נספח 6

מכתב אליהו גולומב אל משה שרת[1]

אילזנבורג, 22/4/1923

משה,

 

לאן נשוב לארץ, לאיזו עבודה, לאיזה מקום עבודה עוד לא ברור לנו לגמרי. הגדוד, שלו רציתי להתמסר ובו חשבתי למצוא לנו מקום, נטה מן הדרך ומי יודע אם יחזיק מעמד עד שובנו, ואם יחזיק מעמד, מי יודע את הכיוון שיקבל. איני זוכר אם כתבתי לך או לא על מהלך העניינים בגדוד. הלא אתה יודע את הרעיון המרכזי של הגדוד. ביסודו מונח הרעיון כי בשביל שציבור הפועלים יוכל למלא את התפקידים של בניין הארץ המוטלים עליו, צריך כי ציבור זה לא יהיה אוסף של פרטים או קיבוצים בעלי אינטרסים מתנגדים, אלא שיהיה מורכב מחלקים המעוניינים אחד בפריחת השני והנושאים כולם יחד בעול האחד המשותף. לידי ארגון כזה יכולים להגיע אך ע״י קומונה מרוכזת של כל חלקי המשק השונים, אשר ברשות הציבור. היות וכל הציבור לא הגיע לידי ההכרה והצורך של החיים בקומונה, רצה הגדוד ע״י יצירת דוגמא לקדם את הרעיון הזה, אולם זהו כנראה גורלו של כל הרעיון המתכוון לטובת הכלל כולו, והמוצא לפועל ע״י מיעוט ובאחריותו של המיעוט בלבד. למרות הכוונות הטובות בא המיעוט בהתנגשות עם הכלל, שוכח שרק בהסכמה עם כלל זה, אשר אך בהשתתפותו ורק לשמו יש מובן לקיומו, יוכל להשיג את מטרתו, ומתנועה בעלת מעוף ותוכן חי נוצרת איזו חברה דוגמטית ועקשנית, הנלחמת על קיומה בכל האמצעים והנאחזת בכל מי שמושיט לה יד ולו גם יטה אותה מדרכה.

הגדוד בא בסכסוכים עם המוסדות המרכזיים של ההסתדרות. זה זמן רב אשר היו חיכוכים בין המשרד לעבודות ציבוריות ובין הגדוד. הסכסוכים היה להם אופי חשבוני טהור. משהתיישב הגדוד בעין חרוד הרי הוא נתקשר במוסד מרכזי חדש - במרכז החקלאי. עליך להבין, כי בסדר השורר בהסת׳ הפועלים בהנהלת עבודותיה ומשקיה אין הגדוד יכול להתקיים על טהרת הפרינציפ של קומונה מרכזית.

הנהלת המשקים של ההסתדרות מחולקת למקצועותיה וכל מקצוע אחראי בעד משקיו. המשק החקלאי של הגדוד גם המרכז החקלאי נושא בעדו את האחריות, והמשק בעבודות ציבוריות המשרד אחראי עליו. ב״משטר קיים״ זה צריך היה הגדוד מלכתחילה להתחשב ולהגביל בעצמו את מידות הקומוניזם. דבר זה לא נעשה, ומוסדות ההסת׳ התחשבו, כמובן, בפרינציפים של הגדוד ונתנו לו חופש גמור בהנהלת משקיו עד שפרץ הנגע מבפנים.

בעין חרוד לקחו חלק - חוץ מחברי הגדוד הקודמים - גם רבים מן הפועלים הישנים וביניהם לבקוביץ נושא רעיון הקבוצה הגדולה. בין הרעיון של לבקוביץ ובין רעיון הגדוד - הבדלים לא קטנים. לבקוביץ נושא את נפשו לקומונה מוגבלת בשטח אדמה ידוע, היוצרת על שטח זה במידת האפשרות כל מה שדרוש לה. הגדוד שואף לאיחוד המשקים השונים, והיכולים להיות גם מפוזרים, ע״י קומונה אחת הכוללת גם ציבורי פועלים העובדים לאו-דווקא במשקים עצמיים. הגדוד הרגיש את האחריות בעד כל העבודות ובעד כל החברים של הגדוד, ולבקוביץ ורבים מן הפועלים הישנים ריכזו את דאגתם למען חרוד בלבד. בהיות שלגדוד בעבודותיו היו דפיציטים לא קטנים בהיות שהיה גם חוסר עבודה והמצב בפלוגות מחוץ לעין חרוד היה מצב של רעב ממש, השתדל הגדוד לפעמים לנצל את התקציבים המיועדים לעין חרוד אם בתור הלוואה או גם בצורות אחרות - למשל, מעבירים לעין חרוד מחייבים את חשבון המשק באינוונטר הנמצא בידי הגדוד, שהינו מיותר בעין חרוד כמו גם ביתר הפלוגות. בגדוד יש החלטה של סידור קרן לעזרת קרובים. מובן שאין לגדוד יכולת להוציא לפועל בשלמות את ההחלטה הזו, ובכ״ז גובה הגדוד את המס מעין חרוד ומוציאו גם לצרכים אחרים (זהו סכום של 600-500 פונט).

לבקוביץ, אשר ראה טנדנציה זו של ניצול המשק, ראה בזה סכנה להצלחת עין חרוד ומתוך זה להצלחת הקבוצה הגדולה. הוא הקים זעקה. טבנקין, שהיה כבר אז בגדוד, פישר בין הצדדים. הוא לא הסכים ללבקוביץ אשר שאף להבדלת משק עין חרוד מיתר הקיבוצים של הגדוד, אבל דרש כי יבדילו בין כספי המשק לכספי ההספקה. כספי המשק נמסרים להנהלת המשק ואין בהם שיתוף עם יתר המשקים והקיבוצים. כספי ההספקה הם משותפים.

לבקוביץ אומנם טען כי ההצעה אינה אפשרית, כי בשעה שהמשק מקבל את המינימום אינו יכול גם לעשות קומונה בצורכי הספקה, כי אין גם היכולת להבדיל בין צורכי הספקה לצורכי משק, כי כשיהיה נפט בעין חרוד לצורכי המשק בשביל הטרקטורים לא ישבו גם באוהלים בחושך והנפט של המשק יוצא גם לצורכי הספקה, כי כשלא יהיה לחם יוציאו מצורכי המשק גם לצורכי האוכל וכו׳.

בכ״ז, קיבלו כמעט בהסכם כללי את הצעת טבנקין, והנה קרה שוב מקרה וכסף אשר נמסר למשק עין חרוד לא הגיע בשלמותו למשק. אז כתב לבקוביץ על הדבר למרכז החקלאי ודרש שלא ימסרו יותר כספים לגדוד עד אשר יבררו את הייחוסים בין המשק והגדוד. חברי הגדוד קיבלו את הדבר הזה כהלשנה, ומרכז הגדוד העמיד את לבקוביץ למשפט ״על אשר פנה למוסדות שמהם מקבל הגדוד כסף״. שֵם אחר למוסדות ההסת׳ לא נמצא. המרכז החקלאי והוועד הפועל החלו להתערב בסכסוך הפנימי ופגשו בהתנגדות רבה. הגדוד הגן על האוטונומיה שלו. גם ברל, בן-גוריון ויבנאלי, אשר התאמצו להסביר עד כמה כל תנועת הפועלים אחראית ותסבול את התוצאות של הצלחת עין חרוד או מפלתה, לא מצאו אוזן קשבת.

ההסת׳ החליטה לשלוח ועדת ביקורת לעין חרוד. ועדת הביקורת ביררה, כי על המשק של עין חרוד הועלו מצד הגדוד חובות יותר מדי גדולים והערכה בלתי נכונה של האינוונטר, כהעברת אינוונטר בלתי נחוץ, כגביית מיסים יתרים כאשר הזכרתי לך, שגם הנהלת המשק סבלה מהתערבויות מרכז הגדוד ועוד כגון זה.

המרכז החקלאי, גם הוועד הפועל וגם המועצה של ההסת׳ קיבלו את ההחלטות על הבדלה משקית ואדמיניסטרטיבית של עין חרוד, על אישור ומינוי ההנהלה של המשק ע״י המרכז החקלאי, על אישור הטלת המיסים על המשק ע״י המרכז החקלאי ועוד. בוודאי ראית את ההחלטות ב״קונטרס״ וב״פנקס״. תשובת הגדוד עוד טרם ידועה, אבל במועצה של הגדוד, שהייתה עוד לפני התקבל ההחלטות ע״י מועצת ההסת׳, דובר על עזיבת עין חרוד במקרה זה, ועוד דובר על אפשרויות של מלחמה, נותחה האפשרות אם יוכל הגדוד להישאר ולא להיכנע להסתדרות, היוכל לעמוד בפני הלחץ הכספי מצד ההסתדרות עליו.

טבנקין, שהיה במועצה, עזב אותה בהודעה כי אינו רוצה להשתתף במועצה המטכסת עצות מלחמה נגד ההסתדרות.

ובכל הסכסוך הזה גם יד ״השומר״ באמצע. שמואליק [הפטר], אשר היה דווקא בתחילה ממצדדי לבקוביץ ו״מגיני המשק״, הנהו עתה ממצביאי המלחמה. שניאורסון דיבר במועצה, כי ״אחדות העבודה״ מעוניינת בהפלת הגדוד מכיוון שטובי נואמיה לא קיבלו כל השפעה בגדוד ועוד כהנה רבות. למה יביא המצב, איני יודע. לי קשה מאוד שאינני במצב זה בארץ. אם הייתי מתקן ועוזר הרבה אינני יודע, אולם כשאבוא עתה מסופקני מאוד אם אמצא מקום בחברה זו, גם אם תצא שלמה מהסכסוך הזה.

משה, משה, מהו הגורל המשחית השולח את ידו בכל מעשי ידינו?

יש עוד התחלות טובות מאוד בארץ כ״חבורת העמק״ - יצירה יותר בריאה מהצד של ההצלחה האקונומית וחדורה בשאיפות שהונחו ביסוד הגדוד - בחורים צעירים, רעננים, עודם בוסר על פי רוב, אולם כשאתה רואה את התפתחות הגדוד חרד הלב גם עליהם. כוחות עצומים נחוצים עתה. כוחות בכל קיבוץ, כוחות לכל התחלה וכוחות גם ובעיקר למרכזי העבודה. וגם כאן, לחו״ל, נחוצים כוחות. לו ראית מה עלובה תנועת ״החלוץ״, שבה גם בה תלויה התפתחות תנועתנו בארץ. כתבתי על זה לארץ וענו לי: ״השכחת את חוסר הכוחות בארץ?״

ואני, משה, יושב בכ״ז ומתענג על טוב קריאה. ולמרות הכל לקחתי זכות זו לעצמי ואיני מתחרט. לא יכולתי עוד. מוכרח הייתי לנוח. ועל המנוחה והשבת כוחותי עד כמה שאפשר לאיתנם איני מתחרט.

[המשך חסר]

 

הערות