40
36. ממשלת ישראל -
פרוטוקול ישיבה נו/שי״ב, סעיף [1]563
24.8.1952
מי יחתום על
הסכם השילומים
היו״ר השר מ. שרת: יש לי למסור בעניין השילומים. העניינים שם קרובים מאוד לגמר.
הייתה להם לפני יומיים ישיבה של שבע שעות והם פתרו בישיבה זו שתיים-שלוש שאלות
שהיו עד אז פתוחות או שנויות במחלוקת. עכשיו הטיוטה הגרמנית מוכנה, הטיוטה האנגלית
עוד אינה מוכנה, אבל ממשלת בון צריכה לעבור על הטיוטה הגרמנית ולומר אם היא מקבלת
אותה. אם היא מקבלת את הטיוטה הגרמנית יגמרו את הטיוטה האנגלית והם יבואו עם
הטיוטה האנגלית הנה, כדי שהממשלה תוכל לבדוק את הטיוטה לפני שיחתמו עליה. כמו כן
הבטחנו לוועדת החוץ והביטחון להביא לפניה את העניין לפני שנגמור.
ישנה
שאלה אם אישור הטיוטה על-ידי הממשלה של מערב-גרמניה ילך מהר או לאט. יש אצל
הגרמנים שתי דעות:
דעה אחת היא להניח מייד את הטיוטה לפני הממשלה ולאשר אותה,
אבל
הדעה השנייה אומרת שמוטב להעביר את הטיוטה דרך כל המשרדים, באשר אחרת
יתחילו המשרדים אחר-כך להקשות קושיות ולעשות קשיים, אולי [מוטב] ללכת עתה בדרך
הארוכה שהיא קצרה, ואם ילכו בדרך זו הרי זה ייקח עוד שבוע או שבועיים. זהו המצב.
עכשיו
יש שתי שאלות המתעוררות: שאלה אחת היא לגופה של נקודה אחת בהסכם. יש לי מברק
מהמשלחת בשאלת החרמת רכוש גרמני המגיע לארץ [כלומר לנמלים], וזאת לפי חוק נכסי
הגרמנים הקיים אצלנו. המשלחת רוצה לקבל סמכות לתת להם הבטחה שתהיה מנוסחת בלשון
כללית, אבל שמובנה יהיה שאנו מבטיחים שרכוש גרמני שיגיע לארץ מכאן ולהבא לא יוחרם
וזאת בזמן שהם שולחים לנו שילומים.
השר ח. כהן:[2] לפי חוק נכסי הגרמנים יכול שר האוצר לתת שחרור.
השר ד. יוסף: השאלה היא אם מוכרחים לתת שחרור.
היו״ר השר מ. שרת: השאלה היא אם רוצים להגיע להסכם או לא. אני רק יכול לסמוך על
המשלחת שלי - היא מבריקה לי שבזאת תלויה השגת ההסכם. אם רוצים לשלוח משלחת אחרת -
זוהי שאלה אחרת.
השר ד. יוסף: יכולים לבקש לברר את הדבר.
השר פ. נפתלי: כל העניין אינו כל כך חשוב, אין אנו חושבים להחרים סחורה
גרמנית אשר תגיע באונייה לחופי הארץ, העניין הוא רק פורמלי לדעתי.
השר פ. לבון: בכלל אי-אפשר להביא סחורה לישראל בלי
רישיון יבוא. אחת מהשתיים –
או המשרד הממשלתי הנוגע בדבר ייתן רישיון יבוא ואז אי-אפשר
יהיה להחרימה,
או שהמשרד הנוגע בדבר לא ייתן רישיון יבוא - אז חלים על סחורה
זו אותם החוקים החלים על סחורה המובאת מאנגליה ובאונייה אנגלית בלי רישיון יבוא.
יש פה עניין בעל ערך מוסרי, אחת מהשתיים, אם רוצה אתה לחתום על
חוזה הנותן לך 700-800 מיליון
דולר בשילומים, תיתן מכתב שלא תתנהג באופן שרירותי לחלוטין. זהו מינימום שאי-אפשר
לשלול. אפשר אומנם לשלול את ההסכם כולו, אבל לא מינימום זה.
היו״ר השר מ. שרת: לא מדובר על כך שניתן התחייבות, שלא נחרים סחורה גרמנית שתגיע
לארץ, גם אני הייתי מתנגד למתן מכתב כזה, אבל המדובר הוא שניתן מכתב שנתנהג באופן reasonable.
השר ד. יוסף: אך יהיה ברור, שהממשלה לא שינתה המדיניות שלה בנוגע ליבוא סחורה מגרמניה.
השר פ. נפתלי: אנו מקבלים עתה סחורה מגרמניה לא רק מהשילומים - סחורה זו אין
אנו מקבלים עוד, אבל אנו מקבלים סחורה בכספי יהודים אחרים.
היו״ר השר מ. שרת: יש העברה מגרמניה כל הזמן. אני רוצה לומר לך, חבר יוסף, קרח
חם לא ייתכן - או קרח קר או מים רותחים.
השר ד. יוסף: עניין אחר הוא בקשר עם השילומים, אבל בדרך כלל אין להתיר הרצועה.
השר פ. לבון: אין פה היתר מסחר עם גרמניה.
השר ד. יוסף: יהיה ברור שקיימת החלטת הממשלה בדבר איסור סחר עם גרמניה.
היו״ר השר מ. שרת: איש לא עורר שאלת יבוא מגרמניה, אלא רק אם להחרים או לא
להחרים רכוש גרמני המגיע לחופי הארץ.
השר ח. כהן: החוק הוא פחות או יותר אוטומטי, וסעיף 6 אומר:
א)
כל נכס גרמני מוקנה בזה לאפוטרופוס מיום פרסום מינויו.
ב)
כל זכות שהייתה לגרמני בנכס עוברת מאליה לאפוטרופוס בשעת הקניית הנכס, ויד
האפוטרופוס כיד בעל הנכס או מי שהיה בעל הנכס ערב הקנייתו לפי פקודת המסחר עם
האויב, 1939, או לפי חוק נכסי נפקדים, תש״ב-1960, הכל לפי העניין.
אלא
יש פה יוצא מן הכלל שאולי מציל משהו. בפירושים בסעיף 2 נאמר:
״בחוק זה (א) גרמני פירושו 1) אדם אשר ביום
ג' בשבט תרצ״ג (30 בינואר 1933) או
לאחר מכן היה אזרח או נתין של גרמניה, אך אינו כולל אדם (1) הנמנה
עם קבוצת בני אדם שחוקי גרמניה - כפי שהיו נוהגים ביום האמור או לאחר מכן - הופלה
לרעה מטעמי גזע ושנרדף בגרמניה - ביום האמור או לאחר מכן - מטעמי גזע או שהיה צפוי
לרדיפה מטעמי גזע אילו היה בגרמניה באותה שעה; (2) שהיה
אזרח או נתין של גרמניה אך ורק משום שארץ או חבל ארץ סופחו לגרמניה לאחר יום כ״ח
באדר א' תרצ״ח (1 במרס 1938)״.
תמיד יכול להיות ספק אם הגרמני - בעל הסחורה או השולח את הסחורה - נמנה עם קבוצה
זו. אילולא ספק זה לא היה פתחון פה לשחרר את הסחורה. סעיף 16 אומר:
״(א) השר רשאי לפי שיקול דעתו בלבד להפקיע כל זכות מזכויות האפוטרופוס או לבטל כל
סמכות מסמכויותיו בנכס מוקנה (1) ששימש מקום
קבוע לפולחן דתי בלבד; או (2) שבעליו היה (1) מוסד כנסייתי... (2) גרמני שלדעת
השר היה נרדף בגרמניה...״ זה מסבך ענייני הנכס הגרמני המגיע לחופי הארץ, כי הוא
מוקנה באופן אוטומטי לאפוטרופוס.
השר פ. לבון: נניח שהגרמני טס להונולולו והוא עובר את שדה התעופה בלוד ויורד שם לזמן מה
ובכיסו יש אלף דולר, האם אלף דולר אלה שייכים לאפוטרופוס?
השר ח. כהן: כן.
השר ד. יוסף: לפי החוק הקיים צריך האפוטרופוס לקחת ממנו כל זה.
השר ח. כהן: אנו רשאים לקחתו - הם קניינו של האפוטרופוס.
השר י. בורג: אנו רשאים לקחת? הם כבר מוקנים לאפוטרופוס. ביצוע הלקיחה הוא לחוד.
השר ח. כהן: הם שייכים לאפוטרופוס גם אם הוא אינו לוקח אותם.
השר פ. לבון: אם הגרמני ממשיך דרכו להונולולו, מה דינו של כסף זה?
השר ח. כהן: לפי חוקי ישראל הם ממשיכים להיות שייכים לישראל.
היו״ר השר מ. שרת: היוריסטים של הגרמנים אינם באים בהצעה לתיקון יסודי של הדבר,
הם אינם מבקשים תיקון החוק על-ידי הכנסת - הם מבינים שזה אי-אפשרי. הם אומרים
שאינם דורשים זאת, אבל הם מבקשים הבטחה - במובן insurance, לא במובן promise, פה התרגום אינו די מדויק - שלמעשה אנו
ננהג באופן reasonable.
השר פ. לבון: בדרך כלל זה יכול להיות חל רק על סחורת מעבר, אחרת דרוש רישיון יבוא של
המשרד הנוגע בדבר.
השר ח. כהן: גם אם יש רישיון יבוא, חל על הרכוש הגרמני חוק זה המקנה אותו אוטומטית
לאפוטרופוס. אין אני נגד זה שיותן הכתב, אבל הוא צריך להיות מנוסח באופן זהיר.
השר ל. אשכול: אולי אפשר יהיה להוסיף: כל זמן שהם מקיימים את ההסכם, ולא
יוכלו להעביר כל סחורה, כגון נשק.
היו״ר השר מ. שרת: אם מעבירים בטרנזיט נשק, אנו מחרימים אותו גם אם הוא נשלח
על-ידי אנגליה או על-ידי צרפת. יש שאלה שנייה שהיא פיקנטית יותר, השאלה היא בדבר
מקום חתימת החוזה ועל החותמים. היה שלב שבו הודיעה לנו המשלחת כי אדנאואר רוצה
בעצמו לחתום באשר הוא רואה בזאת דבר היסטורי הקשור בשמו וכאילו הוא אינו מקפיד מי
יחתום מהצד שכנגד - לא אכפת לו שיחתום ראש המשלחת ולא איש השווה לו במעמד - אבל
באשר הוא ראש הממשלה והוא זקן לא ירצה לנסוע, צריך יהיה לחתום בבון.
הייתה
בעיה אם המשלחת שלנו צריכה לנסוע לבון לחתום שם על ההסכם. התברר שידיעות אלו לא
היו מדויקות וזהו המצב כפי שמוסרים עליו מפי אדנאואר עצמו: הוא מוכן לנסוע לכל
מקום אשר יוסכם עליו; הוא אינו עומד על כך שזה יהיה על אדמת גרמניה, בבון; רצוי
שזה יהיה כל כמה שאפשר קרוב יותר לגרמניה, אבל הוא עומד על כך שיחתום מהצד השני
חבר הקבינט - הוא אינו עומד על כך שיחתום ראש הממשלה, אבל חבר הקבינט.
לפני
ימים אחדים היה לי מברק מהמשלחת ומד"ר נחום גולדמן המפצירים מאוד שהממשלה
תסכים שאני אחתום. אני מייד שאלתי שאלה בקשר לזאת - זה קרה במקרה בבוקר כשנודע על
מותו של [השר] פנקס, השר משה שפירא היה אז אצל ראש הממשלה ונמלכנו בדבר, וכתוצאה
מהתייעצותנו זו שלחנו מברק למשלחת בשאלה מה יהיה אם נציע ששר האוצר יחתום - זיכינו
אותך, לוי אשכול,[3] שלא בפניך - וזאת כדי לשמור על האופי המעשי החומרני של העניין, לא
לשוות לו אופי מדיני.
בינתיים
הייתה פגישה של ד"ר נחום גולדמן - דבר זה אינו לפרסום, כמו שכל העניין אינו
לעת עתה לפרסום - עם אדנאואר לגופו של עניין ההסכם, כדי לדחוף העניין קדימה. יש לי
עכשיו דין-וחשבון על פגישה זו. בין השאר מוסר נחום מה שהיה ידוע לנו, כי כל הזמן
הייתה פעילות דיפלומטית נמרצת של הערבים, גם בביירות, בוושינגטון, בלונדון ובפריס,
וגם בבון באופן ישיר, וכל הזמן לא הצליחו בדבר. נחום גולדמן מודיע שהם הציעו
לגרמנים הזמנות עצומות וסיכויים מושכים את הלב הן מבחינה מסחרית והן מבחינה
מדינית, אבל ללא הועיל. הוסכם שהחתימה תהיה בלוקסמבורג ב-8
בספטמבר, הוא - הכוונה לאדנאואר - הביע תקוותו שאני אבוא באופן אישי. יש גם מברק
מהמשלחת באותה רוח.
עוד
לפני ששאלתי את דעת הממשלה בעניין זה, הביע ראש הממשלה דעתו לחיוב שאני אחתום, כי
לדעתו חשיבות הדבר נובעת לא מחתימתי, אלא החשיבות נובעת מחתימתו של אדנאואר. לנו
חשוב שאדנאואר יחתום על חוזה זה, באשר זה משווה לחוזה אופי מחייב יותר אם ראש
הממשלה בכבודו ובעצמו חותם, לא איזו משלחת שקיבלה ייפוי-כוח מהממשלה, אלא ראש
הממשלה בעצמו שחתימתו מחייבת את גרמניה בכללותה. היות וכל השאלה היא דרגת החיוב של
החוזה, בייחוד נוכח תקופת החוזה, יש ערך מכריע שהוא בעצמו יחתום, ואם הוא יחתום זה
מחייב הדדיות מסוימת. זוהי השאלה שאני מביא בפני הישיבה.
השר פ. לבון: איני רואה כל סיבה מדוע לא לקבל את ההצעה. העניין הוא רציני והגיע לשלב
כזה שדקדוקי עניות אינם הולמים אותו יותר. אם אדנאואר בא לחוץ-לארץ כדי לחתום על
חוזה זה, אני חושב שהוגן מצדנו-אנו כלפיו, שבמידה גדולה יש לרשום לזכותו גמר עניין
השילומים, הרי יהיה זה רק הוגן אם בא-כוח מתאים של ממשלת ישראל יחתום מצדנו, ועל
כל פנים איני רואה כל נימוק מדוע להפוך זאת לנושא לדחיית העניין. אני רוצה רק
להוסיף פה משפט אחד: עלינו לזכור שאדנאואר הוא גוי זקן. יש גבול לזכותנו להתמקח
בדברים הדוחים את העניין לשבועות. אם מתמקחים על עניין חיוני מאוד - אין ברירה,
אבל ההרגשה שלי היא שצריכים למהר לגמור העניין. היה גוי אחד שתמך בנו ברצינות -
שומכר, הוא אינו עוד. בעניינים ממין זה יכולים שני אנשים לקבוע גורל כל העניין.
אני מציע שלא נעכב הדבר למעלה מן ההכרח ונקבל ההצעה.
השר הרב י.מ. לוין: אתם מכירים עמדתי בעניין זה. כמובן טוב יותר אילו יכול היה שר
האוצר לחתום ולא שר החוץ, אבל גם זה וגם זה מדבר בשם מדינת ישראל. העיקר הוא מה
שייאמר בשעת החתימה, אם לא יהיה בדברים רמז על סליחה.
השר י. בורג: בנוגע לרטיפיקציה של הגרמנים - יש צורך ברטיפיקציה על-ידי הפרלמנט הגרמני.
מתי תהיה?
היו״ר השר מ. שרת: אחרי הפגרה, בסוף ספטמבר או
בתחילת אוקטובר.
השר י. בורג: האם היא מובטחת?
היו״ר השר מ. שרת: היא מובטחת כפי עמדת המפלגות - הסוציאל-דמוקרטים נקטו בלחץ,
מפלגתו [הנוצרית-דמוקרטית] של אדנאואר תתמוך בו.
השר י. בורג: האם חתימתו של שר החוץ אינה עלולה להטיל צל על מעמדו של שר החוץ בבלוק
המזרחי?
היו״ר השר מ. שרת: להיפך. אנו מתעתדים אחרי גמר העניין לעבור להתקפה רצינית על
גרמניה המזרחית, כמובן התקפה דיפלומטית. איני יודע אם נצליח, אבל נעשה מאמץ מרוכז
כלפי בריה״מ וכלפי אחרים, ונאמר להם: אתם יודעים מה עשתה גרמניה המערבית, מה בנוגע
לכם? הדיפלומטים הסובייטים בשיחות פרטיות אומרים: נותנים לכם - קחו.
השר ב.ש. שיטרית: לאחר שהגיעו לשלב זה אין לעמוד על דקדוקי עניות, כמו שהזכיר
השר פנחס לבון. אולי זה סמלי - אותו העם הגרמני שרצה להשמיד את עם ישראל - ראש
הממשלה שלו חותם על פירעון החוב של הגזל שגזלו מעם ישראל וחבר ממשלת ישראל - במקרה
זה שר החוץ - מסמל את קיום המדינה ותחייתה. אני סבור ששר החוץ צריך לחתום על
החוזה.
היו״ר השר מ. שרת: אני מבין שהממשלה מסכימה ששר החוץ יחתום על חוזה השילומים עם
גרמניה המערבית.
השר הרב י.מ. לוין: כאשר ביקשתי סקירה רציתי לדעת, אם לאחר דברי ראש הממשלה,
שעוררו הד בכל עיתונות העולם,[4] יש משהו למסור לנו.
היו״ר השר מ. שרת: אני מקווה שאוכל למסור על זאת בישיבה הבאה, כשיהיה ראש
הממשלה.
השר פ. נפתלי: בנוגע להכנות שלנו בענייני פנים - צריכה להיות ועדה, אבל ראש
הממשלה לא הקימהּ, כי לדעתו לא היה עד כה על מה להחליט.
היו״ר השר מ. שרת: אני רוצה להוסיף להערתו של שר החקלאות[5] שהעניין הוא דחוף. אני חושש מאוד להחמצת השעה. ייתכן כאשר תבוא המשלחת
[הישראלית ארצה] תהיה השעה לקבוע מסמרות גם בנוגע ליבוא. יבוא ודאי מר יעקב
רובינסון, האיש שערך את החוזה. יש קושי בבואו של שנער, רציתי מאוד שהוא יבוא, הוא
טיפל כל הזמן בצד המעשי, אולי דווקא זה יחייב את התעכבותו שם, עוד לא ברור אם יוכל
לבוא.
מחליטים:
א. לאשר הצעת המשלחת בדבר רכוש מגרמניה לישראל, בהתאם
למברק דלהלן:
אל: מ. שרת נשלח 22.8.1952
מאת: המשלחת, האג נתקבל 23.8.1952
לאחר הוויכוח על הרכוש הגרמני בארץ שהוחרם לפי חוק נכסי גרמנים 1950, ביקשו הגרמנים הבטחה שבעתיד לא יוחרם רכוש גרמני שיגיע ארצה. הם
אמרו שאינם תובעים שינוי החוק בכנסת, אולם רוצים לקבל מין הבטחה כללית ביחס לשימוש
בהוראות החוק לפי סעיף 6 המתייחס לעניין
זה. הם אמרו שבבון דרשו מהם להשיב הבטחה מינימלית בנדון. אנו מבקשים אישור למתן
מכתב, בו נודיע שננהג בביצוע החוק באופן מתקבל על הדעת בלעז ריזונבל ובהתאם
לעקרונות החוזה, רוחו והתוצאות הנובעות ממנו.
ב. שר החוץ יחתום על הסכם השילומים בשם ממשלת ישראל.
ג. להחיש ההכנות הפנימיות לביצוע השילומים.
