67. מכתב אל הסופר שלמה צמח, ירושלים - פולמוס עם סופר - 12.7.1942
שם הספר  מאבק מדיני ב'
שם הפרק  67. מכתב אל הסופר שלמה צמח, ירושלים - פולמוס עם סופר - 12.7.1942

67

מכתב אל הסופר שלמה צמח,[1] ירושלים

12.7.1942

פולמוס עם סופר

 

לש. צמח שלום,

 

קראתי את מאמרך ב״מאזנים״ לחודש תמוז תש״ב.[2] זו לי הפעם השנייה שאני נתקל בביקורת שאתה מותח על הסוכנות היהודית בשל עמדת ״על תנאי״[3] שנקטה, כאילו, לגבי הגיוס לצבא. כיוון שנבצר ממני להבין לאיזה ״תנאי״ אתה מתכוון, וחוששני שיש כאן ערבוב מושגים, אציין להבהרת העניין את שלוש הלכות היסוד שקבעו את עמדת הסוכנות היהודית בעניין הגיוס ושימשו קו לפעולתה מתחילת המלחמה ועד היום.

א. הסוכנות תבעה, ועודנה תובעת, את זכותו של העם היהודי להשתתף במלחמה הזאת ע״י צבא לאומי משלו, בדומה ליתר העמים בני ברית.

ב. הסוכנות לא הציגה מעולם את מילוי התביעה הזאת כתנאי לגיוס. אדרבה, היא קראה לגיוס וגייסה הרבה אלפים של מתנדבים לצבא הבריטי במשך כל התקופה הארוכה, שבה התנהל משא ומתן על הקמת כוח יהודי צבאי, מבלי לחכות למימוש המשאלה הזאת, והיא הוסיפה לקרוא לגיוס ולגייס בפועל לצבא הבריטי גם לאחר שהמו״מ נפסק, בהפר הממשלה הבריטית את הבטחתה המפורשת להקים כוח יהודי צבאי. דומני שאיני צריך להדגיש, כי הסוכנות הציעה לממשלה הבריטית עזרה צבאית וקיימה את הצעתה זאת ע״י גיוס בפועל מבלי לתלות את עזרתה בשום תנאי של תגמול מדיני, לא לימי המלחמה ולא לאחריה.

ג. בכל פעולת הגיוס שלה, מתחילת המלחמה ועד היום, עמדה הסוכנות על כך שמתנדבים יהודים יצטרפו ליחידות יהודיות בכל מקרה שהמסיבות הצבאיות מאפשרות זאת. בהתאם לסייג זה המלווה את העיקרון, ולמרות ההיסוסים שהיו כרוכים בדבר, שלחה הסוכנות עוד בתחילת המלחמה מאות מתנדבים ליחידות טכניות מעורבות מאנגלים ויהודים; בהתאם לו היא סייעה עוד לפני שנתיים להתגייסותם של 1,500 איש לחיל התעופה, אף הוא שירות מעורב; בהתאם לו היא מגייסת כיום מתנדבים יהודים לחיל התותחנים, אשר גם יחידותיו מעורבות מאנגלים ויהודים. לעומת זה, בהתאם לעיקרון עצמו ומתוך שיקולים מדיניים ומעשיים כאחד, התנגדה ומתנגדת הסוכנות באופן מוחלט לכל ניסיון לערב יהודים עם ערבים ביחידות משותפות. בכוח הסברה מתמדת, ועמידה בלתי פוסקת על המשמר, היא הצליחה לפעול שהעיקרון של יחידות עבריות טהורות יתקבל על ידי השלטונות הצבאיים הלכה למעשה כמעט לגבי כל ענפי השירות.

כן הצליחה הסוכנות, על ידי טיפול מתמיד, לחסל את היחידות שמזלן הרע גרם להן להיוולד מלכתחילה מעורבות, או להתערבב במשך זמן קיומן בתוקף המסיבות, עד שכיום הזה אין קיימת אף יחידה מעורבת אחת של יהודים וערבים בתוך כל היחידות הארץ-ישראליות הנמצאות בשירות פעיל. ושוב, בהתאם לאותו עיקרון, שקדה ושוקדת הסוכנות לחלץ את החיילים היהודים ממשטר של שירות מעורב עם בריטים, אשר הניסיון הוכיח כי הוא כרוך, במתכוון ושלא במתכוון, במעמד של נחיתות ליהודים, ולצרף מהם יחידות או חטיבות יהודיות טהורות כדי לאפשר להם הופעה יהודית לאומית, אחריות צבאית מלאה, חיי תרבות עבריים והווי יהודי ארץ-ישראלי.

 

זוהי מערכת העובדות. המונחים ״על תנאי״ או ״ללא תנאי״ שאתה נוקט אינם הולמים אותה כלל. ולמען הבן את פשר ביקורתך עלי להציג לך את השאלות הבאות:

א. האם, לדעתך, חטא חטאה הסוכנות היהודית בהרימה על נס את תביעת העם היהודי לצבא משלו? אם כזוהי דעתך, הרי אתה מחמיר לגבי עמדת הסוה״י יותר מהממשלה הבריטית, אשר נתנה את הסכמתה העקרונית להקמת כוח צבאי יהודי, ולא עוד אלא מינתה מפקד לכוח זה, אף נכנסה במו״מ מעשי עם הסוכנות היהודית על פרטי הגשמת התוכנית, כגון אופן בחירת הקצינים ואימונם, שפת הפיקוד, סמלי הכוח היהודי וכו' וכו' עד לבחירת שירי-לכת עבריים שיושרו בכוח זה. העובדה שהסכמה עקרונית זו הופרה כעבור זמן, בגבור מצוקים על אראלים, ודאי שאינה יכולה לשמש הוכחה לאי-צדקת הדרישה כשלעצמה.

ב. האם אתה סבור, כי משגה היה בידי הסוכנות היהודית בקובעה את העיקרון של יחידות יהודיות? ואם כן, הסבור אתה כי תעמולת הסוכנות היהודית, אפילו אם באו לעזרתה כל סופרי ישראל, בעד יחידות מעורבות של יהודים וערבים - היינו, בעד יחידות שבהן מוטל היה על בחורים יהודים לחלק עם ערבים את משכבם ופתבגם, ליצור איתם יחד הווי של בליל שפות, להתנגש איתם על כל צעד ושעל בחיי יום יום ולחרוד תמיד לפורענות שתבוא בעטיים ביום עברה - אם תעמולה כזו היה בה סיוע כלשהו להרחבת תנועת ההתנדבות לצבא בקרב היישוב היהודי?

ג. אך אם תשובתך על שאלותי הראשונות תהא שלילית, כי אז מהו ״התנאי״ הנפסד והפסול אשר בו סייגה הסוכנות היהודית, לפי ידיעותיך, את נכונותה לסייע בגיוס לצבא ואת קריאתה ליישוב להתגייס? היכן קראת ומפי מי שמעת "תנאי" כזה?

אתה כותב: "רק זה עתה יצאנו מתוך ערפילי 'על תנאי' אחד שהשתלט כשנתיים וחצי על היישוב והנמיך קומתו, קיעקע את כל מעמדו המוסרי";[4] ולהלן "עכשיו, ברוך השם, גם העיתון הרשמי של הסוכנות כותב, שאין התביעה על דגל וגדוד רשאית לעכב את הגיוס".

מה פירוש הדברים האלה ומה יחסם לעובדות? הן במילים "רק זה יצאנו" כיוונת בלי ספק לצו ההתגייסות האחרון. התבשר נא אפוא כי לגבי הגיוס לצבא, ומבחינת "על תנאי", אין כל הבדל שהוא בין הכרוז האחרון לבין כל אחד ואחד מהכרוזים הקודמים, ששורתם ארוכה למדי. אם תפקפק בזה, צא והשווה את הנוסחאות - הן כל הכרוזים נתפרסמו בעיתונות והודבקו בחוצות - ונוכחת לדעת כי אין ביניהם שמץ נפקא מינא, קורטוב של שינוי נוסח או דגש. אשר לאותו פסוק שלמראהו ב׳׳העולם׳׳[5] אורו עיניך, הרי במחילת כבוד ׳׳העולם׳׳ לא רק שאין בו כל חידוש, אלא שגרה נדושה היא, פזמון ישן נושן של תעמולתנו לגיוס, שאנו מחזיקים בו מתחילת הפרשה ועד היום. כמה נאומים ננאמו מעל במות ציבור ובתוך מחנות צבא באותו נוסח ממש, כמה הכרזות הוכרזו בעיתונות ובאסיפות באותו לשון, ואתה מקבל רק עכשיו את השם - בחינת ״ראה זה חדש!״

הסכת ושמע: מייד עם כניסת איטליה למלחמה, כשאך נוצרה החזית הראשונה במזרח התיכון, הכרזנו על גיוס לחיל החפרים והתחלנו מסייעים בביצועו. חיל החפרים הוא הירוד שבענפי השירות הצבאי. כיום הזה מורכב חיל החפרים של המזרח התיכון מאנשי אסיה ואפריקה בלבד. בריטים, אוסטרלים, צרפתים, פולנים וצ'כים אין בו. אך באותם הימים חיל החפרים היה תחום הגיוס היחיד שהיה פתוח לפנינו לרווחה, ואף על פי שבעצם העובדה הזאת מותר היה לראות עלבון, חייבנו את הגיוס לחיל החפרים ואת טובי אנשינו שלחנו לתוכו - בקריאה ובפקודה שלחנום. והנה מה עלה להם: רובם נשלחו ליוון ורוב אלה - אלף וארבע מאות איש - נפלו בידי צר והם נמקים כיום בשבי. הם נפלו בשבי מפני שהיו בין האחרונים בתור ליציאה מיוון. הם היו אחרונים בתור מפני שהיו חפרים. מהצבא הבריטי כולו שנשלח ליוון ניצלו 80% ונישבו 20%. מהפלוגה הארץ-ישראלית ניצלו 20% ונישבו 80%. אלה שלקחו על עצמם, בקיץ 1940, את האחריות להחליט על גיוס אנשינו לחיל החפרים ובאביב 1941 נוכחו לדעת, שאולי בגלל החלטה זו הוסגרו אלף וארבע מאות בחורי ישראל, בני היישוב ובוניו, לשבי הנאצי - איני מאחל לשום ידיד וחבר שלהם להיות במקומם. ספקות מרים ניקרו בהם אם אומנם נכונה הייתה שיטתם לגייס ״ללא תנאי״, ואילו אתה בא ומטיל בהם דופי של ״על תנאי״, אשר לפי מיטב הערכתך ״הנמיך את קומתו״ של היישוב, אף ״קיעקע את כל מעמדו המוסרי״. גיוס החפרים החל לפני שנתיים. שביית יוון חלה לפני כחמישה-עשר חודש, ואתה מתריע נגד ״ערפילי על תנאי אחד שהשתלט כשנתיים וחצי על היישוב בארץ״.

נראה לי, שרחוק אתה תכלית ריחוק מענייני הגיוס החיים ומחוגי המתגייסים כאחד. אתה דורש את עניין הגיוס כמין חומר לניצוח עיוני, מבלי שעובדות היסוד של הפרשה בחיים ממש תהיינה נהירות לך. הקימות דחליל ואתה יורה בו את חציך השנונים. במידה שקוראיך בקיאים בפרשה כמוך או פחות ממך, הרי אתה מטיל מבוכה במוחותיהם. הצער על כך מוכרח להיות כפול כשקולה של ההנהגה הציונית, בבואה להסביר את שיטתה ברבים, נחבא מחמת הצנזורה ונדון באלם או בריסוק, בעוד שכל ביקורת נגד ההנהגה או הטלת דופי במעשיה מוצאים את שערי הפרסום פתוחים לפניהם לרווחה.

 

בברכה,

משה שרתוק

 

הערות:

[1] שלמה צמח (1974-1886). יליד פלונסק. סופר ומבקר ספרות, אגרונום. מראשוני העלייה השנייה. ממייסדי מפלגת ״הפועל הצעיר״. מייסד בית הספר החקלאי ״כדורי״ ומנהלו בשנותיו הראשונות. מעורכי ״מאזניים״, ביטאון אגודת הסופרים.

[2] שם המאמר: ״מנת חלקנו״ (״מאזניים״, כרך 14, אדר-אלול תש״ב).

[3] סעיף ג' במאמר: ״על תנאי שאינו תנאי״.

[4] מדובר בקטע ממאמר ש׳ צמח: ״רק זה עתה יצאנו מתוך ערפילי ׳על תנאי׳ אחד שהשתלט כשנתיים וחצי על היישוב בארץ והנמיך קומתו וקיעקע את כל מעמדו המוסרי. עכשיו, ברוך השם, גם העיתון הרשמי של הסוכנות כותב, שאין התביעה על דגל וגדוד רשאית לעכב את הגיוס. כי אמתלא זו (היעדר דגל וגדוד) לא תסתבר ולא תישמע באוזני היהודים המעונים בגטאות, כשישאלו את יהודי הארץ שאלה פשוטה זו: מה עשיתם בשבילנו ובמה עסקתם כשהיינו נתונים בסכנה ובעלבונות? הייתם שלווים ושאננים והתענגתם על רוב טובה? השתמטתם ונחבאתם אל כליכם תחת חסותם של ׳תנאים׳ ואמתלאות?״

[5] ביטאון ההסתדרות היהודית העולמית.

 

העתקת קישור