159

אל: חברי הנהלת הסוה"י בירושלים

מוצ"ש 7/9/1946

(העתק במכונת כתיבה)

לחברים שלום,

בהתייעצותנו הערב, לאחר הודעת רדיו לונדון על תשובתם האחרונה, כי אין צד אחד רשאי לקבוע את סדר יומה של הוועידה כראות עיניו, הביע חברנו הצמוד [רמז] חששות כבדים למעמדנו: לכתחילה נקטנו עמדה אולטימטיבית מתוך שנסמכנו על ארה״ב, ואילו עכשיו שינה הנשיא טעמו - חזר בו, כאילו, מהתנגדותו לתוכנית המוצעת [תמ״ג] ושוב התרכז בתביעת המאה[1] - בעוד שאנו נשארנו בעמדתנו שאין לה עכשיו משען מחוצה לנו. הוא הציע לנו להריץ אליכם שדר דחוף למען הניע את הדברים בכיוון לכניסה למו״מ ״בהזדמנות המכובדת הראשונה״.

עמדת הח״מ ידועה. לכתחילה חשב את התנאי הראשון שהוצג במכתב מ-16/8 למשגה,[2] או לפחות לצעד-משחק מסוכן. היה ברור, כי תנאי זה כצורתו לא יוכל להתקבל, כי השלט לא יוכל -

א) לשנות את הבסיס כלפי הצד שכנגד;

ב) לוותר לגמרי על הצד שכנגד;

ג) לנהל את המו״מ על בסיס אחד עם צד זה ובסיס אחר עם הצד שכנגד.

אבל הדבר נעשה, ודאי מתוך סיכוי לקבל לפחות רמז מעודד שבמהלך המו״מ יכוּוְנו הדברים למטרה הרצויה לנו. שיחת נ״ג עם ב.[ווין] לאחר קבלת מכתב ההזמנה מ-[3]26/8 היה ניסיון נוסף בכיוון זה, שסיכונו היה בצדו, כי הוא העמיד תריס נוסף בפני נסיגה במקרה של תשובה שלילית. אותו מכתב ההזמנה הניח, לדעת הח״מ, פתח צר, כמוהו כסדק, לכניסתנו למו״מ גם לאחר מכתבנו מ-16/8, מתוך ויתור-מה על החלטיות עמדתנו הקודמת, מבלי לוותר על העמדה כשלעצמה. רצוני לומר, יכולנו לענות כי אנו מפרשים את המכתב כאומר שאין לוועידה בסיס אלא כל צד מביא את הצעותיו; להווי ידוע שאנו דוחים למפרע את בסיס השלט, ומפרסמים זאת, ומודיעים למפרע שנציע בסיס שלנו, כזה וכזה, ומפרסמים זאת, וכך אנו נכנסים למו״מ.[4] בהמשך הדברים סתמנו סדק זה.

גם לגבי תנאי חופש המינוי (לדעתי היינו חייבים להציג תנאי על שחרור, אבל לא אחדש ויכוח זה כרגע) הייתה במכתב 16/8 נסיגת-מה שפתחה פתח להסכמה מצדנו.[5]

אחר שענינו כפי שענינו ולשיטתה של החלטת פריס, וכל מהלך המו״מ על סיומו נתפרסם שלב שלב, לא ראיתי אפשרות של נסיגה מבלי לפסול עצמנו כלפי חוץ כסחטנים שאין להתייחס ברצינות לדיבורים תקיפים שלהם ומבלי לגרום אנדרלמוסיה ומשבר אמון בפנים. דעתי זו, שהיא עוד ביתר שאת דעתו של עמיתי, נמסרה לכם[6] וכפי שהודעתם לי העברתם אותה לחו״ל. איננו משנים אותה גם כיום.

הח״מ ידוע שהיה מסכים בכל לב להיאחז בהזדמנות המכובדת הראשונה ״לשם כניסה למו״מ״, אך אינו יכול בסבך שנוצר לקבוע מראש איזוהי ההזדמנות המכובדת. כן היה מסכים הח״מ שיימלכו בדעתנו כאן בטרם תינתן תשובה שלילית חדשה, אם רק תהא שהות ואפשרות מעשית לכך. אך הח״מ מניח, לפי הלוח והשעון, כי שלב זה של מו״מ, הנפתח ביום ג', יהיה כבר בלעדינו.[7] מה יבוא לאחריו אין להינבא.

לחברנו השלישי [גרינבוים] דעה משלו. הודעתיה פעמיים ואף הוא כתבה לרבֵּנֳו.[8] הוא עומד עליה גם עכשיו.

החלפנו דעות גם בעניין המשך שיחותיו של נ״ג.[9] שלושתנו, חבריכם, שרויים בדאגה. יכול להתקבל רושם, או גם יכולה להיווצר העובדה, כי לאחר שקבענו תנאי בל יעבור וחייבנו מוסרית חוגים ואישים אחרים לסרב למו״מ מתוך תמיכה בנו[10] - חזרנו ונכנסנו למו״מ, למעשה ללא כל תנאי ובחדרי חדרים אגב פרסום - רושם מאוד לא מכובד ועמדה פסולה. לא כל העובדות הנלוות לשיחות אלו ידועות לנו, אך נבקש להעביר פקפוקינו, יחד עם תמצית הדעות.

בברכה,

חברכם

הערות: