דברים בישיבת מועצת ההסתדרות המ"ג                                     תל-אביב, 9.4.1941

 

[---] בעיני מצב-הפירוד, שבו אנו חיים בפנים תנועתנו, זוהי הטרגדיה היותר גדולה, שיכלה לקרות לדורנו החלוצי. [---] אין זו רק טרגדיה של הכלל, אלא טרגדיה אישית לרבים מאוד בתוכנו. [---]

אני נכנסתי לתנועת-הפועלים בשעה שהייתה אחוזה שלהבת של איחוד, וההכרה הראשונית באחדותה האורגנית של תנועת-הפועלים שלנו ליוותה אותי מאותם הימים. בכל השנים שהיה פירוד בין "אחדות-העבודה" ובין "הפועל הצעיר" חייתי בהרגשה שזה פירוד אך לשעה, שגזירת ההיסטוריה היא שנתגבר על הפירוד הזה ונמצא מסילות איש אל לב רעהו. [---] הגיעה שעה חמורה בחיינו, שנת 1929, והדבר שלא ביצעה שנת 1919 - ביצעה שנת 1929. נראה שדרגת-החום הגבוהה של 1919 [---] לא הספיקה ליצור אותה התלהטות שהייתה דרושה להקמת האיחוד. אבל באה שוב שעה של רתיחה, בא החום של 1929 והוא הספיק להתלהטות, שהייתה דרושה כדי להתיך את הדפוסים הנפרדים, להפוך אותם לדפוס אחד. בלילה שבו קם האיחוד בין שתי המפלגות, וכשניתן לו ביטוי בריקוד לוהט באולם אחד בתל-אביב, ניגשתי אל קבוצת חברים צעירים של "השומר-הצעיר" (היו לי שתי אהבות גדולות בחיים הציבוריים שלי - אהבה אחת מאושרת ל"אחדות-העבודה" ואהבה אחת אומללה ל"השומר הצעיר") ואמרתי להם: "האומנם תעבורנה עוד עשר שנים עד שאנחנו נרקוד איתכם כמו שאנו רוקדים עכשיו יחד חברי הפועל הצעיר ואחדות-העבודה?" בלבי האמנתי שהזמן יהיה הרבה יותר קצר.

אבל באו שנות 1936, 1937, 1938 ושוב להבות אכלו את הארץ ואף דרגת-החום הזאת לא הספיקה כדי לאחד את מפלגת פועלי ארץ-ישראל עם השומר הצעיר. אז נכנסה חרדה עמוקה מאוד בלב, שמא כאסון אשר קרה לתנועות-פועלים אחרות, קרה ויקרה לתנועתנו, ונגזר עלינו להישאר מפורדים. אך עוד לא פסה כל תקווה. אנחנו עוד עומדים לפני התלקחויות והתפוצצויות יותר חמורות, פוליטיות וממשיות. אבל איננו יכולים לסמוך רק על ניסים כאלה, איננו יודעים אם גם הן תבאנה את האיחוד.

במה נוכל אנחנו לקדם את האיחוד גם בלי התלקחויות? נדמה לי, קודם-כל בדבר אחד: בזה שנאמר את האמת איש לרעהו, את האמת המרה [---]

[---] האם אפשר היה להבין מתוך דברי כאילו אינני מחשיב גיוס מיוחד כמטרה מיוחדת ומסוימת להגנת הארץ? החברים היודעים אותי לא רק מדברי, אלא גם מפעולתי, יודעים שאין הדבר כך. הם יודעים שאנו תבענו מתחילת המלחמה גיוס להגנת הארץ ואנו תובעים את הגיוס הזה בעצם הימים האלה. אבל מה זאת אומרת הגנת הארץ? האם אך ורק מלחמה בגבולות הארץ? ומה אם לשם הגנת הארץ צריכים לצאת מגבולות הארץ - האסורה יציאה כזאת? האם רק כשהאויב יגיע לקו רפיח אילת או איזה גבול אחר? היש חובה מוסרית להגן על הארץ או אין חובה כזו? ואם ישנה חובה מוסרית להגן על הארץ, ישנה חובה זו גם כשהמלחמה היא בחוץ-לארץ, אבל היא מאיימת על הארץ. נניח שיש סכנת פלישה איטלקית למצרים, אשר בעקבותיה תבוא פלישה לארץ-ישראל, היש אז חובה להגן על מצרים או לא? איפה כאן הגבול? [---] שאלתי כמה פעמים חברים מ"השומר הצעיר" אם ישנה חובה מוסרית כזו או לא, ולא קיבלתי תשובה. נכון, אנחנו פה רק 500,000 וזהו כל מה שיש לעם היהודי בשביל עתידו וכל איש כאן יקר לנו שבעתיים.[---] אבל היש לנו חובה, שבשבילה מותר וצריך לחרף נפש או אַיִן? האם המלחמה הזו קיימת בשבילנו רק במידה שקיימת סכנה לארץ-ישראל? היש חובה מוסרית של יהודים להשתתף במלחמה הזאת או אין חובה כזאת? אינני מדבר כבר על הבעיה המעשית - הייתכן להציל את ארץ-ישראל בשעה שבכל העולם ישתלט היטלר? - אבל מבחינה מוסרית! אומרים, דמם של יהודים נשפך [ממילא בחזיתות]. האם הפכנו בעניין זה לתנועה גלותית? [---] היש לנו תביעה להשתתפות העם היהודי במלחמה הזאת או אין? האין המלחמה הזאת נגד אויבו של העם היהודי? האם לא איכפת לעם היהודי כיצד תיגמר המלחמה הזאת או איכפת לו? המחויב העם היהודי, מבחינה מוסרית, לעזור למפלתו של היטלר או אינו מחויב? הישנה הזדהות נפשית עם המלחמה הזאת נגד היטלר - אחת היא מי נלחם בו - או אין הזדהות נפשית כזו?

[---]

גם בשאלה הערבית לא הגיעו חברי "השומר הצעיר" עד לאמת הנוקבת, והאמת כאן נוקבת עד תהום. גם ארם[1] שאל? "מה זאת אומרת חזית יהודית מול חזית ערבית? הרי לא כל הערבים הם מעור אחד! יש איכרים ופועלים המעוניינים בדברים שאנו מעוניינים".

בוודאי, [---] איכרים יהודים ואיכרים ערבים, פועלים יהודים ופועלים ערבים, פרדסנים יהודים ופרדסנים ערבים, סוחרים יהודים וסוחרים ערבים מעוניינים יחד בדברים כלכליים שונים. אבל האם זוהי השאלה שאנחנו מדברים עליה? הישנו עניין יהודי - לא עניין של פועלים ולא עניין של סוחרים - בארץ הזאת או איננו? הישנה שאלה מיוחדת של הצלת יהודים בתור יהודים והשרשתם בארץ הזאת כיהודים ויצירת עם יהודי פה או איננה? האם זהו דבר משותף? [---] ישנם יהודים וישנם ערבים. גם חזן[2] אמר: "אנחנו מתכוונים כאן לחיים משותפים של העם היהודי ושל הערבים בארץ-ישראל כעם". אני מסכים בהחלט, מקבל את הנוסחה הזאת. נוסחה זו אינה עומדת בסתירה למדינה היהודית. בוודאי היא עומדת בסתירה למדינה הדו-לאומית. אבל לא אתווכח על מונחים, אני אתווכח על תוכן הדברים. מונח איננו אומר שום דבר. השאלה היא כיצד נגיע להיות עם יהודי בארץ-ישראל, אשר יקיים משטר של חיים משותפים עם הערבים. היהודי איננו רק פועל, רק איכר, רק סוחר, רק מנצל, או רק מנוצל. הוא יהודי. כך גם הערבי. בין היהודים והערבים בארץ-ישראל יכול להיות שיתוף של פועלים ושיתוף של נותני-עבודה. יכולים להיות כל מיני שיתופים. אך השאלה היא אם יכול להיות הסכם בין יהודים וערבים לשם יצירת עם יהודי בארץ-ישראל. האם זה נחוץ לערבים? האם זהו אינטרס של פועלים ערבים? האם זהו אינטרס של איכרים ערבים? אולי זה לא נגד האינטרס שלהם כפועלים ולא נגד האינטרס שלהם כאיכרים, אבל האם אין זה נגד האינטרס שלהם כערבים? האם הם רק פועלים ואיכרים? הם ערבים. מדוע הערבים כערבים יהיו מעוניינים בעלייה יהודית לארץ-ישראל? אילו כזה היה המצב, שהערבים אינם ערבים, הם רק פועלים, רק איכרים, כל אחד מהם הוא רק הומו אקונומיקוס, היה מצבנו יותר קל.

דברים אלה אומר אני מיום שעמדתי על דעתי הציונית והכרתי ערבים (הכרתי אותם עוד לפני 35 שנה). נכון שהתווכחתי לא פעם עם חברי ב"אחדות-העבודה" ובמפלגת פועלי ארץ-ישראל בעניין זה, אבל תמיד אמרתי, שישנו ניגוד מוחלט בין יהודים כלאום ובין ערבים כלאום בארץ-ישראל. הניגוד המוחלט הזה אין פירושו שיהודים וערבים יהיו תמיד במלחמה. [---] אם ייווצר עם יהודי בארץ-ישראל, הערבים יתפשרו איתו. העם היהודי שייווצר בארץ-ישראל יתפשר עם הערבים בארץ-ישראל. אבל אין אינטרס ערבי בעלייה יהודית לארץ-ישראל. להיפך. הארץ הזאת הייתה במשך מאות שנים ארץ ערבית, ולערבים לא איכפת שהארץ הייתה פעם יהודית. לא איכפת להם שישנו עם יהודי מחוסר-מולדת. אין זה נוגע להם. זה אינו מחייב אותם לשום דבר. והעניין הלאומי שלהם הוא לא העניין שלהם כפועלים ולא העניין שלהם כאיכרים. העניין שלהם, כערבים, הוא לשמור על אופיה הערבי המכריע של הארץ הזאת. אם לא יהיה אופיה של הארץ ערבי, לא יאבדו את עצמם לדעת, הם יתפשרו עם זה. אבל זהו אבסורד לחכות שהם יקדמו את זה בברכה.

ובכן אי-אפשר לומר שהציונות מוכרחה להתגשם אך ורק על יסוד של הסכם יהודי-ערבי [---] מי שאומר זאת איננו יכול להפסיק, הוא מוכרח לחשוב הלאה? אולי ההסכם הזה איננו אפשרי - אז הציונות לא תתגשם. אבל אז הוא חדל להיות ציוני. כי מי שמאבד את האמונה הציונית, מאבד גם את יכולת המאמץ הציוני. אבל מכיוון שאתם [חברי "השומר הצעיר"] ציונים כמונו, אינכם אומרים? אולי ההסכם איננו אפשרי, אלא אתם אומרים שההסכם הזה לבטח אפשרי. וכאן הטעות השנייה. אתם לא הוכחתם שההסכם הזה אפשרי, שאפשר להשיג את הסכמת הערבים מראש, לעלייה יהודית גדולה לארץ-ישראל. אם אתם מניחים כי ייתכן גם שאי-אפשר יהיה להשיג את הסכמת הערבים, מדוע אתם אומרים שהגשמת הציונות תיתכן אך ורק על יסוד הסכם עם הערבים? [---] האם זוהי דרך חינוך לנוער שלכם? הנוער שלכם מאמין בזאת בלב שלם, ואז מה אומר הנוער שלכם? ההסכם הזה הוא אפשרי, הוא הכרחי, ואם הוא איננו – אשמים אנשי מפא"י, הם אינם מביאים אותו. אם הנוער שלכם ייתקל באמת המרה, שההסכם הזה איננו אפשרי, מי יודע מה יהיה עם ציונותו. חזן שואל מה יהיה אם הנוער שלנו [של מפא"י] ייתקל באמת המרה, שמדינה יהודית אינה אפשרית? איני אומר שאם לא מדינה יהודית - לא נעבוד בארץ הזאת.

חזן מזכיר לי שאי-אפשר בדבר הזה - חזית מול חזית [יהודית מול ערבית], שיש גם ערבים מול ערבים, ישנן גישות שונות וצריך לחפש קשרים. אני מחפש יום-יום. וחברי קושרים קשרים, בונים משהו, [---] מנסים ללכד איזה דבר. עם זה אנו יודעים כל הזמן, שהתביעה הגדולה שאנחנו מוכרחים לתבוע [---] מוכרחה ליצור מצב שביום אחד כל הקשרים האלה ייהרסו. זה טראגי, אבל זה נתון בתנאי מציאותנו בהגשמת הציונות. הייתכן שעם השולט על ארץ במשך מאות שנים שלטון בלי-מצרים, בפועל ממש, יקדם בברכה עם אחר שייכנס לחלק את השלטון איתו ויסכים שהארץ תחדל להיות ארצו באותו מובן שהיא הייתה? הייתכן כדבר הזה? אם אתם ["השומר הצעיר"] מתכוננים למסע-צלב של חינוך, תעשו חשבון כמה [זמן] יימשך חינוך זה. עד שייגמר החינוך ייווצר בוודאי קיבוץ יהודי גדול בארץ, והקיבוץ הזה יכריח שיתחשבו בו. הדרך העיקרית איננה דרך של דיבור בלבד על הסכם, אלא של יצירת עובדות. [---]

[---] עלינו לעבוד במשטר של אי-הסכם [עם הערבים]. לזה צריכים לחנך את הנוער, לזה צריך להכשיר את הלבבות. לזה צריך לחסן את כוחותינו הנפשיים, להילחם בעד גאולת ישראל שאיננה לשם דיכוי. קבלת הדין מלכתחילה שהסכם הוא הכרחי ובלעדיו מפעלנו אי-אפשרי, פירושו דיכוי [שלנו], הרכנת הראש בפני דיכוי. [---] אם אתם מוכנים להסכם על יסוד של מיעוט לעולמים, הרי אפשר לומר שזה דבר מעשי, עניין של פוליטיקה ריאלית. אבל "השומר הצעיר" הריהו תנועה שהעלייה היא רוח-החיים שבה, היא יציר העלייה, והיא זכתה והגיעה לזה שהיא לא רק מעלה לארץ, אלא גם מעלה בארץ. אתם מדברים על ציונות גדולה, ואתם יודעים היטב שציונות גדולה פירושה עלייה גדולה. זאת אומרת, שלא תחתמו על הסכם כזה. אם כן למה אינכם מבינים שהסכם מדיני [כפי שאנו רוצים] איננו אפשרי מצד הערבים?

[---] לא קל להגיע למסקנות שאני מגיע. מאוד לא קל. אבל הלקח המר של המציאות, הניתוח של העובדות מביא לדבר הזה, ומוטב לדעת זאת ולא להירתע. [---] הציונות הצדקתה מתוכה. הציונות היא תנועה עצמית של העם היהודי ותנועה לעצמאות של העם היהודי. היא אינה מותנה בהסכמים ובהסכמות, לא בהסכמות של אנגלים ולא של ערבים וגם לא של כמה יהודים.

[---]

 

הערות