243

אל: ברל כצנלסון, תל-אביב

לונדון, כ"ח פברואר, [28/2/1924]

ברלה, יקירי,

 

את מי אעיד עלי, כי גם לולא קיבלתי - לפני יומיים שלושה - את מכתבך,[1] הייתי כותב לך, דווקא בימים אלה, ודווקא לטבריה.[2]

בימים אלה - משום שבא שינוי-מה בחיי כאן, אשר בגללו אֵיאלם לחודשים אחדים, גם משום שאחר דומייה ארוכה וממושכה הגיעו אלי סוף סוף הדי קולך המדבר בציבור מעל דפי ה״פנקס״.[3] ולטבריה - בזכותה של חותנתי, אשר הודיעה לבתה כי לאה הסיעתך לימים(?)[4] של טבריה.

ובכן קודם כל על השינוי. מהראשון לחודש פברואר שנה זו השלכתי מאחורי גווי את עבודתי בהסתדרות הציונית, זריתי לרוח[5] את כל שיעורַי הפרטיים (הכורת לא עלה על העבודה הקפלנסקאית,[6] משום שלא צמחה השנה), נכנסתי לאוהלה של תורה לבלי צאת ממנו עד בוא היום המר והנמהר,[7] יום בו אעלה על מוקד בחינותי, ב-16 ליוני.

אתה יודע, כי זוהי שנתי השלישית והאחרונה במכללה (למילה זו ניתנה גושפנקא של רָשות ע״י ועד המכללה הירושלמית). מאת השטן היה הדבר לדחוק את קץ הפורענויות, רצוני לומר - להקדים את מועד בחינת הגמר מראשית הסתיו לראשית הקיץ - להשבית את תקוות חובשי בית המדרש ל״עת הקיץ המזהירה״.[8] היושבים בסוד הסנהדרין של מכללת לונדון לא ידעו, כנראה, ״מה זאת נשמה יתומה, עת קֵיצָהּ הנרצח תְבַכֶּה״.[9] ואני עוד הגדלתי את השֶבֶר ברוצחי במו ידי את הקיץ שעבר, ועיניך, ברל, רואות. הרי שנשארתי קצוץ ראש וקצוץ זנב. למען הדיוק - לא אני גופא, אלא שנתי השלישית והאחרונה.

והשנה החלה במזל זועף. בראשיתה באה פרשת ההרפתקאות של המשרד [לעבו״צ] - המפלות שנחל בירושלים ובחיפה.[10] לי הן עלו בחודש תמים של עבודה לבטלה והתרוצצות-שווא.[11] אח״כ פרשת הגן ובוא אליהו.[12] יצא אליהו - בא זלמן. שניהם היו אורחַי; בתקופת מגורַי בביתו של סוקולוב הכתוב מדבר. עוד זלמן מתמהמה איתי - והנה התחוללה סופת הבחירות. ואחר הבחירות - כל מיני צרות ציבור, ישיבות ועד ואסיפות והרצאות, אגודות מאגודות שונות וכו׳. ובינות לכל אלה, ועל כולם, עבודת הפרנסה, ודאגת הפרנסה. העיתונות הערבית, אשר ברבות הימים נעשתה למצוות אנשים מלומדה, ומתוך כך - לזרא.

וכך חלפו חודשים - ומתי אעשה לביתי?[13]

עליך לדעת, כי בחינת הגמר מעמידה אותך לדין על עבודת שנתיים. עבודה אשר שטחה רחב מני ים - ועומקה תלוי בך, בכישרונך ובתשוקתך לדעת. בשל חומר הקריאה העצום, אשר רק מקצתו עיכלתי, וממרביתו יודע אני רק את שמות הספרים, הפוצעים פשוט את גאוותי. איני יכול להעלות על דעתי אף ספר אחד שאינו לעניין לי, או שאינו מעניין בכלל. ועתה: בשנה שעברה כמעט שלא קראתי. אשר קראתי - כמוהו כאפס. והשנה - את ראשיתה תיניתי לפניך. ביום בהיר אחד נתברר לי, כי אם אין אני מתפטר מרובי עבודותי ונותן את חיילי לאורייתא - רעה נגד פני. וכך בשלה אצלי ההחלטה: לחדול מהשתכר (רק את שיעורי הערב הצלתי לפליטה), ללווֹת כסף לחמישה חודשים, לחגור את כוחותי להתאמצות נואשת אחת - לכבוש את הבחינה בסערה. את התוכנית הזו אני מוציא לפועל מאז הראשון לח״ז. כמעט שאיני עוסק בשום דבר אחר, וכמעט שאיני שועה לשום דבר אחר - זולתי הלימוד. אני מבלה את היום בבית-הספר, בספרייה. ואחרי הכל עולה בידי, ביום מוצלח, לקרוא רק שש שעות ביום, כי עוד עלי לבקר הרצאות, ועוד מלמד אני פעמיים בשבוע בשיעורי הערב, ועוד מתרגשות עלי מדי שבוע ישיבות מישיבות שונות, אשר לא הספיק לי העוז להקשיח לב כלפי עצמי ולהיפטר גם מהן.

מתוך הרישא של ההחלטה בוודאי תעמוד גם על הסיפא. ללוות כסף - משמע שצריך יהיה לפרוע חובות. וכיוון שרק באנגליה יעלה בידי לשלם את חובותי - מחייב הדבר הארכת שהייתי כאן ודחיית שובי לארץ. אומנם, עוד נשקפת לי תקווה לקבל עבודת הוראה ביום א׳, במקום רחוק מלונדון, אשר תשולם בנדיבות מופלגת וע״י כך להקטין מאוד את סכום חובותי. אבל גם המעט שיישאר - עליך לדעת, כי עוד לפני שהפקרתי את פרנסתי היה לי ״חוב לאומי״ די גדול - יכריחני להישאר פה לפחות לחודשים מספר.

אתה רואה, ברל, מה צדקת בחושבך כי אני חי כאן בין הגלים. אך לאמיתו של דבר - לא בי, שאינו חי בין הגלים, תלוי קולר השיתוק והרפיון הפוליטי, כי אם בגלים עצמם, שאינם. כשקיבלתי לפני שבועות אחדים תלגרמה(!) מלוקר, בפקודה לשלוח (לא לכתוב, כי אם סְמְיֶסְטַה וְ-קַרְיֶר [רוסית: בהינף אחד] - לשלוח!) ל״ארב. א״י״ מאמר על הממשלה החדשה בקשר עם מצבנו בארץ - הייתה הרגשתי הראשונה והנכונה, כי את המאמר הזה לא אשלח, ז״א לא אכתוב, לא משום שאיני פנוי עתה לכתיבת מאמרים, כ״א משום שאין דבר בפי על הממשלה החדשה בקשר עם מעמדנו בארץ.

אתה יודע, שתמיד חשבתי את התפעלותנו מן ההצהרות וההחלטות של ״העבודה״ הבריטית למופרזת. They did not take it seriously. בעליל ראיתי את הדבר באותו האקט הפוליטי, כביכול, שבעצמי הייתי לו כלי שרת, בהחלטת ברייטון המהוללה.[14] מצדם הייתה זו הבעת אהדה בלבד, אהדה קלה וקלושה, עכ״פ בלתי-מחייבת במובן הסובייקטיבי; אלא מה - שנָפוֹל נפלו בידי יהודים פיקחים אשר למפרע נתנו לאהדתם זו דמות הגוף והלבישו דמות זו בלבוש - הכל לפי כוונתם ורצונם, שלא היה קל וקלוש, אלא מוצק ומסוים. ודברים שנמלטו פעם מפי וֶגְ׳ווּד,[15] כשנתיים לאחר המעשה, אישרו את הערכתי הנ״ל, אשר איתה שבתי מברייטון ללונדון. לא אוסיף להתפלסף.

מדוע תומס?[16] מדוע לא ווֶב או ווג׳ווּד? לא ווג׳ווּד - זאת אמר לי אחד ממורַי כאן, שהיה מורשה ונפל הפעם, ידיד קרוב של מַק[דונלד] - משום שאינו סוס לרתימה. אין בו ביטחון, הוא עלול להפתיע את הפריים-מיניסטר בהפתעות שונות, להניח לו פצצות במשרד המושבות. על כן הוא פְּריסְטְיַזְ׳נַיַה [רוסית: סוס קיצוני בשלישיית סוסים הרתומים לעגלה]. לא ווב - משום שחוץ מעיתונאים אחדים, אשר את דעתם מצא כתב ״הארץ״ הנאור לתלגרף לארץ, לא עלה בדעת איש לשַלֵח את הזקן הננס-הענק הזה למשרד המושבות. העניין היה כך: מקדונלד בהיותו בסקוטלנד, בין הבחירות לפתיחת הבית, הכין את הקבינט שלו הָכֵן היטב. אך הדבר נשמר בסוד בהצלחה יוצאת מהכלל! העיתונות התפקעה לדעת, ומקדונלד נתן לה להתפקע, אך לא לדעת. עיתונאים שהחלו מנחשים על דעת עצמם נזכרו, כי בימי עלומיו היה ווב פקיד במשרד המושבות - מכאן ההשערה.

ומדוע תומס? - משום שמקדונלד מוכרח היה לתת לתומס מקום בקבינט, ודווקא מקום נכבד, כשם שמוכרח היה להכניס עוד אחדים ומעמדו של תומס בתנועה ובארץ היה מחייב. וגם התרומה הענקית שלn.u.r   [17]לקרן הבחירות - 10,000 לי״ש - אל תהא דבר קל בעיניך. מובן שלא היה במינוי זה שום נימוק מיוחד לתת לתומס דווקא את המושבות; בצירוף כוחות קצת אחר יכול היה תומס לשבת עכשיו במשרד המלחמה. גם שם יושב ברנש שאין בו ״סְגילוּת״ (כך היו אומרים פעם ב״השומר״) מיוחדת לענייני מלחמה, אלא שהוא סתם טרייד-יוניוניסט מופלג וסדרן בעל כישרון.

עד כמה רע הדבר לנו - למותר לברר לך. הוא אדם בור, צר מוח, ״אנגלי קטן״, נטול דמיון, קצת רשע ומְשמר בטבעו. כנגד זה הוא פיקח, ערום, בעל כישרונות.[18] סגנו, [לורד] ארנולד, הריהו לפי שעה בן בלי שם לדידנו. הוא ידידו הקרוב מאוד של מקדונלד - יותר אין אנו יודעים עליו.

אשר להרכב הקבינט בכלל, מנקודת ראותנו - הרי פַּרְמוֹר הלורד, שהינו ב״כ הממשלה במועצת חבר הלאומים, ידו הייתה במעל: הצביע בעד החלטת בית הלורדים הידועה.[19] משנהו, הלורד צ׳למס-פורד, שר הים, היה סגן המלך בהודו בימי השחיטה הידועה (נשמט מזיכרוני ברגע זה שם המקום, שם הגנרל דַיֶר) (נזכרתי) באמְריצַר, [ב-13/4/1919], אשר אחריה, ועפ״י הדו״ח שנתקבל ממנו, ערך מונטגיו[20] את תזכיר המחאה שלו נגד הצהרת בלפור.

 

דבריך על קפלנסקי הכעיסוני מאוד - לא עליך, אלא על ק.[פלנסקי] לא ידעתי ולא פיללתי, כי בידיים הפיח אופטימיות יתרה בחברינו בארץ. חוש הריאליזם של ק. הינו די קהה, והוא הולך וקהה. יש בו, נוסף לזה, ממידת הגרמני, אשר איננו רואה מה שאינו רוצה לראות ואשר ביושר לב ובלא יודעים יסלף את האמת ויסרס לעצמו את פשר העובדות - להתאים את הדברים למחשבתו המוקדמת כדי לא לבוא לידי אכזבה. מסקנותי אלו - הן בנוגע לגרמנים והן בנוגע לק. - מבוססות על חומר הסתכלותי די עשיר. נוסף לתכונתו האישית של ק. פועלת כאן האהבה העצמית שלו; הוא מוכרח להוכיח כי קשרינו עם מפלגת העבודה אמיצים וידידותם לנו נאמנה; אחרת - אֵי שכר לפעולתו?

ממה שידוע לי עד עתה:

א) ק. כתב מכתב ברכה למקדונלד, מכתב לא קצר, בעל תוכן, יפה. בו ביקש: 1. מעין הצהרה, דרך ״ברית״ פועלי-ציון; 2. ראיון - בטרם ייסע הוא - ק. לא״י.

על המכתב הזה לא באה תשובה.

ב) ק. מסר בכתב למקדונלד את ברכת פועלי-ציון מאמריקה.[21] על זה באה תשובה, חתומה בידי מזכיר, ואם כי ק. בטוח משום מה שמקדונלד עצמו הכתיב את התשובה, אין כל סימוכים לכך, ולי ברור כי המזכיר כתב על דעת עצמו. זוהי גם דעתם של אנשים הבקיאים קצת בסדרי המשרדים הגבוהים ובכמות העבודה העצומה והעוברת בהחלט את גבולות יכולתו של אדם הרובצת עתה על שכמו של מקד. - בתור פְּרַיים [מיניסטר], בתור שר החיצון, ובתור מנהיג המפלגה והמנצח על הבית.

ג) על מכתב הברכה של ק. לתומס לא באה תשובה. רוב הברוכים האחרים ענו.

ד) מאמריקה באה דרישה להשיג messages מהלווייתנים להתחלת ה-drive של היוניונים. ק. פנה אל תומס וביקש ממנו מילים אחדות שיוכל ק. לתלגרף לאמריקה.

על זה באה תשובה לאמור (בקיצור): קיבלתי מכתבך. כמו כן נמסר לי מאת הפריים מ.[ניסטר] מכתבך אליו מיום זה וזה. לצערי איני מוצא לאפשר למלא את בקשתך. הצהרת הממשלה על הפוליטיקה שלה תוכל להינתן רק בבית התחתון ולא לאיזה גוף חיצוני.

ה) ב׳ מלון[22] התראתה עם רוזה רוזנברג, מזכירתו הפרטית - והיהודייה - של מק. נתברר, כי מק. לא ראה את מכתבו של ק. - הוא הועבר מהמזכירות ישר למשרד המושבות. אף היא לא קראה את המכתב, כי במשרד מבול כזה של מכתבים שרק היותר קצרים נקראים, בארוכים רק מציצים לראות מה עיקר תוכנם. כיוון שראו כי הנידון א"י - מייד שלחוהו ל-.C.O.

ו) באותה שיחה השתפכה הנערה היהודייה - אשר עליה יש להעלות את הכתוב: ״מי יודע אם לא לעת כזאת״ וכו׳ - לפני גב׳ מלון לאמר: היהודים מתמרמרים עליה שהיא מתנכרת - וה- Morning Postכותב כי היא בת אנרכיסט יהודי. מה תעשה ותצא ידי הכל? העבודה,[23] שאינה גונזת מכתבים משום שהם מכתבי יהודים, כי אם מפני שכך הדין וכו׳ וכו׳. והנה ראיה: היא קיבלה מכתב מהסת׳ הנשים הציוניות, בחתימת גב׳ אידר, המבקש את מק. לפתוח איזה ״שוק״ הנערך לטובת ביה״ס החקלאי; וא״כ היו בידה הוראות מפורשות לענות בשלילה על כל מיני בקשות כאלו, כיוון שכבר קלטה אוזנה ממה שחושבים עליה בקהל היהודי, אמרה - דווקא מכתב זה תַראה. הראתה, ומק. אמר, כי בתור פריים מ.[ניסטר] לא יוכל להשתתף בדבר זה, משום ששאלת א"י היא שאלה שיש בה מחלוקת controversial. מה תאמר לתשובה? - ומה תאמר לחוכמתה של גב׳ אידר? - ומה תאמר לחוכמתה של רייזל זו, אשר את מכתבה של גב׳ אידר הראתה ואת מכתב ק. שלחה דרך החצר למשרד המושבות?

ז) אנשים מהאכזקוטיבה היו אצל תומס. מראש התנה תומס, כי יהיה זה ביקור ולא פגישה פוליטית. הוא אמר דברי נימוס כי שמח הוא להכירם, כי יהי נא לבם סמוך ובטוח שתמיד יקבלו fair hearing, כי ישמח לראותם בכל עניין הנוגע להם, כי טוב לדבר מלכתוב וכו׳.

ח) אידר[24] התראה עם תומס באיזו מסיבה פרטית וניסה אליו דברים בשאלת א״י. ת. ענה דברי שלום ואמת, כי הוא מודה בנחיצות פתרון שאלת ישראל וכיו״ב.

ט) שלשום שאל מורשה העבודה מלידז מה תהא דרך הממשלה בא״י - ותומס ענה כי החליטו ללכת בדרך בניין הבית הלאומי, בלבד וכו׳ - כלשון ההצהרה. אם יהודי לידז, או הציונים, או מישהו, עורר את המורשה הזה לשאול, איני יודע. אפשר מאוד כי תומס, ברצותו למסור מודעה רשמית אשר תמנע בעד שאלות פרטיות ושתדלנות מכל צד, סידר כי מישהו ישאל כדי שתהיה לו תואנה לענות. גם זהו טכסיס פרלמנטרי.

י) ימים אחדים קודם לכן - בתשובה על שאלה בנוגע להוצאות בא״י, ענה מק. ואמר כי הם קיבלו את א״י as a going concern [כעסק חי]. אין אני נוטה לדון את מק. לכף חובה על מילים אלו - אך יש העושים זאת.

יא) מקום סעיף זה בראש כולם - עוד לפני עלות מק. על כֵסו - בהיותו בכפרו בסקוטלנד, בשלהי ממשלת בולדווין - חשש סוקולוב פן ייעשה דבר מכריע בנוגע להכנסת א"י בבריתו של [שריף] חוסיין אבינו וביקש את ק. לכתוב למק. ולבקש אותו להתערב בדבר ולדרוש מאת הממשלה הפונה לצאת, כי לא תעשה קטנה או גדולה בעניין זה; היה לכך פרצדנט: מפלגת העבודה דרשה בימים ההם מאת הממשלה לבטל את החלטתם למכור את מניות המדינה בחברת הנפט הפרסית - ובקשתם נעשתה. מק. ענה אז במכתב חביב - כי לחץ העבודה עליו מונע ממנו את האפשרות לטפל עכשיו בשאלת א"י; על כן מייעץ הוא שהציונים יפנו לווזרת החיצון וידרשו מהם לא לזוז מההצהרה שניתנה אשתקד בתשובה על שאלתו של וודג׳ווד (לגורל א"י בקשר עם הברית הערבית) - עצה של יהודי טוב - וסיים: ״לכשאפנה קצת, אעשה בשמחה בעניין א"י מה שאוכל לעשות״.

 

ועתה: ק.[פלנסקי] סידר ועדה לביאת הכוח הפוליטית של פועלי-ציון כאן: חברי הוועדה: ק. (יו״ר), י.ל. כהן, גב׳ מלון, ג׳ייקובס [25](אף הוא גר צדק מהסניף הדובר אנגלית... ע״ה, כמעט), דְרין ואני. שני האחרונים - בתור נבחרי הוה״מ של פועלי-ציון כאן. אני רציתי שהנבחר השני יהיה אולשן - לאחר שהצעתי להתפטר נדחתה בכל תוקף ע״י ק. - אך יתר חברי הוועד ״עמדו על ההשקפה״ כי צריך לתת פעם אפשרות פועלי-ציון פשוט, מקומי, ללמוד את מלאכת הקודש של המו״מ הפוליטי.

אני כבר עייף, ולא אתאר לפניך סגולותיו של כל אחד - ואחת - מחברי הוועד. אולי אעשה זאת בפעם אחרת. עכ״פ, הוועדה היא בורות קיבוצית בענייני הארץ + ידיעה תורנית של ענייני הארץ עם שרידי תוכניות כימֶריות[26] משלהי המלחמה העולמית (ק.) + ידיעה קצת יותר עובדתית בענייני הארץ וחוש יותר חי, אך שניהם במהדורה שנתיישנה במקצת.

ק. דיבר ומדבר על פגישה בלונדון בקשר עם ישיבת הוה״פ - עם חברי משרד "הברית" וחבר מהארץ, אך אינו עושה שום צעדים ממשיים לכך. הוא רוצה מאוד לנסוע לא"י באביב, וחושש הוא כנראה שבוא אדם מהארץ עתה ייטול את הטעם מנסיעתו.

לע״ע כתב ק. תזכיר, המשמש עתה חומר לוויכוח ולעיבוד דרישותינו מהממשלה. התזכיר נשלח לא״י ואם תראנו – תשפטנו. במצב זה, כשאנו כאן מגששים באפלה, מה מדכאים דבריך כי גם בארץ אין יודע מה לרצות.

אך השאלה היא אם יועיל לנו לרצות - לא לחינוכנו העצמי ולא לפעולתנו לעתיד לבוא, כי אם להצגת דרישות של ממש לממשלה - דרישות אשר מילויין בצדן.

אני חושב, כי הממשלה תשמור על status quo.

אילו היה לנו כסף - היינו יכולים להשיג אולי קונצסיות כלכליות (ים המלח, נמל). אילו. כך חושב גם ק. ברגעים יחידי סגולה של התערות ריאליסטית.

עכשיו אעבור בסקירה על מכתבך ואענה על שאלות שונות.

מה ייצא מהלומדים באנגליה? לא הרבה. החומר האנושי אינו מן המובחר. התנאים נוראים. בעיקר הפרנסה. גם המשפחה אוכלת. צבי יביא איתו קצת "תלמוד". יהיה מורה ומרצה. פלר - הוא failure. לצחוק ולדמעות. אולשן - מצליח בעבודה. הוא אדם מוגבל, דל הצרכים, צר - לא קצר - המבט. הוא רואה נקודות ודופק בהן. באומרי מוגבל אני מכוון, למשל, להיותו גָמוּל לגמרה מספרות יפה ומענייני תרבות בכלל. רובצת עליו ירושת הסירוס של משכיל יהודי מדור ההשכלה וממין ידוע.

יותר אין.

על "המשביר" - כתוב ושלח, אם כי יהא הדבר מונח כאבן עד יולי.

צפורה ---- אני מוכרח להפסיק. אני כותב בדואר והגיע הרגע.

 

משה

 

הערות