10

אל: המשפחה, תל-אביב

(באתי ללונדון בג' כסלו [14.11.1920])

תאריך הגמר: י"ב כסלו [23.11.1920]

יקירַי,

 

הנני סוף סוף בלונדון. צריך אפוא לשבת ולכתוב כסדר את פרשת מסעותיי.

מדוע זה שהיתי, או יותר נכון התמהמהתי כל כך בווינה? שאלה זו מעסיקה אתכם בוודאי. ובכן - שלושים ושלוש סיבות לדבר. זו הייתה השתלשלות הכרחית של הרבה סיבות: היום הראשון, למשל, עבר מבוקר עד מאוחר בערב בחיפושים אחר רבקה. כך הוא. באתי לווינה בלילה; לנתי באיזה מלון, ובבוקר יצאתי לחפש את רבקה, ומצאתיה רק ב-9 בערב. חצי יום עבר בחיפושים אחרי נטע.[1] צריך הייתי למסור דברים על ארץ-ישראל וכו' - זה לקח זמן רב מאוד: שלוש שיחות בנות 3 שעות כל אחת, בשלושה ימים שונים. לוקר ביקשני לכתוב מאמר - גם זה גזל זמן רב. הייתי פעמיים בבורגתיאטר, פעמיים באופרה. ראיתי ושמעתי דברים נפלאים. ועל הכול - אי אפשר היה לדבר עם רבקה עפ"י הזמנה במשך איזה שני ימים על המון הדברים שישנם.[2] או שלא צריך הייתי לבוא, או - אם כבר באתי - מייד הרגשתי שאצטרך לבלות עם רבקה לפחות שבוע.

רבקה נחמדה מאוד. עצמאית, זריזה, פיקחית. מוצאת ידיה ורגליה בכל דבר. ערה מאוד ברוחה, התרגלה והסתגלה לעיר הגדולה באופן מפליא. העיר נעימה וחביבה מאוד, אמנות שפוכה שם על כל מדרך כף רגל, המוסיקה ממלאת את כל חלל האוויר.

בכן, אחרי כל הדברים האלה בווינה נסעתי ברכבת לפריס, 36 שעות של נסיעה בלתי פוסקת דרך טירול והלווציה.

על הדרך עצמה איני רוצה להרחיב את הדיבור. סוף סוף לא רשמֵי התייר הם העיקר בנסיעתי. אומר בקיצור, כי הדרך מטרייסט לווינה הייתה נפלאה. זוהי ארץ קסמים וחלומות. הלב שואל: כיצד מעתיקים כל זאת אלינו? הדרך וינה-פריס לא הצליחה. טירול, שביום עברתיהָ, הייתה עטופה ערפל כבד ואת הלווציה חלפתי באישון לילה.

בפריס שהיתי חמישה ימים. הסיבות: נפגשתי שם עם יצחק כהן. תבינו שמאורע כזה אינו נפטר בלא כלום. תהום של דברים צריך הייתי לספר לו. הוא שקוע עכשיו בקדחת ההכנה לבחינותיו האחרונות, אך למרות זה היינו מדברים 6-5 שעות בכל יום. מלבד זה צריך הייתי להתראות עם אנשים שונים לרגל ענייני "אחדות העבודה". חוץ מזה רציתי גם לראות דבר-מה, אם כי לא עשיתי בזה הרבה.

והנה סוף סוף הגעתי ללונדון. נסעתי מפריס ברכבת לקַלֶה. משם באונייה לדובר (הים, ז"א הלמנש, היה סוער מאוד, כמו ים יפו ביום רוח בסתיו, אך לתימהוני לא סבלתי) ומשם ברכבת ללונדון, כל זה 12 שעות, מ-11 בלילה עד 11 לפה"צ. בפריס ליווני יצחק כ. ובלונדון פגש בי דוד, עפ"י המברק ששלחתי לו מפריס.

כל מה שמספרים על לונדון עם ההקפדה על האופנה – שטות. עיר גדולה, אין איש מכיר אותך ואין איש שם לבו אליך. הסטודנטים כמו בכל העולם - קהל קבצנים, לובשים מכל הבא אל היד. המלתחה [מזוודה], שקניתי בווינה באה במקום מלתחתי המושבעת, הבלה והמבוקעת, שמצאה מקום מנוחה תחת מיטתה של רבקה, עד שירחם אותה איזה חלוץ להעלותה איתו לא"י מכורותיה. אבל המלתחה הגדולה - איש גמור![3] הגיעה בשלום עד לונדון ועתה נחה מתלאות הדרך שהשאירו בה אותותיהן, בתקווה כי לא תוסיף נדוד. בדרך מווינה לפריס, תחת עקת שפע החפצים החדשים שתבעו את כלי קיבולם, הופיעה על במת מסעי מלתחה שלישית, אשר לא ידעתם אותה. זה היה כלי יקר, אשר הוריש לי חברי לאורַח, ערבי ממצרים. בחור שנסע לארץ גרמניה להשכיל, תינוק תם שהחזיק בשולי מעילו ואמר: דַחילַכּ! [ערבית: אנא] אתה אבי ואמי, נְחֵני עד ווינה. אספתי אותו תחת חסותי. בווינה התאכסנו במלון אחד. משם נסע הבחור הלאה, ולפני נסיעתו החליף את מלתחתו ברעותה החדשה ממנה. את הישנה הפקיר, ובבואי אל החדר זכיתי בה. בפריס השתחררתי מרובי חבילותיי וצמצמתי את חפצי בשתי מלתחות וצרור הספרים, ואת המלתחה של הערבי הורשתי ליצחק כהן. זאת פרשת המלתחה השלישית.

עומדות לפני שתי קניות הכרחיות, שתעלינה ביוקר: שעון ועט של כיס.

דוד הכין לי חדר בדירה שהוא גר בה. משפחה יהודית מרוסיה. האוכל פה טוב מאוד, רב ומתאים לטעמנו. החדר גדול ומרוהט היטב: מיטה (עם לבנים וסמיכות, כמובן; אך גם העַבָּאיה זכורה לטוב), ספה, שולחן, ארון ספרים, ארון בגדים, שידה, כיסאות רכים, מאור חשמל. יש גם קמין. הפנסיון כולל ארוחת בוקר וערב. השיטה הלונדונית: אוכלים ארוחת בוקר יסודית (אני מקבל דג מעושן, ביצה, תה עם חלב, לחם בחמאה, ריבה), ארוחת צהרים קלה מאוד וארוחת-ערב בשפע. ובכן את ארוחת הצהריים אוכלים הכול בעיר, ברסטורנים, רק ביום השבת וביום הראשן אוכלים אנו גם את ארוחת הצהריים בבית, ואז היא היסודית וארוחת הערב הטפלה. בנתם? בעד פנסיון זה עם החדר וכו' אשלם 2 וחצי לירות לשבוע. מלבד זה תעלה לי ההסקה בדבר-מה. זה נחשב לזול מאוד, ואחת הסיבות היא ריחוק המקום ממרכז העיר הגורם להוצאות נסיעה יתרות, המצטרפות לחשבון הגון של איבוד כסף וזמן. עוד חיסרון אחד לדירה זו - ההימצאות במשפחה יהודית, המדברת ז'רגון [יידיש] ורוסית. תחת חסרונות אלה ישנה המעלה של הרגשה עצמית טובה מאוד בבית: אין סביבך אנשים זרים. מלבד זה - האוכל טוב מאוד, דבר שאינו שכיח בפנסיונים אנגלים והעולה ברסטורנים ביוקר רב. דוד חושב עוד על עבירה למרכז העיר, אך אני נוטה להישאר פה (מובן, שגם הוא יישאר). ולי עוד טעם. אם נעבור למרכז - יעלה חדר ביוקר רב, ואז נצטרך לקחת שנינו חדר אחד, ואם כי אנו ביחסים הכי מצוינים, והוא בחור ממש נפלא, בן אדם מושלם וחבר מצוין - בכל זאת יש לי רצון להימצא בחדר מיוחד.

כאן חלה הפסקה של ימים אחדים, שנשקפה לה סכנה להימשך ולהימשך משום שהתחלתי כבר להתכונן לבחינה וכל רגע יקר לי. ובכן אני ממשיך. בינתיים הוחלט שלע"ע נישאר עכ"פ בדירתנו הנוכחית. אגמור את חשבון ההוצאות. דירה - 2 וחצי פונט לשבוע (פה הכול חיים לפי תקציב שבועי ולא חודשי), ארוחת צהריים, נסיעות, הסקה, כביסה, הוצאות שונות צריך להעריך ב-1 וחצי פונט - הרי 16 פונט לחודש לכה"פ. בזה לא נכללו קניות, ספרים, והעיקר - שכר לימוד.

ואשר להכנסות: לעתיד לבוא נשקפות הרבה תקוות מזהירות: עבודה בקשר עם ערבית, עבודת תרגום מרוסית ועוד. אך לכל אלה דרושה התבצרות בשפה האנגלית, ועד אז ישנה רק דרך אחת - שיעורים בעברית. אני בטוח, כי לעתיד אמצא גם שיעורים בערבית, אך גם לזה צריך שיעבור זמן ידוע, עד אשר אמצא מהלכים לסחורה זו. אני עומד לקבל בשבוע הבא שיעור או שניים. זה משתלם לא רע כלל, 7 וחצי עד 10 שילינג לשעה. לפי שעה קיבלתי מוולודיה שֶק ע"ס 25 פונט. הכסף הגיע בזמנו.

ועכשיו לענייני תורה. יועצים אין פה, או אולי לא מצאתים. אך השעה דוחקת, צריך להחליט, ואני מוכרח לעשות זאת אך ורק על דעת עצמי. אך קודם כל אני רוצה שתדעו כי עלי לעמוד בבחינת כניסה, ואין לזה שום שייכות למקצוע שאני בוחר בו ולזמן שבו אני רוצה או יכול להיכנס לביה"ס. בחינת כניסה אפשר להיבחן לבני אדם מסוגי (ז"א בעלי תעודת בגרות מארצות זולתי אנגליה, שלהם הקלה רבה) ג' פעמים בשנה. באוקטובר, בדצמבר, במרס. החלטתי להיבחן ב-11 בדצמבר. שלשום התחלתי להתכונן, בהישאר לי 20 יום עד הבחינה. כל החבריא שבאו אשתקד הנה באוקטובר-נובמבר, נבחנו במרס, וגם רוב אלה שבאו השנה חושבים להיבחן במרס. אך דוד המריץ אותי להיבחן עכשיו וגם אני עצמי הבנתי מייד כי עלי לעשות זאת. ההצלחה בטוחה ורק פחדנים שאינם חסים על זמן דוחים. כן, הבחינה עולה 5,25 פונט. לא מעט! עכשיו איני יוצא מהבית זה היום השלישי, חונק ספרים מבוקר עד לילה. צריך להרגיז מתהומות הנשייה את הפְּלַנימֶטְריה [הנדסת המישור], לבלוע את הרוק שפלטתי לפני 11 שנה, וכן אלגברה. עיקר הקושי בכ"ז האנגלית. כל השאר שטויות.

אשר למקצוע המשפט - "יבש היה כעץ".[4] פה עשו דבר מחוכם. כל מקצועות הלוואי למשפט, אשר הם הם המעניינים והמפתחים - כמו המדעים הכלכליים, תורת הכספים וכו' - הופרשו מהמשפט ולהם הוקצע בי"ס מיוחד, הוא ביה"ס אשר בו לומדים דוד, צבי שוורץ, גליק הקטן[5] וכו'. בי"ס זה הנהו חשוב ומעניין לכל הדעות. אך אין אני רוצה להניח ידי מן המשפט. ולפני עומדת השאלה כיצד לאחוז גם בזה, גם בזה. מחר יהיה לי ראיון עם הדיקן של המשפטים ואברר אם אפשר ללמוד באחד ולהיות אכסטרן בשני. כן, למשפט תהיה דרישה רומית, צרה שבשעתה נחלצתי ממנה ועתה הדבקתני. נראה מחר.

בדרך כלל - טוב שבאתי. טוב מאוד. שקר שא"א ללמוד - אפשר, ועוד איך. רק להיכנס לספרייה שבמוזיאון הבריטי - חרדת אלוהים נופלת עליך. צריך רק לדעת איך להסתדר ואיך לנצל את הזמן. וזאת אדע.

האקלים - ככתוב בספרי הגיאוגרפיה - ערפל וערפל (בכלל, המדע הזה מתאמת! למשל: בווינה קר נורא, בפריס פחות, בלונדון ממש "חמים" - הגולפשטרום).[6] יש גם ימים בהירים. להסיק צריך. כל היום בעירת פחמים בחדרי. עצם מראה האש נעים.

אסיים הפעם. לא אשוב לכתוב עד אחרי הבחינות. בוודאי שכחתי המון דברים לכתוב, ובכלל לא צלחה עלי הרוח והרבה נשמט - זה מפני שראשי כאילו בתוך מכבש: אצלי משק אינטנסיבי,[7] לקראת הבחינות!

את מכתב יהודה קיבלתי. יוד'קה, אל תיפול! יותר איני יכול להגיד לך. נסיעתי הייתה ריסְק [סיכון] מאין כמוהו, אך האוניות כבר נשרפו, ואין להחזיר. כלפי המצב הנוכחי - נסיעתי היא פשע מכמה בחינות,[8]  אך ביחס לעתיד זוהי מצווה מאין כמוה. אני מאמין בזה. איש בא"י לא יתחרט על זה. ולמרדכי[9] תאמר, כי צריך להסתכל בעניינים בעיניים ייתר פקוחות ומַבְחִינות ולא לצלול מלוא שיעור הקומה במטפיזיקה על סבל ירושת הנדודים וכו'. ויחדל-נא פעם להַלֵך אימים במלים "שכול וכישלון". יניח אותן לספרו של ברנר. שלום לו. אל יכעס.

שלום לכם ונשיקות, נשיקות.

 

משה

 

הערות