ-ישראלי, עברים וערבים לחוד. במידה שיימשך ויתרחב הגיוס לפלוגות חיל הרגלים, יגדל מספר הבטליונים.

בידינו להקים עכשיו כמה גדודים עברים להגנת הארץ ולמלחמה על גבולותיה.

ההכרזה על הבטליונים לא באה מאליה. זהו פרי פעולה מתמדת ותביעה בלתי פוסקת. משהושג הדבר - הפכנו מתובעים לנתבעים. אל לנו להסתפק בקיים. עלינו להגדילו פי כמה.

העובדה שרק פלוגות חיל הרגלים זכו לעלייה זו בדרגה מצדיקה את החשיבות המיוחדת שייחסנו תמיד לענף זה של גיוסנו. יש בעלייה זו שילומים וצידוק לניסיון הקשה שעמדו בו חיילי פלוגות אלו, אשר בילו ימיהם ולילותיהם בתפקידי משמר בלבד, ללא תנועה וחילופים.

צירוף הפלוגות לגדודים פירושו

יציאה מבידוד,

אימון יותר מעולה,

ציוד יותר משוכלל ומגוון,

פיקוד יותר מוסמך,

תכונה יותר יעילה לתפקידי קרב,

מסגרת יותר מקפת לכל פעולה צבאית,

אחווה יותר רחבה של אנשי הצבא.

חשיבותן של הפלוגות היהודיות בענפי שירות אחרים בעינה עומדת. פלוגות אלו עמדו בניסיונות חמורים - בעבודה מפרכת ובסכנות קרב. כל ענפי השירות שעליהם הן נמנות תובעים מתנדבים נוספים. אך האפשרות החדשה שנפתחה לפני פלוגותינו בחיל הרגלים מחייבת תגבורת ניכרת ודחופה של ההתנדבות לענף זה דווקא.

אלפי מתנדבים לגדודים העברים בחיל הרגלים - זהו צו השעה. ריבוי הגדודים העברים ירים את קרן היישוב במאמץ המלחמה ויחזק כוחו בהגנה על הארץ.

עם כל חשיבותם המכרעת של גדודי הצבא, לא הם בלבד יבטיחו את מלוא השתתפותו של היישוב במערכה להצלת המולדת.

ראש הממשלה, באיגרתו ליהודי ניו-יורק, ומיניסטר המלחמה בהודעתו לבית הנבחרים, הדגישו בצדק את חשיבות כוחות ההגנה המקומיים - ״ארגון ההגנה היהודית המקומית״ בלשון מיניסטר המלחמה - הלא הוא חיל הנוטרים, וביתר ייחוד - הכוח הנקרא ״משטרת היישובים העבריים״.

מיניסטר המלחמה הודיע על הגדלת הכוח הזה ועל השבחת אימונו. הודעתו בסעיף זה לא הייתה ברורה כל צורכה ויש לחכות לבירורים נוספים. בינתיים אין לנו אלא לחזור על תביעותינו הדחופות לחיזוק משטרת היישובים העברים ולהכשרתה למילוי תפקידי ״משמר מולדת״ בשעת חירום רבתי.

יש להרחיב במהירות את התיקונים החשובים שהוכנסו בזמן האחרון בתוכנית האימונים.

יש להגדיל בשיעור ניכר את הכוח העומד בקביעות על המשמר ומתאמן בהתמדה.

יש להגביר את שורות המילואים ולהכשיר לתפקידי ״משמר מולדת״ המוני אדם בערים שכיום אינם מנוצלים כלל להגנת הארץ.

גדודי צבא הרגלים וארגון חזק ורחב מידות של ״משמר מולדת״, שיהא מרוכז סביב הגרעין המנוסה של חיל הנוטרים - אלו הן המסגרות העיקריות לשיתוף היישוב היהודי במלחמת המגן על ארץ-ישראל. על השלטונות ליצור את המסגרות האלו. על היישוב למלאן.

מיניסטר המלחמה הצדיק את תביעת היישוב העברי להיות מגויס להגנת הארץ, אך פסל את תביעת העם העברי לצבא לאומי משלו.

התביעה לצבא עברי, ככל תביעה, ניתנת להידחות על ידי מי שהכוח בידו. הזכות לצבא עברי אינה ניתנת להישלל. זכות זו קיימת ועומדת עם קיומו של עם עברי בעולם ועם היות העם העברי צד נתקף במלחמה. העם העברי לא יחדל להכריז על זכותו ולתבוע את הכרתה. עד להכרת הזכות לא יחדל היישוב היהודי לעשות את חובתו במלחמה נגד הצורר במסגרת האפשרויות הניתנת לו - אפשרויות ההולכות ומתרחבות בלי הרף.

החידוש בהודעת מיניסטר המלחמה סר ג׳יימס גריג אינו שלילת הצבא היהודי. החידוש הוא - גדודים עברים.

להלן השיב מ"ש לשאלות ואמר בין השאר:

ניסיוננו המדיני בשנות המלחמה אינו מצדיק את ההנחה, שהקמת הגדודים העבריים היא שלב סופי בצורת השתתפותנו בהגנת הארץ ובמלחמה. נוכחנו לדעת, שיש שכר לפעולה המקימה עובדות, ויש שכר להיאבקות מדינית מתמדת. בטליונים יכולים להצטרף ליחידות קרב גדולות יותר מבלי שים לב להשתייכותם לרגימנט זה או אחר. השינויים הכמותיים האלה כרוכים גם בשינויים איכותיים.

הגשמת ההחלטה על הקמת הגדודים מחייבת מאמצים. היא מצריכה שינויים פנימיים בפלוגות ותוספת לפלוגות הרגלים בכוחות מסוגים אחרים. אולם ברור שקל יותר להיאבק על הגשמתה של החלטה מאשר על ההחלטה עצמה.

יש לזכור, כי המסגרת החדשה של בטליונים כוללת רק את חיל הרגלים ולא את שאר היחידות שלנו שבצבא. ייתכן שיש סיכויים לגיבוש היחידות היהודיות גם בשירותים אחרים, אך לפי שעה יש החלטה רק על חיל הרגלים. אשר לחיל העזר של הנשים, הרי גיוס הנשים היה מכוּוַן מתחילתו ליצירת יחידה גדולה של נשים ולא להכנסת יחידות נשים קטנות ליחידות גברים. דרך המלך של גיוס האישה - הקמת יחידת נשים גדולה לשירותי מלחמה שנועדו לנשים. זה כמה חודשים מוקמת פלוגה אחרי פלוגה ולמעשה אלה הן פלוגות יהודיות. גיוס הנשים הוכתר בהצלחה גדולה בהכרת ההמונים ביעילותו ובהרגשתן הטובה של המתגייסות. רמת העבודה של פלוגות הנשים הארץ-ישראליות גבוהה למדי. מובן שיש גם קשיים, ולפעמים סיבוכים קטנים, אולם הולכים ומתגברים עליהם.

ייתכן שנגיע גם לסימן [סמל] צבאי מיוחד, אולם לא בסימן העיקר אלא בקיום הכוח הצבאי ובצביונו. הובטחה האפשרות של מילוי כל הדרגות שבבטליונים, עד מפקד בטליון ועד בכלל, על ידי יהודים ארץ-ישראלים. ייתכן שעצם ההחלטה על הקמת הגדודים תאיץ את עלייתם בדרגה של קצינים יהודים בפלוגות ה״באפס״ הקיימות.

יש לנו עכשיו בצבא 137 קצינים יהודים ומהם 43 בפלוגות הרגלים, ו-10 קצינות מלבד רופאים, כ-80 במספר, ורבנים המשמשים בדרגת קצינים. יש לנו 4 מייג׳ורים בפלוגות ההובלה, מהם שניים אזרחי ארץ-ישראל ושניים אזרחים בריטים תושבי ארץ-ישראל, וכן שניים בחיל ההנדסה, 27 קפטנים שמהם 6 בחיל הרגלים.

גם לפני ההחלטה על הקמת הגדודים דאגנו להגברת הגיוס לפלוגות ה״באפס״, אך רבים מהמגויסים שלנו לבם הלך אחר שירותים אחרים. היו גם גורמים אובייקטיביים שהפנו את רוב המגויסים היהודים ליחידות אחרות. השלטונות הצבאיים מדקדקים מאוד לגבי ההולכים ל״באפס״ מבחינת הגיל והבריאות, והשיטה הצבאית הכללית במלחמה הזאת דורשת שכל מי שיש בידו איזה מקצוע-שהוא ישרת במקצועו, כי אז תהיה יעילות שירותו במלחמה גדולה יותר. רבים שהלכו ל״באפס״ הוצאו אחר כך משם והועברו ליחידות אחרות, כי הצורך בכוחות מקצועיים חריף מאוד ואנו ״נענשנו״ בריבוי כוחות מקצועיים. אך עכשיו הוטל עלינו מאמץ כפול ומכופל לגיוס ל״באפס״. כל המאמצים צריכים להיות מופנים להגברת הגיוס בכללו, ובייחוד הגיוס לחיל רגלים. אין להזניח גם את הגיוס לפלוגות הקשישים של ה״באפס״, שגם הן עשויות להצטרף לבטליונים. פלוגות אלה מיועדות להחליף את פלוגות הצעירים בתפקידי משמר ולשחררן להכשרה לתפקידי קרב.

יש לברך על כינוס החיילים המשוחררים באביחיל ועל יוזמתו להקים כוח מבין החיילים המשוחררים מהגדודים העבריים שבמלחמה הקודמת. הקריאה להתנדבות מופנית עתה לכל יישובנו שישתתף בהקמת היחידות האלה.

הקדשתי חלק מדברי הפתיחה שלי לנוטרות ול״משמר המולדת״. בזמן האחרון התגייסו כ-1,000 איש לנוטרות ונראה שבקרוב יהיה צורך בנוטרים נוספים. הנוטרות עומדת באותה דרגת החשיבות ממש כמו הצבא. אנו מחייבים גיל מסוים בהתגייסות לצבא, וייתכן שנצטרך להרחיב את מסגרת החיוב. אבל הנוטרים חשובים כצבא עצמו. כבר הושגו הרבה שכלולים בחיל הנוטרים ועוד הרבה טעון שכלול. יש הכרח בשיתוף מספר רב מאוד של גברים ב״משמר המולדת״. עם הדאגה לחייל תבוא גם הדאגה לנוטר וכבר יש שינויים לטובה בעניין זה. מכספי ״מגבית ההתגייסות״ יוקצבו סכומים לעזרה למשפחות הנוטרים ולטיפול בנוטרים - עזרה בסידור מטבחים מתוקנים, הוזלת האספקה, דאגה לסיפוק צורכי תרבות במחנות ובתחנות.

על השאלה אם נכונות הידיעות על משא ומתן המתנהל בין הנהלת ההסתדרות הציונית ובין ההסתדרות הרוויזיוניסטית בארץ על איחודן, השיג מ״ש:

הרוויזיוניסטים הודיעו לנו, שחל שינוי אצלם בעמדתם כלפי הגיוס במסגרת הנוכחית, ושהם מצטרפים לעמדה הכללית של היישוב והמוסדות המרכזיים ומחייבים את הגיוס לפלוגות יהודיות. כן הודיעו לנו על פעולתם לחייב את חבריהם לקיום מצוות ההתגייסות, ובאו אלינו בהצעות של שיתוף ותיאום. ההנהלה הציונית החליטה לפנות אל ההסתדרות הרוויזיוניסטית ולהציע לה לחזור להסתדרות הציונית, כדי למלא את כל החובות וליהנות מכל הזכויות. ההנהלה הציונית גם הודיעה לנציגי הרוויזיוניסטים על החלטה זו והוסיפה, שאם ההסתדרות הרוויזיוניסטית תיענה להזמנה זו, תעשה ההנהלה הציונית מצדה כל מה שתלוי בה כדי להבטיח לרוויזיוניסטים נציגות במוסדות ההסתדרות הציונית. נציגי הרוויזיוניסטים השיבו שהם מעריכים את ההזמנה הזאת ויביאוה בפני הקונוונט שלהם, העתיד להתכנס. מצדם הציעו, שההנהלה הציונית תמסור להם הצהרה על מדיניותה. על כך החליטה ההנהלה הציונית, שאין להיכנס למשא ומתן בעניין פרוגרמה מדינית כתנאי לכניסת הרוויזיוניסטים להסתדרות הציונית והודיעה לרוויזיוניסטים, כי מוטב להם להיכנס להסתדרות הציונית כדי להשתתף יחד עם שאר חלקים שבה במסגרת הסתדרות ציונית אחת המאוחדת בקביעת המדיניות שלה.

בינתיים נענינו לתביעת הסתדרות הרוויזיוניסטים, שיתנו להם עזרה מסוימת מכספי מגבית ההתגייסות היישובית לשם פעולות הגיוס מטעם הרוויזיוניסטים במידה שמכספי המגבית הזאת מוקצבים סכומים להוצאות בשביל פעולות הגיוס. הסכמנו, שלמנגנון הגיוס של הרוויזיוניסטים יוקדש חלק בהקצבות המגבית המיועדות להוצאות פעולת ההתגייסות באמצעות מרכז ההתגייסות של הסוכנות והוועד הלאומי על יסוד תקציב שיאושר על ידי מרכז ההתגייסות.

על ידי כך נפתרה הבעיה לגבי מגבית ההתגייסות, שמעתה, לפי הסכם זה, צריכים הרוויזיוניסטים גם לתת את ידם לה. מובן שנשארו עדיין הרבה שאלות פתוחות וייתכן כי עוד יהיו בירורים בעניינים אלה, אך דבר אחד צריך להיות ברור בהחלט: אנו רואים רק פתרון יסודי אחד, והוא הקמת אחדותה של ההסתדרות הציונית העולמית.

הערות: