170

אל: יקותיאל בהרב, וינה

לונדון, 19/6/1922

יקותיאל אהוב,

 

זה עתה, ברגע זה, הלמני מכתבך מהדרך.[1] מי ייתן ותלגרפת לי. הן יכולנו לדבר לפחות בטלפון.

הקיבלת את שני המכתבים שכתבתי לך לאמריקה? השני ודאי לא הדביקך.[2] בו כתבתי זכורני, כי אני בטוח, מבלי היות בקי בפרטי המצב, כי הזמן הזה הוא היותר קשה אשר היה לכם מיום היות פיני בארצנו ובעולמנו. אני רואה כי לא טעיתי. אך שער לא שיערתי, כי לקושי העיקרי[3] נוספו החיכוכים בינך ובינו. אתה אינך כותב אם מותר לומר לו, כי כתבת לי מהדרך. אני אומַר כמובן וגם אריב. אל תירא.

כל יתר בקשותיך והוראותיך תימלאנה, למרות אשר אני טובע עכשיו בעבודת ההכנה לבחינות. הנה למרות הכל ביליתי כל יום תמול וחצי היום בוועידת האינטרנציונל השני[4] - אני וב״כ [בר כוכבא], בזכותו של מַק [מקדונלד]. ובכן גם לזה ייסָחט הזמן הדרוש.

על אשר היה בזמן האחרון ועל הפזה החדשה ביחסי לונדון-וינה יספר לך דוד.[5] שמא יַראו לך גם את מכתבי. אני כתבתי לך שמץ מנהו[6] במכתבי האחרון.

שלחתי לאחיך [ברוסיה] המחאה על שתי חבילות מזון (20 דולר) ובינתיים קיבלתי את הגלויה הרצופה בזה. אך אני מביא בחשבון את האפשרות כי נסיעתו יכלה להידחות, וכי החבילות תגענה בינתיים. אם תגענה ליקטר׳[ינוסלב, לימים דנייפרופטרובסק] אחרי נוסעו - יושב לי הכסף. כל חשש איבוד ממון אין כאן.

אני מצרף בזה למופת את המעטפה עם המען הכתוב בידיו של דב, בכבודו ובעצמו. במעטפה היה מכתב של גיסו [יוסף] בורודובסקי בעניין... חבילות מזון. אני מעולם לא חשבתי כי דב מסוגל לפראות כזו (I am sorry, אבל הן זו באמת פראות), לכתוב בעצם ידיו את המען, ז״א להודיע לי כי הוא עדיין שם - ולא להוסיף אף מילה אחת, אף לא אות.[7]

אני בטוח, כי נתראה פה. לַווינאים תמסור, כי נסיעתי לווינה הקיץ תצא לפועל רק אם תהיה קשורה בפגישה עם אליהו. כל הגורמים המחייבים האחרים, שחשבתי עליהם (דוד יספר), בטלו.[8]

משה

 

הערות