נספח 2

ביקור רמזי מקדונלד בארץ-ישראל

 

רמזי מקדונלד

״קונטרס״ קח, 10/2/1922

 

השבוע יבוא לבקר את הארץ רמזי מקדונלד על-פי הזמנת משרד הברית העולמית של ״פועלי ציון״, על יסוד דרישותינו במשך השנים האחרונות להביא לידי מגע ישיר בינינו ובין תנועת העובדים באנגליה ולהעמידם על מציאות חיינו בארץ ועל משאות נפשנו.

רמזי מקדונלד הוא אחד ההוגים החשובים ביותר, אשר נתנה התנועה הסוציאליסטית האנגלית. הוא תופס מקום מרכזי מיוחד בתוך מפלגת העבודה ונוחל אמון בכל האגפים. בזמן המלחמה היה רמזי מקדונלד בין המעטים באנגליה שהעזו לצאת בגלוי נגד האימפריאליזם.

הוא ידוע כסופר מובהק. מזמן לזמן הוא מחווה את דעתו בשאלת ״המושבות האנגליות״. פרסם ספר מיוחד מוקדש לענייני הודו (עיין מאמרו: ״אירלנדיה ותנועת הפועלים״, שנדפס ב״קונטרס״ סה). המוני פועלים מאורגנים ובלתי מאורגנים מאמינים בכל הגה אשר יוצא מפיו. הוא ישהה בארץ כעשרה ימים ויבקר במשך הימים האלה בלוויית חברינו את משקי העובדים, את מחנות עובדי העבודות הציבוריות ואת המושבות.

איתו יחד נוסע מר מורגן [ג׳ונס], אחד המנהיגים של ״מפלגת העבודה הבלתי תלויה״.

מטעם הוועד הפועל של ״אחדות העבודה״ יצא לקבל את פניו למצרים הח׳ בר-כוכבא מאירוביץ. חברי הוועד הפועל של ״אחדות העבודה״, משרד העבודה של ״הברית העולמית של פועלי ציון״ וב״כ הסתדרות העובדים הכללית יצאו ללוד לקבל את פניו.

במשך שהותו בארץ יסדר הוועד הפועל של ״אחדות העבודה״ ישיבות משותפות בינו ובין הועה״פ של הסתדרות העובדים הכללית ומוסדותיה המרכזיים ובין ההנהלה הציונית בארץ-ישראל.

יהי בואו ברוך!

 

 

רמזי מקדונלד בארץ

״קונטרס״ קט, 17/2/1922

 

ביום שישי י׳ בשבט [8/2/1922], הגיע רמזי מקדונלד בלוויית ה׳ מורגן [ג׳ונס] ליפו. נתקבל ע״י הוועד הפועל של ״אחדות-העבודה״ בנוכחות באי-כוח מוסדות הפועלים המרכזיים והמקומיים. ביקר את מחנה העולים, את בית-החרושת ״סליקט״, את בית הדפוס הקואופרטיבי ״אחדות״, את קואופרטיב הסנדלרים ״תועלת״ ואת מקווה-ישראל, משם נסע לירושלים בלוויית חברינו ד. בן-גוריון וי. בן-צבי.

 

 

רמזי מקדונלד בישיבת הוועד הפועל של הסתדרות העובדים

״קונטרס״ קט, 17/2/1922

 

ביום הראשון בערב, י״ב שבט, נערכה במשרד ההסתדרות הכללית של העובדים [בירושלים] ישיבת הוועד-הפועל ובאי-כוח המוסדות המרכזיים של ההסתדרות עם רמזי מקדונלד וחברו מורגן.

הישיבה נמשכה כשלוש שעות וחצי והייתה מוקדשת בעיקר לאינפורמציה ובירורים על פעולתו הכלכלית והתרבותית של ציבור העובדים בא״י, בייחוד במקצוע החקלאות, העבודות הציבוריות וחינוך הפועלים.

ד. בן-גוריון קידם בברכה את האורחים בשם הסתדרות העובדים והציג לפניהם את חברי הוועד הפועל ומרכזי ההסתדרות השונים. י. בן-צבי מסר סקירה קצרה על הסתדרות העובדים, הרכבתה, מטרותיה וחוג פעולתה. האגרונום [עקיבא] אטינגר סיפר על הקבוצות החקלאיות ויצירותיהן השונות - הקבוצות הקטנות, מושבי העובדים, הקבוצה הגדולה וגדוד העבודה, ועל העיקרים שעליהם בנויים כל משקי הפועלים, עבודה עצמית והלאמת הקרקע. דב הוז הרצה על סידור העבודות הציבוריות ברשות הפועלים ועל עבודת הכבישים בייחוד. הוגו ברגמן סקר פעולת ועדת התרבות של ההסתדרות, על עבודת מורי הפועלים וחינוך ילדי הפועלים.

מתוך השאלות והתשובות נתבררו תפקידי הקרן הקיימת והפוליטיקה הקרקעית שלה, הערך של בנק הפועלים, המשביר, הקפא״י ואוסף המכונות.

רמזי מקדונלד, שהראה במשך השיחה התעניינות עמוקה בענייני סידור משקי הפועלים ברשות העובדים ובפרובלמות הכרוכות, הביע בתשובתו את הרושם שהדברים עשו עליו לאמור:

״כשפרצה המהפכה השנייה ברוסיה התייחסתי אליה בשלילה, לא מתוך חוסר סימפטיה אלא מתוך הכרה ברורה כי לא תצליח. לא האמנתי בדרך שבחרו בה להגשים את הסוציאליות.

לאחר ששמעתי פה, במקום המעשה, על דרכי עבודתכם אני חדור הכרה עמוקה שדרככם אתם היא הנכונה והצלח תצליחו. אתם התחלתם מהיסוד. לא נשענתם על תיאוריה ולא על-פיה סידרתם את עבודתכם. אתם עובדים בשיטה מדעית - הינכם מנסים ניסיונות שונים, ואם אחד מהם לא יצליח - לא ייהרס כל בניינכם. בהישענכם על הבסיס הטבעי של העבודה החקלאית אתם חודרים למקצועות עבודה שונים, כובשים את העבודות הציבוריות ותעשיות שונות. ובדרך שאתם הולכים בה - אתם מובטחים בהצלחה.

אתם כוח כלכלי בארץ. חזק הוא לא רק זה השולט ברכוש ובמכונות. הכוח הכלכלי הוא בידי מי שמסדר את העבודה. בידכם סידור החקלאות ועבודות אחרות. בכוחכם זה תלכו ותצליחו. עליכם להתקשר עם התנועה הקואופרטיבית בבלגיה, עם הקואופרציות בצרפת, אנגליה, וארצות אחרות. בואו איתם במשא ומתן כלכלי, זה יחזק ויבסס את מצבכם.

עבודתכם לא קלה היא. אתם נפגשים ותפגשו בכל מיני מכשולים. אל תירתעו. בססו עבודתכם וצעדו קדימה״.

השיחה נסבה אז על שאלות חיינו בארץ: ענייני ממשלה, יחסי השכנים, חוסר חוקים להגנת העובדים, עיכובי העלייה, הקשרים עם מפלגת ״העבודה״ באנגליה. לאחר העמדת השאלות האלו על ידי החברים רמז, בן-גוריון ועוד, חיווה מקדונלד דעתו בכל העניינים האלה בהבנה מקפת ועמוקה ובסימפטיה ובידידות רבה.

״פועלי אנגליה״, אמר מקדונלד בין יתר דבריו, ״אינם מכירים את מעשיכם ועליכם לדאוג שפועלי העולם והפועלים האנגלים ידעו את מפעלכם ואת יצירתכם.

תנועת הפועלים באנגליה מתייחסת בחיבה לשיבת היהודים לארצם, אולם רק מעטים ממנהיגיה יודעים היטב את הציונות ומבינים את תוכנה האמיתי. אם תפנו לפועלים האנגלים אך ורק בשם תביעות היסטוריות, אולי יטו לכם אוזן הדתיים שביניהם, הרוצים בקיום חזון הנביאים. אולם לרוב הגדול של הפועלים עליכם לבוא במעשים שאתם עושים בארץ.

דרוש, שהפועל האנגלי ידע כי מי שמבקש פתרון לשאלת עבודת השכירים ייסע לא״י, מי שרוצה להבין כיצד מלאימים קרקע - יפנה לקבוצותיכם. מי שמתעניין בתנועת הגילדה - יבוא לכביש טבריה-צמח. הפועל האנגלי אינו מתעניין הרבה בשאלות אינטרנציונליות. לא רק שאינו מכיר ארצות הנכר, הוא אינו מתעניין אפילו במושבות האנגליות. אבל כששמע ע״ד שיטה מתוקנת, להבטחת חיי העובד שהונהגה בגרמניה - החל להתעניין בגרמניה. כששמע ע״ד שלטון פועלים ותיקונים סוציאלים בקווינסלנד - החל להתעניין בקווינסלנד. ועל הפועל האנגלי להכיר לדעת את יצירותיכם - והוא יהיה קרוב לכם״.

הישיבה נסגרה בנאום קצר של י. שפריצק:

״אידיאל משותף של שלטון העבודה מאחד את הפועל העברי בא״י עם פועלי כל העולם ואת הפועלים האנגלים. עבודתנו נתקלת במכשולים רבים, ובכוחות עצמנו אנו מתאמצים להתגבר עליהם. מידידינו אנו מבקשים להסיר מעל דרכנו את המעצורים היתרים, את הדיבה הנארגת סביב עבודתנו בארץ על-ידי הכוחות השחורים בעולם״.

 

 

סיורו של רמזי מקדונלד בארץ

״קונטרס״ קיא, 3/3/1922

 

ביום ט״ז שבט [14/2/1922] ביקר מקדונלד בדרכו מירושלים לסוריה את גדוד העבודה בעין חרוד והתבונן במשך שעות אחדות לעבודה ולמוסדות הגדוד. בשיחה עם החבר שלמה לבקוביץ [לביא] עמד על הסידור המיוחד של הגדוד והחיים הקומוניים של חבריו. הדברים שראה ושמע עשו עליו רושם גדול; ואף כי על פי דעותיו הוא מתנגד לסדר עבודה קומונלי, וכפי שהגיד לחברי הגדוד הוכיחו כל הניסיונות ממין זה, שנעשו עד עכשיו בארצות שונות, שהקומונה לא הצליחה, אבל כאן בארץ ישנם גורמים כאלה שלא נפגשו בשום מקום אחר ואין לחתוך מראש את גורל הניסיון הגדול הזה על-פי התוצאות של הניסיונות שקדמו לו. כשעזב את נוּריס הגיד למלווהו [דב הוז], שראה הפעם את חזון יחזקאל על דבר תחיית העצמות - בעיני בשר.

מנוריס נסע דרך טבריה לדגניה ושהה בה שעות אחדות בהתבוננות ושיחה עם חברי הקבוצה. משם נסע לטבריה ונפגש עם חברי ״אגודת המוסלמים הלאומיים״, שהביעו לפניו את דעתם, שרק הגירה חופשית ובלתי מוגבלת של יהודים יש בכוחה לעזור להתפתחות הארץ ופריחתה. שם ביקר גם את בית-הספר העברי-הערבי.

מטבריה נסע בלוויית החברים דב הוז וי׳ בהרב לדמשק ובעל-בק, ושב דרך מחניים לחיפה, ביום כ״ג שבט.[1]

 

 

דב הוז על רמזי מקדונלד

מכתבי דב הוז למ״ש ולרבקה מדמשק, 16/2/1922

 

למ״ש:

[---] בדמשק הנני עם בהרב ועם האורחים. באנו הערב עייפים. נתחיל מחר. לפי שעה ניצלנו את הנסיעה לשיחות על עניינים שונים. התיידדנו מאוד והרגשתי חזקה, כי ידידות זו תביא לנו ברכה. מכל אשר שמעו וראו עד עתה - מועצת פועלי יפו, בודדים מאיתנו מהועה״פ וב״כ המוסדות, נוריס [עין חרוד], דגניה, כנרת - הם מלאי התפעלות עצומה.

מקדונלד מלא רוח יהודית והתלהבות א״יית. לא האמין למראה עיניו, כי כאן נעשים ניסיונות והתחלות כ״כ חשובים, וכי שם באנגליה לא יודעים על זה דבר. הבטיח עזרתו - הבטחה שהנני מאמין בה בהחלט. עם הערבים נפגש רק עם [חיים] קלווריסקי בטבריה. הזמנת המוסלמים-הנוצרים דחה. אבל בחיפה אפגיש אותו עם מוסלמים-נוצרים. ברור כי זה הכרחי. על הנושא דיברנו. הוא מרגיש את העניין לאמיתו, אבל עדיין אינו מבינו די צורכו. עוד בידינו זמן לחנכו.

העניין של הטיפול בהם נזדמן ברגע קשה מאוד בשבילי. בתחילה לא השתתפתי בזאת. למצרים נסע בר-כוכבא, ללוד ויפו - חברי הועה״פ ורק אח״כ נדרשתי בתוקף ואבוא. ועתה אני בדמשק נוסע לבעל-בק ולביירות וחזרה. [---]

 

לרבקה:

[---] הנה נפגשתי עם ״גויים״. אדם גדול מאיתנו, עם היקף רחב משלנו, עם אחריות יותר רבה. אדם נפלא באופיו, נעלה בהתלהבותו ורגשנותו, מסור ופיקח. ריבונו של עולם! מה רב ההבדל בינו ובינינו. יש לו הזמן, הכוח וההעזה הדרושים להקיף את העניינים כרצונו וכגודל המעוף שלו. לא-כן אנחנו. אנו מדכאים את הפרט, את ה״אני״ שבנו; אנו מדכאים כל מעוף לפעולה ולמחשבה יותר מרחיקה; אנו מגבילים את עצמנו בד׳ אמות של יכולת ומשעבדים אליה כל אחד את עצמו וכל אחד את חברו עד כדי חוסר כוחות.

פגישתי זו עם מקדונלד ריעננתני וגם דיכאתני משום כך. האדם חשוב מאוד. באנגליה עומד הוא בשורות הראשונות של מפלגת העבודה, ובניצחון העובדים בבחירות לפרלמנט ימנו אותו לווזיר הראשי או לווזיר החיצון. הוא אחד מגדולי עמודי התווך של המפלגה והמדינה. חברם וידידם הפרטי של לויד ג׳ורג׳ והאחרים, מכירו של [הרברט] סמואל ועוד. בלבו ובמוחו מקום רחב ידיים לשאלת אנגליה, לשאלת הלאומים האחרים, לשאלתנו. הוא חוזר מא״י מלא התפעלות מכל אשר ראה.

הוא לא האמין לגלות כאן מפעלים ושאיפות אשר אנגליה טרם הגיעה עדיהם. הוא לא האמין שעבודה חשובה כשלנו אינה ידועה בעולם הרחב. מנוריס מגדוד העבודה התפעל יותר מכל. הוא מאמין שחדר לתוך תוכי הנעשה בקרבנו, לשאיפותינו, לרוח המפעמת בקרבנו. נשלח לכם פרטי כל הישיבה המשותפת שלו עם ועה״פ וב״כ המוסדות של ההסתדרות. שם פרטי דבריו. אנוכי תרגמתי וכתבתי. הניסוח והכתיבה נעשו תוך כדי נסיעה ברכבת לדמשק, אבל גם מתוך הדברים המקוטעים אפשר לראות את האדם, את יחסו לעניינים, את חדירתו לתוך השאלות.

 

 

רמזי מקדונלד במחניים

מתוך: שמשון שטיין, מחניים 1930-1918 (ע׳מ 110-109)

 

בחורף שנת תרפ״ב אירחה מחניים אזרח נכבד, את רמזי מקדונלד, ראש האופוזיציה מטעם ה״לייבור״ בפרלמנט האנגלי ולעתיד ראש הממשלה באנגליה, ועל נסיבות ביקורו העלו חברי מחניים לימים גרסאות שונות וסותרות. לפי גרסתם של שמואל ליבין, מרדכי טברסקי ורפאל שופמן, הקדים דב הוז והודיע על ביקורו של מקדונלד במחניים והפיג את חששות החברים בשל תנאי הדיור חסרי הנוחיות ורמת הבישול הנמוכה שבקבוצה. לדברי ליבין, סודר חדר לאורח ברווקיית הבחורות, שהייתה מסודרת יותר מחדרי הבחורים, וחיממוהו לכבוד האורח הרם. ושופמן סיפר, כי בעצתו של דב הוז הוכנה ארוחה כפרית שכללה חלב, חמאה, גבינה, וכפי הנראה, גם תרנגולת הודו. נתכנסו החברים והחברות בחדר האוכל על-יד השולחנות לקבלת האורח ונהנו יחד עמו מהסעודה, שעלתה על המתכונת הרגילה במחניים. בשיחה שהתפתחה שימשו כמתרגמים דב הוז וליבין. בן-ציון טל הציג אלו שאלות ומקדונלד השיב. במרכז השיחה עמדה הקבוצה הארצישראלית והקואופרציה האנגלית.

בחוברת שפרסם על מסעו בא״י שילב מקדונלד את רשמיו מביקורו במחניים, והרי תרגום הקטע הנדון:

״לעולם לא אשכח אותו לילה שבו התארחתי בביתם של עולים אלו. לאחר שעזבנו את הירדן ליד גשר בנות יעקב, נפלטנו מתוך החושך והבוץ, מזוהמים ועייפים עד מוות, לתוך בתיהם. כעשרים וכמה אנשים ישבו מסביב לשולחנות בחדר האוכל הפשוט, שרצפתו המרוצפת אבנים גדולות מרופשת הייתה (דבר שאין להימנע ממנו בסביבה בוצית זו), אולם פרט מזה הבריק הכל בניקיונו. בראש החבורה עמד בוגר בית ספר אמריקני לחקלאות [בן-ציון טל]. לאחר הסעודה שוחחנו לא רק על בעיות הציונות וההתיישבות, כי אם גם על ענייני ספרות, פילוסופיה, אמונה ודת, והאנשים גילו עניין עז בכל המתרחש בעולם הגדול. הם עבדו עבודת פרך, ועם זאת היו מאושרים. מאוחר בלילה ליוו אותנו דרך בוץ טובעני עוד יותר לחדר השינה שלנו, חדר מרווח ומאוורר, שכל צעד שלנו השאיר על רצפת האבנים שלו עקבות של רפש. עמדו בו שתי מיטות מוצעות בלבני מיטה נקיים למשעי, וישנו בהן שינה נוחה ומשיבת נפש. קמנו עם צאת השמש. בשעה שהתלבשנו עברה לפני חלוננו קבוצת בחורות עליזות, מעדרים על כתפיהן, בדרכן אל השדה. חבורת הפועלים הקטנה כבר החלה לעבוד. זו דמותו של היהודי העולה לא״י, פועל ובעל חזון״.

 

סיורו של רמזי מקדונלנד בארץ (המשך)

״קונטרס״ קיא, 3/3/1922

 

בחיפה נפגש מקדונלד עם מועצת פועלי חיפה בישיבת ערב שנמשכה עד שתים עשרה וחצי, בה סופר על הפועלים בחיפה לסוגיהם השונים, על מלחמתם בעד כיבוש עמדה, על הצורך הגדול בחוקת עבודה, על סירוב הממשלה להכיר באגודות המקצועיות ועל שבהנהלת הרכבת מפריעים בעד ארגון הפועלים. רמזי מקדונלד השיב תשובה מקיפה. הוא ניתח את המצב בארץ, את סוגי התושבים ואת ערך עבודת החלוץ היהודי. יעץ לעבוד בלי לאות ומבלי להיוואש אם הניסיונות הראשונים לא יצליחו. לאט לאט תאושר חוקת העבודה ויוכרו זכויות הפועלים, והבטיח את עזרת מפלגת העבודה בכל עת מצוא. למחרת בבוקר ביקר את הקואופרטיבים ״עמל״ ו״כרמל״ ומחסן המכונות של הקפא״י, ולפני הצהריים שב לירושלים, וביום כ״ו בשבט בבוקר עזב את הארץ דרך קנטרה. עד לוד ליווה אותו ואת חברו בשם הועה״פ של ״אחדות העבודה״ הח׳ בן-גוריון.

 

 

נאום רמזי מקדונלד בנשף הפרידה

״קונטרס״ קיא, 3/3/1922

 

יום לפני נסיעתו ערך לו הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית נשף פרידה במשרד הוועד הפועל [בירושלים, 23/2/1922]. אחרי הדברים של ד. בן-גוריון, א. בלומנפלד וי. בן-צבי, ענה מקדונלד בדברים האלה:

״ידידי מורגן ואנוכי נוסעים מחר מפה ואנו נושאים איתנו בלבנו הרבה זיכרונות טובים ויקרים מא״י, ואחד הכי נעימים שבהם הוא זיכרון הכנסת האורחים שלכם. נדדתי בחיי בהרבה ארצות, ואף במקום אחד לא מצאתי מידת הכנסת אורחים כזו, אף בארץ אחת לא נתקבלתי בזרועות כה פתוחות כביניכם. כשבאתי הנה הרגשתי כאילו אני בא לבית לאומי שלי. נפגשתי תיכף את חברים וידידים, שמחשבותיהם הם מחשבותי, השקפותיהם השקפותי. כשהבעתם לפַני את דעותיכם ראיתי שאנו תמימי-דעה. ומה שחשוב יותר, לא רק משתתף אני בדעותיכם כי אם גם בתקוותיכם ושאיפותיכם, ואני משוכנע שהדרך שבה אתם הולכים לקראת הגשמת משאת נפשכם היא הדרך הנכונה.

כשעברתי בארץ וראיתי את אנשיכם ונשיכם עובדים בדרכים ובבניינים, חופרים וסוללים, חורשים וזורעים, שותלים ונוטעים, ומצאתי בתוכם את ההתלהבות והמסירות של יוצרי מולדת, ההתלהבות והמסירות של מגשימי האידיאלים הסוציאליים של האנושיות, נזכרתי בשיבת ציון הראשונה המסופרת בתנ״ך שלמדתי בילדותי, נזכרתי באבות-אבותיכם שעבדו כשידם האחת מחזקת בשלח והשנייה עושה במלאכה בתיקון חומת ירושלים. גם אתם עומדים בעבודה זו, אבל אין אתם מתקנים חומה הרוסה אלא - חירות עם. ולא רק חירות עם. אם ניסיונותיכם יצליחו ויתרחבו - עתידים אתם להיות למופת לכל העולם. אין אתם רק בונים בתים ונוטעים כרמים - אתם יוצרים קהילות עובדים בנות חורין, הסוללות דרך חדשה לפני העובדים של העולם כולו.

הפועל האנגלי היה בן-אי - עלי להודיע שאני בעצמי לא הייתי אנגלי בבחינה זו - הפועל האנגלי היה סגור במסגרת צרה של אינטרסי האי שלו, אבל מתהווה עכשיו שינוי, שינוי כביר; יכול אני להבטיח זאת. ומפלגת העבודה לאחר הבחירות הכלליות, שבה תהיה גם סיעה חשובה של מפלגת העבודה הבלתי-תלויה, תהיה לכוח משפיע אדיר בתוך התנועה האינטרנציונלית העולמית והיא תגן על ענייניכם-אתם כמו על ענייניה-היא.

היינו רגילים לפנות לא״י להשראה רוחנית ודתית. אם עבודתכם תצליח - יפנה העולם לארצכם להשראה סוציאליסטית ומדינית. איני בטוח אם אתם מעריכים במידה מספקת את ההזדמנות הגדולה שניתנה לכם במקצוע היצירה הסוציאלית. המהפכה הרוסית הייתה לפני ארבע שנים לעמוד התקווה של הפועל בעולם. כל העיניים היו פנויות אליה בתקווה ואמונה. אך היא התחילה מדעות קבועות מראש שלא היה בהן ממש, ועכשיו עליה להיסוג אחור. כל ההתלהבות, כל התקוות, כל ההבטחות כלו כעשן.

אתם כמעט שאינכם ידועים כלל בעולם הרחב. אין אף עיתון גדול אחד בעולם מקדיש לכל עבודתכם אף שורות אחדות. אבל אני מאמין, שלאחר שיגדל הניסיון שלכם ויתרחב מפעלכם הבנוי על הסוציאליות הקונסטרוקטיבית, לא יעבור הרבה וכל תנועת הפועלים בעולם תפנה אליכם ותאמר: הם הראו לנו את הדרך.

ולכן אני נושא מפה בלבי לא רק זיכרון הכנסת האורחים, אלא גם תקווה גדולה. עיני, כעיני דניאל, תפנינה בעתיד לירושלים - אבל במטרה אחרת.

לדאבוני, זמן פרידתנו הולך ומתקרב. איני יכול להאריך ולהגיד לכם את כל אשר בלבי. אסתפק בזאת: הייתי זמן קצר בארץ מֵחֲשוֹב שדעתי היא בת ערך רב. אולם זאת אני יודע: בזמן שהיינו בארץ פגשנו אנשים ונשים המסוגלים להתגבר על כל מכשול ופגע בדרך למשאת נפשם. וכשראיתי אנשים ונשים, שהיו נרדפים מאות שנים ואף על פי כך הם מלאים אומץ ורצון כזה; כשראיתי אנשים ונשים בעלי השכלה וכישרון, שהיו יכולים לבנות באירופה את אושרם הפרטי והם באים הנה לעבוד, ופה אינם נמסרים לממשלת הרכוש אלא מנפצים חצץ, חופרים תעלות, חורשים האדמה, זורעים ונוטעים; כשמצאתי אנשים כאלה, אמרתי לפקידים הגבוהים [הבריטים]: האנשים האלה הם בלתי-מנוצחים. לא תשברו את דעותיהם ולא תהגו אותם מדרכם. הם יתערו פה בארץ ויפריחו אותה.

זהו הזיכרון שאני נושא מהארץ הזאת וזהו הדבר אשר אספר לחברי.

איני יודע אם עוד נשוב הנה, לארצכם, או לא. אני שמח ומתגאה על שהייתי פה. עשיר בזיכרונות אסע מפה - ואזכיר אותם על-יד הרבה אחים בוערים, בהרבה אסיפות חברים. כשנשוב לאנגליה נחזור על השיחות שהיו לנו איתכם, על הפגישות שנפגשנו פה. נעבור על הדרכים והמסעות שעברנו מירושלים דרך מושבותיכם לדמשק וחזרה, ונזכור בשנים הבאות שבחודש פברואר, בשנת 1922, היינו אורחיהם של הפועלים היהודים בארץ-ישראל.

אתם עודדתם אותנו במפעליכם ובמעשיכם. ידינו וידיכם מחזיקות בדגל אחד - והרבה אומץ ואמונה מסכתם בתוך לבנו״.

 

 

ארץ ישראל ומפלגת העבודה

מאמר מאת רמזי מקדונלד, נכתב בירושלים, ערב שובו ללונדון,

״קונטרס״ קיא, 3/3/1922

 

ביקורי בא״י היה קצר יותר מדי, ולא יכולתי להתבונן לתוך תוכה של העבודה הנעשית על-ידי העובדים המאורגנים בארץ הזאת, ולא להבין את פרטי הפרטים של השאלות התוססות בעולמם. בכל זאת, מה שראיתי עניין אותי מאוד מאוד, ואוכל עכשיו, בשובי ללונדון, לספר לידידי מ״מפלגת העבודה הבלתי תלויה״ ו״מפלגת העבודה״ מה מטרת העובדים והסוציאליסטים הארצישראליים. מקווה אני, כי להבא נוכל לעמוד בקשר אינטימי יותר; בכל אופן, יכול אני להבטיח לחברַי הארצישראליים, כי אתבונן בעניין רב להתפתחות הארץ בעתיד.

רושם כביר עשו עלי הדברים. שמעתי תכופות במשך ימי ביקורי בארץ-ישראל, כי לאנשים שבאו הנה היו לזרא האמירות האגרסיביות והביקורת של מילים נגד הליקויים הכלכליים והמדיניים, אלא הם שואפים לעבוד עבודה קונסטרוקטיבית. זהו גם הרוח השורר בין הפועלים הבריטיים. מעולם לא נגררנו אחרי דברי ההבל של אלה שחשבו, כי אפשר לחקות את המהפכה הרוסית מבלי להתחשב עם התנאים המיוחדים ברוסיה. ולא עוד, אלא שאנחנו טענו כי על כל עבודת בניין בריאה להתחשב עם תנאי הכלכלה הקיימים, וכי אם ממשלת המועצות [הממשלה הסובייטית] תאריך ימים עד שהמהפכה תעבור לעבודת בניין, הרי יצטרכו לנין וחבריו לסגת מעמדתם הראשונה ולהתחיל מאותה הנקודה ממש, שהיינו אנחנו בעצמנו צריכים להתחיל. והנה, המאורעות אישרו את אשר חזינו מראש - והתנועה הקומוניסטית-המדינית ירדה בארצנו פלאים. היא נעשתה עכשיו רק למשענת לריאקציה הבורגנית.

במצבנו-אנו אין אנחנו יכולים להתחיל ביצירת יישוב חקלאי, אולם לו הייתה אנגליה באותו המצב שנמצאת בו ארץ-ישראל, היינו גם אנחנו צריכים ללכת בדרככם אתם. עכשיו אנחנו נבצע את שינויינו על-ידי הפצת דעותינו ושיטתנו על ידי זה שנוכיח לדמוקרטיה כי דרכנו היא הנכונה, ועל-ידי תפישתנו את השלטון המדיני בדרך קונסטיטוציונית. אפשר שזוהי שיטה איטית, אולם זוהי השיטה היחידה המביאה תוצאות בנות-קיימא.

אני יודע, כי מפלגת ״העבודה״ תתאווה מאוד לשמוע על מה שראיתי. אני שב על מנת להשתתף בתעמולת-אביב הרבתי במלחמת הבחירות בווילס הדרומית ובמקומות אחרים, ואעשה את כל אשר ביכולתי למען מסור לקהל שומעַי על אודות ארץ-ישראל לא רק בנוגע לפועל היהודי, אלא גם בנוגע לפועל הערבי.

חוששני, כי נעשים עתה מעשים מגונים בארצי ביחס לענייני ארץ-ישראל. חושש אני כי חוגים ידועים היו רוצים מאוד להפיח את אש המדנים בין הערבים והיהודים. אני אספר מה שראיתי ושמעתי משני הצדדים, ואני אשמיע את תקוותי אשר אני נושא איתי מפה, כי גם בין היהודים וגם בין הערבים ישנם חוגים רבי השפעה, החותרים לקראת איחוד ועבודה משותפת. אם יכולה מפלגת ״העבודה״ לעזור לכם בנידון זה, אם היא יכולה לעזור לאותם הפקידים המשתדלים, במצב הקשה שהם נתונים בו - היא תעשה את זה בחפץ לב. מאמין אנוכי, ממה שראיתי ושמעתי במשך ימי ביקורי הקצר בארץ הזאת, כי הצלחת ארץ-ישראל תלויה בהתפתחות החיים הארצישראליים, עם ההשתתפות בעבודה גדולה זו גם של היהודים וגם של הערבים. אני אספר גם על אודות העבודה אשר ראיתי בכבישים ובקבוצות. בעבודה הזאת אתם מניחים יסודות בני-קיימא לכלכלה ופריחה לאומית. היום הנכם נתקלים במפגעים קשים; מחר, הנני מקווה, תקצרו ברינה את קצירכם. אם רק תצליחו לשמור על אדמתכם מהרכושנות המשחיתה, אזי תכוננו לא רק את אושרכם הפרטי, אלא תהיו למופת לכל העולם.

אם אזכה ואשוב לארצכם שנית, רוצה אני לקוות, כי אראה את כרמיכם ושדותיכם בפריחתם, ואתכם - קוצרים את פרי עמלכם בשלום ובהצלחה, כי ראויים אתם לזאת.

 

 

רמזי מקדונלד על הסכסוך הערבי-יהודי בארץ-ישראל

״ווסטמינסטר גזט״ - תורגם בידי מ״ש והובא ב״קונטרס״ קטו, 16/6/1922

 

אין מקום אשר בו ילמד האדם את ריב הנצח בין זקנה ועלומים, בין היין הישן והכלים החדשים, מאשר במקומות האלה. הציונות נשבה בעצמותיה היבשות של היהדות ותכוון את פניהם ופעמיהם של המוני יהודים כלפי ציון. שוחחתי עמם במחנה העולים על חוף החול של יפו, קרוב לשפת הים; בירושלים כשהם חוזרים אחרי עבודה או בישיבות ועדי ההתיישבות השונים; באוהלים התקועים על ירכתי הגלבוע, כשהם מחַיים מרחבי שממה; על שפת ים הכנרת, מקום שם הם סוללים דרכים וגושרים את הירדן.

רבים מהם היו סוציאליסטים בארץ זו או אחרת, ורבים מהם קצו בזמן זה או אחר בפלוגתות העקרות על מלחמת המעמדות וכיו״ב. הבולשביוּת אינה לפי רוחם. הם רוצים לעשות דבר-מה. וכך אתה מוצא פה את חוקי התורה ועיקרי הנביאים ממוזגים עם הסוציאליות המערבית ומוגשמים לא על-ידי פוליטיקאים ולא על-ידי מהפכנים, כי אם על-ידי מאמינים.

כמובן יש כאן קושי. כיהודי בן הדור הישן כן הנגיד הערבי מתקוממים נגד רוח החידוש הזו. עוד לא תמו פרושים מן היהדות וגם הפריץ הערבי אומלל הוא. הוא חלם על מלכות משלו, וחוששני שהיהודי בהתלהבותו לא תמיד היה מדקדק בהליכותיו ביותר. נמצא שאבק השריפה והגפרורים מונחים כאן בקרבה מסוכנת זה לזה.

אילו היו עוזבים את האיכר והפועל הערבים לנפשם - כי אז לא היה בהם כדי להסב דאגה. האיכר ייהנה במאה דרכים מן המתיישבים החדשים. הפועלים מגביהים את שכרם בבואם במגע עם העבודה העברית. כי יודע היהודי שתנאי החיים של הערבים לא יצלחו לו.

לשאיפתם של הלאומיים הערביים אפשר להתייחס באהדה. הרשינו להם - אומנם רק לרגע קט - לחלום על ממלכה ערבית גדולה שתכלול גם את ארץ-ישראל, ועתה נמצא ששיטינו בהם ואנו יוצאים חייבים. ואולם בארץ זו יש דבר-מה הנשגב מתוכניותינו. עברתי את הארץ מדן ועד באר שבע, ומיום ליום הלך דבר-מה זה וחדר לתוכי. לאדם שחונך על ברכי המסורת היהודית או הנוצרית זוהי ארץ הקודש, ארץ המתגלה כאותו האליל באפלילותו של היכל, ארץ אשר אם יבוא אדם אליה ונדמה לו כי זה כמה דורות הייתה מקום מגוריו. אין כוח בעולם אשר יוכל להפיג מארץ זו את קסם משיכתה לבָניה. ראיתי את שאריתם לוחשים את תפילותיהם לפני הכותל המערבי, נושקים את אבניו השבורות ומעלים נרות מבליחים של תקווה ואמונה בנקיקיו; ראיתי את קברי אין-מספר אשר בעמק יהושפט, בהם נחות גוויותיהם של בני עם סגולה אשר נמשכו מכל קצווי תבל לחכות שם ליום הדין; וראיתי את החיים, הצעירים, המאמינים - נוטעים אדמות שממה ומקשטים את הארץ כאשר יקשט החתן את כלתו במתנותיו. הדברים האלה עומדים למופת, כי בלב היהדות ישנה אהבה וכי במוחו של היהודי ישנה שאיפה, אשר לספקה יבקש על אף כל המעצורים ודרך דורות ארוכים ויגעים עד אשר קום תתקיימנה הנבואות שניבאו חוזיו הקדמונים ואשר ניבא לו לבו.

 

 

על ביקור רמזי מקדונלד בארץ-ישראל

מתוך: הקשר הדו-משמעי - תנועת הלייבור הבריטית ויחסה אל הציונות

בשנים 1947-1917, יוסף גורני (עמ׳ 76-51)

 

אף על פי שבריטניה הסכימה ליטול על עצמה בוועידת סן רמו, בקיץ 1920, את המנדט על ארץ-ישראל, הוא לא אושר באורח סופי על-ידי מועצת חבר הלאומים עד יולי 1922. [---] הנהגת ה״לייבור״ הייתה נתונה בדילמה באשר לקביעת עמדתה בשאלה המדיניות הבריטית במזרח תיכון. על רקע זה יש להבין את הסיור שערך במזרח תיכון אחד האישים הבולטים בתנועה, מנהיג ״מפלגת הלייבור הבלתי תלויה״ באותה תקופה, ג׳יימס רמזי מקדונלד, ומי שעתיד היה, כעבור שלוש שנים, להתמנות ראש ממשלתה הראשון של בריטניה מטעם תנועת הפועלים. בשנת 1921 היה ר' מקדונלד מחוץ לפרלמנט. דעת הקהל הבריטית לא שכחה לו את עמדתו הפציפיסטית העקבית בזמן מל״ע-1, ועל כן נכשל בבחירות לפרלמנט ב-1918 ובבחירות המשנה ב-1920. בהיות ר' מקדונלד מחוץ לפרלמנט, וגם חסר תפקיד ביצועי בתנועת הלייבור, הרבה להרצות בפני הציבור, לכתוב וגם לסייר בעולם. [־־־]

סיורו במזה״ת בראשית 1922 היה, קודם כל, מסע לימודים של מדינאי שעיקר עניינו היה יחסי החוץ של ארצו. יחד עם זאת, התכוון מלכתחילה לסייר בא״י גם על מנת לעמוד מקרוב על מהותו של המפעל הציוני בכלל, ועל דמותה של תנועת הפועלים היהודית בפרט. למעשה, היה זה הביקור הראשון בא״י של נציג ה״לייבור״, שהוא גם מנהיג מן השורה הראשונה. לפיכך דאג שלמה קפלנסקי, נציג ״הברית העולמית של פועלי ציון״ באנגליה, להיפגש עמו לשיחות מספר לפני צאתו למסע. [---] בהיותו במצרים, ערב בואו לארץ, הקבילה את פניו משלחת מטעם המפלגה הגדולה בתנועת הפועלים בא״י - ״אחדות העבודה״. במהלך הביקור היה ר׳ מקדונלד מעין אורח רשמי של הסתדרות העובדים: סייר מטעמה ברחבי הארץ וגם הופיע בפני מוסדותיה. מלווהו בסיור היה דב הוז. מאז ביקור זה נקשרו יחסי ידידות ביניהם. אחרי הביקור נהג הוז לכתוב לר' מקדונלד ולספר לו על הנעשה בתנועת הפועלים בארץ. [---]

התעודה החשובה ביותר שנשארה ממסעו הם רשמי מסע והרהורים פוליטיים וחברתיים, שקיבץ ר׳ מקדונלד ופרסם בחוברתA Socialist in Palestine . חשיבותו של המסמך הזה נעוצה בשלושה תחומים:

ראשית, רשמיו של סוציאליסט ממה שראה ושמע בארץ בראשית שנות העשרים, כאשר המפעל הציוני ותנועת הפועלים היו עדיין בראשית דרכם. רשמים אלה חשובים לכשעצמם, אך יש בהם גם תרומה לבירור היחס של הסוציאליזם הדמוקרטי אחרי מל״ע-1 אל הציונות.

שנית, הם מסבירים לא במעט את הגישה הרעיונית של תנועת ה״לייבור״ בבריטניה ושל אחד ממנהיגיה החשובים ביותר,

ושלישית, וכאן העיקר, הדעות אשר השמיע ר׳ מקדונלד בעל-פה ובכתב במרוצת ביקורו ואחריו, לא נשארו ללא הד והשפעה בעתיד לבוא.

מקדונלד, המנהיג ללא סמכויות, נעשה מקץ שנה, לאחר בחירתו לפרלמנט בשנת 1922, למנהיג הסיעה הפרלמנטרית של הלייבור. כעבור שנתיים נוספות, ב-1924, היה לראש ממשלתה הסוציאליסטי הראשון של בריטניה, ולאחר 9 שנים, בין 1931-1929, שימש ראש ממשלה שבתקופת כהונתו פרץ המשבר החמור הראשון בין ממשלת בריטניה לבין התנועה הציונית [נוכח פרסום ״הספר הלבן״ של פספילד באוקטובר 1930][2]. ניתוח ״השקפתו הציונית״, שאותה ביטא ברשמי הביקור, אינו יכול אפוא להיות משוחרר מהשאלה: האם יש בהשקפותיו על הציונות בראשית העשור כדי להסביר, ולו באורח חלקי, את העמדה הפוליטית שנקט כלפיה בסופו של אותו עשור?

בנוסף על כך, ניתן ללמוד מחוברת זו משהו על אישיותו המורכבת של ר׳ מקדונלד עצמו. במקדונלד האיש והמנהיג חברו יחד נטיות רומנטיות-דתיות בצד רציונליזם שקול ומפוכח; אידיאליזם אמיץ וקנאי עם אוֹפוֹרטוניזם מדיני מחושב; הומניזם מכאן והתנשאות סנובית מכאן; קרבה אל בני אדם והתרחקות מהם גם יחד. חלק מתכונות אלה, נוסף ליסודות מסוימים בהשקפת עולמו, כגון: יחסו החיובי למסורת ולשאיפות לאומיות, שלילתו את הרציונליזם הצרוף ודחייתו את השקפת העולם המטריאליסטית, התנגדותו לדיקטטורה הקומוניסטית ותמיכתו במשטר דמוקרטי - כל אלה, בצד המתינות המדינית והחברתית שהטיף לה כל ימיו, באו לידי ביטוי בחוברת זו.

ברשמי מסע אלה אפשר להבחין בארבע רבדים שונים:

האחד, החווייתי-דתי;

השני, הרעיוני-לאומי;

השלישי, הסוציאליסטי-אוטופי;

והרביעי, המדיני-ריאליסטי.

רבדים לה חפפו כמעט את כל השלבים החשובים בחייו:

הילדות בסקוטלנד על נופיה ההרריים ועולם המיתולוגיה האישי שהילד יצר לעצמו, בו נועד מקום חשוב מאוד לגיבורי התנ״ך;

הנעורים והבגרות המוקדמים, בה היה מקדונלד הצעיר אחד ממנהיגיה האידיאליסטיים של מפלגת ״הבלתי-תלויים״,

והבגרות המאוחרת, בה נתגלה כמדינאי זהיר, שקול ומפוכח. [—]

בדומה לחיים וייצמן, מנהיגה של התנועה הציונית אשר נפגש עם אותם צעירים ואולי אף באותם מקומות ובאותה תקופה עצמה, הוקסם גם מקדונלד ונכבש על-ידי הטיפוס החדש של היהודי שגילה בארץ-ישראל. [---] הוא ראה בחלוצים את בעלי האמונה החדשה, נושאי הדת החילונית הסוציאליסטית. לילה אחד בילו הוא ומלוויו בקרב חבורה כזו על שפת הירדן. מתיאורו את הצעירים שנתכנסו אחרי יום עמל לארוחה משותפת מסביב לשולחנות, את השיחה המעניינת שניהלו איתו עד חצות, ואת הניקיון ששרר במקום למרות התנאים הגרועים, מתקבל רושם שמדובר במעין חבורת נזירים או איסיים מימים עתיקים.

 

הערות