180

 

אל: אליהו גולומב ודוד הכהן, בית הכלא, וינה

וינה, [ראשית אוגוסט 1922]

לאליהו ולדוד,

 

כל אחד יקרא את הכתוב אליו, ובהיתקלו בשם השני ימסור לשני וכן הלאה. קריאה משותפת אפשרית בהסכמת שני המעוניינים.[1]

 

ילדים יקרים,

 

אשר באתי ביום שני בערב[2] ועד היום לא השמעתיכם מילה - באמת משונה. אך משבאתי - מייד נתכנסתי לתוך ״האווירה״ והסתגלתי לה והסכמתי עם עצמי, שצריך לחכות עד יום זה וזה[3] ועד אז אין להושיע.

אליהו, מה שיהיה יהיה - בין אם נערוך נדידה בהמון[4] או לא, בין אם ניסע לוועידה בקרלסבד[5] או למקום אחר - נתראה.[6]

 

דוד, אליך מילים מעשיות אחדות. אני מציע לך ברצינות גמורה, כי תכוון את כל מחשבותיך ותוכניותיך מסביב לציר אחד, ולנקודה אחת: כי עליך להיבחן בספטמבר, ולא רק להיבחן, כ״א גם לעמוד הפעם, ויהי מה. אם אתה מניח מראש את האפשרות כי הפעם לא תיבחן, או אם אתה סומך על אֵבֹוס [רוסית: יהיה מה שיהיה], שתעמוד בבחינה בלי הכנה יסודית - לדעתי מוטב כי תחליט שאין כדאי לשוב ללונדון - לשם לימוד - כלל. כבר הודעתיך, כי עונת הבחינות השנייה - איני זוכר מתי הייתה חלה - בטלה. נשארה רק עוד אחת - באביב הבא. לפיכך, אם רוצה אתה להמשיך, עליך להציג את המטרה לעמוד בבחינה הפעם בראש ולפני הכל. אם לשם זה תצטרך לוותר על הנסיעה איתנו לאיזה מקום - תוותר. ואם משום זה לא תוכל לבוא לקרלסבד - אפשר שבלה [ברלין] תבוא שמה - לא תבוא.

איני מאמין כי אתה מתכונן עכשיו. כנגד זה אני בטוח כי זקוק אתה להכנה יסודית בצרפתית. בשום מקום מחוץ ללונדון לא תלמד. המסקנה - כי עליך לנסוע מפה ישר ללונדון. שום ספר Accounting לא מצאתי בין העִיִים השונים שהשארת ב-[7].36 אני בטוח, כי לקחתו איתך הנה.

 

אליהו, היום החלה פרשת שיחותי עם ברל. אנו עומדים לע״ע בפרקי אינפורמציה שונים ואל המעמקים טרם נרד. ברל חושב לנסוע איתנו למקום היפגשנו באשר יהיה. הוא קורא לזה ״ועידה מצומצמת של אחה״ע״.

 

שלום לשקולניק[8] וליהודה.[9]

 

מ.

 

הערות