130

אל: רבקה ועדה[1], וינה

לונדון, 10/1/1922

יקירות,

 

היום נתבשרתי, כי מחלקתי בשיעורי הערב לעברית נסגרה. הסיבה - מיעוט התלמידים. מראשית השנה היו לי רק 10, והמינימום הוא 15. המנהל המתין חודשים אחדים עד אשר מוכרח היה, לפי התקנות של העירייה, לסגור. זוהי מכה ניצחת לתקציבי - 7 פונט בחודש. גם דבר כזה - חוסר תלמידים בשיעורי הערב העולים כמעט חינם והמתנהלים באופן מצוין בתוך תוכי הגטו היהודי - יכול היה לקרות רק בלונדון. אל תדאגנה, לא אובַד. אני חשבתי, כי לאחר שירווח לי מהחובות הרובצים עלי, אתחיל לשלוח לכן קצת. עתה נדחה הדבר לעתיד סתום, וזהו המצער בעיקר.

[---]

את המעיל שקניתי בפרנקפורט יחד עם דב גנבו לפני כחודש, ועתה נמצא שוב. דבר כזה יכול קְרות רק בלונדון, בעירו של ״שרלוק הולמס״. ולא רק שהשיבו את המעיל, אלא עוד שילמו לי 15 שילינג ״הוצאות״ בעד טרחתי בבואי לבית-המשפט. הבחור ששלח ידו במעיל נדון למאסר ל-3 שנים, מפני ״עברו המזהיר״. בינתיים ביליתי איזה יומיים בבית-המשפט, וראיתי ״חתיכות חיים״ כאלו, אשר אין חשק לקרוא ספרים אחרי זה. את דמי האחריות בעד מעילי שנגנב בקרלסבד לא קיבלתי.

 

לאליהו.

דוד יכתוב לך היום או מחר.[2] המצב הוא כך, שדווקא בזמן האחרון עלה על דרך חדשה ומבטיחה גדולות בעבודתו שבמלון. ונדמה לי, שכל זמן שהם [אנשי המשלחת הערבית] כאן אסור לקחתו מפה. יוכל היות שבקרוב יזוזו, אבל אין זה מוחלט.

שטיין אמר לי, כי ב-Col. Off. לא התפעלו ביותר מעניין חיפה,[3] אך מובן שזה מסב אי-נעימות.

חיים [וייצמן], אשר הגיד אפילו לל. ג.[לויד ג׳ורג׳, ראש ממשלת בריטניה] שאנו מכניסים סחורה לא"י, אומר כי לא אכפת לו כלל. אדרבה, עכשיו ייווכחו הם כי דבריו לא היו התראה בלבד, אלא שבפועל ממש עוסקים אנו בזה.[4] זהו קצת היגיון "בוגרצ׳ובי",[5] לדעתי.

 

משה

 

הערות