204

אל: דוד בן-גוריון, תל-אביב

לונדון, 25/1/1923

דוד,

 

אני שולח בזה את הרשימה שערך קפלנסקי בשביל Labour Year Book ל-1923.[1] איני יודע אם יצא כבר הספר. הוא ביקשני לשלחה בשביל אחה״ע.

כתבתי בשבוע שעבר והשבוע לברל - בתוך שאר הדברים גם קצת ידיעות על הנעשה והנשמע כאן - לא הרבה.

אני עוסק קצת השנה בחינוך הדור. מרצה, עורך שיחות - בעיקר בין צעירים.

הכל באנגלית - דור מבוֹלַל למחצה, בשפה - לגמרי. אם יצא מזה איזה ממש איני יודע. הקרקע רופס כאן בכל מקום.

קפלנסקי שב אמש מברלין.[2] טרם אראנו.

לי שלום. אני מתחיל להרגיש אי-מנוחה לרגלי מְרוּר זַמַאן [ערבית: חלוף הזמן] מיום צאתי את הארץ. יש שעולה המחשבה - לשוב בראשית השנה הבאה.

שלום רב לחברים. שלום לפנינה [פוֹלה] ונשיקות לילדים.[3] מה שלומם?

מסור נא את ברכתי לרחל ול[יצחק] בן צבי.[4] ברכה מאוחרת אך נאמנה.[5]

יש שאני מהרהר מרה על עתידו של כל הדור שאתם מגדלים - בני גוריון ורמז[6] וטבנקין[7] הקטנים ובני דגניה ובני כפר גלעדי ועוד ועוד - כן ירבו. היימָצאו בהם אותם הכוחות? והאומנם נגיע אז לידי כך שלא נצטרך לכוחות?

ואני זוכר בקשר עם זה שיחה שהייתה לי פעם עם שומרים אחדים - שמואליק[8] היה המדבר. נדמה לי שגם אתה היית באותו מעמד - בראשון [לציון], בראשית המשבר. שמואליק פיתח אז תיאוריה, שאין אמונה בגמנסאים ההולכים לעבוד משום שהם גדלו בארץ, ומשום שרק אלה שעברו דרך כור רוסיה של השנים אשר לפני 1905 מסוגלים לעמוד בניסיון.

ואני חושב לפעמים, כי אולי הוא צדק. למעשה, ולעת-עתה - ודאי שצדק. אך אם הוא צדק בכלל - כי אז מה תהיה אחריתנו?

אבל אין זה אל העניין.

בעיתונים הייתה ידיעה קצרה, כי מקדונלד הרצה על א״י במקום אחד בסקוטלנד. הוא מסובב עתה שם.[9]

כאן חוזרת מפלגת העבודה ו״מאכּדת״[10] את עמדתה ביחס אלינו לרגלי בחירות-המילואים בווייטשפל. הוציאו עלונים באנגלית וביידיש. המורשה שנבחר - לייבור – מת. אני כותב על זה לברל.

שלום לך,

 

משה

 

אני שם את מכתבי לברל בתוך מעטפתך. אם נודד הוא עדיין בירכתי צפון - הרי המכתב לפניך עם כל אשר בו וכל הצעותי, עצותי ובקשותי חלות עליך.

 

הערות