28

אל: רבקה, וינה

לונדון, [יום ג', 3-4.5.1921]

 

ביום השני [2.5.21] בערב נתקבלה בהס' הציונית תלגרמה זו: "אתמול בלבולים[1] ביפו. 22 יהודים נהרגו, 80 נפצעו, חנויות רבות נשדדו. פרטים יבואו, ועד הצירים".

 

ביום השלישי בבוקר קיבלתי תלגרמה זו:

פרעות חמורות ביפו. עשרים הרוגים יותר ממאה פצועים. הודע לוולפנזון [ש]הכרחית עזרה כספית בתלגרף. לשלנו שלום. דב.

ביאור: וולפנזון - מזכירו של ג' רוטשילד. בא"י דיברו איתו בדבר כספים ל"הגנה", והוא הבטיח...[2]

 

בו בבוקר נתקבלה בווזרת [משרד] המושבות תלגרמה זו [בתרגום מ"ש]:

אספת פועלים ברובע יהודי ביפו ב-ו במאי הופרעה ע"י קבוצת קומוניסטים יהודים. האחרונים נהדפו חזרה אל הרובע המעורב של מוסלמים ויהודים שממנו באו. המאורעות שבאו מייד אחרי זה טרם התבררו, אך פרצה תגרה רצינית בין מוסלמים ויהודים, שבה נהרגו יהודים רבים ומוסלמים אחדים. מושל המחוז קרא לצבא. פלוגה של .Regt s'Wellington of Duke ו-50 .R.A.F נשלחו מלוד ושני אותומובילים משוריינים מירושלים. בבואם פסקו הבלבולים ובמשך הלילה הייתה העיר שקטה. אך הבוקר התחדשו הבלבולים ויהודים ומוסלמים רבים נהרגו. נשלחו כוחות-צבא ומשטרה נוספים ועוד שני אותומובילים משוריינים. המזכיר האזרחי (דידְס)[3] נסע עפ"י דרישתי ליפו מייד אחר התקבל הידיעות הראשונות על הפרעות. פקידי הממשלה עם חשובי העדה המוסלמית והעברית עברו ברבעים שנפגעו ע"י הבלבולים והצליחו להשקיט את התושבים. עד עכשיו עברו כבר על העיר שעות אחדות של שקט. לצערי העמוק עלי להודיע, כי קרוב ל-40 איש נהרגו, מהם 30 יהודים ו-10 ערבים וכ-142 יהודים ו-37 ערבים נמצאים בבית-החולים, ו-28 יהודים ו-20 ערבים נשלחו לבתיהם, לאחר שהוגשה להם העזרה הראשונה. קרו מקרי שוד בחנויות. משערים/חושבים, כי לא היה צורך שהצבא יירה. בצבא עצמו שום אבדות. לא נמצא לנחוץ להכריז מצב מלחמה. נעשו 66 מאסרים. ביתר חלקי הארץ שקט. סמואל.

ביאורים:

אני מתאר לעצמי: בתל-אביב הייתה אספת פועלים פומבית לכבוד 1 במאי. סודרה ע"י "אחדות העבודה". המופ"סים[4]  התאספו במרכזם, קלוב ברוכוב שבנווה-שלום. באו לת"א. פרץ סקנדל וגירשו אותם. הם שבו בתהלוכה לנווה-שלום. נשאו אולי דגלים אדומים. הערבים בארץ מוסתים מאז נגד הבולשביקים היהודים.[5] אפשר שידעו מקודם שתהיה "הפגנה אדומה" והתכוננו לנצל את ההזדמנות הטובה. בארץ הן נצטבר מרי למדי - אחרי ביקורו של צ'רצ'יל[6]  ומאורעות חיפה.[7] ואפשר שהכנה לא הייתה וההתפרצות הייתה פתאומית, לרגלי הופעת ההפגנה. די לקבוצה קטנטנה להתחיל. ההתפשטות קלה מאוד. הסמטאות שבין הרחוב הראשי של נווה-שלום והים, והשכונה שבין המקום שהיה שם פעם מגרש חול והים מצד אחד והמנשייה הערבית מצד שני - זה מקום המערכה.

אפשר מאוד שביום שני נתחדש הדבר ע"י הערבים המגוּרים מתמול, כאשר היה בירושלים.[8] ואפשר שהייתה תאוות-נקם מצדנו, לאחר 22 הרוגים!

כל זאת רק היפותזה, כמובן.

בעיתונות האנגלית מקבל כל הדבר צורה של בלבולים יהודים-בולשביקים בא"י. הערבים מופיעים כמעט באור חיובי מאוד - שומרי הסדר בארץ, המתפרצים נגד היסוד המהרס.

 

הבוקר, יום ד' [4.5], נתקבלה תלגרמה זו בהס' הציונית (יצאה מירושלים ביום השני שעה 3 בלילה):

המצב ביפו עודנו חמור מאוד. הבוקר התפרצות חדשה. הוכרז מצב מלחמה. נשלח עוד צבא. מחכים לבוא אוניית מלחמה. היום מתו ארבעים. פצועים יותר ממאתיים. מהם אנושים. סוקולוב, אידר. יפו.

ביאורים:

ההתפרצות היא זו שנזכרת בתלגרמה של הנציב, אך כנראה שהעיר לא שָקטה ובתלגרמה זו, שהינה מאוחרת יותר, יש כבר ידיעה על מצב-המלחמה וכו'. 40 מתו (לא 40 הרוגים) משמע, שמהפצועים מתו 10. פה מתנחמים, שהמספר 40 כולל גם את הערבים. אבל זוהי שטות, כי היו כותבים "משני הצדדים". ובכלל איזה עניין יש להם להודיע את מספר הערבים.

 

הצהרים שלחתי תלגרמה זו:

רוטנברג ירושלים. מסור להוז: פה (בהסת' הצ') אומרים עזרה (כסף ל"הגנה") אי-אפשרית. ג'ימי בפריס. נתבע (לעזור) ע"י וולפנזון וז'בו. תלגרף אמת גמורה על [הנפגעים] שלנו. שרתוק.

 

עם יפו אין, כנראה, קשר תלגרפי. עכ"פ עוד לא התקבלה משם אף תלגרמה אחת. הכול הולך דרך ירושלים.

מ"אחדות-העבודה" אין שום תלגרמה.

בתלגרמות של ועד-הצירים וסוקולוב אין שום הארה ושום הוראה מה לעשות במובן מדיני. מובן.[9]

על מצב הרוח אין כדאי לדבר.

מכתבך קיבלתי הבוקר. לכשאקבל תשובה מדב אתלגרף לך.

את התלגרמה הראשונה ודאי קיבלת.

 

משה

 

הערות