נספח 3

 תזכיר יהושע חנקין לוועד הצירים

 

הוגש בין סוף אפריל וסוף יוני 1920[1]

 

לפני יותר משנה הגשתי לוה"צ ולוועד הפועל [הציוני] בלונדון תזכיר, אשר בו הרציתי את תוכנית התיישבותנו בעתיד הקרוב כפי שנצטיירה במחשבתי. בין יתר הסעיפים הראיתי על הצורך בעבודה פוליטית שיטתית בין הערבים, ציינתי בקווים כלליים את דרכיה וחישבתי את האמצעים הכספיים אשר תדרוש עבודה זו.

מאז ועד היום הזה לא נעשו בנידון זה ע"י ההנהגה הציונית שום צעדים ממשיים, אשר יש לצרפם לפעולה שיטתית מסוימת. את המעשים הבודדים הארעיים, אשר נעשו פה ושם ע"י עסקן זה או אחר בפקודת ההנהגה הציונית, או באישורה בלבד, לצורך-שעה ולהשפעת-שעה, אין להביא לדעתי בחשבון.

פיתרון שאלת א"י בסן-רמו ומינוי הרברט סמואל לנציב נטע כפי הנראה, את ההכרה כי מעתה אין כל צורך להתאמץ כדי להגיע לכלל איזו הסכמה-שהיא עם השכנים. הכרה זו - אם רק ישנה - הינה בעיני מוטעה ומסוכנת. עלינו להבין אחת ולתמיד, כי בסמכנו על כוח חיצוני ועל זכויות שהוכר בהן לא בארץ כי אם מחוצה לה, לא נוכל לכבוש בארץ עמדה פוליטית מוצקה; כי לשם זה עלינו לעשות כל אשר ביכולתנו כדי להתפשר בדרך שלום ועל יסוד כבוד הדדי עם שכנינו בארץ ומחוצה לה, ולהשיג את הכרתם והסכמתם-הם לעיקרים הפוליטיים היסודיים של בניין ביתנו הלאומי; כי במו"מ זה עלינו להופיע לפני שכנינו ככוח פוליטי עצמי ולתפוש כלפיהם עמדה פוליטית עצמית המכוּונת ישר לאינטרסים שלנו.

אין ספק, כי פעולה כזאת, שלא תבוא אלא לסייע לממשלה הבריטית ביישוב ההדורים שביחסי האומות בארץ, תהיה גם לרצונה במידה שכוונתה לעזור לנו בבניין ביתנו הלאומי כנה. דעתי היא כי מבלי לחכות להחלטות הוועידה השנתית בלונדון, על וה"צ להחל מייד בתעמולה רבה בין הערבים בארץ ולקצוב לכך את הסכומים הדרושים. תעמולה זו צריכה להתחיל דווקא לפני בואו של הרברט סמואל, למען תשפיע על אופן קבלתו ע"י הערבים ותקל על צעדיו הראשונים לבל יצטרך לשקול תמיד את כוח ההתנגדות של הערבים, כאשר יעשה זאת אם יישאר המצב הקיים בלי שינוי.

כמו כן אני מציע כי תישָלח מטעם וה"צ ועדה לדמשק להחל במו"מ מוקדם עם פייצל ורבי המדינה שלו. לידי תוצאות ממשיות לא יביא עתה מו"מ זה, אך חשוב מאוד להראות לממשלת דמשק כי מעריכים אנו את חשיבות ההתפשרות איתם לבל יגדל בינתיים הפירוד היכול להביא לידי הרבה אסונות.

 

הערות