61. ישיבת מזכירות מפא"י, תל-אביב - ועד הדר הכרמל - 8.7.1942
שם הספר  מאבק מדיני ב'
שם הפרק  61. ישיבת מזכירות מפא"י, תל-אביב - ועד הדר הכרמל - 8.7.1942

61

ישיבת מזכירות מפא"י, תל-אביב[1]

8.7.1942

ועד הדר הכרמל

 

 משה שרתוק: מצד אחד אהיה קצת יותר קיצוני במסקנתי מאשר שפרינצק[2] בעניין זה:[3] זה מאותם העניינים, שכל הצדדים בהם צודקים אם לגשת לעניין אך ורק מבחינת הצדק המוחלט. אבל לא לכל עניין ועניין אנו יכולים לגשת מתוך בחינה של צדק מוחלט. אנו צריכים לגשת לעניין מתוך שכל ישר וצריכים לשקול את התוצאות המעשיות. צדק מוחלט, שבתוצאותיו יוצר מצב המתנקש בענייני ציבור והגורם תקלות וקלקלות רציניות, איננו צדק מוחלט, ואז יש שאלה של שיקול: אם זהו עניין העומד ברומו של עולם והקובע באמת מוסדות חברה, אז מוכרחה החברה לסבול ולא לעבור על ה״לאו״ המוסרי הגדול.

השאלה היא אם כך הדבר במקרה שלנו? בעיני - פה אומר למה אני יותר קיצוני משפרינצק - זאת לא קפריזה מצד סולובייצ׳יק.[4] אני יכול לתאר לעצמי כל חבר שלנו במצבו של סולובייצ׳יק הנוקט אותה עמדה. בדרך כלל, סולובייצ׳יק הוא איש רגיש מאוד. נזדמן לי קצת לעבוד איתו בחודשים האחרונים לרגלי תפקידו ב״ועד למען החייל״. הוא רגיש מאוד ועלול להיעלב מהר. הוא נפגע מדברים קטנים. לפעמים יש לי איתו צרות בעניינים אלה, דווקא לא בדברים חשובים כל כך כי אם בדברים קטנים. אני מוכרח לומר: רגישותו אהודה מאוד. לא תמיד קל לסבול אותה אבל היא סימפטית, היא נובעת תמיד מאיזה מקור טהור. הוא ג'נטלמן במלוא מובן המילה. הוא איש החי במושגים של יושר וכבוד. עניין היושר איננו דבר קל בשבילו. הוא מאותם האנשים שיסבול ויתענה מאוד אם יחשוב שהוא נהג בעניין ידוע לא לפי יושר או לא לפי כבוד. הוא עלול לפעמים לחדד דברים כאלה.

צריך לכבד תכונה כזאת, וגם לרגישותו של סולובייצ'יק כדאי להתייחס בסבלנות ובמאמצים גדולים של הבנה. אבל אני אומר: בעניין זה אין זאת קפריזה מצד סולובייצ'יק. ועד הדר הכרמל, ביסודו, זה משק על רקע של החיים הציבוריים של חיפה. משק זה יש לו משקל מדיני. הוא משקף כוחות ציבוריים. אילו היה סולובייצ'יק מתעקש ואומר: אף על פי שאתם 40% במורשון [הגוף הבוחר את הוועד], בשום אופן לא אסכים לשבת בהנהלה שיהיו שם שני פועלים, אלא רק פועל אחד מתוך חמשת חברי הוועד - לזאת אי אפשר להסכים, מפני שזה פוגע באותו השיקוף של כוחות בציבור שאותו משמש ועד הדר הכרמל. אבל אם סולובייצ'יק אומר: אי אפשי לנציג זה, אני בוחר בנציג אחר - זאת שאלה שאפשר להסתדר בה, מפני שזאת הנהלת משק.[5] כאשר בוחרים מוסד כמו הנהלת הסוכנות, לא ייתכן שחברים יתחילו לפסול איש את רעהו, אם כי לפעמים היו דברים כאלה, אם כי לפעמים אמרנו במשא ומתן על ההנהלה: איש זה - לא! אינני יודע אם הגענו לכך שלנו יאמרו: איש זה - לא! אבל גם זה יכול להיות.

מוסד כמו ועד הדר הכרמל אינו משול למוסד כמו הנהלת הסוכנות. הוא משול למחלקה של ההנהלה. אילו המחלקות של ההנהלה היו מתנהלות על ידי ועד, אילו היו מרכיבים לקפלן עוד שני אנשים שיהיו יחד איתו בהנהלת הכספים, אינני מתאר לעצמי שקפלן היה מסכים לעבוד עם מי שיהיה, עם כל מי שיהיה שותף לעבודה במחלקה יום יום. הוא היה תובע לעצמו זכות לומר מי כן ומי לא, כי זוהי שאלה של אמון הדדי, שאלה של התאמה וכבוד אישי, אלא היה אומר: ״זה לא הוגן כלפי ולא כלפי האיש, שתכניסו אותו לעבודה איתי בשעה שאני יודע למפרע שלא אכבד את דעתו ויעלה לי בהתאמצות להקשיב לו״. יכול להיות שהוא איננו צודק, אבל בעניין של יחסים אישיים אין צדק מוחלט.

המפקד הגרמני שלי במלחמה הקודמת אמר: כאשר שני קצינים אינם סובלים איש את רעהו, אז אין כל תועלת לעשות בירורים מי צודק ומי אינו צודק. מוכרחים להפריד ביניהם, כי לא תצמח שום טובה לא להם ולא לגדוד ולא לשטח שהם משרתים בו מזה שיוכיחו שזה צודק וזה אינו צודק, ויתנו סיפוק לזה שצודק ויתנו עונש לזה שלא צודק. אם הם צריכים לעבוד יחד, שום תועלת לא תצמח מזה. יש רק פתרון אחד: צריך להפריד ביניהם.

אם יש עניין של הנהלה מצומצמת של משק ושל עבודה משותפת יומיומית, שכל אחד צריך לסמוך על שיקול דעת רעהו ולא לחשוד בו למפרע שהוא בא למסקנה זו מתוך איזו שטחיות, או מתוך אי ידיעת העניינים, או מתוך טינה - עד כמה שנפגשתי עם החבר זינגר, יש לי איתו יחסים מצוינים עד היום ואין לי כל יסוד להגיד שסולובייצ׳יק צודק בהערכתו - אני מוכרח לקבל את הערכתו של סולובייצ׳יק כעובדה. לא אשנה אותה. לראות בזה עניין של התעקשות - אינני יודע אם תצמח טובה מזה.

עניין סולובייצ׳יק נודע לי - אני אולי מגלה פה סוד - מתוך שיחה אינטימית שהייתה לי איתו. לא היה לי מושג שיש איזה סכסוך בוועד הדר הכרמל. לא היה לי מושג שהסכסוך הוא איתנו. לא יכול היה לעלות על דעתי, שיש סכסוך בינינו ובין סולובייצ'יק. הוא התחיל לדבר איתי על חיפוש שדה פעולה חדש, על יציאה לא רק מוועד הדר הכרמל אלא על יציאה מחיפה בכלל ועל רצונו לעבור לשדה פעולה אחר במסגרת ארצית. נדהמתי מזה. אחר כך שמעתי שזהו שורש העניין. שמעתי שהוא עוסק בחיפוש עתיד חדש בשבילו בארץ. מה יהיה אם יקרה דבר כזה? אנו נוכל להסביר שהצדק בצדנו: אנו בחרנו איש וסולובייצ'יק פתאום התעקש נגדו, אך לא נוכל להסביר זאת לכל איש ואיש והמסקנה הציבורית מזה תהיה: הפועלים דחקו את צעדי סולובייצ'יק, הפועלים גירשו את סולובייצ'יק מהדר הכרמל - אפילו עם סולובייצ'יק לא יכלו להסתדר.

אינני חושב שזה מועיל. אם יש צורך ציבורי, שאדם ידוע יעמוד בראש מוסד, אם אין כל שאלה של קיפוח שלנו בהשפעה הציבורית, להיפך, אנו מהווים בתוך הוועד את הכוח הציבורי המכריע, מפני שסולובייצ'יק הוא בכל זאת יחיד ומשתתפים עוד נציג אחד של עולי גרמניה ונציג אחד של ״הפועל המזרחי״, ואנו יש לנו שני נציגים ואנו הסיעה המלוכדת והמאוחדת בתוך המורשון, הרי יש שאלה של הבנה הדדית ושל משא ומתן ואנו מוכרחים להסתדר בעניין זה.

כל אחד העוסק בפינתו באיזה עניין - זה העולם הקטן שלו. אך יש גם עולם גדול - כל ענייני הציבור שלנו, ארץ-ישראל בהיקפה הרחב. אנו יכולים, כמובן, בכל מקרה לקפל את העולם הגדול בתוך העולם הקטן ולראות בזה את חזות הכל, כי פה יבולע לאיזה עיקרון יסודי, ואסור לוותר, ומי יודע איזה מסקנות תהיינה לכך. אנו רצינו בקואליציה. אנו רצינו בסולובייצ'יק, אבל ויתור כל כך גדול אי אפשר להקריב. אבל אפשר לעשות מאמץ אחר, למזג את העולם הקטן עם העולם הגדול. לראות את העניין מתוך היקף של כל ארץ-ישראל - איך זה ישפיע, מה תהיינה התוצאות של הדבר הזה - נפילת מבצר כזה של דמוקרטיה והגינות כמו ועד הדר הכרמל, וברור שהוא ייפול.

פה [מנקודת הראות של פעילי מפא״י בחיפה] עומד על הקלף עיקרון של צדק שאין להתחשב בתוצאותיו, אבל שתוצאותיו תהיינה כאלה - בזה לית מאן דה פליג. אך חברי חיפה, כמו חברים בכל מקום בארץ, הם לא רק חברי חיפה. אנו יושבים יחד בכל המוסדות הארציים, נפגשים במועצת המפלגה ובמועצת ההסתדרות ובכל מיני כינוסים, אנו שותפים יחד לאחריות הרחבה של ארץ-ישראל. נדמה לי, שלא קשה לכם לעשות את המאמץ הזה למזג את העולם הקטן עם העולם הגדול.

 

הערות:

[1] דברי מ״ש מובאים מתוך הפרוטוקול.

[2] יוסף שפרינצק (1959-1885). עלה ב-1910, מנהיג הפוע״צ ואח״כ מראשי מפא״י, חבר הוה״ל, מזכ״ל ההסתדרות 1949-1945. לימים יו״ר ראשון של הכנסת.

[3] ישיבת מזכירות מפא״י הוקדשה למשבר שהתחולל בוועד הדר הכרמל לרגל סירובו של היו״ר מקס סולובייצ׳יק להסכים למינוי מנדל זינגר, מפעילי מפא״י בחיפה, לאחד משני נציגי מפא״י בוועד החדש בן חמשת החברים, ואיומו להתפטר אם אנשי מפא״י לא יתחשבו בדעתו. חשיבות העניין כולו מבחינת מפא״י נבעה מהיותו של ועד הדר הכרמל המוסד העירוני היחיד בארץ, שבו הייתה לה השפעה מכרעת הודות לשיתוף פעולה עם היו״ר. בין הסבורים כמ״ש, כי יש להתחשב בדעת היו״ר, היו יוסף שפרינצק שפתח את הדיון ואליהו גולומב שסיכמוֹ.

[4] מנחם סולובייצ׳יק (סוליאלי) (1957-1883). יליד ליטא. היה פעיל ב״סיים״ הליטאי ושר לענייני היהודים בממשלת ליטא אחר מל״ע-1. עלה ב-1933. התיישב בחיפה והיה שם מנהל בנק אפ״ק עד 1943. יו״ר ועד הדר הכרמל 1945-1939. עמד בראש מח׳ החינוך של הוה״ל 1948-1944.

[5] סולובייצ׳יק טען, כי למנדל זינגר אין ניסיון מנהלי ומשקי.

 

העתקת קישור