94

אל: ציפורה, כנרת

קרלסבד, 4.9.1921

 

הקונגרס נפתח.[1] נאומו של וייצמן היה מעוּנה מאוד. השתדל ללכת בטח בין שני אִשִים: אי-האפשרות להכריז בבטיחות על חוסן המצב מזה - וההכרח לא לייאש ולכסות בנוסחות זהירות על מעט היש הפוליטי, שעוד נשאר כאילו לפליטה, מזה.

הנאום נאמר עברית, מן הנייר. גם זה פגם מאוד. עצם העובדה של פתיחה עברית לטובה, אך לא בפי וייצמן. סוקולוב השתדל לעלות לפתוס, אך הוא ופתוס שני הפכים.

כל ישיבת אחה"צ עוברת בשאלות המנדטים ומספר הצירים. עייפות.

ישיבות הכנסייה של ארץ-ישראל עובדת החלו אתמול.[2] לא נוכחתי. תימשכנה בשבת. דב ירצה על העבה"צ. על החקלאות הרצה אטינגר.[3] הפוה"צ משחק ברוגז. בא ואינו משתתף.

רבקה פה. כולנו במלון אחד. אוכלים בכל מיני רסטורנים בשמחה ובשאון. נוצרת התאחדות השומרים (לווינסון, שמואליק, פליישר) והגימנסאים - האחרונים בכלל אינם חסרים כאן. כל בנות פריס[4] פה.

כתבתי לך מלונדון ומהדרך. הקיבלת? כתבתי גם לעדה מהדרך.

שלום, שלום, שלום.

 

מ.

 

הערות