106

מכתב אל י. גרינברג,[1] תל-אביב

10.8.1942

תשובה לשולל ההתגייסות

א.נ.

הנני לענות למכתבך מ-14 ביולי. הנחתך, כי ״הצלחתי להכריח״ את המוסדות העליונים לקבל את דעתי בענייני גיוס, משונה מאוד בעיני. אין אני מתיירא מהאחריות, חלילה, ואני מוכן לתת את הדין על כל מעשי ודברי, אך מדיניות הגיוס שאני דוגל בה היא מדיניות המבטאה לא רק את דעתם הקיבוצית והעצמית בהחלט של הנהלת הסוה״י והוהפ״צ, אלא המתאימה לפי הכרתי הגמורה להלך רוחו והמספקת את תביעתו של רוב גדול ביישוב העברי בארץ ושל רוב עוד יותר גדול בקרב היישוב הציוני. מגוחך להציגני כאיזה קוסם או מכשף הכופה בכוח להטיו את דעתו על המוסדות והציבור, יותר משיש בעניין הגיוס איזו השפעה אישית מיוחדת, פועל כאן הרצון של היישוב כולו לראות את בניו משתתפים במלחמה.

אשר לרעיון המקורי שלך, שיש להפסיק את הגיוס לצבא ולרכז את כל הכוחות בתעשייה, בחקלאות ובהתגוננות בפני ערבים, הרי קבלת רעיון זה פירושה למעשה הכרזה על ניטרליות יהודית במלחמה נגד היטלר. כי גם אילו היו היישוב והעם היהודי ניטרלים במלחמה, היינו עושים הכל כדי לקבל הזמנות מהצבא ולהסתייע במצב המלחמה לביצור משקנו. נגד ערבים אנו מצוּוים להתגונן בכל מקרה, בלי קשר עם עמדתנו כלפי המלחמה. רק על ידי התגייסותנו לצבא אנו ממלאים חובת עם במלחמה נגד שונאו בנפש. אני בטוח שרק מתוך שיקול דעת בלתי מספיק ואי-ראיית המסקנות המדיניות הנובעות מעמדתך, הגעת להציע מה שהצעת. שום מוסד או ארגון יהודי בעל אחריות לאומית-מדינית לא יטה אוזן להצעה כזאת.

לבסוף, מעולם לא אמרתי - לא באסיפה פומבית ולא באיזו ישיבה סגורה - כי ע״י גיוסנו לצבא אנו מקבלים לידינו ״שטר״ מדיני שיוגש לפירעון בבוא הניצחון. דברים כאלה לא יצאו מעולם מפי. להיפך, בכמה וכמה אסיפות אמרתי, כי בשום פנים לא נוכל להבטיח לעצמנו שגיוסנו יביא לנו את הישועה המדינית. אומנם הוספתי, כי ישנם גורמי שלטון בריטיים שעינם צרה בגיוסנו והם מכבידים עליו משום שהם חוששים כי ע״י הגיוס הם חותמים לנו על שטרות שיצטרכו לשלם אחרי המלחמה. אני מניח שבקיאותך בעניינים אינה מספיקה לך להכחיש, שכזהו יחסם לגיוס העברי של שלטונות בריטיים ידועים.

בכבוד רב,

מ. שרתוק, הנהלת הסוכנות היהודית

הערות: