193. אל: אליהו גולומב, תל-אביב - לונדון, 9/11/1922
שם הספר  ימי לונדון ב'
שם הפרק  193. אל: אליהו גולומב, תל-אביב - לונדון, 9/11/1922

 

193

אל: אליהו גולומב, תל-אביב

לונדון, 9/11/1922

אליהו,

 

אשתדל למסור את השתלשלות הדברים מאז כתבתי לך את מכתבי האחרון לברלין.[1]

אתה זוכר, כי ח. דחה את העניין לבואו של נ-ץ [ניידיץ']. חיכיתי ימים אחדים והלכתי אליו שנית. קראתי לו את מכתבך, אשר נתקבל בינתיים.[2] באופן די אופיי לתפישתו של ח. היה הפועל-יוצא ממכתבך בשבילו לא זה שנחוצים 3,000 לי״ש במשך חודשים אחדים, כי אם זה ש-300 לי״ש - בערך - דרושים עכשיו. הבטיח בהחלט כי סכום זה יומצא במשך ימים אחדים. תוך כדי שיחה אמר לי, כי ראה באותו יום את ״רינַלְדוֹ רינַלְדינוֹ״ (יש.[ראל שוחט])[3] במשרד, אך עוד לא דיבר איתו. [ח״ו שאל] אם יודע אני מה רצונו? הדבר היה לי להפתעה. אני ידעתי אומנם כי יש. מתכונן לבוא, אך חשבתי כי הוא יודיעני. הנה אני יושב בחדרו של ח. ומנהל מו״מ, ואיני יודע כי הוא כאן, ומי יודע באיזה צעדים התחיל. אמרתי לח. כי בלי ספק בא יש. בעניינים אלה. על בואו של יש. שמחתי בדיעבד, כי אני לא הרגשתי בעצמי את התוקף לעמוד במערכה, בייחוד לאחר שראיתי רפיון מצד קפל.[נסקי]. לי לעצמי אין התוקף הדרוש, משום שאיני עוסק בעבודה, ובעיקר - משום שאין לי מושג מן הנעשה בארץ. אני מכַוון למצב הפנימי של הגן.[4] אלה שלפניהם אני בא לדבר יודעים, כי בעצם מנותק אני מהארץ וע״כ אין דברי פועלים.

למחרתו ראיתי את יש. התברר כי המצב די עגום. נ-ץ מכוָּון ״נגד״;[5] א-ר[6] בכל תוקף נגד. בעוד יום-יומיים עומד לבוא ז׳;[7] נמצא כאן נ-סקי [נובומייסקי]. מוצעת ישיבה בהשתתפות כל אלה. ה״זמיר״[8] נכנס בעניין. סודרה ישיבה מוקדמת, אשר השתתפו בה הזמיר, קפל., יש., ברל, נ-סקי [נובומייסקי] ואני - לשם אינפורמציה. הישיבה נמשכה בשני המשכים. לידי תוצאות מעשיות לא הגיעו בה. נ-סקי הביע יחס חיובי בהחלט לגן, אך ביקר קשה את המעשים הבלתי-קונסטיטוציוניים שלנו, בעיקר שלך ושל ההסת׳ הצ׳, בזה שנשאו ונתנו עם אחרים בחו״ל ופסחו על ראשו של הוועד הארצי.[9] הזמיר עמד בעיקר על הצורך לקבוע יחסים קבועים בין האקז.[קוטיבה - ההנהלה הציונית] והגן - לשים קץ לאנרכיה השוררת. חשיבות מיוחדת לא הייתה לישיבות אלו. על תוכנן יוכל לספר לך ברל. התוצאה המעשית היחידה הייתה, כי הזמיר לוקח על עצמו להעמיד את השאלה על סדר היום באקז., ולסדר כי לישיבה אשר תדון בזה ניקָרֵא, נ-סקי ואנוכי, בתור מוסרי אינפורמציה על הגן והשקפות העומדים בראשו.

בינתיים פעל יש. כי קפ. והזמיר יקבלו על עצמם לאסוף עפ״י רשימת אנשים שייתן להם ח, סכום של 1,000 לי״ש, ואת הסכום הזה קיבל במזומן מידי קפ. מאחת הקופות. ברור לי כשמש שהכסף לא ייאסף, כאשר היה כבר. אך, מילא בינתיים יש כסף.

באותם הימים בא ז׳בו. בשיחה שהייתה לו עם הזמיר וקפ. דיבר סרה בגן והרצה את תוכניתו ע״ד האישור.[10] על זאת להלן.

אחרי ימים אחדים: בינתיים נסעו יש. וברל. קיבלתי הזמנה לבוא לישיבת האקז. בישיבה השתתפו נחום [סוקולוב],[11] זמיר, א-ר, זאב [ז'בוטינסקי], בית-אור,[12] נ-סקי ואני. זה היה ביום א', 5 בנובמבר.

זאב פתח: המשלוחים [של הנשק מאירופה] נמשכים. זוהי הסכנה היותר גדולה. אומנם העוסקים בדבר מתנחמים בזה שרוב המשלוחים עד עתה באו בשלום, אך מזה אין כל ערובה בעתיד. ואם תהיה מפלה - אוי ואבוי.[13]

בגן [המשיך ואמר ז״ז'] עזובה מוחלטת. אין צל של ארגון. האנשים אינם למוּדים [מאומנים]. אינם יודעים להחזיק כלי ביד, פשוטו כמשמעו. בשעת הצורך - איש לא יידע מי העומד על גבו ולאיזה מקום עליו לבוא. אינם יודעים דברים הכי אלמנטריים - ימינה פנה, שמאלה פנה (על זה חזר ושינן) אין שום הכנה לפעולה קבוצתית - Concerted action.

כל השיטות השונות של רכישת כלים פשטו את הרגל. אם בידי אנשים פרטיים, אשר שילמו בעדם, יוצאים הם מרשות הגן. בבוא שעת צורך אין בעליהם מוסרים אותם מחשש סכנה או לשם הגנת עצמם או מטעמים של קניין פרטי, ואם במחסנים - הכל גלוי וידוע. אינטליגנטים[14] לרוב וכו'.

החל משא ומתן בדבר האישור והתרשלו בו. ניסו להכחיש, לכפור במציאות הגן - ללא תועלת. האישור הכרחי. הגן במצבו הנוכחי - אינו מגן כ״א עצם הסכנה. על חוסר הארגון והאימון מעידים הכל, חוץ מאלה העומדים בראש. הודו גם אחדים מהאחרונים. שמות לא הזכיר, רק פעם אחת אמר, כי לפני נוסעו דיבר עם בן-צבי[15] ועם אב. ילין.[16]

הוא - זאב - בא לפני הסגן[17] בהצעה, אשר כ״כ מצאה חן בעיניו - בעיני הסגן - עד שהוא כמעט jumped at it. מה ההצעה? זו בתור המשך למה שכבר עשתה הממשלה בחלקה כלים למושבות. אלא מה שנעשה עד עתה הוא מגוחך בכמות ובאופן היעשותו: הכלים נעולים, מחלידים וכו׳. ובכן, ההצעה היא: אנחנו מוסרים [לממשלה את הנשק]. כמה אנחנו מוסרים, אם את הכל או לא - לא פה המקום לדבר. בשבילנו הכל נמסר. אם יישאר דבר מה אח״כ ואם יימָצאו אנשים שיעסקו בזה - אין אנו יודעים ואין אנו אחראים. הממש׳ מפקידה את הכלים במושבות ובשכונות וּמְמָנה איש אחראי, המוסר בשעת הצורך. מסדרים כך שיהיה שומר לכלים, אשר ינקה וכו׳. אנחנו מוסרים לממש׳ רשימת אנשים. וכאן גולת הכותרת: הממש׳ מרשה לסדר תרגילים עם מורים מיוחדים לכך (ז״א: ישנו היסוד לגדוד).[18]

אחריו דיבר נ-סקי: הטיל ספק באמיתת הביקורת של זאב. אילו היה שוהה בארץ קצת יותר - היה בא ברשמים אחרים. לא נכון כי אין כל ארגון. לא נכון כי אין לימוד. רוב האנשים יודעים להחזיק. ואם לא כולם, זוהי אשמת היושבים כאן שלא דאגו להספיק את התקציב שנדרש. זאב עצמו לא ענה על מכתביו. במושבות המצב משביע רצון לגמרה. יש די כלים. די והותר כדי להספיק לכל המסוגלים. בערים המצב קשה יותר.

אשר למשלוחים, הוא, נ-סקי, התנגד תמיד. לדעתו - חוץ מהמכונות - אפשר היה לרכוש הכל בארץ. אך הדבר הזה עבר. מעתה לא יהיו כל משלוחים (הבעת תימהון על פני א-ר וז׳, ואני חושב, כי גם על פני). ובכן, אין להרחיב יותר את הדיבור על זה. פרק זה - המשלוחים – נחתם. נכון, כי בענייני הגן יש אי סדר. אך מי אשם בזה? בראש וראשונה אתם. בקרלסבד (בשנה שעברה) באנו לידי הסכמה. הוחלט שכספים עוברים דרכי. השמרתם על ההסכם הזה? מדוע נתתם כספים לאנשים אחרים? מדוע באתם בדברים עם חו״ל ישר, שלא דרך א״י?

בנוגע לאישור: לדבר על מסירת כל הכלים – אבסורד. במושבות איש לא ימסור. בכלל, כל אדם שיש כלי בכיסו - לא ימסור. אני לא אמסור בשום אופן. איך אמסור כל עוד סכנה נשקפת לחיים? לשווא תדונו פה ותקבלו החלטות. אנחנו אמרנו לממשלה כי במושבות כל אדם שייך לגן. בשעת סכנה יוצאים הכל. גם בערים - אמרנו - יש כלים לרבים ואין לנו שליטה עליהם. האישור נחוץ ואפשרי, אך הוא לא ישים קץ לקיום הגן בצורתו הנוכחית. צריך להמשיך את המו״מ ולמצוא את הפשרה (איני זוכר בדיוק את ניסוח דבריו, עכ״פ - אם לא בפירוש, כי אז מכללא. נאמר, כי חלק ידוע צריך יהיה אולי למסור).

אחריו דיברתי אני: קודם כל - אמרתי - טעות היא בידי ז. שהוא מעמיד את האימון במרכז הכל, מפני זה פוסל את הגן ומפני זה משבח את התוכנית החדשה. אין האימון הכל. ואם יש חסרונות באימון - אין הם כאלה הניתנים להיתקן דווקא ע״י אימון רשמי, מאושר. תורת התכסיסים שלנו עוד לא עוּבְּדָה, ולא האימון הגלוי ימלא את החסר. תרגילים של ״ימינה פנה״ ו״שמאלה פנה״ ודאי שלא יעזרו.

התוכנית הזו - אם תצא לפועל - לא תוכל להישאר בסוד. הדבר ייוודע בכל הארץ והערבים יקימו סערת מחאות כזו, שהממש' תבטל מייד את כל העניין, כאשר היה כבר לא פעם.

גם מחוץ לסכנה זו איני מאמין כי התוכנית תצא לפועל. אנחנו למודי ניסיון בנוגע לפקידות הא״יית. הפקידים משתנים ומצב רוחו ודעותיו של כל פקיד ופקיד משתנים. גם אם יצא הדבר לפועל ספק אם יימשך יותר מחודשים אחדים (אני רציתי לומר שבועות, אך מפי נפלט חודשים). ז'בו תפש: חודשים? הלוואי! בינתיים נחנך את אנשינו.

אך בינתיים יאבדו לנו הכלים. מסירת הכלים נעשית כאילו ע״מ שיישארו בידינו. אך כל מסירה היא אבדה לנו in the long run (אנגלית דֻבַּר [כלומר, ביטוי זה נאמר באנגלית]). ואולם בעצם איני מאמין גם שהממש' תיגש להוציא את הדבר לפועל.

ז'בו - נעלב - זה עניין הממש'. לע״ע הם אומרים כי יעשו זאת.

אני: עתה לעצם השאלה. עלינו למסור כלים. התכלית היא לשכנע את הממש' כי הגן חדל מהתקיים. היה - ואיננו עוד. משמע שאין הכמות המסורה יכולה להיות פעוטה, שלא לעשות את כל העניין למגוחך. אך למסור כמות גדולה - הרי זה לחתור תחת קיום הגן - והוא מוכרח יהיה להתקיים - הרי שאין זה אפשרי. מבלי לדבר על אי אפשרות זו, עצם קיום הגן מחוץ לתוכנית המאושרת - ישים לאַל את התוכנית. חודשים אחדים יעברו ושוב יביאו המרגלים את הדיבה ואנו נחזור לאותו מצב. מה נרוויח? - כלום. נפסיד את הכלים שמסרנו בינתיים.

בנוגע למסירת הכלים: הג' בא״י היא צורך אורגני של היישוב. מיום שקיים היישוב קיימת בו הג'. תמיד היו בו אנשים ששאפו לזיון ולארגון הכוחות. הדבר לבש צורה יותר קבועה ומאורגנת בשנים האחרונות - משתי סיבות:

ראשית, משום שסכנת הפרעות נעשתה יותר מתמדת והקיפה את כל הארץ.

שנית, משום שתנועת העבודה התפתחה ויצרה עודף של כוחות ומרץ, אשר יכלו להימסר לתפקיד הזה.

והנה כשם שישנה עתה פסיכולוגיה אישית - זו אשר דיבר עליה נ-סקי - אשר לא תיתן לאדם להיפרד מכֶּלְיוֹ, כן התפתחה עתה פסיכולוגיה ציבורית כזו: האנשים העומדים בראש הגן מרגישים את האחריות בעד הציבור ובעד קניין הציבור שהופקד בידיהם. הם מרגישים את האחריות בעד השנים הבאות, בעד מאורעות יבואו, בעד כל מיני שינויים העלולים להתהוות בארץ. הם לא ימסרו את הכלים.

ז׳בו: האם לא ימסרו גם אם ההנה׳ הצ׳ והוה״ל יאמרו להם למסור?

אני: אין לי שום ייפוי כוח למסור כאן הצהרות בשם הגן, אין הדברים שאני אומר פה חובה עליו. אני מוסר פה אינפורמציה. עד כמה שידוע לי מצב העניינים, חושב אני כי האנשים העומדים עתה בראש הגן לא ייכנעו בעניין כזה למרותם של הוה״ל או של ההנה׳ הצ׳.

ז׳בו, ברגש רב:

Mr. Shertok is mistaken from the beginning to the end. They will deliver everything they will be told to deliver.

אני:

Well, Mr. Z., if you prefer to put it this way, I venture to say that you are entirely mistaken: they will not deliver everything they will be told to deliver.

 

ז׳בו: ובכן, איני מבין. מצד אחד אין נשמעים לנו, ומצד שני דורשים מאיתנו כסף.[19]

א-ר (לי): המאשר אתה את דברי נ-סקי, כי פרשת המשלוחים נסתיימה?

אני (מוכרח הייתי לצאת כאן נגדו): עומדים להיעשות עוד משלוחים אחדים של... [תחמושת] למלא את החסר. זהו דבר הכרחי - ממש כאילו חצי הכלי היה נמצא שם וחציו השני נשאר פה. קניות חדשות אינן נעשות.

א-ר: אין זה משנה את עצם הדברים. ובכן, המשלוחים נמשכים!

[אידר] מוסר אינפורמציה על עמדת ועד הצירים. הוא היה תמיד בעד הגן ותמך ככל אשר יכול. אך משהתברר כי הדבר ידוע לממש׳, הייתה דעתו כי וה״צ צריך להסתלק מהעניין. את המו״מ בדבר האישור ניהלו אנשים שנתמנו ע״י הגן.[20] להם היה ברור, כי צריך יהיה למסור. ההשקפה שעמד עליה שרתוק הינה צרה מאוד. הוא - א-ר - בטוח, כי יסכימו למסור. (שמו של ב״צ נזכר פעמים אחדות). אם יתקיים הגן להבא - אין זה עסקנו. אם יתקיים - אין אחריותו עלינו. כסף לא ניתן לו. עכ״פ זו תהיה דעתי.

הלאה. א-ר קָבַל על אשר באו בדברים עם וינה ישר מכאן, מבלי שאול את ירושלים, על אשר חייבו את חשבון וה״צ בסכומים שניתנו פה לאנשים שונים מבלי בקש את סמכות וה״צ.

נ-סקי טען: מי אשם בזה? למה נתנו? וכו' וכו'.

תבין את מצבי בוויכוח הזה. תבין את מצבי גם בשעה שנחום [סוקולוב] שואל אותי מתי עזבתי את הארץ, ואני עונה לו כי יש לי ידיעות מהזמן האחרון-האחרון; בשעה שאני אומר כי לי נדמה שהגן לא ימסור, ושכל תוכנית האישור היא מופרכת - וכנגד זה מספרים לי כי ב״צ הסכים לזה, והגן יסכים לזה וכו'. ונ-סקי אינו אומר דברים ברורים.

הישיבה נפסקה מפני שנ-סקי עמד לנסוע באותו יום. הוחלט להמשיכה לכשישוב בעוד שבוע.

כתוב לי מייד על המצב ואת דעתכם בנוגע לאפשרות האישור.[21]

עלי, עלינו - בפעם אחרת. אני נקרע, כרגיל, לשבעה גזרים. נוסף על הכל - עתה ימי הבחירות [לפרלמנט]. ״פועלי ציון״ צריכים להראות סימני חיים. יש המון עבודה. המזכיר החדש - חסין ארנוני[22] - אינו יודע מילה אנגלית. תתאר לעצמך.

אליהו, אמור בשמי לפֶלֶר,[23] כי תוכניתי להביאו הנה בתור מזכיר פוע״צ לא הצליחה. אפשרויות פרנסה אחרות איני רואה. איני מייעץ לבוא - נַה אֵבוֹס [רוסית: יהיה מה שיהיה].

אליהו, המען שלנו הוא Brondesbury Villas 78. אתה כתבת בלי מספר וכך כתב גם יהושע ברנדשטטר[24] ורק באנגליה יכול לקרות הנס, כי מכתב בלי מספר יימסר בדיוק - לדַיָר, ולא לבעל הדירה.

שלום,

 

משה

 

הערות



[1] מכתב זה לא אותר. נראה, כי מ״ש דיווח בו על מאמציו לפי דרישת א״ג, לשכנע את ח״ו בצורך הדחוף בכסף עבור הרכש, שא״ג המשיך לנהל בברלין לאחר שגורש מווינה.

[2] להלן קטעים ממכתב א״ג למ״ש, שנכתב מברלין לפני צאתו לא״י:

אשר לחיים, תמסור נא לו בשמי: למרות המצב הכספי הקשה מוכרחה לבוא שוב התאמצות בענייננו [רכש], גדולה מכפי מידת הבטחתו ומכפי מידת יכולתנו הרגילה. דבר זה מחויב גם על יסוד לקח נפילת הפרסטיז' של אנגליה. גם על יסוד הדרישות הטכניות של עבודתנו (זרעים לשתילים [כנראה תחמושת למכונות ירייה]) וגם על יסוד האפשרויות שנגלו לנו פה. קנינו גם 200 קטנים. לקנייה זו לא יספיק כספנו, ונחוצים היו בכדי לגומרה עוד איזה מאות. חוץ מזה נגלו אפשרויות להגיע לחלונות גבוהים ולהצעות חשובות אם אפשר להתקשר פה עם באי כוח הממשלה. ההצעות נפלאות. האריזה הייתה יכולה אז להיעשות בלי כל סכנה מקומית, במחסנים גלויים. אחרי האריזה היו נשלחים לחוף נייטרלי ומשם היינו מקבלים ושולחים לתעודתם (המכתב מובא בחביון עמ' 279 בשינויים קלים).

[3] רינלדו רינלדינו הוא גיבורו של הספר רינלדו רינלדי ראש השודדים מאת כריסטיאן ווֹלפיוס, שיצא לאור ב-6 כרכים בשנים 1801-1799, היה מרבי המכר הבולטים במחצית הראשונה של המאה ה-19 ותורגם ל-30 שפות. גיבור זה, קורסיקאי בן לנוצרי ומוסלמית, היה מעין רובין הוד מקומי - שודד אציל, רוצח וראש כנופיית גנבים גם יחד, ועם זה הרפתקן רומנטי ובעל עקרונות חברתיים נעלים.

[4] מדובר בעימות בין ״השומר״ ל״הגנה״, ר׳ יל״א, מכתב 36 הע׳ 5.

[5] כאיש הכספים של ההסת׳ הצ׳, שקופתה הייתה אז ריקה.

[6] ד"ר דוד אידר, ראש ועד הצירים, שהיה נתון ללחצי הנציב העליון סמואל ואנשיו לפרוק את ה״הגנה״ מנשקה, תבע מיצחק בן-צבי וד״ה לקבל את דרישות הממשלה, אחרת ייערכו חיפושים קפדניים והנשק שיימצא יוחרם, ודבר זה יגרום להסתה מוגברת בין הערבים ויוריד את ערכה של ההנהלה הציונית בעיני השלטונות על שאין בכוחה לכפות על ה״הגנה״ להתפרק (סת"ה ב-1, עמ׳ 159).

[7] את שליחותו בארה״ב כראש המגבית למען קהי״ס סיים ז״ז׳ במאי 1922. אח״כ שהה חודשים אחדים באיטליה, שם פעל לשכנוע מדינאים לתמוך במסירת המנדט על א״י לבריטים ואחרי שהות קצרה בא״י בא ללונדון.

[8] מקס סולובייצ׳יק (סולוביי - זמיר ברוסית) - מנחם סוליאלי (1957-1883). יליד ליטא. חוקר המקרא. כחבר בסיים הליטאי נשא זמן-מה בתפקיד שר לענייני יהודים. ב-1923-1921 חבר ההנה״צ. התפטר בשל מחלוקת עם ח״ו. עלה ב-1933 והיה ראש מחלקת החינוך בוועד הלאומי.

[9] אפשר שביקורתו של נובומייסקי כוונה נגד פעuלותיו העצמאיות של א״ג והמו״מ שניהל עם ח״ו על הקצאת כספים לרכש בלא לשתף או ליידע את ועד ה״הגנה״ בא״י.

[10] ז״ז׳ דגל בהקמה מחדש של גדוד עברי במסגרת הצבא הבריטי שיגן על א״י (סת"ה ב-1, עמ׳ 162), וקבע כי ה״הגנה״ בא״י אסור לה שתהיה גוף מחתרתי; פעולותיה יהיו מועילות רק אם תוכר ע״י ממשלת א״י (שכטמן, עמ' 407). לא״ג אמר בוועידה הצ' השנתית בקרלסבד: ״המוצא היחיד הוא הגנה ליגלית ומאושרת ע״י הממשלה״ (שם, שם). בביקורו בא״י באוקטובר 1922 נועד ז״ז' עם וינדהם דידס, המזכיר הראשי של הממשלה, אוהד הציונות, ״והציע שהממשלה תיתן גושפנקה רשמית ל'הגנה' ותאמן את יחידות ה'הגנה' בעיר ובמושבות; תמורת זאת תעשה התנועה הצ' כמיטב יכולתה להניע את התושבים היהודים למסור לממשלה את נשקם״ (שם, עמ' 408).

[11] ר' עליו יל״א, מכתב 23 הע' 8; שם, עמ' 493.

[12] ריכרד ליכטהיים. חבר ההנה״צ 1923-1921 (ר׳ יל"א, מכתב 96 הע' 28).

[13] ז״ז' הזהיר את ח״ו כי ״אם לא יוסדר עניין הצביון החוקי ל'הגנה', אין למנוע משערורייה רבה, שכן אזי תימשך הברחת נשק לארץ וזה עלול להסתיים בכישלון מרעיש״ (שכטמן א, עמ' 408). ״אנשינו אין להם כל אימון, ולא יוכלו לקבל אימון מעשי כל עוד העניין הוא בלתי לגלי, בתנאים אלה פיתוחה של תנועת הגנה עצמית בא״י פירושה טיפוחו של אסון״ (מתוך מכתב ז״ז' להנה״צ, 14/2/1922, סת"ה, ב-3 עמ' 1276).

[14] ככל הנראה כינוי מזלזל בפעילי ה״הגנה״.

[15] נראה שעקב פעולתו בנשיאות הוה״ל, נתפש י' בן-צבי בעיני הפקידים הבריטיים כ״הדיקטטור האמיתי של המדיניות היהודית בא״י [---] הוא גם מארגנה ומנהיגה של ה'הגנה'. בן-צבי הוא קומוניסט גמור והוא ואנשיו, ולא וה״צ, מנהלים את היישוב בא״י״ (סת"ה, ב-1 עמ' 160).

[16] אביעזר ילין (1971-1891). בן דוד ילין. בוגר בית מדרש למורים ומורה. בשנות ה-20 חבר ועד ההגנה בי-ם. ממייסדי ״הצופים״, ציר אסה״נ הראשונה.

[17] וינדהם דידס, המזכיר הראשי של ממשלת המנדט.

[18] עצם המסירה המסודרת של נשק ה״הגנה״ למשמרת השלטון הבריטי, וההסכמה לאמן קבוצות של חברי ה״הגנה״, נתפשו ע״י ז״ז׳ כחידוש הגדוד העברי.

[19] בתיאורו את הישיבה כתב הביוגרף של ז״ז׳, שראיין לצורך זה את מ״ש:

מ. שרתוק, שהשתתף בישיבה כקצין-קשר מטעם ה״הגנה״, ״ביקש לחלוק״. אנשי ה״הגנה״ אמר, אינם כלים צייתניים של הגופים הציוניים המנהלים, הם נושאים באחריות ישירה לביטחון היישוב ויש להם חוש חובה משלהם, ״אם ימצאו כי מה שמחליטים אתם אינו נכון, לא יישמעו״ (שכטמן א, עמ׳ 409).

[20] על פרשה זו נאמר בסת"ה ב-3, עמ׳ 1279-1277:

מו״מ מייגע וממושך החל מתנהל בין השלטונות ובין ב״כ הנה״צ והוה״ל. ד"ר אידר נפגש עם באי-כוח ה״הגנה״ י׳ בן-צבי וד״ה, ותבע מהם לקבל את דרישות הממשלה. טענותיו כי ״דינא דמלכותא דינא״, ואם לא יימסר הנשק ייערכו חיפושים קפדניים והנשק שיימצא יוחרם. [---] בסופו של דבר עשוי גילוי כזה להשפיע לרעה על אישור המנדט על א״י בז׳נבה. אנשי ה״הגנה״ ענו, כי מסירת הנשק בימי מתיחות, כשהמשלחת הערבית פועלת בלונדון להכשלת אישור המנדט על א״י, עלולה לשמש אות לפרעות ביהודים, וכי אי אפשר למסור את הדאגה לביטחון היישוב לאנגלים ולשבת בחיבוק ידיים בצל הכידונים הבריטיים.

[21] בתשובתו למכתב מ״ש, כתב א״ג, בין השאר:

בנוגע לישיבה שאתה השתתפת בה, מובן שדבריך היו נכונים. אנו (יהיה ה״אנו״ מי שיהיה) לא נסכים להקריב את כוחנו הממשי, אם גם קטן הוא, על מזבח האילוזיות של ז'בו. אגב הסגן לא הבטיח כלום לז'בו. הוא אמר רק שהוא בעד זה. הוא היה גם בעד הצעה קודמת של הוספת כלים, ונתקל בהתנגדות מצד אחינו. אין איש מאיתנו מתנגד לאישור, אבל לא על חשבון כוחנו הממשי. תוכל לומר בהחלט כי שום דבר לא יימסר, שהדבר ״המאושר״ יהיה תמיד פיקציה ולא כוח, אומנם פיקציה אשר תוכל לעזור לנו הרבה. בנוגע לאפשרויות האישור, אנו, גם חברי, תמימי דעים איתך. אין אנו מקווים להצלחה בעניין זה. מה שנוגע לשיחה של ז' עם ב״צ, הנה קודם כל הקדים לו ב״צ כי זוהי אך שיחה פרטית ושהוא איננו מהעומדים בראש העבודה. שנית, סירס ז' בהחלט את דברי ב״צ. גם ב״צ אינו מאמין באישור וחושב כמונו שאף על פי כן מוטב שעוסקים בזה, אבל על מנת שנקבל דבר מה ולא על מנת שנמסור (המכתב מובא בחביון, עמ' 290-284).

[22] לא זוהה.

[23] זאב פלר (1974-1891). עלה מרוסיה ב-.1914 התגייס לגדוד העברי. היה מזכיר ארגון החיילים המשוחררים הפעילים של מועצת פועלי ת״א. ב-1924 למד משפטים באנגליה.

[24] יהושע ברנדשטטר (1975-1892). עלה ב-1909, מראשוני המתיישבים ביבנאל. עם אשתו אז, רחל קטינקא, יצא ללמוד גידול בקר בהולנד וב-1922 ייסד שם את תנועת ״החלוץ״. לימים מפיק סרטים.

 

העתקת קישור