207

אל: רבקה ודב, וינה

לונדון, שבת, 17/2/1923

יקירַי רבצ'קה ודביק,

 

הבה ואנסה לסכם ולמיין לפניכם בזה את ההשערות השונות המנסרות במוחי - לפרש את שתיקתכם הנמרצת.[1]

א) רבקה פוקדת לי עוונות קדומים, אשר לא כתבתי לה שבועות על שבועות, והיא חשבה, כי אני כועס ורוגז עליה, ואני באתי אח״כ והתוודיתי לפניה, כי לא מכעס ולא מרוגז היה הדבר - כי אם ״סתם ככה״.

ב) דב יודע היטב, כי במכתב הראשון שיכתוב לי מוכרח הוא לענות תשובה ברורה על שתיים משאֵלותי - האחת בנוגע לוולפנזון[2] והשנייה בנוגע לבהרב.[3] שני עניינים אלה אינם נעימים לו, והוא מתחמק מהם בלא יודעים, ומתוך כך נדחית הכתיבה מיום ליום.[4]

ג) מצבו של דב בווינה לאחר שובו קשה ודאי מכמה בחינות - פרנסתכם על בלימה,[5] תוכנית השנה - במובן הלימוד - מוטלת קרעים קרעים לרגליו[6] וכו'. והיות שעל כל אלה מוכרחים אתם לכתוב והנגיעה בפצעים קשה - נדחית הכתיבה.

ד) מרוב הטרדות ומסיבות שונות לא הספקתם עדיין למסור את הכֶּסֶפים - שלי ושל דוד - לרופאי השיניים, ואתם דוחים את הכתיבה עד שיימסר הכסף, למען תוכלו להודיענו כי בקשתנו נעשתה, או שמא תחת עקת המצב הוצא מקצת הכסף והדבר אינו נעים לכם, ואתם מחכים לאיזה תשלום מאיזה מקום לגדר את הפרצה - ולע״ע אינכם יכולים לכתוב.

להלכה עולה על הדעת השערה, כי בכלל אין אתם מסוגלים לכתיבה. אלא שהשערה זו בטלה ומבוטלת ע״י העובדה כי לברלין כתוב כתבת, דביק, ולא פעם, כאשר יעידו פירורי הידיעות מן הארץ אשר אני מלקט במכתבֵי אליהו מפיך.[7]

לנו שלום. אנחנו באופן פרטי חַבּוּבַּלים גמורים, ובינינו הכל למישרים. אלא שלשנינו יחד וביחסינו עם העולם החיצון ועם משאלות לבנו, מעצמנו וממנו, אין הנחת שורה בשפע.[8]

ואנחנו מחכים בסבלנות למכתבכם לא, לא בסבלנות.

אילולא זה שבשבועות האחרונים לא היה שילינג פנוי בכיס (ממש!) הייתי זה כבר מתלגרף לכם ומרעיש עולמות. אני בטוח ביטחון גמור, שהכסף (12 לי״ש) נתקבל, אלמלא כן הן ודאי הייתם כותבים ומרימים צווחה.

אני יושב בחדר דוד. הוא נרדם על ידי על ספר. אל נעירהו. צפורה בחדר האוכל, עוסקת בתורה עם שלוש נערות מהמזרח [מזרח לונדון], מתלמידותיו של דוד, אשר שתיים מהן נוסעות באביב לא״י, ולשם זה הן באות מדי שבת אל צפורה להשתלם.

קראתי את המכתב והנה שלווה מוזרה נושבת ממנו. ובכן, אל-נא תטעו בהסקת הרושם. אני משוּגֵעַ היטב היטב. ... ושאלו את צפורה.

 

משה

 

הערות