135

אל: יקותיאל בהרב, ירושלים

לונדון, 23/1/1922

מחלוף,

 

לפתקתך מ-[1].12/1/22

פרטים - במכתבי אל דב.[2]

״אין לי שום אפשרות לכתוב״ - אבסורד מוחלט! ובשום אופן לא תכריחני לחשוב אחרת. אני יודע, שאם אני רוצה, אני כותב. חצי שעה פעם בחודש תימָצא, וא״י לא תחרב. ואשר למצב הרוח - קח עצתי, שכח פעם אחת מהו דבר זה. חי נפשי, בדורנו אין הדבר נאה אפילו לנערות. הבן זאת, בן-אדם!

מדוע אתה כותב לי איזה משפט סתום בתשובה על מכתבה של עדה נעלם מבינתי. מובן שהעברתי זאת לווינה. אך אני חושב שאצלכם [רוסית: דעתכם מבולבלת עליכם] בנידון החשאיות. האומנם דבר חשוב הוא ש-Fraulein Ada Shertok מווינה תקבל מכתבים?[3]

וכן אבקשך לבלי השתמש במוֹשְדָו[4] בתור מען למכתבים. הן לא אנחנו לבדנו גרים בבית ולא צריך להוזיל את השם. טוב להניח את השימוש בו לנו, בתור חתימה למברקים במקרים ידועים.

אם אינך יוצא לדרך - מחכה אני לתשובה על מכתבי הקודם. לא על זה.

כל המכתבים מא״י מתקבלים בתכלית השלמות והדיוק.

 

משה

 

אבל זה שאישרת קבלת מכתב - בכ״ז קִדמה חשובה, ואני בפירוש ובלב תמים מודה לך על זה.

 

הערות