245
אל:
ברל כצנלסון, טבריה
לונדון,
6/3/1924
ברל,
קנֹא קנאתי לצפורה,[1] ובזכותה אני מריץ מכתב זה. להדביק את זה שקדם לו.[2] בינתיים החלה כאן ישיבת הוועד הפועל הגדול;[3] בא הרצפלד, ולא בא זלמן - אבל על זה להלן, ולע"ע
הנני לסלק את חשבון המגיע לך מהשבוע שעבר.
ובכן - על צפורה. היא בריאה ושמחה מאוד בחלקה.
אנחנו מתראים אחת לשבועיים, או לשלושה. עפ"ר באה היא ללונדון למוצאי השבוע, ויש
שאני נוסע אליה. היא מסורה לגמרי לעצמה וללימודיה. חיה חיי בדידות כמעט, אבל איננה
חשה את הנטל, כי כל זמנה נבלע בעבודה. בחודש זה היא נבחנת על לימוד ששת חודשים של "התורה" החקלאית. מאפריל תתחיל לעבוד
במחלבה - יותר נכון בבית תעשיית חמאה (מחמאה?) לג׳ חודשים. אח"כ תצטרך להחליט
אם ללמוד חיבוץ גבינה, אף זו תורה לג׳ חודשים, או ללכת מרדינג. אחרי רדינג ומחוצה לה
עומדים בתוכניתה שני סעיפים: עבודה במחלבה פשוטה באיזו חווה, ועבודה בחוות עופות.
אני ממשיך לפי מכתבך.
לווייתן[4] ל"סולל בונה" או "המשביר". לא,
איני מקווה.
איני זוכר אם כתבתי לך על שיחתי עם ג׳ימי בנוגע
לעניין זלמן.[5] הייתה שיחה חשובה, וידעתי מה להשיב לאפיקורוס. מהעניין
לא יצא כלום. כשהיה כאן זלמן כתבתי לו שוב וביקשתי ראיון - הוא לא ענה. בינתיים צפה
כאן גב׳ אחת, אשתו של קול׳ סולומון, יהודייה רוסית. דוד ראה אותה ובא "בגילופין",
כדרכו. אידיאליסטית, שמאלית, ציונית לוהטת וכו׳. ועשירה האישה. מצד עצמה ומצד בעלה
ומצד אביה. כשהיה כאן זלמן הלכנו אליה. העלינו חרס. התייפחה לפנינו על כובד לבם וצרות עינם של יהודי אנגליה. על עצמה ני
גוּ גוּ [רוסית: אף לא הגה]. ואת עזרתה לא תוכל לתת, כי "יש לה משלה רב מוהר"[6] - חלב ליולדות, וביה"ס בנהלל[7] וכיו"ב (אגב, נהלל זו נישאת עתה על כל שפתיים כראשון
לציון בדורה).
לפני כחודש הכריזו כאן פועלי-ציון על יום הקפא"י
(אספו כ-40 לי"ש בסה"כ, מזה כמעט החצי ע"י אגודת "העבודה" שייסדנו כאן, צבי ואני, אליה
אספנו את כל הערב-רב הא"י עם בחורים מאנשי המקום; הבסיס - הסתדרות העובדים וא"י
העובדת, שפה עברית, עבודה מעשית-כספית, ועיונית ברוח תנועת העבודה בארץ). ובכן, כתבנו מכתבים לכל עבר,
לכל מיני גבירים ונגידים. כתבתי גם לה מכתב פרטי - לא ענתה ולא נענתה. הכרתי עוד גברת אחת, עלמה
לא צעירה, בעלת רכוש, גם ציונית וגם "לייבורית" - מה לך עוד? גם אותה ניסיתי
להלהיב לעניין זלמן - ואל נא תחשוב, כי בדבר אחר הייתי כובש לבה יותר - ובכן כבשתי
את לבה, וכולה התלקחה ממש, ויחד איתי נאנחה על כל הדברים הטובים שאפשר היה לעשות בא"י
אילו רק היה כסף; וכשרמזתי רמיזה שאינה משתמעת לשני פנים - השתמטה מלהמשיך את השיחה.
ולקפא"י נתנה פונט אחד. נעזוב אותם.
הקיבלתי את קובץ ס"ב[8] ואת ה"פנקס" האחרון? - "התשובה היא בחיוב"
(כך עונים בפרלמנט; עד שקם[9] ויטלי, שר הבריאות כיום, וענה
לשואלו: "the answer is yes").
מה גרייט רסל סטריט,[10] העוד אני בא לשם? - לא, אינני בא, ונמאס עלי הבית עד
לבלתי נשוא.
ההגיעה אלי, בלונדון, ידיעה על פטירתו של יעבץ[11] - הלעג המסותר! - כשהיה כאן זלמן חשבנו ללכת אליו
- צבי שוורץ סידר כמעט את הביקור, אך זלמן הסתבך בכל מיני עניינים והדבר לא יצא לפועל.
שבוע לפני מותו נדבר צבי עם בני הבית כי בשבת יבוא לראותו.
היום קיבל קפלנסקי את התזכיר שערכו בן-צבי ובן-גוריון.[12] בסופו ישנה מעין הצעה שממשלת אנגליה תיתן מלווה לא"י
- דרך הסתדרות העובדים! מהצעה אוטופיסטית זו, ומקצת הדברים שהספקתי לקלוט מהרצפלד אני
לָמד, כי אתם בארץ באמת שוגים בחלומות וחוזים חזיונות.
ממשלת העבודה הינה כלילת זהירות ומתינות. על כולם - מקדונלד. הם קבעו
להם תוכנית מסוימת ומוגבלת, מוגבלת מאוד; אך אם יְגַשמו גם את התוכנית הזאת כולה -
והגדילו לעשות. כדי לגשמה עליהם לפייס ולפשר ולרַצות אוהבים ואויבים ממינים שונים באמצעים
שונים. בתוך כל אלה עליהם להכשיר את הקרקע לבחירות הבאות - למערכה שתהא אולי מכרעת.
אין כל ספק, כי במתינותו ובזהירותו מפריז מקדונלד על המידה ומוותר לסיטרא אחרא הרחק
לפנים משורת הדין. אין לי פנאי ומרץ ברגע זה להוכיח לך את הדברים ע"י דוגמאות
והסברות - שמץ ודאי שגם אתה קלטת מן העיתונות. עכ"פ ברור הדבר, כי כל הטפל והפעוט
יוקרב בלי כל רחמים ומוסר כליות לשם שני-שלושת הסעיפים העיקריים שבתוכנית. ובין הטפל
והפעוט גם מקומנו כבוד. כל מעייני הממשלה להקטין את שטח ההתנגדות של מפלגות אחרות,
או כנופיות לוחמות שונות שבמפלגות, בעניינים שאינם עיקריים לגבי התוכנית שלה. ובייחוד
גדול הוא - ועוד יגדל הרצון - להימנע ממה שנקרא בלשונם fresh trouble.
מקדונלד בתור מוּכֶּה-ווּליטש,[13] עם עלבון שנות המלחמה עדיין תוסס בקרבו, בבואו כתייר
סוציאליסט ונוצרי לארץ ישראל - הריהו אדם אחר לגמרה ממקדונלד שהינו עתה האיש הראשון
במדינה הראשה בעולם, אשר במידת האחריות הרובצת עליו בתור יחיד אין דומה לו בארץ, ואשר
מפאת כמות העבודה העמוסה עליו הריהו בלי שום ספק אחד האנשים היותר עסוקים בעולם כולו.
ואף אז - אם תקרא שני דברים זה כנגד זה: את הדברים שדיבר מקדונלד, בפירוש לא לשם פרסום,
בנשף הפרידה בירושלים (אשר נתפרסמו מחדש ב"קונטרס")[14] ואת הדברים שכתב לדפוס ב"קונטרס" - תראה את
התהום הרובצת ביניהם.[15] בעיקר מתוך הרצון להימנע מ-fresh trouble, ודאי שהדרך שינקוט לו תומס
תהיה - לא לחַדֵש. ואדיר חפצו של מקדונלד יהיה - שיהא ביכולתו לומר: נַה שיפְּקֶה וְסְיוֹ
סְפּוֹקוֹיְנוֹ.[16]
ואשר לדרישותינו. הוויכוחים בוועדה הפוליטית שלנו[17] נסבים על שניים: עניינים כלכליים ומדינייים. מן הכלכליים - דרישת קונצסיות
(ים המלח); הלוואות לקונצסיות נגד קניית חומרים ומכונות באנגליה[18] (יש חוק המתיר לממשלה לתת אשראי לשם הגדלת האכספורט;
ישנן כל מיני דרכים - הלוואה לבעלי התעשייה או אחריות ממשלתית לאובליגציות [איגרות
חוב] של החברה וכו׳); קרקע. הקונצסיה של ים המלח[19] - צירוף שעוד אינו נהיר לי דיו של נובומייסקי בתור
רוטנברג ɪɪ עם ההסת׳ הצ׳ עם כל מיני יחידים. העניין ענקי בהיקפו. אם יהיה כסף והעוז
לדרוש כמו שדרש פנחס [רוטנברג] בשעתו - אולי זהו העניין היחיד שיכולנו לפעול עתה. בעניין
ההלוואות קפלנסקי הוא אופטימי, ואני נוטה לחשוש.
אשר לקרקע - קשה לשער שאפילו ממשלת לייבור תכריח את הנציבות [הבריטית
בא"י] לעשות מעשה נמרץ למרות רצונה. אם הנציבות תטען שהדבר עלול ל"הרגיז"
- הדברים ישפיעו. עכ"פ, דרישה זו צריכה לבוא בנקיבת מקומות ושטחים. וָלא - צריך
שתקְדם לה דרישה של ועדת חקירה. בנקודה זו נפגשות לכאורה החלטות המועצה האחרונה של
"אחדות העבודה" עם המסקנות שהגיעה אליהן הוועדה שלנו לע"ע.[20] לכאורה. בוועדה כאן נתקבלה בערך הצעה להכניס בתזכיר העתידי סעיף
- להטיל על ממשלת א"י להושיב ועדה שתחקור את מצב שאלת הקרקע בארץ - השטחים הפנויים,
קרקעות הממשלה, האחוזות הגדולות, תנאי האריסות, אפשרויות הקליטה וכו׳. בארץ החליטו בערך - ועדה,
מורכבת מחברינו, לחקור את הנגב. הצעה זו יותר מעשית וקרובה לשכר. אך לדרוש ועדה "מורכבת
מחברינו" - אי-אפשר בשום אופן. ייתכן לדרוש השתתפות בוועדה שתמנה הממשלה. איזה תוקף יהיה בעיני הממשלה
למסקנות שתגיע אליהן ועדה המורכבת מאישים פרטיים, שהינם באי כוח המעוניינים בדבר? והן
הממשלה תצטרך להוציא לפועל - ולא אנחנו. חלק זה של ההצעה מופרך בהחלט.
אשר למדינאות, עומדות שאלות אלו:
1. הקונסטיטוציה,[21]
2. הוועד הלאומי,
3. העלייה,
4. הפקידות.
אני אץ מאוד בכתיבה, ואיני מעמיד את הדברים בסדר החשיבות.
1. הקונסטיטוציה:
קפלנסקי, בימי ההתלהבות הראשונים, הסכיל להאמין כי תחת צל דגלה של ממשלת
ה"לייבור" נוכל להשכין שלום בארץ ו"לבוא לידי הבנה" עם הערבים.
דעתו הייתה כי עלינו עתה להיות היוזמים, לחבר תוכנית למשטר השלטון בארץ אשר תתקבל על
דעת הערבים, ולדרוש מהממשלה שתעמוד מן הצד ולא תפריע לנו להתפשר איתם. אמר, וחיבר תוכנית.
אליה (גם לדברים אחרים) כיוונתי ברומזי במכתבי הקודם לשרידי הכימֶרות, התוכנית - נשלחה
לארץ - אינה עומדת בפני ביקורת ריאליסטית, ולגבי הערבים - גרועה היא מכל תוכנית אחרת
שהוצעה להם ונדחתה על ידם. מצב הדעות בוועדה הוא כי תקוות ממש לשלום עם הערבים אין,
וכי עלינו להצטמצם בחיבור תוכנית אשר אם גם ברור לנו למפרע כי לא תתקבל על דעת הערבים,
תהיה עלולה להתקבל על דעת איש שלישי העומד מן הצד; שהקורא אותה יאמר: אילו הייתי ערבי
הייתי מקבל. עכ"פ, זהו עניין לניסוח עמדה ולגילוי אקטיביות של מחשבה פוליטית בונה
- ולא יותר.
2. הוועד הלאומי:
דרישה זו תוצג - אך מה תהיינה התוצאות איני יודע.[22] בעם האנגלי גיליתי לע"ע רק איש אחד המבין היטב
לאומיות ואבטונומיה לאומית מַהֵן. זהו פרופ׳ זימֶרְן,[23] האיש שליווה את ברנדייס בסיירו את הארץ. והוא מבין, משום שמכיר הוא
בדם היהודי שבעורקיו ואף הוא היה מתנגד להתפוררות זו של המדינה. מהניסיון יודע אני כי דרישות
ממין זה נראות לאנגלים - בלי הבדל מפלגה - כדבר מופרך ביסודו, ההורס וחותר תחת עצם
אושיות מושגיהם על המדינה. ובייחוד – taxation,
יסוד המוסד. יש בעניין זה נקודה חלשה אחת:
אנחנו בונים את דרישותינו על יסוד משטר המילֶט[24] בתורכיה. לי נדמה שיש כאן טעות יסודית: שם הייתה זכות
להטיל מיסים, ואנו דורשים זכות להכריח לשלם את המס.
3. העלייה:
דרישת ביטול ההגבלות תוצג. בארץ החליטו - העברת ביקורת העלייה מידי הממשלה
להסתדרות הציונית. מובן שצריך לשאול תחילה אם רוצה ההסתדרות הציונית במתנה זו שאנו
באים להעניק לה.[25]
4. הפקידות:
קפלנסקי משנן את הפזמון: ביעור הפקידים שהינם צוררינו. בזה ודאי שלא נצליח.
על שאלה זו צבורים בראשי דברים ארוכים, שלא עתה הזמן להרצותם.
אגב - הם מתפטרים עתה חדשים לבקרים. פשר ההתפטרות אינו ברור לי. התפטרות
בהמון ודאי שלא תביא לנו ישועה. אסון יהיה, אם מכונת המשטר הבריטי תחדל לעבוד. מתוך
ההתמרמרות המתמדת נגד הפקידות הבריטית שוכחים אנו להעלות על הדעת מַהן האלטרנטיבות.
אף זוהי קהות פוליטית.
הרצפלד הביא בשורה - אפשר שבן-גוריון יבוא הנה.[26] טוב יהיה אם יבוא.
ועתה אֶדום לאורך ימים.
זלמן לא בא משום רשלנות שלא תיסָלח בענייני פספורט. אפשר שיבוא ליום האחרון
של המושב. על הפרק ביומיים אלה - הסוכנות היהודית.[27] אין לי מושג מהעניינים ואין פנאי להתעניין. בעצם - אף
רצון אָין.
שלום לך,
משה
