98

אל: יקותיאל בהרב, לונדון

קרלסבד, ספטמבר

 

מברק שנשלח מפ.ר. לנ.ע.ס.ה.ס. [לנציב עליון סיר הרברט סמואל], נמסר לידיעת ח.ו. ובטרם ייפול בידיו עבר דרך הביקורת של סניף מחלקת "הידיעות" הפועל כאן, קרלסבד, מקרוב ומסביב לקונגרס, הועתק ע"י מ.ש. ונשלח בזה לי.ב. [יקותיאל בהרב], להוכיח כי גדול אבינו שבשמים, והטוּב שנמנע מבעליו - שוב ישוב אליהם. וזה הנוסח:

 

Agreement granting Jordan concession together agreements electrification railways land base ready signature stop Colonial Office cabled for authorization sign your behalf stop if signed concession announced Congress before 7^th Sept. confident financial arrangements secured and friendly poIicy Arabs adopted stop otherwise without prospects immediate practical work and immigration harmful criticism Administration Government and negative political results Congress possible stop respectfully submit immediate expedition signature urgent R.[1]

 

אכלת חרבון?[2]

ועכשיו - ברצינות. איום שאין בצדו הכנה להוציאו לפועל אינו איום. ושום הכנה איננה. פ. לשיטתו. לכאורה מבטל הוא את הקונגרס תכלית ביטול; הוראות כיצד להתנהג כאן בעניין התוכנית שלו, לא מסר לנו; ידיעות לא קיבלנו, לא ממנו, אף לא ממך. בו-בזמן בטוח הוא, משום-מה, שבמרכז ענייני הקונגרס עומדת התוכנית; שכל המוחות שועים רק לה; שהקונגרס מחכה, כאילו, בנשימה עצורה לפְּסָק האחרון בדבר מתן הקונצסיה, ושבפסק זה - אם לחסד או לשבט - תלויות כל תוצאותיו של הקונגרס, הפוליטיקה הציונית ביחס לערבים - לשלום או למלחמה (אגב, סמ.[ואל] ייבהל מאוד מתגרת ידו של הקונגרס בנידון זה!) - הפוליטיקה הציונית ביחס לממשלה ולנציב, וכו' וכו'.

והאמת היא, כי לא רק את עמדתו בשאלות הפוליטיות אין עולה על דעתו של הקונגרס התמים לקבוע עפ"י עניין פ., כי אם גם את העובדה, כי לקונצסיה עלולה להיות השפעה מכרעת על ענייני העבודה והעלייה הפנימיים שלנו[3] אין הוא רואה ואיש אינו מראה לו זאת.

ושוב פיני לשיטתו. מצד אחד מקפיד הוא תמיד על אי-הפרסום והחשאיות, ואילו היינו שואלים אותו: הנעשה את שאלת הקונצסיה למרכז הכובד בוויכוחים הפוליטיים וגם בוויכוחים בדבר העבודה הא"י והעלייה? היה בלי ספק גוזר עלינו לשתוק. והנה יוצא שבטוח הוא, כי משום-מה ברור הדבר לכל, מבלי שידובר עליו.

פרשת הקונצסיה בקונגרס זוהי: חיים הזכירה בנאום הפתיחה במשפט סתמי אחד; חזר והזכירה בנאום הסיום שלו לוויכוח הכללי אגב עניינים אחרים, שוב במשפט אחד; על גורלה של הקונצסיה לא דובר מעל במת הקונגרס כלל, לא לטובה ולא לרעה; בוועדה הפוליטית סיפר חיים, כי יש לחשוש כי סמואל ידרוש הסכמת הערבים לקונצסיה; ויכוחים על זה עוד לא היו; בוועדת התקציבים הציע רופין למיין את סעיפי ההוצאות לסוגים, לפי מידת קדימתם, היות וברור הוא כי אין לבטוח בתקציב של מיליון וחצי כלל וכלל, ובחלוקה זו נכנסו 50,000 לי"ש לירקון בסוג השלישי (הצעה זו עוד לא נתקבלה בהחלט; מובן שיש בוועדת תקציבים תליינים יותר אכזרים מרופין: אני מוסר אותה פה כדי להאיר את המצב).

עצם משלוח תלגרמה אל הקונגרס מלונדון, בזמן שמי יודע איזו ידיעות מקבל הנציב מפה, הוא דבר מופרך. הרוח הכללית פה ביחס לסמואל - לשלום. בוועדה הפוליטית הגנו עליו וייצמן, סוק.[ולוב], אוס.[ישקין] בתוקף ורוב החברים חיוו הסכמה. התקפת ז'בו וחברינו[4] לא תבקיע את החזית. ה-plenum [מליאה] ודאי שייתן אמון גמור.

על יסוד הטלגרמה שנפלה במקרה עיוור ומאושר לידי, יעשו חברינו את עניין הקונצסיה לנקודת התקפה חזקה בוועדה הפוליטית. עוד נתייעץ בדבר. מכתב או תלגרמה ארוכה עם הוראות מפיני היו בנידון זה חשובות מאוד. אַיָם?

עוד פִּרְכָה אחת בתלגרמה: "אני מנהל מו"מ עם הערבים ואתה תן הסכמתך מייד".[5] ממה נפשך: אם דרושה הסכמה תכופה - מו"מ לשם מה? ואם פ. מסכים שדרוש מו"מ, ומביע תקווה שתהיה לו תוצאה חיובית - עפ"י איזה היגיון דורש הוא את הסכמתו של סמ. מייד? הרי ברור לסמ., שברגע שתתקבל הרשאתו ב-o.c יפסיק פ. את המו"מ עם הערבים, גם אם תהיה תקווה לתוצאות חיוביות.

 

משה

 

את דברי תמסור לפיני, כמובן.

 

הערות