134

אל: ברל כצנלסון, ארה"ב

לונדון, 23/1/1922

ברל,

 

מדוע אינך כותב? ולא רק שאינך כותב (הן מוכרח היית לפחות לענות על התלגרמה)[1] כי אם גם את ה״צייט״[2] אינך שולח לי, כאשר נהגת לעשות. הנה מצאתי גיליון, שבו שוב מאמר שלך, על הבנק,[3] ומסירת פרשת האסיפה הרבתי שהייתה לכם. גיליון זה נזדמן לידי בדרך נס. אנא, נצור חסד ושלח תמיד כל דבר קטן. עשה למעני. מכתיבה אני מפטר אותך. אני מבין עד כמה עסוק הינך. ומאשר לכתוב לי - מוטב שתוציא אותה השעה לכתיבת מאמר. אך על שאלות עליך לענות, ברל. וכן עליך לאשר קבלת מכתבים.

חדשות?

רמזי מקדונלד יצא למסעותיו בארצות המזרח. מצרים, א״י, סוריה, ומשם כנראה תורכיה הכמאלית.[4] הדבר האחרון חשוב כסוד. בא״י מקווה הוא לשהות עשרה ימים. כתב קפלנסקי וגם כתבתי אני הוראות, הסברות ועצות. דרשתי שדב יימָסר לו לימי שהותו בארץ לגמרה. כתבתי זאת לוה״פ של אחה״ע ולדב.

ה״קונטרס״ שבת כנראה. דווקא בזמן האחרון שלחתי הרבה חומר ועוד ידי נטויה. אך הכל נגנז. היום קיבלתי מקלעי חוזר על ״התחדשות״ הוצאת הספרים, ועל ה״קונטרס״ אין מילה. אם בא שפיגלמן איני יודע. אין קשב, לא מברלין, לא מיפו. ואני בכי רע. לוויתי מכל צד עד שצברתי 20 פונט להוצאות נסיעתו בתקווה כי אשלם מדמי ה״קונטרס״. והנה עתה נפסק ואין לי פתחון פה לגבות. דומה לחובות שאנשים חייבים למי שמת.

ה״פנקס״ מרנין מאוד. בתוכנו לאו דווקא - העבה״צ על עברי פי פחת, כך מרמז גם דב - המצוק נורא - אך בצורתו ואופן עיבודו.

אני עובד מאוד בעיתונות הערבית בזמן האחרון - עם שטיין. הוא בחור לא רע, נבון-דבר ובעל-שיטה. פורש רשת על ארם-נהריים ג״כ.[5] השמים מתקדרים יותר ויותר.[6]

אליהו בווינה ״עשה שלום״ עם ישראל [שוחט], עובדים יחד תחת פקודות ועד הגן [ה״הגנה״] שבארץ.[7] עוסקים לא רק בקנייה ובהכנת המשלוח, כ׳א בארגון אסיף כספים מחדש. פיני יעזור. אני מחכה לו פה (מברלין) מיום ליום. בברלין הצליח מאוד, כאשר מספר ניידיטש.[8] גדולים סמכו ידיהם על התוכנית מצדה הטכני. נגלו אפשרויות מזהירות לרכישת מכונות ומכשירים.[9] מטפל בזה חבר אנשים חשוב מאוד.[10] פיני כ״כ עסוק, עד כי כשבא אליו (לברלין) אליהו (מוינה) לא מצא זמן לדבר איתו ארוכות והסתפקו בשיחה קצרה.[11]

המפלה שהייתה לנו זהו דבר נורא, מחפיר. כתם שלא נֵירָחץ ממנו. על לא דבר הסגרנו את עצמנו, בידינו ממש. אלה שבווינה שלחו עפ״י מען שלא הותנה (כך דווח ב״כרמל״ [עיתון ערבי שיצא לאור בחיפה]); הם אומנם תלגרפו זאת לארץ, אך תלגרמה אחת לא הובנה (מחליפים תלגרמות בגרמנית; הכותבים [בווינה] והקוראים [בא״י] גרמנים מופלגים הם כאחד) והשנייה איוותה משכב לה בכיסו של צבי נדב[12] ימים רבים עד שנתגלגלה לידו של אליהו. אל תאמר פרט זה למניה. היא תחשוב אולי שאנחנו טופלים על החבריא שלהם. באמת צבי הצטדק אח"כ ויצא שהיה קצת אחרת. אך עכ״פ אשמת התרשלותו בדבר ברורה בהחלט. המשטרה הא״יית המיושנת לא חששה לכל רע. אלא פשוט, בהתקבל הסחורה לא היה איש מאיתנו, וע״כ לא נהגו בה כל זהירות. ״טילטלוה טלטלת גבר״[13] כמו שכותב אליהו בשרידי הסגנון הגמנסאי, אשר יסכון עוד לפעמים לצורכי קונספירציה, ותיבה אחת נפלה ונסדקה והיה מה שהיה. [יצחק] רוזנברג[14] הוצא בערבות של 2,500 לי״ש. מחכים למשפט. בין הערבים מרקחה. דורשים להנהיג חיפוש כל האימפורט ״הציוני״, הפסקת ההגירה ״אשר ברור כי יש קשר בינה ובין הברחת-נשק״ וכו׳.

דוד עלה על דרך המלך ונכנס לִפְנַי ולפנים. הפעם לא אכתוב פרטים, אך בקרוב אשלח לך תעודות, אשר כמוהן עוד עין לא ראתה. לא ״קרעים״ [שנשלפו מסל הניירות וחוברו מחדש] כ״א פרוטוקולים של שיחות בין דוד, כשמסכת צדיק תמים על פניו, ואחד מהם. ללימוד הפסיכולוגיה [של חברי המשלחת הערבית] חומר אשר אין ערוך לו. [15]

בזה העתקת פרוטוקול ישיבה אחת בבית הממשלה [בירושלים], אשר שלח לי דב וביקש ליהנות גם אותך. דב כותב, כי הדברים נמסרו בחיוורון, כי באמת הייתה השיחה הרבה יותר מעניינת - מו״מ של כבוד והערכה כלפי המרכז לעבצ״ב. מסרתי פה ל-J.C.B..[16]

תסלח על ההוספות בשולי הגיליונות: אני כותב עתה מכתב למניה, לעצור בעד משלוח המכונות של ז׳בו[17] - עפ״י בקשת דב - עד יעבור זעם. אנא, הודיעני את הידוע לך על העניין. עוד דבר, שניסר כבר ימים אחדים, אך התברר בעצם הרגע הזה: המשלחת [הערבית] התייצבה לפני הוועדה לעניינים בין-לאומיים של ה״לייבור פרטי״. ובהקבלה לזה תשמע אותה ועדה אותנו, ז״א ההסת׳ הצ׳ ופוע״צ יחד, ואלה יהיו: וייצמן, שטיין, קפלנסקי, אני. אני חייב לך עוד פרוטוקול הישיבה שהייתה לנו בקולוניאל. אשלח.

שלום לך,

 

משה

 

הערות