189
אל: דב ורבקה, וינה
לונדון, 12/10/1922
דביק,
לפני כשבוע בערך התחלתי
כותב לכם מכתב – והפסקתיו. הפסקתיו ולא כתבתי לכם במשך כל הזמן הזה בעיקר מפני טעם
אחד. מיום ליום חיכיתי וקיוויתי כי יתברר - אם לטובה או לרעה - העניין הארור של
ווולפי.[1] ואם כי באופן רשמי עוד טרם התברר העניין עד
היום הזה, הנה כבר התבררו דברים נוראים כאלה, שאי אפשר יותר לדחות את הכתיבה אליך. אך עצור נא ברוחך ושמע את
הדברים כסדרם.
הדבר הראשון אשר עשיתי
למחרת בואי לונדונה היה הביקור לוולפי, בדירתו החדשה. הלכנו דוד ואני. הוא לא היה.
הגברת שיעשעה אותנו. סוף סוף בא. על פניו ראיתי כי ביקורנו לא נעם לו. אך הדבר לא
עשה עלי רושם באותו זמן. אני הכנתי טירַדַה [נאום מתלהם] מלאתי רוגז. אך הוא פרק
מייד את נשקי מעלי בהודיעו - כי את הכסף שלח. לא יכול היה לשלחו מייד משום איזה
קושי בנקאי. שלח יומיים-שלושה אחרי בואו. לאליהו לא תלגרף - כתב לו מכתב אקספרס.
את שם הבנק אינו זוכר - הסוכנים הברלינאים של London Joint
& Midland Bank.
מוזר היה הדבר, אך on the whole it was
quite plausible [כללית סביר למדי].
שבתי הביתה והרצתי מכתב
לאליהו. עברו ימים אחדים. בא מכתב מאליהו כי את הכסף ואת המכתב לא קיבל.[2] הלכתי אל וולפי. פעם או פעמיים לא מצאתיו בבית. זרקתי לו גלויה כי דבר לי אליו בעניין חשוב ודוחק;
ביקשתיו כי יחכה לי בשעה קבועה. לא פירשתי, כי בעניין הכסף, משום שכבר אז התחלתי
חושד שהוא ישתמט. כשהתראינו הראה פנים כאילו מתכונן הוא לשמוע מפי על דבר חדש:
- Well, Mr Shertok, what is your
very important and urgent matter?
- Why it's all about the £135 which
you said you had sent them to Eliahu.
- What? Hasn't he got them?
Certainly not, he hasn't even got
your letter.
- I can't understand it. All right
then. I'll let you know the exsact date I sent the momey.
And the name of the bank in Berlin. I'll let you
have the receipt of the bank here, if you like.
Yes, if you don't mind being
businesslike.
Certainly.
And the address you used when
sending the letter to Eliahu.
All right. You will get it all today
or to-morrow morning. I'll post it today.
למחרתו לא קיבלתי כלום.
מחרתיים - כלום. הייתה שבת. ללכת אליו אי אפשר היה. תלגרפתי לו בשאלה: אי החומר
שהבטיח? שום תשובה.
מן היום השני בבוקר התחיל
ציד, פשוטו כמשמעו. באתי בבוקר ב-9.15. כבר איננו - ״יבוא לצהריים״. טילפנתי ל-Park St..[3] המשרת בא חזרה בתשובה, כי Mr. W. is very sorry he can't come
to the phone. Will you transmit a massage?
אני נושך את
השפתיים ומוסר, כי אני מבקש שישלח לי מה שהבטיח וכו׳. אני חוזר אליו בצהריים, בשעה
שאמרה לי אשתו כי היא מחכה לו. אני בא, מצלצל. מחכה עד בוש. בבית - תנועה. סוף סוף
פותחת הגברת ״בעצמה״ (יש להם משרתת). היא אדומה ונרגשת. וולפי לא בא. היא טילפנה
ל-
Park St.
ואמרו לה כי הוא יבוא בערב. ״שמא אבוא בערב״?
״בערב״, אומר אני, ״אין לי פנאי״. בכלל, אין כל
צורך כי אטריד אותה לעיתים כה תכופות. תבקש את בעלה לקיים מה שהבטיח, להמציא לי את
התאריכים וכו׳. (איני מזכיר כסף). אני חוזר, כי מוכרח אהיה לבוא למחרת בבוקר, אם
לא אקבל בדואר הראשון את הדרוש.
מובן שלא קיבלתי כלום
והלכתי. החלטתי to see it through. באתי מוקדם, ב-9. שוב הגברת: ״וולפי כבר הלך״. הוא אמר לה, כי
הוא כתב לי מכתב.
למחרתו - יום רביעי, תמול
- בבוקר אני מקבל מעטפה גדולה, חשובה, ובה פתקה קטנה, ובפתקה כתוב לאמר:
Dear Shertok,
I would like to see you or David any
time to-morrow, preferably lunch time. Yours, H.W.
פתאום רוצה הוא לראות
אותי או את דוד. ועל העניין עצמו - אף מילה.
מילא, ל-lunch time
ראיתי כי לא אוכל לבוא. באתי בבוקר. הקדמתי רגעים אחדים לפני 9. פתחה המשרתת, ״האדון
והגברת עוד לא קמו". שואלת: message. אני מבקש לשאול אם אוכל
לראותו עכשיו. ללַנטש לא אוכל לבוא. היא הולכת, מדברת איתו, שבה ותשובה בפיה:
Mr. W. is very sorry, he is not free to see you now. He can
meet you anywhere you like in the city befor 11 and 12.
וולפי אינו יכול לצאת אלי
מחדר המשכב!
אני כותב פתקה ומבקש שיימָצא
ב-10.45 (ב-11 הייתה לי הרצאה - לַסקי) על
יד תחנת Holborn. אני מוסיף:
I am sorry you could not manage to see me after I have come.
Please keep this appointment.
בקיצור - הוא לא בא.
במשך הימים האלה נעשה
ברור:
א) וולפי לא שלח ואינו מתכונן ברצינות לשלוח את הכסף;
ב) הוא שיקר לי פעמיים באומרו כי שלח; אולי בתקווה לשלוח בינתיים - אך
עכ״פ שיקר;
ג) הוא השתמט מלראות אותי.
החלטתי לכתוב לו מכתב אולטימטיבי.
לדרוש תשובה עד יום ידוע, ואם לא תתקבל
- להודיע לו כי אני כותב לך ואנחנו נתייעץ מה לעשות. לתת לו באותו מכתב דרך להודות
כי לא שלח את הכסף, ע״י הבעת השערה כי נפלה טעות וכיו״ב.
נשארה השאלה: מה אם לא
יודה ואם ישתמט מתשובה, או ישקר שנית?
במקרה זה, החלטתי, תצטרך
אתה לכתוב לג'ימי ולתבוע ממנו pressure. על וולפי החלטתי לא לחוס,
אפילו אם הדבר יקבור אותו.
ואני הייתי בטוח שקבורתו
קרובה מטעמים אחרים.
לאור התנהגותו איתי ועם
הכסף החלו עובדות שונות מן העבר להתייצב לפנינו באור חדש ולהשליך צל כבד על וולפי.
לפני שנה וחצי בערך,
כשהביא וולפי לבן-גוריון סכום כסף (כמדומני 2,000 לי״ש) על חשבון הבטחתו של ג'[ימי] לקפא״י, ניכּה מן הסכום 250 פונט ואמר איזה דבר לא
ברור, כי הדבר נחוץ לו לעסקי ג'ימי וכי הוא ישיב את הכסף. עד היום לא הושב הכסף
ועד היום לא עלה בידי קפלנסקי להציל מפי וולפי דבר ברור מה דינו של כסף זה; אם
נחשוב שהוא ניתן לקפא״י או לא. ואם לא - מתי יינתן, ומדוע לא ניתן.
אחרי התלגרמות שלו לווינה
ע״ד התקוות הטובות להשיג את הכסף - השתמט כל הזמן מלראות את קפלנסקי ולא קיים אף
אחת מן ההבטחות הרגילות להתראות בזמן ידוע או לכתוב.
בינתיים עומד לבוא הנה
בלומנפלד (כמדומני שבא היום). קפלנסקי אמר לי, כי לכשיבוא ישיג מג׳ימי ראיון ויהי
מה, ואם וולפי יפריע, יבוא בדברים עם ג׳ימי הישֵר. בשיחה עם ג׳ימי צריך להתברר כל
החשבון, ובין יתר הדברים עניין 250 לי״ש.
עוד דבר קטן. אתה יודע
ע״ד זה שג׳ימי הביע פעם, לפתע פתאום, את רצונו להגיש לבר-כוכבא a wedding present והטיל על וולפי להתחקות על רצונו של ב״כ. ב״כ לא הביע כמובן, שום
רצון מיוחד ואז אמר לו וולפי, כי במקרה כזה ישלח לו ג׳ימי שֶק. מאז נסתם חזון. מאז לא פעם
ניסה בר-כוכבא דברים אל וולפי בדבר פגישה עם ג׳ימי - לטפח את היחסים - וולפי עוצר
ומונע.
ישנן עוד עובדות. אין
כדאי לפרט.
והנה אחרון אחרון. היום
הייתי אצל פיני וסיפרתי לו את העניין. הוא שמע בסבלנות עד הסוף, וכשגמרתי אמר:
ביום השני הזה גורַש וולפי מאת ג׳ימי: ג׳ימי טילפן לי והודיע, כי אין לוולפי מעתה
דבר איתו.
בקיצור: וולפי נתפס ע״י
ג׳ימי במעשה ידוע: זיוף חתימה. שֶק שכתב ג׳ימי על שם מישהו ומסרו לוולפי ע״מ לשלחו
לאותו מישהו - הלך וולפי וחתם בידו את שמו של המישהו, וקיבל את הכסף.
את המעשה סיפר וולפי
לפיני. הוא בא אליו לבקש עזרה. הוא שפך הפעם הרבה מרירות על ג׳ימי, התאונן על
התנהגותו במשך כל הזמן, סיפר כי משכורתו הייתה 4 פונט לחודש.
בינתיים מספר לי פיני, כי
בזמן היותו בארץ בפעם האחרונה בא וולפי אל זינגר (פקיד של פיני פה) ולקח ממנו 300 פונט בשביל עסקי ג׳ימי בקשר
עם החברה; שוב בא אל פיני עצמו כשהיה פה ולקח ממנו 100 פונט. כסף זה הוצא על ידו.
עניין השק עם החתימה
המזויפת הוא מחוץ לבזבוז 400 פונט אלה; מחוץ ל-250 פונט - ומי יודע אם לא יותר
- של הקפא״י, מחוץ להרבה דברים אחרים, אשר השק היה בוודאי לקצה החבל לכולם.
ומלבד זה - הנה 135 פונט שלנו, 10 פונט שהוא חייב זה כמה
חודשים לגוורץ והמון דברים קטנים אחרים.
ג׳ימי הודיע לפיני
ולחיים, שמעתה אין לו כל עסק עם וולפי. חיים פגש את דוד במסדרון ואמר: פְּרוֹבוֹרוֹלְסְיַה?
פַּלוּצ׳י! [רוסית: גנבת ונתפסת? קבל עונשך!] - בציניות, לדברי דוד.
תוכל לשער מה נדהמים
היינו - דוד, בר-כוכבא, אני - לשמע הידיעה. קריירה כזאת - בשבילו - לאבד בידיים.
הן כל עתידו בנה עליה. על סמך זה נשא אישה, שכר דירה, הוציא הוצאות עצומות. בלי
ספק שקע בחובות. לא הוריו, אף לא הוריה אינם גבירים אדירים.
אני ממשיך את המכתב ב-16. אני כתבתי לו בינתיים שנית
- אני מתעצל לפרש לך באיזה לשון - ותשובה אין. אני כותב לו הערב בפעם שלפני
האחרונה. אח״כ אכתוב בפעם האחרונה. אח״כ - אתבע אותו למשפט. כך אני חושב עכשיו.
איך תובעים למשפט איש שאין בידינו ממנו שום כתב - איני יודע.
פיני שאל את דעתי, אם
לדבר על לבו של ג'[ימי] כי יחליק את העניין. השַקְלָה שלו היא: וולפי היה מכשיר
חשוב מאין כמוהו. היה לא-נעים לו תמיד; קלקל בהרבה את בהרב - זה נכון! גס, חצוף
וכו'. אך הוא היה מסור לעניין והחזיק את ג' תחת השפעתו. הוא ידע את כוחו ועל כן
היה מסוכן. מסוכן היה גם משום שתמיד ברור היה כי הוא נְיֶצ׳יסְטוֹפְּלוֹטְני
[רוסית: לא הגון] בענייני כספים. אך ג'ימי בלי וולפי הינו עוד יותר מסוכן. לאבד
עתה את וולפי הרי זאת אומרת לאבד את הגשר המוביל אל ג'ימי[4] וכאן צריך לדעת את מצבו של פ' ומהו ג' לו
עכשיו, כשמסביב כולם שָתוּ.[5]
אמרתי לו, כי לדעתי לא
צריך לנקוף אצבע בכדי להחזיר את וולפי לג'. כי וולפי שאף לגדולות. הוא הוכיח,
שפושע הנהו. בזבוז ומעילה בכספים הוא כנראה מומו האורגני שאין לו תקנה. ממה נפשך,
אם ישלים עם ג' ויבצע את זממיו בנוגע לתפישת מקום בא״י - אוי ואבוי מאיש כזה. אם
לא ישלים - הרי יאבד את כל השפעתו על ג', ואז למה הוא?[6] לי היה ברור, כי המקרה השני הוא שיקרה, ז״א אם
גם יצליח פיני להחזירו אל Park Street - יעבדו יחד כאילו כפאם שד
ובעוד איזה חודשים יגרשהו ג' לחלוטין.
בינתיים דיבר פ' עם ג'ימי.
ג' מחק אותו בהחלט. פ' היה רוצה לקחת את וולפי אליו, להעביד אותו בפרך, להשגיח
עליו היטב ולעשות ממנו איש. ג' התנגד לזה בכל תוקף.
תמול היה וולפי אצל פיני.
הייתה שיחה גלויה ביניהם. וולפי נפרד ואמר כי יותר לא יראה אותו לעולם, על זה אמר
פיני:
״כרצונך, איני חושב שבין מכריך יש הרבה
רוטנברגים״.
וולפי: ״ובין מכריך אין הרבה
וולפנזונים״.
דער שטעל! [יידיש: העֶמדה
(השחצנית)].
זה שהוא לא ענה לי והשתמט
ממני באופן כל כך מנוול - זה עלבון מר כזה שאני מתפקע מכעס. ובאותו הזמן אני מוכרח
להודות שאני מרחם עליו. ובסך הכל - אני חולה עצבים מכל העניין הארור, הארור, הארור
הזה.
כן, השק מזויף-החתימה היה
על סכום פעוט, 25 לי״ש. וולפי יכול היה בנקל
להשיג סכום זה אפילו אצל פיני. זה מראה רק את מידת ההשחתה.
דב, אתה אומנם אינך יודע
את הקטסטרופה, אבל גם לעצם השערורייה שהוא לא שילם את החוב אתה מתייחס בקלות דעת
מפליאה. רבקה כותבת: ״דב מתייאש מוולפי ומהתקוות שתלה בו וכו׳״. ואתה כותב: ״אם
תראה את וולפי - נזפהו היטב בשמי״.
מה זאת? האומנם די
להתייאש. מה פירוש? הנוותר על 135 לי״ש. ואם נוותר - הן עלינו לשלמם! עלינו, על
כל אלה שחטאו בזה שהאמינו בוולפי, בזה שהתנהגו עם היצור הזה כמו עם חבר. ומה פירוש
״נזפהו״? פה צריך to act ולא לנזוף נזיפות.[7]
בינתיים, אתה יודע את
הבטחתי לזלדס.[8] בברלין חידשתיה ביתר תוקף. בינתיים נתתי לו
מכיסי - הנקוב! - 2 פונט. והנה קטסטרופה כזו.
ממנו מכתב אחר מכתב. אני החלטתי ללוות פה כסף סתם על שמי ולשלוח לו, בתקווה כי
במשך הזמן אקשור קשרים עם ג׳ימי ואשיג.
הוא הדין בנוגע לשיפמן.
אני מבולבל מאוד עכשיו.
הימים עוברים עלי רע מאוד. איני רוצה לפרט. אין זה כדאי. אין זה קשור כלל עם
הסידור החדש.[9] אדרבה. הוא מצוין - יותר ממה שאפשר היה לשער.
הכל. הדירה טובה מאוד. כשנתראה פעם, או כשאהיה פעם במצב רוח יותר פיליטוני, אספר
או אכתוב לכם איזו דירה לקח לנו דוד האובלומוב.[10] coup גאוני-בפראותו כזה עוד לא
הראה דוד מן היום אשר החל להשתולל עלי אדמות. זה שציפה נשארה בברלין - היה אושר
נפלא. אילו באה איתי - היה ממש אסון. מההתחלה הכל היה הולך wrong.
וכך באתי אני, ואחרי שקלקלתי היטב את הדם לעצמי ולדוד - כמו שאני יכול - אכלתי
אותו, אכול ולעוס ביום ובלילה במשך שבוע, והוֹקֵע את חרפתו לפני כל המכרים - עד
שהוא עצמו, בכתבו הביתה אמר: ״אני לקחתי בטיפשותי את הדירה הראשונה שהזדמנה״.
ואח״כ יצאנו וחיפשנו
שלושה ימים תמימים ורצופים, הפכנו את העולם ומצאנו דירה נחמדה: שלושה חדרים - חדר
שינה לנו, חדר לדוד, וחדר אוכל ואורחים ומה שאתם רוצים. מלבד זה מטבח, מעין
מסדרון, מעין מזווה. כל הכלים הדרושים, לאכילה ולבישול. כל הרהיטים הדרושים. הרחוב
טוב מאוד. הבית שקט. כל חדרינו בדיוטה אחת, העליונה. המאור – גז. זה חיסרון, אבל
אפשר לסבול. בחדר האוכל הקירות אדומים כהים. יש דרגש ענקי - פשוט וטוב. יש כיסאות
למכביר. יש שטיחים. כל זה ב-2:2:0 לי״ש לשבוע - חוץ מן המאור, בלי שירות ובלי
כביסת הלבנים של המיטה והשולחן. זה זול מאוד. חסרים היינו סכינים, מזלגות וכו׳. ובכן
גם עלינו עברה כוס. דוד בשותפות עם בלה [ברלין] הגישו את כל הדרוש - 42 חתיכות בסך הכל. צפורה צחקה
ואמרה - איזו טיפשות - אך עכשיו היא רואה וכולנו רואים איזו חוכמה נפלאה זאת. ואני
מייעץ לך, רבצ׳קה - to revise your
policy
בנוגע למתנת גוורץ. אין כמוהו.[11]
הדירה היא באותה השכונה,
קרוב יותר ל-Park Station Kilburn. הכוכבים [בר-כוכבא
ורעייתו] כשבאתי - התנפחו קצת אך עתה התפשרו, ובדיעבד אני שמח שאיננו יחד - יותר
מדי רעש.
דוד - עמוד התווך. מנהל
את כל המו״מ עם בעה״ב ועם יתר השלטונות - החלבן וכו׳. קונה בשוק ומכניס אל זה את
ציפה; עוזר במטבח, מבשל, מטגן וכו׳. הם שניהם - יד אחת נגדי. מעבידים אותי, המסכן,
בפרך והכל בעבודה שחורה: לנגב צלחות, להוריד את האשפה לשפוך את הדלי וכו׳.
״אוחזים״ אותי לגבעוני.
ציפה - איש מוחלט. בימים
הראשונים עיקמה את האף ללונדון, אך כשראתה שאין לונדון מתפעלת מזה ביותר - החליטה
שמוכרחים להתפשר. והתפשרה. וגם מתפעלת. הלכתי איתה לטייל פעמיים – בערבים. ביום
אין פנאי. הראיתי לה את סביבת הפרלמנט וּוֶסטמינסטר, עם הנהר וגינת הפרלמנט אשר
לאורכו - הכל באישון לילה - הוד מיוחד. ובאישון לילה ראתה מבלי לראות את הייד פארק,
עם מחבואי החורש, האגם, ועם שירת התהילים וההטפה.[12] אנגלית אני מרביץ בה ווֹ וְסְיוּ [רוסית:
במלוא הכוח]. זה גוזל זמן לא מעט. היא תופשת היטב. הערב החלה לבקר שיעורי ערב
באנגלית ב-East End, במקום שמלמד דוד. הם עוד לא שבו - דוד מלמד היום - ואני מחכה
להם ולארוחת הערב.
אני נקרע לגזרים. ביה״ס,
העיתונים, פיני המעביד בפרך, שיעורים, .L.C.C. מחלקתי מלאה. גם לדוד יש
מחלקה.
דוד עמד בבחינה!!!
דביק, נתקבלה התלגרמה שלך
- ״ברוֹק כל הכסף פָּרֵש effective" - בטרם יתקבלו שלושת
השֶקים.
תמהנו. איזה כסף? החלטנו
שלא הבנת את התלגרמה שלי בנוגע לוולפי, ואתה חושב כי קיבלתי ממנו את הכסף. אך מה
פירוש: פָּרֵש effective? את המילה ״פָּרֵש״ פירשנו
במובן בָּאֵר. החלטתי, כי לא הבינות את המילים eintikvaשבתלגרמה שלי, כי
אותיות אלו יצרו אצלך את המילה effectiveואתה שואל
לביאור. לכן תלגרפתי לך: effective פירושו no hop
וכו׳.
חצי שעה אחרי שלחי את
התלגרמה - קיבלתי את המעטפות ותלגרפתי שוב: ״קיבלתי״. זה היה בשבת.
היום, יום שני, הלך דוד
לסדר את משלוח הכסף. בבנק אמרו לו, כי המונח effective אינו ידוע בלונדון עדיין;
כי אם יתלגרפו את הכסף - ספק אם יקבלו פונטים בווינה - כידוע; כי הדרך היחידה -
לדעתם, לשלוח פונטים ממש במעטפה מובטחה באחריות. זאת נעשה מחר.
דב, איזה כסף שלחה גוסטה[13] לשפיגלמן? היודע האיש הזה, כי עליו רובץ חוב
של 20 לי״ש? זהו עכשיו הכסף של
זלדס. אני אכתוב לו מכתב, אשר אוי ואבוי יהיה לו.
בנוגע לתוכניותיך. האומנם
אינך יודע, כי ״העולם״[14] אינו יוצא זה יותר משנה -
למן הקונגרס הקרלסבדי האחרון (לא הוועידה). דב, אל תהפך לווינאי! אל תשאב לי
אינפורמציות מעופשות מקלנר ע״ד כל מיני שלגי אשתקד.
עם [מאיר] גרוסמן אדבר.
יחסי איתו אינם מן המצוינים. הוא הציע לי דרך דוד ללכת לקבל ראיון אצל עבדאללה
אמירנו, אך פיני הודיע לי באותו זמן, כי יש בדעתו לקחתני איתו לפגישה שצריכה להיות
לו עם עבדאללה.[15] מובן שהשבתי פני גרוסמן. לשמש בשתי כהונות אי
אפשר.
בוודאי ישנם עוד דברים -
אך עייפתי.
כן, פה נדהמנו למקרא
מכתבי העבצ״ב לבר-כוכבא, כי אתה תבוא בקרוב [לא״י].[16]
בר-כוכבא שבה רוחו אליו.
הוא נשאר. מצא כמעט עבודה. מצליח בלימודיו ובקשרים שלו
עם Lab. [our]
Research Dept.
(Cole ואחרים) ועם הגילדים.[17]
נשיקות,
משה
ממני שלום והבטחה לכתוב.
אל תכעסו עלי.
צפורה
הערות
