56

מכתב אל המזכיר הראשי, ג'ון מקפרסון, ירושלים

8.7.1942

(אנגלית)

תלונות על הפקעת מחירים לחיילי הצבא הבריטי

מר מקפרסון היקר,

לפני זמן מה הואלת בטובך להביא לידיעתי תוכנו של מכתב שקיבל הנציב העליון מגנרל רידל-ובסטר, שבו עמד על התלונות הרבות שהגיעו לידיו מחיילים שבילו חופשה בתל אביב, ובמהלכה נוצלו לרעה ונדרשו לשלם מחירים מופקעים. אתה גם יידעת אותי בתשובת הנציב העליון לגנרל. לצערי הרב, בשל עיסוקי הרבים נבצר ממני לטפל בעניין זה בדחיפות המתבקשת. עם זאת, נקטתי צעדים לבירור העניין וברצוני לסכם במכתב זה את העובדות שהגיעו לידי מגורמים מוסמכים.

ככל שמדובר בעיקר בבתי קפה ובחנויות בערים, בראש ובראשונה בתל אביב, התברר לי כי עיריית תל אביב טיפלה במלוא הרצינות בבעיות הכרוכות בשהיית חיילים בריטים וחיילי בעלות הברית בעיר. בתוך כך צוין שיתוף הפעולה של העירייה עם ארגונים מקומיים של בעלי מסעדות, חנויות ועוד. ארגונים אלה פנו פעמים מספר לחבריהם, דרשו מהם לנהוג בהגינות בחיילים וקיבלו מהם התחייבויות וערבויות כספיות למניעת הפקעת מחירים ואי-הגינות. ועדת הארחה מיוחדת, שהוקמה בידי העירייה והסוכנות היהודית, אישרה לארגון הסוחרים הכנת שלטים שיוצבו בפתחי עסקיהם ויבהירו כי הללו נתונים בפיקוח האגודה. כמו כן הופצו בקרב החיילים המבקרים בעיר עלונים, שבהם הומלץ לפניהם לבצע את קניותיהם בחנויות המפוקחות.

העירייה פנתה פעמים אחדות לשלטונות הצבאיים, ביקשה ליידע אותה במקרים של הפקעות מחיר והביעה נכונות לקבל הצעות לביעור הנגע. בעלונים שהופצו התבקשו החיילים לדווח מייד לוועדת ההארחה על כל מקרה של הפקעת מחיר. במקרים המעטים שדווחו, נערכה חקירה וכאשר נמצא שהמחירים שנדרשו לא היו מוצדקים, אולצו הסוחרים המעורבים להחזיר את עודפי הכסף לחיילים.

במהלך דיונים נוספים שהתנהלו בנושא זה בין העירייה, השלטונות הצבאיים וועדת ההארחה, נמצא כי אף שהוגשו תלונות נוספות, נמנעו החיילים בדרך כלל להגיש תלונות למוסדות המתאימים. לאור זאת הוחלט להקים לשכת מידע עירונית לחיילים בלב העיר. ההנחה הייתה כי אם לשכה זו תאורגן כהלכה, לא יקשה על החיילים להגיע אליה ולהסתייע בשירותיה. ב-16 בפברואר נחנכה לשכה זו בנוכחות נציגי היחידות הצבאיות השונות הממוקמות בארץ. מטרת הלשכה הוגדרה בתזכיר שנשלח לקצין המחוז. מספר תלונות על הפקעת מחירים אכן הוגשו ללשכה והחיילים שהגישון קיבלו את כספם בחזרה.

עיריית תל אביב לא הסתפקה בפניות ובעשיית סידורים לקבלת תלונות. פעמים אחדות היא הגישה לשלטונות הצבאיים והאזרחים המלצות מעשיות לנקיטת אמצעים חריפים נגד מפקיעי מחיר, אולם המלצות אלה לא התקבלו. כך, למשל, הוצע לקצין המחוז כי תוקם ועדה קבועה, מורכבת מנציגי השלטונות האזרחים והצבאיים ונציגי עיריית תל אביב, כדי להגן על האינטרסים של החיילים המבקרים בתל אביב. המלצה זו לא התקבלה על דעת קצין המחוז. אחר כך, בהתאם להחלטת העירייה שהתקבלה פה אחד, הומלץ לפני השלטונות הצבאיים כי כבלם בפני הפקעות מחיר, ומכוח תקנות החירום, יידרש כל מי שמספק סחורה או מייצר מדים לגופי הצבא להגיש חשבונות מפורטים על טיב הסחורה שסופקה, על השירות שניתן ועל המחירים שנדרשו. עוד הומלץ, כי החנויות והשירותים שיימצאו אשמים בהפקעות מחיר יוכרזו ״מחוץ לתחום״ לחיילים. העירייה הייתה משוכנעת, כי נקיטת אמצעי זה תשים קץ מיידי לכל הפקעת מחירים לחיילים. במהלך דיון שהתנהל עם השלטונות הצבאיים, בהשתתפות קציני העיר הבריטי והאוסטרלי וקצין הביטחון הבריטי, נמסר לנציגי העירייה כי אין לצבא סמכות משפטית לנקוט צעד ממין זה. לפיכך הציעה העירייה לשלטונות הצבא לפרסם פעם בפעם רשימה של חנויות שהפקיעו מחירים, כדי ליידע בכך את החיילים. גם הצעה זו לא התקבלה ולכן פנתה העירייה על דעת עצמה אל הציבור ואל החנוונים, ולאחרים המספקים שירותים לצבא, בהנחיה להגיש חשבונות מפורטים ללקוחותיהם.

העירייה אינה מכחישה, כי אכן ישנם סוחרים ואחרים המנצלים את המצב הנוכחי ודורשים מהחיילים מחירים מופקעים. עם זאת היא משוכנעת, כי הייתה הגזמה ניכרת בתלונות בתחום זה. העירייה טוענת כי הן שלטונות המחוז והן השלטונות הצבאיים הבריטים והאוסטרלים, הממוקמים בתל אביב, מודים בהגזמה זו. מן המפורסמות, שרמת המחירים בתל אביב הייתה גבוהה מבכל מקום אחר בארץ גם לפני המלחמה, ואילו המלחמה גרמה באורח בלתי נמנע לעליית מחירים כללית. החייל הפשוט הנכנס לחנות וקונה מצרכים אינו יכול לדעת זאת ואך טבעי כי יתלונן, אולם העירייה סבורה כי פקידים גבוהים, עיתונאים, כתבים צבאיים ואחרים המעלים תלונות בשם החיילים, חייבים לוודא את העובדות ואת סיבותיהן בטרם יעלו האשמות גורפות נגד תל אביב.

בעיה מיוחדת שהועלתה הייתה מחירי השהייה בבתי מלון. בכל הכרוך בהלנת חיילים נתונים רוב המלונות בתל אביב בפיקוח ועדת ההארחה של תל אביב. המלונות גם נתונים לפיקוח המשטרה הצבאית והמחירים בכולם נקבעו בהסכם עם שני גופי שלטון אלה. הובהר, כי כאשר הוקם בתל אביב מועדון ובית הארחה צבאיים לא היו שם מחירי המזון והמגורים נמוכים בכהוא-זה מאלה הנדרשים מחיילים במלונות המפוקחים על ידי ועדת ההארחה וזאת חרף העובדה, כי בבית הארחה זה נאלצים לא אחת שישה ואף שבעה חיילים ללון בחדר אחד. אם קצינים וחיילים מעדיפים לשהות במלונות יקרים, שאינם מפוקחים בידי ועדת ההארחה, אין להם זכות להתלונן על מחירים גבוהים.

עד כאן לגבי תל אביב. אמצעים דומים ננקטו ביוזמת הסוכנות היהודית בחלקים אחרים של הארץ. כך למשל, אגודות הסוחרים בירושלים ובחיפה הפיצו בין חבריהן חוזר שקרא להימנע מהפקעת מחירים. חברות ועדת ההארחה בירושלים קראו פעמים מספר לחנוונים ולאחרים להתייחס לחיילים בהגינות. לפני חודשים אחדים, בדברים שנשאתי לפני כינוס של יושבי ראש מועצות מקומיות, דיברתי על יחסיהם עם הצבא. כתוצאה מכך, ומהתייעצויות נוספות בין קצין הסוכנות היהודית והמועצות המקומיות, נקטו הללו צעדים לוודא כי חיילים השוהים או מבקרים במקומות אלה לא יידרשו לשלם מחירים מופקעים וייהנו מיחס ידידותי. ככל שידוע לי, הניבה פנייה זו תגובה חיובית ואנו לא שמענו על הפקעת מחירים כלשהי לחיילים במושבות ובכפרים. במקרה אחר ביקש נציג הסוכנות היהודית מהשלטונות הצבאיים בעזה לכנס פגישה לדיון במספר נושאים הנוגעים לחיילים, לרבות בעיה מסוימת זו. הפגישה אורגנה, אולם למרבה הצער נתבטלה בשל שינויים שחלו במפקדת עזה. אוכל לומר, כי ניצלנו כמעט כל הזדמנות בפגישותינו עם קציני צבא כדי להבהיר להם את נכונותנו לפעול בנושא זה וביקשנו מהם להתקשר עמנו בכל מקרה של צורך. כאשר נפתחו חנויות בסמוך לאחד ממחנות הצבא שמחוץ לערים, ביקשו תושבי היישובים השכנים כי החנויות הללו יועמדו לפיקוח במטרה למנוע כל הפקעת מחירים, אולם הצעה זו לא זכתה לתגובה מצד המפקד המקומי.

למען תהיה שהיית החיילים בערים וביישובים הגדולים נוחה יותר, יזמה הסוכנות היהודית וסייעה לשלטונות המקומיים להקים מועדוני חיילים. החיילים מקבלים במועדונים אלה ארוחות טובות ומשקאות קלים במחירים סבירים, ולרשותם עומדים מתקני נופש, קריאה וכתיבה. משחקים, קונצרטים ושאר מיני בידור מאורגנים דרך קבע. עד כה נפתחו שבעה מועדונים כאלה בתל אביב, חיפה, ירושלים, רחובות, פתח תקווה, נתניה וחדרה. החיילים הרבים המסתייעים בשירותים אלה, והמספר הרב של מכתבי התודה מאת קצינים ובעלי דרגות אחרות, מעידים על מועדונים אלה שהם אהודים מאוד על החיילים.

בהקשר זה רצוני להידרש גם לביקורים ביישובים החקלאים היהודים, שמארגנת הסוכנות היהודית מאז פרוץ המלחמה לאנשי צבא, כמה מהם בשיתוף עם השלטונות הצבאיים וארגוני ״הצלב האדום״. אלפי חיילים ביקרו ביישובים והכירו מקרוב את ההווי הכפרי בארץ. ראוי לציין בקורת רוח, כי קצינים וחיילים בריטים ואוסטרלים רבים מעדיפים לבלות את חופשתם ביישובים החקלאים היהודים ובתוך כך לסייע לחקלאים בעבודתם. נראה לי, כי ביקורים אלה ביישובים היהודים העלו תרומת-נגד ניכרת להתרשמויות השליליות שנגרמו בידי חנוונים רודפי רווחים בערים, ואפשרו לחיילים אלה להפיק מחופשותיהם תועלת רבה יותר מזו שנופלת בחלקו של החייל הממוצע השוהה בארץ, או בכל מקום אחר, ומבלה את זמנו החופשי באזורים מצופפים ובמקומות בידור סגורים.

שלך בכנות,

משה שרתוק

הנהלת הסוכנות היהודית