48. אל: רבקה, וינה - לונדון, 8.6.1921
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  48. אל: רבקה, וינה - לונדון, 8.6.1921


48

אל: רבקה, וינה

72

לונדון, 8.6.1921

רבצ'קה,

 

בהרב כותב:[1] "עליך הוטל ללכת עם פ.ר. במקומי לאמריקה,[2] יחד עם ברל ורובשוב.[3] היכון לדרך. יוכל היות שתיקָרא במברק לפריס. על גוֶורץ יהיה לתור את הארץ, לשם סידור משלוח [נשק] מקש. [קושטא] ומו.[ינה]. לרשותו יעמדו עוזרים אחדים. ייכון לזאת לעת בוא פ.ר. אליכם. הוא יציין את התוכנית הכללית".[4]

תגידי זאת לבן-גוריון ולרובשוב. אמרי להם שקפלנסקי, המתכונן לנסוע לאמריקה לוועידת פוע"צ, אינו יודע דבר מזה. אני מסרתי לו, כמובן, את דברי בהרב. היודעים הם, כי בארץ חושבים שעל רובשוב יהיה לנסוע? חוסר האינפורמציה שלנו ואי-הריכוז הוא באמת נורא.

לפי הידיעות שבמשרד הציוני פה, יעזוב רוט. את הארץ ב-9 ליוני, מחר. ז"א, שבעוד 10-15 יום אצטרך אולי לנסוע.

על מצב אסיף הכסף כתבתי לבן-גוריון. אני מבקש אותך מאוד להתראות עם פליישר ולחקור אותו היטב היטב, ולכתוב לי איך מתאר הוא לעצמו את המשלוח. אני דואג מאוד. צריך להביא בחשבון בדיקה סניטרית חמורה בא"י.

הנציב אמר בהצהרתו הנוראה [על הפסקת העלייה], שהמהגרים אשר נעתקו כבר ממקומות מושבם ייכנסו כולם לארץ. הרי ששעת הסידור דוחקת.[5]

אני עוד פעם מבקש ומתרה, כי אסור שתוצא פרוטה לדבר אחר, למרות עקת המצב הנוראה. אני יודע את אנשינו ולכן מרשה אני לעצמי להעיר כך. שיטת שיתוף בקופות בא"י החריבה את ה"קונטרס" והזיקה מאוד לעבודת התרבות. אל יחזור דבר כזה בעבודה הנוכחית. שלום.

 

משה

 

הערות



[1] מכתב בהרב, מי-ם, לא אותר.

[2] פ"ר ביקש לערוך בארה"ב מגבית למפעל החשמל, אך בהגיעו ללונדון באמצע יוני (ר' מכתב 53) נבלע במאבק על השגת הזיכיון, והנסיעה נדחתה.

[3] ב"כ בא ללונדון בסוף יוני, אח"כ שהה בכמה מערי אירופה ולארה"ב יצא ב-22 באוקט'. רובשוב לא יצא כלל לארה"ב.

[4] "אם גווירצמן יצטרך לנסוע לקושטא, יצטרך אולי דוד הכהן לנסוע לאוסטריה. אתה צריך לחכות בלונדון. תמשיך לע"ע את לימודיך ותעזור לנו במה שתוכל שם. בעוד איזה שבועות ינתק אולי גם אותך רוטנברג מלימודיך. הוא רוצה שאתה עם ברל תיסעו איתו לאמריקה. הוא מגלה היקף כוח וכישרון רב מאוד ומחויבים אנו לעזור לו בכל כוחותינו. הוא רוצה שגם רובשוב ייסע אתכם" (א"ג למ"ש בלונדון, כנראה יוני 1921; חביון א, עמ' 212).

פ"ר שם עינו במ"ש עוד בימי עבודתו בוה"צ. במכתב שכתב מ"ש לבהרב באותם הימים סיפר:

הוא מציע לי לעבור אליו לעבודה, לשם ענייני הערבים וכו'. עניתי לו קטגורית, שאין מה לדבר על זה, כי מקומי יכירני בעבודתי, כי טוב לי בה, כי רואה אני ברכה במקצוע שאני עוסק בו ובאפשרויות של יחסים והשפעה ותועלת שהעבודה הזאת נותנת לי. הוא סיים בכל זאת בבקשה: פּוֹדוּמַיְטֶה חוֹרוֹשֶנְקוֹ [רוסית: הרהר היטב בדבר], אולם זה כמובן ללא הועיל. ואם כי כל העניין אין ערכו אלא סיפורי בלבד, טוב שתדע, כי לגבי דידך היה אופן הצעתו לויאלי בהחלט, ובפירוש כינה את העבודה הזאת "עזרה לבהרב.

[5] סידור העברת כלי הנשק להברחתם ארצה בידי עולים.

 

העתקת קישור