6/5/1973

משה גור ארי

 משה שרת ומגילת העצמאות

קטעים מתוך מאמר ב״דבר״

כותב הטורים האלה זכה להימנות עם נושאי שובלה של הכרזת העצמאות כשפשטה צורה ולבשה צורה, ולעקוב מקרוב אחר חליפותיה. עתה, במלאות כ״ח למדינה, כשכמה וכמה מהנפשות שפעלו בגזרה זו נעלמו מדוכן העדים, והאחרונים זקנתם אורבת לזיכרונם ועורכת נגדם מלחמת התשה, רואים אנו חובה להוציא לאור את הנתונים, למען ישמשו בבוא העת ״מזון״ להיסטוריה.

לפנינו חמישה נוסחים של הכרזות עצמאות (כל אחד נושא שם מחברו העיקרי גם אם היו לו שותפים: כתב-יד זלמן שזר (אז רובשוב); כת״י פרופ' הרש לאוטרפכט; כת״י צבי ברנזון; כת״י משה שרת (אז שרתוק); כת״י דוד בן-גוריון.

ב-6 באפריל 1948 התכנס בתל-אביב הוועד הפועל הציוני הגדול. כתום חמשת ימי דיונים וויכוחים, ב-12 בחודש לאחר חצות, קרא שזר בפתוס רב מהרגיל את ההכרזה על עצמאות מדינית [עם סיום השלטון הבריטי], שהוא היה מחברה (עם ד"ר י' וולפסברג וד"ר ע' ניומן).

בעקבות ההחלטה העקרונית [ב-12 באפריל] על סיום שלטון הזרים, החליט הוועד הפועל הציוני להקים שני גופים עליונים:

האחד, ״מינהלת העם״ שמנתה י״ג חברים, שבקום המדינה נהפכה לממשלה הזמנית,

והשני, מורחב יותר, שיחד עם חברי מינהלת העם מנה ל״ז חברים, ונקרא ״מועצת העם״, שעתידה הייתה בקום המדינה להיקרא, לפי הצעתו של משה שרת, ״מועצת המדינה״.

ככל שקרב תאריך יציאתם של הבריטים מן הארץ - 15 במאי 1948 - נמתחו יותר העצבים: יכריזו על מדינה או לא יכריזו על מדינה? בישיבת מינהלת העם ב-12 במאי עדיין התנהל ויכוח על הנוסחה המתאימה. כשהודיע פנחס רוזן [אז פליקס רוזנבליט] שקיבל ״רק היום הצעת ההכרזה אשר עוּבּדה ע״י פרופ' לאוטרפכט (סמכות עולמית בחוק בינלאומי) בצירוף הערות של ד"ר יעקב רובינסון״ (משפטן בעל שם עולמי ואז היועץ המשפטי של הסוכנות היהודית בניו-יורק), ומשה שרת החל לתרגם מאנגלית לעברית, הפסיקוֹ היו״ר בן-גוריון ואמר: ״אנחנו צריכים תחילה לקבל החלטה פוליטית אם מכריזים אנו על מדינה או איננו מכריזים עליה, ואם מכריזים על ממשלה או לא מכריזים, ואם כן - מוכרחים גם להגיד את השם 'ממשלה', 'ממשלה זמנית', ואם מודיעים שיש ממשלה זמנית ושיש מועצת ממשלה זמנית, אז צריך להחליט אם אנו מקבלים את נוסח ההכרזה בישיבה זאת או שמוסרים לוועדה להכין את הנוסח״.

באותה ישיבה של מינהלת העם עדיין חלוקות דעותיהם של חבריה לגבי המעשה העתיד להתבצע - או לא להתבצע - בעוד יומיים, אך מכל הוויכוחים והדיונים מבצבצת ועולה גורליות השעה. הכל מצדדים בעצמאות מדינית, הכל נוטים לרעיון של הכרזה מייד; הדיון הוא כיצד ומה לעשות: להכריז על מדינה - שמא תגרור הכרזה כזאת אמברגו מצד ארצות-הברית ופלישה מצד המדינות הערביות השכנות? להזכיר את הגבולות בהתאם להחלטת או״ם - ונמצאנו מוותרים על שטחים שבידינו; או לא להזכיר - ונמצאנו עוברים על תנאי מתנאי או״ם? המהססים, דיבורם כבד, מגומגם, פנים לכאן ופנים לכאן, אלא שבן-גוריון בידו הבטוחה ובלהט אמונתו, מנווט את הספינה לחוף: ״מדינה״, ״ממשלה זמנית״ ו״מועצת מדינה זמנית״, לא במסגרת החלטת או״ם אלא על יסוד החלטת או״ם, ואין להזכיר גבולות.

לאותה ישיבה ב-12 במאי, הביא פ' רוזן הצעת נוסח ״הכרזת העצמאות של המדינה היהודית״ שחיבר צבי ברנזון, אז היועץ המשפטי של הסתדרות העובדים ולימים שופט בית המשפט העליון במדינת ישראל. ברנזון היה מתמחה במשרדו של עו״ד פ' רוזן, והאחרון הציע לו להכין, תוך עשרים וארבע שעות, הצעה להכרזת עצמאות. ההכרזה נוסח ברנזון, ערוכה לפי סדר ולפי סעיפים, ובנויה על אדני המשפט ועל זכויות העם לעצמאות - יכולה להיחשב כתשתית וכיסוד להכרזות נוסח שרת ונוסח בן-גוריון.

מינהלת העם לא דנה בכתב-יד ברנזון, אלא מינתה ועדה - דוד רמז, אהרון ציזלינג, פנחס רוזן, משה שפירא ומשה שרת - שתנסח את ההכרזה לפי הקווים החדשים שנקבעו באותה ישיבה ועוד.

כבר למחרת, יום ה', 13 במאי, בשעה עשר בבוקר במשרדי הסוכנות היהודית בתל-אביב, שכותב הטורים האלה שימש אז כמנהלם, התכנסה הוועדה לשמוע את נוסח ההכרזה שמשה שרת מביא והוא מכנה אותה ״מגילת העצמאות״, לאמור: פתשגן הכתב המלווה את ההכרזה. עיניו היו עדיין אחוזות שינה לאחר ליל שימורים שעבר עליו כדי לסיים את מלאכתו לשעה היעודה. אולם משהחל בקריאת הטקסט, כתוב בכתב ידו הנאה והברור, נדלק בעיניו זיק העלומים, ובקול צלול וחגיגי קרא, קָרוא והַטעם, צירופי מילים מיוחדים, כגון ״להקים יישוב רַב אֱיָל״, ״שעריה (של המדינה) פתוחים לצמיתות לכל יהודי נרדף ונידח״. חיוך של רצון ושל סיפוק השתפך על פניהם של חברי הוועדה ולא סר מהם עד כלות שרת את קריאתו.

האלמנטים העיקריים בכת״י שרת שאובים משני מקורות: השלד ומבנהו - מכ״י ברנזון, אלא ששרת הוציאו מתחומו המשפטי הצר, ביססו ביסוס-יתר, הרחיב גבולו ושיווה לו צורה של דוקומנט משפטי והיסטורי כאחד; את שגב הסגנון ורוממות הלשון שאב שרת מכתב-יד שזר, אף התיך כמה מניביו ומצירופיו, יצקם מחדש לדפוסים שלו ושיבצם, מעשה אמן, במקומות שיעד להם. ביד נדיבה דלה מאוצרות לשונו, שלף מגנזיהם את המחלצות ההדורות ביותר לעשותן הינומה כלילת פאר למגילת העצמאות. למרבה ההידור הוא פותח כל סעיף משנים-עשר הסעיפים של המבוא, הדנים בזכותו של העם היהודי לעצמאות, ב״הֱיוֹת״ רבתי, שהיא תרגום מנוסח המנדט באנגלית whereas, כאילו רצה להוכיח מה גדולה ורבת הוד גבורה מסוגלת להיות תיבה זו מהמנדט המאכזב כשהיא שוכנת כבוד במגילת ריבונותנו.

משהגיע לחלק השני של המגילה - התחייבויותיה של המדינה קָבַל עמֵי תבל וקבל שכנינו הערבים במדינה ומחוצה לה - הגביר קולו וּבבטאו בדגש חזק את המלים ״אנו נודרים״, ״אנו מתחייבים״, היה זוקר אצבע כלפי מעלה, משל נושא ידו לשבועה.

סעיף אחד - ״אנו מזעיקים את היישוב העברי למאמץ עליון לגיוס כל כוחותיו בנפש וברכוש לשם עמידה במערכה תוך בניין המדינה ולשם בניין המדינה תוך עמידה במערכה״ - הוא ליווה בתפיפות אצבע קצובות, כמטרונום - להורות על הריתמוס שבו.

חברי הוועדה קיבלו את המגילה ללא סייג כמעט, ורק הערות קלות שבקלות העירו, בעיקר בעניינים עקרוניים, שיהיו תואמים תיאום-יתר את הנחיותיה של מינהלת העם. כך, למשל, בסעיף הדן בשיתוף עם מוסדות או״ם, נתבקש להוסיף: ״ונפעל להקמת האחדות הכלכלית בהתאם להחלטת העצרת״; ובאותו סעיף עצמו, כשמדובר בקריאה לאו״ם ״לתת יד לעם העברי בבניין מדינתו ובהגנה עליה״ - ביקשה הוועדה להוסיף: ״ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים״. אפילו הוויכוח שנתגלע בין משה שפירא, שדרש לסיים את ההכרזה בפסוק ״שייזכר בו שם שמים״, לבין א' ציזלינג, שהתנגד לכך בכל תוקף ואף רמז כי מטעמי מצפון לא יוכל לחתום על ההכרזה - מסתיים בנוסח פשרה, שכותב הטורים האלה שאלו מכת״י ברנזון ושתלו כאן. ברוח טובה ומרוממת נפטרו חברי הוועדה זה מזה על מנת להיפגש שוב באותו יום, בשעת שש, בישיבת מינהלת העם, שלפניה יובא נוסח שרת לאחר שיוכנסו בו תיקונים שחברי הוועדה הציעו.

ועתה לפני המשך התיאור על גורלה של המגילה נוסח שרת, רואה אני לנקוט צורת כתיבה שונה מזו שנקטתי עד כה: במקום שימוש ב״כותב טורים אלה״ ו״אנחנו״, רוצה אני לעבור עתה אל צורת הדיבור הישיר ״אני״, שכן עתיד אני לספר כאן חוויות שלי הכמוסות אתי זה כ״ה שנה ולא גיליתין אלא לצנועין שבצנועין.

כבר סיפרתי בהזדמנות אחרת, כי בתום הישיבה של ועדת הניסוח הודיע שרת: ״השאירוני עתה עם גור-ארי ונעשה כמיטב יכולתנו״. לפני שקראתי למזכירתי, שתעתיק במכונה את כתב ידו של שרת למען נוכל, ביתר קלות, להכניס בו את התיקונים הדרושים, ערך שרת חקירה ודרישה לגבי מהימנותה של אותה מזכירה ״לשמור בסוד כמוס את תוכן הדברים שהיא עתידה להעתיק״. משסיפרתי לו על מוצאה - בתו של איש העלייה השנייה ואחותו של אחד מכ״ג ״יורדי הסירה״, נחה דעתו והיינו מוכנים לגשת למלאכה. הערתי הראשונה הייתה לגבי התיבה ״היות״, שבה נפתח, כאמור, כל סעיף מסעיפי המבוא, והצעתי להחליפה בתיבה ״הואיל״. תחילה לא אבה אף לשמוע להצעתי ורק לאחר שתמכתי יתדותי בביאליק, הרים את שפופרת הטלפון לבן-גוריון, שישב אז במטהו ב״בית האדום״, ובקיצור טלגרפי שאל: אתה גורס 'היות' או 'הואיל'?״ ענה בן-גוריון במילה אחת ויחידה: ״הואיל״ ולא יסף.

פני שרת נשתנו בפתאום. הוא נראה המום והביט ניכחו בוהה וקודר. לשאלתי אם חש הוא ברע, הליט פניו בכפות ידיו, ומלמל באין-אונים: ״מה הם רוצים מחיי? אני עייף וסחוט עד לשד עצמותי. אינני יודע, מה יש כאן להוסיף ומה לגרוע!״ שווא היו כל נסיונותי לעודדו ולהזכיר מחדש את התפעלותה של הוועדה. כעבור זמן-מה התאושש כלשהו אך לעניין התיקונים נשאר אדיש.

״עשה כרצונך, תקן ככל שיעלה על רוחך, לכשתכתיב לכתבנית אשמע ואעיר - אם יהיה לי מה להעיר״, ואומנם עברו תיקוני ללא תקלות פרט לוויכוח קצר, אך טעון מתח, על הניב ״יישוב רב איל״, שחששתי שמא רק מעטים ידעו פירושו והוא מחייב ניקוד. שרת לא ויתר.

בזה, בעצם, תם חלקי במגילת העצמאות. נפרדנו בלחיצת יד חמה ובברכה ״להתראות מחר בטקס ההכרזה״.

כחובב מוסיקה נהנתן, הנוהג ללכת לקונצרט כשהפרטיטורה בידו כדי שיוכל לקרוא בה תוך ההאזנה, הלכתי גם אני לטקס ההכרזה כשבידי המגילה, שראיתי את עצמי, לא בלי שמץ יהירות, שותף ליצירתה. אך - אבוי! - משהחל בן-גוריון קורא את ההכרזה, פרחה נשמתי: דברים שלא היו כלל במגילה ״שלנו״! איזו פרוזה אפורה: ״בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית״ - וכולי וכולי - אין ״הואיל״, נעלם ״יישוב רב איל״, אין ״נודרים״ ונָדַמו ״מזעיקים״... בפתוס כבוש, בלי סממנים דרמטיים כלשהם כיאה לרוממות השעה, קולחת מפי בן-גוריון ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, ובלי רחם הוא עוקר מתוכה כל אבן חן ששיבץ בתוכה שרת באהבה כה רבה, ומעמעם כל ניב נוצץ בה.

בגמר הטקס, כשאולם המוזיאון, שרגעים מספר לפני כן שקקו בו ממש כנפי ההיסטוריה, ועתה נהפך לכוורת הומה ולפקעה רוגשת - ״יד איש ברעהו״ לנשק, לחבק ולברך - שאלתי את שרת: ״מהו הטקסט הזה שקרא בן-גוריון?״

לחש שרת על אוזני, ספק בלצון, ספק ברתחה, תוך שימת רווח בין מילה למילה: ״הוא - רצח - אותנו נָפֶש!״ ״אותנו״ פירושו אותו ואותי, ה״שותף״ ליצירה...

משקראתי אחר כך בעיון את נוסח בן-גוריון והשוויתיו לנוסח שרת, נוכחתי כי פרט ל״הואיל״ המנדטורי שנערף, פרט לפתיחה ״בארץ-ישראל קם העם היהודי״ וכו', שהוסיף כדי שלא תיפתח הכרזת העצמאות בגלות, ופרט לקטע שהושמט - על ממשלת בריטניה המניחה מידה את המנדט ועוד כמה השמטות ושינויים סגנוניים קלים - לא רבים ולא מהותיים היו השינויים ששינה בן-גוריון [אחד השינויים המהותיים: תחת הבטחה לערביי הארץ "ליהנות מהזכות המגיעה להם״ לייצוג במוסדות המדינה - ליהנות מ״נציגות מתאימה״]. הנוסח שלו הוא בעקבות נוסח שרת ובאותו סדר כמעט, אלא שפשט מעליו את מחלצות הפאר, פיזר את אבני החן והעניק לו בכישרון של מדינאי בר סמך, ובתושייה של עורך מנוסה - פשטות רבת עוצמה.

ומה מוזר! גם הכרזת העצמאות נוסח בן-גוריון עלולה הייתה אף היא לעבור גלגולים ושינויים, כגורלם של נוסחים קודמים, אילולא מהלכו ״האסטרטגי״ של בן-גוריון. בישיבת הבוקר של מועצת העם, ביום ו', שעה קלה לפני טקס ההכרזה, הציע שההכרזה תועמד להצבעה כמות שהיא, ללא ויכוחים, ואם תזכה ברוב - היא תועמד להצבעה נוספת ואז יצביעו בעדה כל חברי המועצה, ותיהפך להכרזה המביעה את הרצון המשותף של כל חברי מועצת המדינה הזמנית. לאחר שבעד הנוסח במלואו הצביעו 16 חברי המועצה ו-8 נמנעו, הועמדה ההכרזה להצבעה שנייה וכל חברי המועצה הרימו ידם בעדה.

על גלגוליו של כת״י שרת מאותה שעה שנפרד ממני במשרדי ועד טקס ההכרזה, מסופר בספר ״שלושה ימים״ שהופיע בשנת תשי״ט. מחבר הספר זאב שרף, שעמד באותם ימים בראש הצוות שהכין את הכלים והדפוסים למימשל העתיד לקום עם עצמאותנו המדינית, סוקר בנאמנות ובדייקנות למופת את כל האירועים שנתארעו אז, עובר להקמת המדינה. בספרו מובאים גם הטקסטים של נוסחי ברנזון ושרת ופרטים על ההשגות שהושמעו בישיבת מינהלת העם ב-13 במאי על נוסח שרת המתוקן. אך לצורך דיוננו נעדיף להביא כאן את גרסתו של בן-גוריון בספרו מדינת ישראל המחודשת:

מ. שרתוק הביא בשם הוועדה נוסח ההכרזה שמתחילה ב״הואיל״ כמו שמתחיל המנדט:

1. הואיל והעם היהודי שהוגלה בכוח הזרוע מארצנו שמר לה אמונים בכל דורות גלותו ובכל ארצות פזוריו;

2. והואיל ובכל דור חתרו בני העם היהודי לשוב ולהיאחז במכורתם;

3. והואיל וממשלת בריטניה, הממונה על ארץ-ישראל מטעם חבר הלאומים, מניחה מידה היום הזה את המנדט ונוטשת את האחריות לשלטון על הארץ - לפיכך, אנו חברי מועצת העם, נבחרי התנועה הציונית והיישוב העברי בארץ, התכנסנו היום במעמד חגיגי על יסוד החלטת עצרת האו״ם, והננו מכריזים בזאת, באוזני העם היהודי בתפוצות הגולה והעולם כולו על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, ושמה מדינת ישראל וגו' (בסך הכל בהצעת ההכרזה 22 סעיפים).

נעיר מייד, כי שלושת הסעיפים שמביא ד. בן-גוריון לעיל - פרט לסעיף 3, שאצל שרת הוא הסעיף ה-12 במספר - הם רק פסוקים בודדים מאותם סעיפים ומובאים, כנראה, רק לדוגמה. להלן כותב שם בן-גוריון:

נשמעה [בישיבת מינהלת העם] ביקורת על נוסח ״והואיל״, על מליצות יתרות, על כמה דברים שחסרים ועל כמה דברים מיותרים, והוחלט למסור לוועדה של ארבעה: ד. בן-גוריון, הרב י. ל. פישמן, א. ציזלינג ומ. שרתוק להביא נוסח אחרון. בערב אותו יום ניסח בן-גוריון הכרזה מתוקנת, הזמין שלושת חברי הוועדה. מ. שרתוק לא יכול לבוא.

לאחר מה שתיארנו כאן, אין צורך, דומני, במאמץ שכלי רב כדי להבין, מדוע ״מ. שרתוק לא יכול לבוא״.

היש לראות ב״תקרית״ זו, בוויכוח על סגנון ונוסח כביכול, מעין פטר-ריב שספיחיו הביאו ברבות הימים לקרע הגלוי והטרגי בין שני אישים אלה?

יומנים לכשיתפרסמו - יגידו...

נוסח משה שרת מובא כאן במלואו. הוא נכלל בשעתו במינהלת העם, פרוטוקולים 13/5/1948-18/4/1948, עמ' 123-120; ובזאב שרף, שלושה ימים, עמ' 179-177.

מגילת העצמאות נוסח משה שרת

1.   הואיל והעם היהודי שהוגלה בכוח הזרוע מארצו, ארץ-ישראל, שמר לה אמונים בכל דורות גלותו ובכל ארצות פזוריו, לא מצא לו בכל נדודיו ארץ תמורתה, ולא חדל מתפילה ומתקווה לכנס את פזוריו ולחדש את חירותו בתוכה;

2.   והואיל ובכל דור ודור חתרו בני העם היהודי לשוב ולהיאחז במכורתם עד שזכו בדורות האחרונים חלוצי ישראל, מעפיליו ומגיניו, לעלות לארצם בהמון, לגאול אדמתה ולהפרות שממותיה, להחיות בה את שפתם העברית ולהקים יישוב רב-איל, שליט על משקו ועל תרבותו, מגן על עצמו בעוז ובגבורה, מביא ברכת קדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית וריבונות לאומית;

3.   והואיל והקונגרס הציוני הראשון, שנתכנס בשנת תרנ"ז-1897 לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל, הכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו וייסד את ההסתדרות הציונית העולמית כמכשיר להגשמת החזון;

4.   והואיל והזכות הזאת הוכרה בהצהרת ממשלת בריטניה מיום ב' בנובמבר 1917, אשר הונחה ביסוד המנדט הבריטי לארץ-ישראל;

5.   והואיל והמנדט אשר אושר על-ידי 42 מדינות חברות חבר-הלאומים ועל-ידי ממשלת ארצות-הברית, הכיר בקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ובזכות העם היהודי להקים בארץ-ישראל מחדש את ביתו הלאומי, לעלות אליה ולהתיישב על אדמתה;

6.   והואיל והרדיפות שמצאו מאז את המוני ישראל בארצות שונות, וביתר שאת השואה שהתחוללה על ראשם באירופה, בה הוכרעו לטבח מיליוני גברים, נשים וטף, הוכיחו מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי על-ידי חידוש מדינתו העצמאית בארצו, למען יהיו שעריה פתוחים לצמיתות לכל יהודי מבקש בית ולמען תנחיל לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים;

7.   והואיל והיישוב העברי בארץ-ישראל תרם את מלוא חלקו למאבק האומות שוחרות החירות והשלום נגד כוחות הרשע והשיעבוד במלחמת-העולם השנייה, ובפועל כפיו ובדם חייליו המתנדבים קנה לו זכות להימנות עם העמים שחברו יחד בייסוד ברית האומות המאוחדות;

8.   והואיל וניצולי תופת אירופה, אנשי שארית הפליטה, לא חדלו מהעפיל לארץ על אף כל תלאה וסכנה, גירוש והסגר, ולא פסקו מתבוע קבל העולם כולו את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם;

9.   והואיל ועצרת האומות המאוחדות במושבה השנתי הסדיר השני, לאחר חקירה ממצה ושיקול מעמיק, קיבלה ביום כ״ט בנובמבר 1947, ברוב של שני שלישים ומעלה, החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ-ישראל;

10.   והואיל ובהחלטה זו המליצה העצרת בפני כל חברי האומות המאוחדות על קבלתה וביצועה של תוכנית חלוקת ארץ-ישראל עם האחדות הכלכלית, קראה לתושבי ארץ-ישראל לפעול מצדם להגשמת התוכנית וביקשה את כל הממשלות והעמים להימנע מכל פעולה העלולה לפגום או לעכב את ביצוע המלצתה;

11.   והואיל והכרזת זכותו של העם היהודי בארץ-ישראל להקים את מדינתו העצמאית, הכלולה בהחלטת העצרת, אינה ניתנת להפקעה;

12.   והואיל וממשלת בריטניה, הממונה על ארץ-ישראל מטעם חבר-הלאומים, מניחה מידה היום הזה את המנדט ונוטשת את האחריות לשלטון בארץ;

13.   לפיכך אנו, חברי מועצת העם, נבחרי התנועה הציונית והיישוב העברי בארץ, נתכנסנו היום במעמד חגיגי ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות הננו מכריזים בזאת, באוזני העם היהודי בתפוצות הגולה והעולם כולו, על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, ושמה מדינת ישראל.

14.   אנו קובעים, כי החל משעת סיום המנדט, הלילה בחצות, אור ליום שבת ו' אייר תש״ח, 15 במאי 1948, ועד בוא המועד להקמת השלטונות הסדירים של המדינה בהתאם לחוקתה שתאושר על-ידי האסיפה המכוננת הנבחרת, תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מינהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, היא ישראל.

15.   אנו נודרים, כי מדינתנו ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תהא פתוחה לרווחה לעלייה יהודית; תעניק שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל גזע ודת; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תבטיח חופש דת, מצפון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים לבני כל הדתות ותהא דבקה בעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.

16.   אנו מוכנים לשיתוף עם מוסדות האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת ונפעל להקמת האחדות הכלכלית בהתאם להחלטה. אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם העברי בבניין מדינתו ובהגנה עליה ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים.

17.   נוכח התקפת הדמים הנערכת עלינו אנו קוראים לבני העם הערבי תושבי ישראל לשמור על השלום, לנטול את חלקם בבניין המדינה המציעה להם אזרחות מלאה וליהנות מהזכות המגיעה להם להיות מיוצגים במוסדותיה העליונים, הזמניים והקבועים.

18.   ובעצם עמידתנו בקרב אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לעמי הארצות השכנות וקוראים להם לחדול מריב עם העם העברי הזכאי כמוהם לחיי חירות ועצמאות בארצו והמוכן לתרום חלקו במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו.

19.   אנו מזעיקים את היישוב העברי למאמץ עליון ולגיוס כל כוחותיו בנפש וברכוש לשם עמידה במערכה תוך בניין המדינה ולשם בניין המדינה תוך עמידה במערכה.

20.   אל העם היהודי ברחבי תבל אנו קוראים להתלכד סביב היישוב הלוחם ולהתנדב לעזרתו במערכה הכבדה על הגשמת חלום הדורות.

21.   אל העולם הנאור כולו אנו נושאים את קולנו לעמוד לימין העם היהודי בהקמת מדינתו.

22.   ובבטחנו בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזתנו זו במושב חברי מועצת המדינה הזמנית, בכללם חברי הממשלה הזמנית, פה בעיר העברית תל-אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש״ח, 14 במאי[1] .1948

הערות