93

ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים[1]

2.8.1942

נתוני הגיוס

שאלות מדיניות

מר שרתוק: בחודש יולי התגייסו לצבא ולצי 1,934 איש ואישה, מהם - 1,908 איש לצבא ו-26 לצי; 1,599 גברים ו-300 נשים.

זהו השיא בפעולות הגיוס שלנו. רק ביולי 1940, כשהיה הגיוס הגדול לחיל התעופה התגייסו 1,314 איש.

מספר המגויסים שלנו בכללו מגיע עתה ל-16,000. ביוני התגייסו 913 איש, וזה היה כפול ממספר המתגייסים במאי. נראה לי שבאוגוסט תהיה ירידת מה, אם כי העוסקים בעניין סבורים אחרת.

חלוקת המתגייסים ביולי כדלקמן: לחיל ההובלה - 425 איש; ה״באפס״ - 385, לחרושת צבאית - 374, מהנדסים מלכותיים - 292, תותחנים - 95, שירות רפואי - 10, שירותי נמל - 10, חפרים - 8.

באותו חודש יולי התגייסו גם 117 לא יהודים - 116 גברים ואישה אחת. אם ניקח את רשימת המתגייסים הלא-יהודים מראשית השנה, הרי נראה ירידה מחודש לחודש. כנגד 16,000 יהודים שהתגייסו, התגייסו 6,745 לא-יהודים, מהם נרשמו כבורחים 1,345 או למעלה מ-20 אחוז. בתוך מספר המתגייסים הערבים בכללו נמצא מספר של מאות רבות ערבים לא-ארצישראליים, שהשלטונות גייסו על חשבון הערבים הארץ-ישראליים.

ביקשנו לפני זמן את הממשלה להרשות לנו לגייס יהודים מסוריה ועיראק ליחידות הארץ-ישראליות. התשובה הייתה שמעיינים בכך. מר טורנובסקי[2] ביקר במצרים בשליחותנו ושם סודר שגייסו 25 יהודים מפליטי בנגזי ליחידות הארץ-ישראליות - (מר שפירא: מהו מספר היהודים תושבי הארץ, שהתגייסו לצבאות אחרים?) - מעריכים את המספר באלפיים, וזה לצבא הפולני, הצ׳כי והיווני - (מר שמורק: היה רצוי לדעת כמה יש אצלנו צעירים שחלה עליהם חובת הגיוס, כמה מהם שוחררו בגלל מצבם המשפחתי וכמה מהם נפסלו ומהו מספר המשתמטים).

ד"ר יוסף: בסרפנד עובדים שלושה רופאים: אנגלי, איש הגון מאוד, רופא יהודי שאנו סומכים עליו בהחלט, ורופא ערבי, היו תלונות שהרופא הערבי משתדל לשחרר את המתייצבים היהודים. השבוע גם כתבנו למפקדה בעניין זה, כי הגיעה אלינו תלונה מצד מתגייס, והצענו שאת המתגייסים היהודים יבדקו רק רופאים אנגלים ויהודים, אבל אין להפריז במספר הנפסלים על ידי הרופא הערבי. יש צעירים רבים המופיעים וממררים את חיי הרופאים עד שהם משחררים אותם, אבל בדרך כלל אמרו לי הרופאים שלנו, כי מספר הצעירים שלנו שאינם בריאים גדול מאוד. יש צעירים שאינם ראויים לשרת בצבא רגיל, אבל אילו היו מקבלים לצבא עזר סוג גימל, אפשר היה להשתמש גם בהם. גם בעניין זה פנינו לממשלה. לדעתי, אם נוריד את מספר החולים ואת מספר המשוחררים, יש עוד כ-40 אחוז שטרם התגייסו או משתמטים.

מר שרתוק: נראה לי שגם מספרים אלה טרם נבדקו. מספר הנפסלים כולל גם את אלה שדרשו לדחות את התגייסותם לשבוע או שבועיים, או כאלה שביקשו מהם להרכיב משקפיים, אבל עלי להעיר שמצב בריאותם של צעירינו בדרך כלל נמוך למדי. הנה, בדקו תלמידי בתי הספר התיכוניים ומצאו שאחוז גדול מהם אינו מתאים לשום שירות צבאי. גם מצב בריאותם של תלמידי האוניברסיטה אינו טוב.

ד"ר יוסף כבר מסר, שפנינו לממשלה בדבר קבלת חיילים מסוג גימל. על ידי כך היינו מפחיתים בהרבה את מספר הנפסלים. כן ניתנה הוראה, שאם איש בא להתגייס אין לשלוח אותו [חזרה], אלא אם הוא אינו מתאים לשום שירות צבאי.

כידוע אין אנו מתקדמים הרבה בגיוס לנוטרות. במפקדת חיל האוויר נתקבלה לא מזמן החלטה על הסדרת שמירת שדות התעופה, וההחלטה התכוונה לחלק את שמירת שדות התעופה בין יהודים וערבים, והיו צריכים גם להסיר את השמירה היהודית ממספר שדות תעופה. היו לנו בירורים במפקדת חיל האוויר, אבל נתקלנו בקיר אטום. העיכוב בהוצאה לפועל של החלטת מפקדת חיל האוויר היה בגלל סכסוך בין המפקדה והמשטרה. המפקדה דרשה שהמשטרה תהא אחראית למשמר שדות התעופה, והמשטרה טענה שהמפקדה היא שצריכה להיות אחראית למשמר זה. בינתיים הגיע לארץ מפקד חיל האוויר, ודיברתי איתו גלויות והזהרתי אותו על מעשה זה. עזרה לנו גם העובדה שקשה כיום לגייס ערבים לנוטרות. האיש התרשם מאוד מדברינו, אבל שוב חזר שלדעתו צריך להטיל את האחריות על המשטרה.

למחרת הודיעו לנו, ששדות התעופה בתל-נוף ורמלה, שעמדו להימסר לנוטרים ערבים, נשארים בידי יהודים ודנים מחדש בכל השאלה הזאת.

קורס הסרג'נטים של חיל הנוטרים שלנו נגמר, והסרג'נטים חזרו למקומותיהם. אלה מאמנים עתה כל אחד 5 אנשים. כן נשלחו למקומות רובים אנטי-טנקיים, מכונות [ירייה] ״בְּרֶן״ ועוד. זה שכלול רב במסגרת הקיימת.

מתנהל עוד משא ומתן על הרחבת חיל הנוטרים בכללו.

חברי ההנהלה קראו את הרשימה על שיחת ד"ר יוסף עם זקן השופטים בדבר מינוי שופט מחליף ערבי בבתי דין בתל אביב. זקן השופטים הגיע לא מזמן לארץ ויש לו יועצים משלו, והוא החליט למנות עורך דין ערבי היודע עברית כשופט מחליף בתל אביב. אם כי האיש מדבר עברית, אין הוא יודע לכתוב בה. ההחלטה עוררה התמרמרות גדולה בחוגי עורכי דין וגם בעירייה. אגודת עורכי הדין פנתה אליו ודרשה פעולה, גם עיריית תל אביב עשתה פעולה מסוימת וד"ר יוסף פנה לזקן השופטים. זקן השופטים אמר לו, שהוא רואה שכאן עניין מדיני, והוא יפנה לממשלה וישאל לדעתה. הייתה לי הזדמנות לשוחח בשאלה זו עם המזכיר הראשי. והרושם שלי הוא שהמזכיר הראשי אינו שמח כלל להצעה, ושמענו גם שהעניין ירד מעל הפרק.

ברם הנה הגיעה אלינו ידיעה חדשה, שבמקום לשלוח את השופט הערבי לתל אביב, החליט זקן השופטים לשלוח אותו כשופט מחליף למושבות, והן: רחובות, פתח תקווה ונתניה. שם מכהן עתה כשופט מר שיטרית.[3] אומנם המקומות הם יהודיים, אבל יש שם משפטים עם ערבים, ובייחוד יש משפטים פליליים נגד ערבים. זקן השופטים החליט כנראה להעביר את מר שיטרית לתל אביב, ולמנות במקומו את הערבי כשופט מחליף במושבות.

אגב, מר שיטרית יודע עברית מצוינת, יש לו אנגלית טובה והוא מדבר ערבית כערבי, אבל את המשפטים הוא מנהל בעברית.

המושבות היו כמרקחה. חֶבֶר המועצות [המקומיות] התאסף וטילגרפו לממשלה, לי היו שתי שיחות בעניין זה: עם מר סקוט ועם מר מקפרסון, וגם כתבתי מכתב והזהרתי אותו מפני מעשה זה, שהממשלה עומדת לעשות. חבר המועצות החליט להחרים את השופט הערבי ולהשפיע על האנשים להעביר משפטיהם לתל אביב.

בארץ ישנן נקודות יהודיות, ערביות ומעורבות. בתל אביב, כמקום יהודי טהור, מכהנים שופטים בריטיים ויהודים, בשכם - אנגלים וערבים, בירושלים וחיפה - יהודים, אנגלים וערבים, אבל כששאלתי את המזכיר הראשי אם היה שולח שופט מחליף יהודי לבית-שאן, ענה: נראה שלא (״probably not״). המינוי היה צריך לצאת לפועל ב-1.8, ואנו מחכים עוד לידיעות.

לשאלת הרב פישמן על מצב המשא ומתן עם הרוויזיוניסטים, השיג מ״ש:

מר שרתוק: בוועדת הביטחון יש עיכוב-קריאה מצד בא כוח הוועד הלאומי וגם מצד חלק מאנשי הסתדרות העובדים. אלה האחרונים דרשו לדחות את ההחלטה ואנשי ״האיחוד האזרחי״, התומכים בהצעתנו, הסכימו לדחייה. אני מצטער שהוועד הפועל של הסתדרות העובדים החליט בשלילה בשאלות הכספיות [של שיתוף הרוויזיוניסטים בכספי מגבית ההתגייסות], אבל ההנהלה תצטרך להכריע ואני איני מתכוון כלל לקחת בחזרה את הצעותי בעניין זה.[4] בינתיים נפגשתי שוב עם בא כוח הרוויזיוניסטים ומסרתי לו שהדיונים נמשכים ובאופן כללי מסרתי את תוכן ההצעות. כששאל על הנציגות בנשיאות ״מגבית ההתגייסות״, הסברתי שאין הצעה כזאת, כי הנשיאות היא אחד האורגנים שלנו ואיני רואה שיש להם מקום להשתתף בה, כי אינה מחלקת כספים. הם קיבלו את הדבר, אבל יחד עם זה ביקשו למנות גובה משלהם. הבטחתי להם להעביר את משאלתם לנשיאות ״מגבית ההתגייסות״, כי ההחלטה בעניינים אלה רק בידיהם.

להלן טען ד"ר שמורק ששיתוף הפעולה בין הנה״ס והממשלה בתחום המאמץ המלחמתי התעשייתי אינו מתנהל כשורה, שכן הממשלה מסרבת להעניק ליישוב מעמד כלשהו אלא "הופכת אותנו לעבדים שעליהם לעשות הכל ולא לדרוש כלום". ד"ר שמורק דרש להפסיק כל שיתוף עם הממשלה עד שיינתן ליישוב מעמד רשמי.

"בשטח התעשייה המאמץ המלחמתי [בא"] הוא כולו מאמץ יהודי, אבל הממשלה אינה רוצה להכיר בזה ולא רוצה לשתף אותנו במאמץ המלחמתי".

מר קפלן: הטענה של ד"ר שמורק, שאנו נמצאים במצב של עבדים, אינה מתאימה לגמרי למציאות. מניסיוני במשא ומתן עם הממשלה כמו על ארגון כוח האדם והלוואות למשקים להרחבת הייצור החקלאי, איני יכול לאשר את דברי ד"ר שמורק כי הממשלה אינה מתחשבת בהצעותינו. להיפך. הממשלה אינה מוכנה לתת לנו מעמד רשמי, אבל אין זאת אומרת שאין לנו כל השפעה על מהלך העניינים. [---] עלינו למחות נגד ההפליה, להוכיח בעובדות את השגיאות הנעשות מתוך חוסר קואופרציה ולתבוע מעמד, אבל לא להפסיק את הקואופרציה. אם נלך בדרכו של ד"ר שמורק, אני חושש שהממשלה כלל לא תיבהל ותשיג את העזרה מחוגים אחרים. מחובתנו להציל לפי שעה מה שניתן להציל ולא לאחוז באמצעים רדיקלים כהצעת ד"ר שמורק, כי דברים אלה עלולים להיות בעוכרינו.

מר שרתוק: השאלה שנגע בה ד"ר שמורק ימיה כימי המנדט וימי קיומה של ההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות היהודית. השאלה החמירה על ידי המאמץ המלחמתי, ועל כל הסתייגויות הממשלה המנדטורית שבאה תמיד לידי ביטוי נוספה הסתייגות חדשה - ״הספר הלבן״ [מאי 1939], ויצא ששיתופנו הפורמלי היום קשה יותר מאשר קודם, וזה בגלל ״הספר הלבן״. עוד לפני קיום ״הספר הלבן״ הזה לא הודתה הממשלה שהמנדט מחייב אותה להתייעץ איתנו בכל השאלות. בימי ווקופ[5] היו התייעצויות עם הסוכנות היהודית על הרכבת ועדות וכדומה, אבל לא תמיד שמעה הממשלה בקולנו, וגם כשקיבלה את הצעותינו היא בחרה באנשים אלה כאישים ולא כנציגי ההנהלה. לא פעם הדגיש ווקופ שהוא מתייעץ איתי בגלל האמון האישי שיש לו בי,[6] וחזר שכך היה נוהג גם ביחס לארלוזורוב המנוח. היו מקרים שהדגשתי, שאין כאן עניין של יחסים אישיים, אבל ההחלטה הלא הייתה תמיד בידי הנציב העליון ולא בידי.

היו גם מקרים שהנציב העליון הקודם [ווקופ] היה מזמין אותנו כסוכנות היהודית, אבל מעמד כפי שדורש עתה ד"ר שמורק לא היה לנו מעולם.

בדרך כלל קשה הוויכוח עם האנגלים בעניינים פורמליים. הם מעבירים אותך תמיד לעניינים מעשיים. לא פעם השתדלנו בלונדון לקבוע סטטוס לסוכנות היהודית, אבל הדבר לא עלה בידינו.

ד"ר שמורק אמר שיש לדרוש התחשבות איתנו, אבל מה פירוש המילה התחשבות אם ההחלטה נשארת בידי הממשלה? ישאלו אותנו, אבל הם יחליטו ויגידו שהתחשבו בדעתנו. גם דבר ביטול ההצעה הראשונה של ״חוק כוח האדם״ באה לפי הצעתנו. והנה, עד עתה טרם התפרסם חוק חדש ולא נוכל להוכיח שלא התחשבו בדעתנו. אבל להתחשב זאת אומרת לדרוש כוח החלטה, וזה וודאי גם ד"ר שמורק אינו דורש כרגע. כמובן שאפשר לעשות בירור העניין ולהוכיח על ידי עובדות את הנזק שנגרם על ידי חוסר שיתוף הפעולה - (ד"ר שמורק: אמרת שאף פעם לא התקיימה שיחה יסודית עם הממשלה על השתתפותנו במאמץ המלחמה) - שיחה כזאת יכולה להיעשות רק על יסוד חומר שיהיה בידינו. כמובן, אפשר לדרוש מהממשלה מעמד בשבילנו וזה יהיה מובן יותר מאשר לדרוש התחשבות. שיתוף פעולה פירושו שבוועדה יישבו גם נציגי הסוכנות היהודית וזה לא יינתן לנו עתה. חברי ההנהלה זוכרים את פרשת ועידת ניו דלהי,[7] שמסרתי פרטים עליה בהנהלה בזמנה. הממשלה חוששת מפני צבירת שטרות בידי הסוכנות היהודית וחיובה לעת מצוא, אבל עמדתנו אסור שתהיה חוסר קואופרציה. עלינו ליצור עובדות, ועל ידי מניעת עזרה לא נכריח את הממשלה להיענות לדרישתנו. עלינו להמשיך לדרוש, אבל אסור לנו להפסיק בינתיים את פעולתנו.

יו״ר גרינבוים: ההנהלה ביררה את העניין די צורכו. המחלקה המדינית מוכנה לשיחה יסודית עם הממשלה בעניינים אלה וגם לעיבוד תזכיר מיוחד, לאחר שהיא תקבל חומר מהמחלקות הנוגעות בדבר.

הערות: