231

אל: ברל כצנלסון, תל-אביב

לונדון, [11/10/1923]

 

תודה לך, ברל, על הגלויה השלוחה מאיטליה.[1] רבות יש לספר לך, אם כי אין הדברים חשובים. סתם פרטי-דברים שאינם מצטרפים לשום כלל.

השנה תהיה לי שנה קשה, אשר לא הייתה עוד כמוה. זוהי שנתי השלישית והאחרונה בבית הספר, שנת הגמר. מן השמים קיטרגו והגזירה יצאה מלפני הסנהדרין של המכללה הלונדונית להקדים את בחינות הגמר - פורענות קשה מאוד - מאוקטובר ליוני. לשעבר היו מסיימים את הלימודים ביוני, ועד הבחינות באוקטובר הייתה שהות של ג' חודשים להתכונן, השנה נגמרה - והנה הבחינה מאחורי כותלנו. הדבר מחייב עבודה נמרצת במשך כל השנה. הבחינות פה הן עניין רציני וגם די ישר. כדי לעמוד בבחינה צריך לדעת. וכדי לדעת צריך לקרוא, ולקרוא לא מעט. וכיוון ששני הדברים הללו - הקריאה והידיעה - חשובים מבחינת עצמם, הרי שאין בבחינה משום איבוד זמן.

צפורה ברדינג, תולה תקוות רבות בשנה זו. אני גר לפי שעה בדירת סוקולוב, ואיתי שם דוד ואולשנסקי. דוד נוסע בקרוב לארץ - על זה להלן - ובאמצע נובמבר יבואו הסוקולובים ואצטרך לנדוד למקום אחר. לאן - איני יודע. גם איני יודע כיצד אסתדר. מילדותי הייתי נוח לפינוק, והשנה שעברה פינקתני כהוגן. עתה קשה להתרגל.

כנגד זה אין לכחד, כי היותי לבדי תועיל לי דווקא השנה הרבה מאוד. נחוץ לי עתה הריכוז המוחלט בתוך עצמי ובענייני עצמי, לשם ניצול כל הכוחות, הזמן, המרץ - וכיוונם לתכלית.

מזל ביש הוא, כי הגמר חל דווקא השנה, כשהוצאותי רַבּוּ עם התפרד חבילתנו, ומשום זה מוכרח אני לעבוד "במלוא הקיטור" בענייני פרנסה. נוסף לזה גם ענייני פועלי-ציון נראה שיתפתחו השנה - מפאת עצמם וגם בקשר עם א"י העובדת, ואנוכי כבר הרחקתי לכת בזה ולא בנקל אוכל להיטשטש. הוועידה הברלינאית [של פוע"צ], בין יתר הדברים, השלימה את פרוצס השחרור של פועלי-ציון האנגלים מההיפנוז של קפלנסקי[2] - דבר שיש בו ברכה רבה מכמה פנים, גם מהבחינה "האזרחית" בכלל וגם מן הצד המעשי. הופעתי הארץ-ישראלית בוועידה,[3] אם כי לא הייתה לרצון לאחדים מחשובינו פה, אך בעצם האקטיביות שגיליתי ובשפע האינפורמציה שהבאתי איתי - ביצרתי לי שלא מדעת "עמדה" ב"פועלי-ציון", אשר כמוה לא הייתה לי.[4] קפלנסקי בא רק תמול, ורק מחר אתראה איתו. מה היה לו כי בושש כ"כ לבוא - איני יודע. כבד האיש.

ו"פועלי-ציון" - עם תקופת השנה שבוּ, כרגיל, לתחייה. אך הפעם ביתר שאת מבכל שנה. ראשית - יש מזכיר, והמזכיר הוא... אולשנסקי. ידעתי, כי אין אתה מתפעל ממנו, וגם אני יודע את גבוליו (limitations) אך היה-נא בטוח, כי מינויו למזכירות עתה היא "הצלת המצב". הוא בחור חרוץ, נאמן, ישר, בעל טקט (!!! - אחרי תקופת חסין), דייקן, יודע את ענייניו, מדבר וכותב יידיש ורוכש את ידיעת האנגלית במהירות רבה. הוא עובד חצאי ימים - ולומד עם זה בביה"ס שלנו, במחלקה שלמד בה בר-כוכבא. אני מתחיל מעתה להשפיע עליו, כי יחשוב על שהייה באנגליה ליותר משנה.

ארבע הרצאות הרציתי. האחת שאינה מן העניין - בחברת א"יים, בעיקר חברי אחה"ע - הם ונשותיהם שנים-עשר - על שתי הוועידות והקונגרס. ההרצאה ארכה חמש שעות וחצי - רצופות.

שלוש ההרצאות ב"פועלי-ציון" היו בלונדון, במנשסטר ובלידז. התעוררו "פועלי-ציון" ונתנו לי כסף ושלחוני אל ה"פראווינץ" [פרובינציה]. בכל מקום כעשרים וחמישה איש, בלידז גם זקנים אחדים מן "הציונים הכלליים", אשר עוד לא שמעו כלום על הקונגרס ובאו בגנבה להקשיב. בכל מקום - גחלים עוממות בתוך גל הרמץ.[5] מה ממריץ את האנשים האלה לדבוק עוד בשם "פועלי-ציון" ובמסורת - אינני יכול להבין. במנשסטר ובלונדון דיברתי רק על שתי הוועידות. בלידז נתבעתי לכלול גם את הקונגרס. וכל זה בשעה וחצי, וביידיש שלי. ודווקא בכיסוי ראש, כי פוע"צ השכירו את החדר שלהם לאיזה מניין לימים נוראים. בהרצאות הצלחתי בייחוד, נדמה לי, בחלק ריב-הלשונות.[6] הבשורות מניצחונות העברית בליטא, ומהקדמה באירופה המרכזית והמזרחית בכלל, עשו רושם והביאו רבים במבוכה. אגב, במנשסטר ישנם בסניף שלושה-ארבעה עברים גמורים. ועתה הוחלט לערוך מועצה, ודווקא בלידז. הצ.ק. [הוועד המרכזי] כולו נוסע, ומכריחים אותי לנסוע. שם יעסקו בעיקר בשני דברים:

א) בהבטחת התקציב למשרד בלונדון והמזכירות.

ב) בסידור ענייני א"י העובדת - לפי שעה בשורה הראשונה קפא"י, ובשורה השנייה - הבנק [בנק הפועלים].

סעיף ב' מחייב את נוכחותי במועצה אם כי קשה לי הדבר כשאול. דְרין, אשר בוודאי תזכרנו, כולו common sense ותופס היטב את עניין הקואורדינציה,[7] אינו נותן לשמץ נאמנות צרה לפוע"צ למעט את דמות העניין, ונוסף לכל זה, משתדל לתרגם את כל התוכנית לשפת המציאות האנגלית. כנראה נתחיל בצירוף אנשים מאגודות שונות לעבודה, ולע"ע נכריז על צ.ק. של "פועלי-ציון" כעל סוכנות א"י העובדת באנגליה, כי הן אנחנו כאן היחידים מכל שבעת העמודים של הקואורדינציה.[8]

גם הסניף האנגלי מתנער, וגם שם תובעים אותי. אני משתדל ל"הַבחיר" למזכירות יחד איתי בחור מקומי אחד, פשוט אבל טוב.

אם אעבוד עם קפלנסקי - איני יודע. הוא התנהג איתי לא כהוגן.[9] כתבתי לו פעמיים - ולא ענה. כל השאלה היא - אם לא תקבע עבודת קפל. את גורל בחינותַי. מצד שני - אם אוכל להתקיים ולקיים את צפורה בלי ההכנסה מעבודה זו. נראה.

בקה"י - שיתוק לע"ע. חיים איננו. יבוא, אומרים, בחמישה-עשר לחודש.[10]

ה"קונטרס". כפי הנראה קיומו בסכנה.[11]

מה יהיה? - ואשר לעזרתי. ברל, אני ירא לבטא את המילים, אבל - אינני יכול. אין לי ולא תהיה לי האפשרות הפיזית לכך. הגע בעצמך. ואתה יודע כי אין לי עט "מצליף". אני רגיל לכתיבה יסודית, על יסוד קריאה ועיון רב. מניין הזמן? ובכ"ז נראה.

הייתי אצל ג'ימי ודיברתי על עניין זלמן.[12] כמעט שעורבא פרח. בכ"ז ביקש תוכנית על הנייר, אבל במתכונת הרבה יותר מצומצמת. אני חושב שלא יצא מזה כלום.[13]

 

דוד נוסע לארץ. עברו עליו גלגולים רבים. כשבאתי - מצאתיו מתכונן לנסוע, ויהי מה. אח"כ בא דב (אשר אגב אורחא, לא העלה בנסיעתו כלום), והחל משפיע עליו להישאר בלונדון לשם עבודה בעד א"י העובדת. אני טענתי כי לבנות את ההישארות על עבודה זו א"א; כי היא לא תוכל לפרנס החל מבשנה הזאת; כי העבודה תתחיל דרך "פועלי-ציון" וקלות-דעתו של דוד בזלזולו ל"פועלי-ציון" תתנקם בו עכשיו. גם אם ייכנס דוד ל"פועלי-ציון" - או יצטרף לעבודתם - אין כל ביטחון כי דווקא בידיו תתרכז העבודה המעשית וכי הוא יקבל משכורת. הראשון שיקבל משכורת יהיה מזכיר "פועלי-ציון" (אז עוד לא היה מוחלט בנוגע לאולשן). אז החליט דוד לשוב למחשבתו הקודמת - להישאר שנה בלונדון כדי לעבוד באיזה משרד, להתמחות באיזו עבודה מעשית, ואגב לעסוק בענייני א"י. את המשרה מצא ב-.C.T.J, אך כיוון שההחלטה לנסוע לא"י היכתה שורש בלבו, ובבית היה הדבר נמנה וגמור - הגיע לידי פשרה: לנסוע לארץ לחודש-חודשיים, על מנת לשוב אח"כ הנה לעבוד ב-.C.T.J. בעיני הפשרה היא אבסורד.

אמרתי לו, כי אם חשוב בעיניו להתמחות למעשה בטרם ישוב לארץ, עליו להישאר. ואם ייסע לארץ - איני מתאר לעצמי, כי בחור כמותו, אשר בילה כבר בחו"ל ארבע שנים, יצא עכשיו מהארץ על מנת לעבוד בבנק בלונדון. כל הצרה היא שדוד רוצה, כמובן, לקבל עבודה באחד ממוסדותינו. הוא יודע שהדבר קשה מאוד עכשיו, כנגד זה נשקפת לו הסכנה לקבל עבודה אצל "חירם" או במוסד דומה לזה. מפני הסכנה הזו הוא ירא, וע"כ רוצה הוא להרוויח זמן.

את הכסף מזלטופולסקי[14] קיבלתי ושלחתי.[15] בזיף[16] אפגע בימים אלה וגם בניידיץ',[17] לכשיבוא. על 25 לי"ש שהושבו לי מברלין, ואשר עפ"י הוראת אליהו צריך הייתי להעביר לבנק הפועלים, כתבתי לדודי [וולודיה] שרתוק כי יכניסם לבנק הפועלים. אם הוא לא יעשה זאת יודיע לי, ואז אשלח מפה. ראה שלא יכעסו על האיחור.

שלום לך, שלום ללאה ולחנה. מה שלומה?

 

משה

 

הערות