175. אל: יקותיאל בהרב, וינה - לונדון, 19/7/1922
שם הספר  ימי לונדון ב'
שם הפרק  175. אל: יקותיאל בהרב, וינה - לונדון, 19/7/1922

 

175

אל: יקותיאל בהרב, וינה

לונדון, 19/7/1922

יקותיאל יקר,

 

קצת אינפורמציה תמצא במכתבי לברל,[1] יש שם דברים שמוכרח הייתי לכתוב לו, וע״כ לא תקפיד שלא כתבתי לך לחוד. נזיפה המגיעה גם לך תמצא במכתבי לדב.[2] על זה ודאי שלא תקפיד - שלא נזפתי בך לחוד. ולך רק מילים אחדות, והן: עליך לא לחשוב על נסיעה ללונדון אם כי איני מאמין לפיני, כי ישהה פה רק עשרה ימים; אני בטוח, כי יתמהמה הרבה יותר, לכה״פ כפליים, כי לפניו עוד יערות בתולה; אך דבר אחד התברר לי כמעט בהחלט, כי לך לא יקרא. אני שאלתיו בצחוק ״מדוע הגלית את בהרב לווינה? בתקופה כה אינטנסיבית אתה נותן לו חופשה?״ תשובתו: ״אין לו מה לעשות פה. גם בלעדיו יש די אנשים, חבל על הכסף, יש לנו מעט. וחוץ מזה, אנחנו נוסעים מפה בקרוב ונאסוף אותו בדרך״.

המצב הוא כזה: אילו היית פה, מובן שהייתה נמצאת בשבילך עבודה ופעולה. כיוון שאינך – אינך. חוסר בעוזרים אין, לכאורה. בצד הטכני - לגמרי all right. ואשר לסעד הפנימי - כנראה מפריע מה שהיה באמריקה.

שלשום או אתמול בא בא-כוחו של .D.C.P,[3] שכחתי את שמו [בן כהן]. זינגר[4] עובד אצל פיני כל הזמן. בחור טוב, כמדומני.

רצוני לריב עם פיני לא יצא לפועל - לריב עליך - הן הוא השתמט מלומר איזו רעה עליך, ולי הן אסור להראות כי יודע אני דבר מפיך. לריב על תהפוכותיו באמריקה - בדיוק איני בקיא. והעיקר שהוא בא בסוף והחליק על הכל: מה אתם רוצים? הנה מימיני מיכאל ממלל ומשמאלי גבריאל מבלל, או איך שם?[5] ז״א, גם ההסתדרות הצ׳ וגם ה־.D.C.P אוספים בשבילי כסף, ואין פרץ ואין צווחה. ועוד תתגלגל על-ידי הזכות שתיכרת ברית שלום בין הציונים וה-.D.C.P.[6] גם בנוגע לדמוקרטיות של המפעל וכו׳ יצא נקי: אין רוטנברג, חסל! חפצתי שיהיו שניים, ההסת׳ ויק״א, ואני השלישי המכריע ביניהם ועליהם, ובי היו נכנסים אז הוועד הלאומי והפועלים וכל מי שאתם רוצים. לא חפצתם אז? אכלתם? שיתקו. עתה אני אעזור לכם בכל כוחי, אשפיע על ימין ועל שמאל. אך בתור איש פרטי, לא בתור מייסד החברה. אני אבוא על שכרי בעד ההמצאה שלי בדרך אחרת. עוד אֶקוב את המחיר. לזה עוד יבוא יום. ועל הגן: אני שמח שאינו שואל אותי על הנשמע בווינה; אני עכ״פ לא אפתח עכשיו בשיחה על זה.

מחלופצ׳יק, אילו ראית איך ידידך עומר ביטאר[7] הרים זוועה ב[עיתון היפואי] ״פלסטין״ על הקונצסיה, ואיך תבע דין-וחשבון מראג׳ב נשאשיבי [ראש עיריית י-ם] ומעַאצם[8] ומאנשי שיך מואנס,[9] ואיך כולם חוץ מעאצם המסכן ניערו את חוצנם ואמרו להד״ם, ורק עאצם הודה;[10] ואיזה מברקים הריץ עומר לווינסטון [צ׳רצ׳יל, שר המושבות] ולג'ויסון היקס, הכל בנוגע לרוט׳. והמאמרים: ״דיקטטור פלסטין״, ״המנוול רוטנברג״, ״איש הדמים רוטנברג״: לא רק שתלה את גַפּוֹן,[11] כי אם גם את רצ׳קובסקי[12] הרג בעצם ידיו - כך אומר ״פלסטין״ - תאווה לעיניים. אני מתרגם קצת בשביל פיני ואשלח לך העתקה. שלום, אולי נתראה בווינה.

 

משה

 

ואנשי ביסן [בית-שאן] - אנשים. ז״א צבי[13] ונחמני.[14]

 

הערות



[1] האינפורמציה נכללה כנראה בחלקו השני של מכתב מ״ש לברל מיום זה, שלא אותר.

[2] מכתב מ״ש לד״ה לא אותר.

[3]  .Palestine Development Councilמוסד כלכלי לפיתוח א״י שהקימו השופט לואיס ד׳ ברנדייס וסיעתו בהסת׳ ציוני אמריקה.

[4] פאול זינגר, מזכיר חברת החשמל בלונדון.

[5] מקור הציטוט המבוסס על ״מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל״ בקריאת שמע, לא נתחוור.

[6] ״ישיבת חירום שזומנה בלחצו של רוטנברג אכן כינסה את נציגי כל הארגונים [ב-19/7/1922]. [---] בהתאם לגובה השתתפותם של המוסדות בחברה חולקו גם המושבים במועצת המנהלים, שנועדה לכלול שבעה חברים: שניים ליק״א [שייצג ג׳ דה רוטשילד] שניים לאוצר התיישבות היהודים (ההסת׳ הצ׳), אחד ל-.D.C.P (סיעת ברנדייס), אחד לג׳וינט, אחד ל״אקונומיק בורד״ (ההסת׳ הצ׳ לונדון)״ (שאלתיאל, עמ׳ 146).

[7] עומר ביטאר, נשיא האגודה המוסלמית-נוצרית ביפו, כמקורבו של ראש עיריית יפו הסכים להקמת מפעל החשמל של פ״ר, עורר עליו בעקבות זאת את זעם הקיצונים במחנה הערבי וכתוצאה מכך עבר למחנה האופוזיציה (פורת, עמ׳ 190, 224).

[8] עאצם ביי אל-סעיד, ראש עיריית יפו ובעל בריתו של עומאר ביטאר.

[9] באדמות הכפר שיח׳ מוּוַאניס היה אמור לקום מפעל החשמל של פ״ר על הירקון, ולכך נדרשה הסכמת התושבים.

[10] עומר ביטאר, עאצם ביי אל-סעיד וראשי שיח׳ מוואניס הסכימו להקמת המפעל של פ״ר, אך כלפי חוץ התנערו ממנו תוך כדי האשמות הדדיות (ר׳ יל״א, מכתב 115 הע׳ 4; פורת, עמ׳ 190, 224).

[11] גריגורי גַפּוֹן, כומר ומנהיג פועלים רב השפעה בסנט-פטרבורג. ב-1906 קבעו ראשי המפלגה הסוציאל-רבולוציונית שהוא סוכן חרש של הבולשת והטילו על פ״ר את ארגון רציחתו, שאכן בוצעה בניצוחו (שאלתיאל, עמ׳ 29-23).

[12] פיוטר רצ׳קובסקי, מראשי הבולשת הצארית. נפטר ב-1911 בפריס.

[13] כנראה צבי ניסנוב (1966-1881). עלה מקווקז ב-1910. חבר ״השומר״. אחרי מל״ע-1 השתתף ברכישת אדמות עמק יזרעאל והיה אחראי על היחסים עם הערבים שם.

[14] יוסף נחמני (1965-1891). איש העלייה השנייה. חבר הוועד המרכזי של פו״צ ו״השומר״. מ-1922 פקיד פיק״א, ממונה על רכישת קרקעות בגליל. נראה שצ׳ ניסנוב וי׳ נחמני פעלו לרכישת אדמות בעמק בית שאן, או טיפלו שם בבעיות האריסים הערבים באדמות שנרכשו. מ״ש מגיב פה על מידע שמסר לו בהרב במכתב שלא אותר.

 

העתקת קישור