נספח 14

מכתב שאול אביגור אל משה שרת

 

תל אביב, 15/10/1924

שלום לך משה,

 

אל תתחשב, משה, שאני כותב לך רק בשעה שיש לי צורך בעזרתך, או בשעה שאני מקווה שיש בידך לעזור לי במשהו. תזקוף את הדבר רק על חשבון אופיי וכובד כתיבתי.

ועכשיו לעניין. המצב הוא זה: מח.[יים וייצמן] לא הצלחנו להשיג באמריקה כלום וגם ממקורות אחרים לא הגיעוּנוּ כי אם סכומים אפסיים. עכשיו בהיות ח. בארץ ערכנו עליו התקפה נמרצה. אחרי תשובות רבות על דרישותינו שהיו בהן עליות וירידות חליפות, הנה בשיחה האחרונה הבוקר בינו ובין אליהו וברל הוא הבטיח שבבואו ללונדון ישתדל בכל כוחו להמציא 1,000 (אלף) לי״ת. הוא דרש שאתה תדריך אותו מנוחה עד שתקבל את הכסף. עליך למלא את הדבר. הוא ביקש רחמים שיחכו רק 10 ימים ובמשך הזמן הזה הוא יסדר את העניין. (ה״גזלנים״ שלנו לא הייתה להם כמובן כל ברירה והוכרחו להסכים).

על היסוד המעליב שבכל המו״מ הזה לא אאריך ואולם מה נעשה, זאת היא מציאותנו, מציאות קשה מעליבה ועלובה. על כל פנים, משה, עליך החובה הגמורה למלא את השליחות הזאת בהתמדה ובעקשנות. את הדבר הזה עליך ורק עליך למלא.

הוסכם בשיחה הנ״ל שאתה תהיה האיש. מובטחני שתעשה כל מה שיהיה ביכולתך, ותכתוב.

אליהו עוד יכתוב לך גם הוא היום.[1]

ושלום רב לך ולצפורה,

 

שאול

 

הערות