דברים בישיבת הוועדה הפוליטית של מפא"י                            ירושלים, 26.8.1940

 

התמונה שיש לנו על המתרחש בעולם הערבי היא מעורפלת למדי. איננו יכולים לדבר על הנעשה בקרב המחנה הערבי על יסוד ידיעות מדויקות. אלא רק על יסוד ידיעות שלא תמיד אפשר לבדוק את מידת הבטיחות של מקורותיהן, או על יסוד שמועות. העיתונות בלומה עתה ברוב הארצות הערביות, והאפשרויות לחדור אל מאחורי הפרגוד ולהכיר את המתרחש לפני ולפנים, נצטמצמו במידה רבה.

אולם ברור כי העולם הערבי שמסביבנו נתון עכשיו במצב של ציפייה דרוכה לקראת הבאות. כשאני אומר "העולם הערבי", אין אני מתכוון לכלל הגדול של האוכלוסים בארצות הערביות, הנתון בדאגות היומיומיות שלו, שהחמירו עתה ביותר, לרגל המצב הכלכלי הרעוע השורר בארצות אלו מצד אחד, ולרגל מצב המלחמה מצד שני. כוונתי היא לקבוצות אנשים בעלי הכרה שבארצות ערב, לתאי המחשבה והדאגה של התנועה הערבית הלאומית הפזורה בארצות שונות, ואשר לא כל חלקיה מתנבאים בשפה אחת. הציפייה היא לשתים:

א. למהלך המלחמה;

ב. לגמר המלחמה ולתוצאותיה.

הנחה כללית אחת שאפשר לקבוע היא שההתרשמות בעולם הערבי מניצחונות הנאצים עד עכשיו ומחולשתה המעשית של האימפריה הבריטית, כפי שנתגלתה עד כה היא עצומה. הקהל הזה מתרשם הרבה יותר מעובדות מאשר מסיכויים, ממעשים יותר מאשר מדיבורים. [---] בכל אופן, אותו המעצור הנפשי הפועל אצלנו ושבעטיו אין אנו יכולים כלל לשוות לנגד עינינו אפשרות של ניצחון נאצי, מעצור כזה אינו קיים, כמובן, אצל הערבים. [---] אבל ההבדל בינינו ובינם מופלג יותר: בקרב הערבים ישנה נטייה ברורה להביא בחשבון ניצחון נאצי כמוצא חיובי מן המצב.

הנחה שנייה היא, כי למרות הכל, למרות הנטייה הזאת, הניכרת אצל התנועה הערבית הלאומית, אילו הייתה בידה ברירה חופשית ואילו הייתה ההכרעה תלויה בה, נדמה לי כי הרוב הגדול של התנועה הזאת היה בכל זאת בוחר באנגליה ולא בגרמניה. אם דיברתי קודם על הנטייה להביא בחשבון ניצחון גרמניה במלחמה בתור מוצא, הרי משום שזה נחשב בעיני התנועה הערבית כמוצא ריאלי, על כן מביאים אותו בחשבון, אבל אין זאת אומרת שרובה של התנועה הזאת בוחר בו להלכה.

ההנחה השלישית היא, כי בדרך כלל שוררת עתה שמחה במעונה של התנועה הערבית הלאומית. כלומר, האוריינטציה הכללית שלה, לאור המצב הקיים בעולם, היא אופטימית. דברי התנועה הזאת אומרים בערך כך: בין כה וכה תהיה ידנו על העליונה, [---] אם גרמניה תנצח במלחמה נשיג מה שנשיג ממנה, ואם אנגליה תנצח, נשיג מה שנשיג גם ממנה. משום כך הרוב הגדול של החוגים הפעילים בתנועה הערבית הלאומית אינם ממהרים לקבוע את עמדתם לצד זה או לצד אחר, אלא נמצאים במצב של ציפייה, על מנת להכריע את הקו עוד בזמן המלחמה, אם יהיו נתונים ברורים לכך. אם יראו כי יד האיטלקים על העליונה, יתקשרו אתם בחזית אחת נגד האנגלים; ואם יראו שיד האנגלים גוברת והניצחון נוטה לצדה, יתקשרו עמה.

[---] מצרים היא בדרך כלל חטיבה בפני עצמה. עד השבועות האחרונים שלט שם דפיטיזם רב בקרב הציבור. גם ידידי אנגליה (וכשאני אומר "ידידי אנגליה" אני מתכוון לכך ברצינות; באשר יש במצרים יסודות ציבוריים שיש להם יחס של כבוד והערכה כלפי בריטניה, והסבורים כי טובתה של מצרים דורשת ברית עמה, על אף כל הניגודים ועל אף שהם נכונים בכל רגע למצות את הריב עם אנגליה על כל דבר שנראה להם כקיפוחה של מצרים. את יחסם אפשר להשוות במידה ידועה אל יחסנו אנו לאנגליה, כלומר, יחס חיובי אך היאבקות מתמדת על כל קיפוח ועל כל זכות שהמצרים רואים אותה כמגיעה להם), ובכן, גם במחנה הידידים הזה וגם בתוך המחנה שמעולם לא נודעה ממנו חיבה יתירה לאנגליה, שוררת הרגשה כללית של תבוסנות. כמעט שנשתררה בתוכם האמונה כי בריטניה מוכרחה להפסיד את מצרים במלחמה זו. ואפילו אם יש אלמנטים המביאים בחשבון ניצחון של אנגליה בסופה של המלחמה, למרות תבוסה זמנית אפשרית, הרי אין זה משפיע על עמדתם כיום, באשר אם הם מבססים עמדתם על האפשרות של כיבוש מצרים בידי האיטלקים, הרי זה על יסוד האפשרות הקרובה ולא על יסוד האפשרות הרחוקה.

לאור הלך הרוח הזה אפשר להבין את התמורה, שחלה בזמן האחרון בהרכב הממשלה המצרית. מאחר שגם ידידי בריטניה במצרים באו לכלל דעה מוחלטת, כי מצרים עלולה לעבור לאיטלקים, הפך הדבר מעין גילוי של פטריוטיות שלא לעזור לבריטניה במלחמה ולשמור פתח פתוח ליחסים טובים עם איטליה. דבר זה הביא לידי משבר חמור ביחסים בין מצרים לבין בריטניה, משבר שהכניס את האנגלים במצרים לתוך מצב קשה ודחפם להציג לממשלה המצרית דרישות אולטימטיביות בדבר החלפת הממשלה. עצם הדרישות האולטימטיביות האלה החמירו עוד יותר את המשבר ביחסים, באשר הן פגעו ברגשות העמוקים ביותר של הציבור המצרי ובהרגשת הכבוד הלאומי שלו. האנגלים במצרים נשארו איפוא במצב של בדידות גמורה.

כנראה עלה בידי הדיפלומטיה האנגלית במצרים, אשר עשתה בדרך כלל שגיאות רבות, וגם הקריבה אותנו במידה רבה, ליישר את ההדורים ולהביא לידי הרכבת ממשלה מצרית, שמשתתפים בה יסודות רב גוניים, וזו הצהירה על נכונותה של מצרים להילחם במקרה שאיטליה תפלוש לגבולה. אבל כיוון שהצבא האנגלי במצרים נשאר כפי שהיה, מצב התחמושת שם לא נשתנה, הצבא המצרי אף הוא נשאר כפי שהיה וכן כוננותו להילחם, קשה לשער שההצהרות החדשות של הממשלה המצרית מעידות גם על שינוי שבלב. יש על כן לראות את מצבם של האנגלים במצרים כרציני מאוד, לא רק מבחינת מיעוט כוחם שם (בוודאי, נוכח הכוחות האיטלקיים הלוחצים משני הצדדים), אלא גם מבחינת נכונותו הגמורה של העם המצרי להניח את הנשק מייד עם פלוש האויב ולפגוש את הכובש האיטלקי בשלום.

לפי ידיעות שבידינו אין התעניינות יתירה מצד הממשלה המצרית הנוכחית בענייני המדיניות הכלל ערבית. ממשלה זו השתקעה בעיקר בענייני מצרים, ועל כל פנים אין לה "מסורת" של טיפול בעניין הכלל ערבי, כשם שהיה לממשלות הוופדיות או לממשלה הקודמת, שבראשה עמד עלי מאהר פחה.

מזרחה למצרים משתרע שטח ערבי, אשר מבחינת המחשבה, הכוננות הנפשית, הקשרים, התבונה הפוליטית וגם מבחינת המזימות המעשיות, הוא, כפי הנראה, חטיבה אחת ותנועה אחת. קשה להתחקות על המצב הארגוני של התנועה הזאת ולבררו לאמיתו. אבל ברור, שיש קשר בין החלקים השונים של העולם הזה, ופועלים בו שלושה כוחות והם: סוריה, עיראק וערב-הסעודית. אני מדגיש כי אלה הם שלושת המרכזים הפעילים, ולא דווקא הסדן העיקרי לפעולה. אני מוציא מחשבון המרכזים הפעילים את ארץ ישראל, הלבנון ועבר-הירדן. אבל אין זאת אומרת כי ארצות אלו אינן מופיעות כאובייקטים של התנועה הזאת, ולא עוד אלא שישנה סברה, המייחסת חשיבות יתירה לארץ ישראל בתור האובייקט העיקרי של היאבקות "גוג ומגוג". לפי סברה זו, כאן בארץ ישראל צריך לחול הקרב המכריע, הואיל וזוהי הפינה שבה יש לאנגלים כוח רב. ואומנם אין לבריטניה כוח רב בעיראק, ואין לה כמעט שום כוח בעבר-הירדן, ואין לה שום כוח בסוריה. אבל יש לה כוח בארץ ישראל, וכאן יש לה בעלי ברית [---] על כן יש להילחם כאן, כדי להבטיח את האופי הערבי של חבל ארץ זה.

מהי בעצם התוכנית של התנועה הזאת (במידה שישנה תוכנית)? ביחס לזה קיימות שתי גרסאות. [---]

לפי גרסה אחת, המרחיקה לכת, התוכנית מכוונת לשחרור הארצות האלה ולאיחודן (אגב, אף אחת משתי הגרסאות אינה קשורה במצרים). [---] התוכנית מכוונת ליצירת אימפריה ערבית, שהקיסר שלה יהיה אבן-סעוד. היא תהיה פדרטיבית, ופדרטיביות זו [---] תבוא לידי ביטוי גם בהגשמה הדינמית של התוכנית על ידי כל אחת מהארצות האלה. זאת אומרת, שכל ארץ מארצות אלו תהיה לה תעודה להיאבק עם אויב ידוע, תוך תיאום הפעולות. [---]

הידיעות המגיעות אלינו מספרות כי הקשר הזה והתוכנית הזאת [---] היא בעצם נחלתה של קבוצת אנשים מצומצמת הנמצאת על יד אבן-סעוד או בעיראק, ואין היא נחלת חוגים רחבים יותר. מוסיפים שאין מגלים אותה אלא ל"צנועים". אולם כאשר אומרים לנו דברים ומדגישים, שאין מגלים אותם אלא ל"צנועים", הרי אנו מתייחסים אליהם בספקנות, כי אם מגלים אותם לנו, סימן שאין הם כבר בגדר סוד. אבל ברור שלא כל החוגים בכל הארצות האלה יודעים את כל התוכנית כולה.

לפי גרסה זו לא רק סוריה קיבלה את התוכנית הנידונה, אלא גם עיראק. וזוהי נקודה המקשה להתייחס באמון לידיעות, הואיל ופירושו של דבר כי עיראק הסכימה להגמוניה של אבן-סעוד, דבר שאיננו מתקבל על הדעת. אף הידיעה האומרת, שאבן-סעוד כבר נתן את הסכמתו לתוכנית זו, היא נקודה מקשה, באשר אין זה מדרכו של אבן-סעוד להתקשר בצורה כזו לתוכניות מדיניות. [---]

הגרסה השנייה מתרצת את שתי הקושיות שציינתי לעיל, [---] לפי הגרסה הזאת הגיעו אבן-סעוד ועיראק לידי הסכם ביניהם על חלוקת העולם הערבי לספירות השפעה, סעודית ועיראקית, או אפילו ליצירת ממלכות בחסותן של שתי המדינות האלה; ושתי המדינות תשאפנה להתפשטות אימפריאליסטית בשטחים אלה. כיוון ההתפשטות הוא, מערבה, כלומר על חשבון סוריה, ארץ ישראל ועבר-הירדן. מבחינה עיונית, יש לראות גרסה זו לאור המגמה ההיסטורית של חלק תבל זה, אשר תמיד פעל בו כיוון ההתפשטות מן המדבר לצד מערב. למעשה זו שאיפה אימפריאליסטית של שתי מעצמות ערביות, שאין להן מוצא אל הים התיכון, החותרות זה מכבר להגיע אל הים. [---]

בשאיפותיו של נורי סעיד[1] פחה היו בעצם ממוזגות שתי השאיפות: גם שאיפה איסתיקלאלית לאיחוד ארצות ערב, תוך העלאת ערב הסעודית בראש הארצות האלה, וגם השאיפה האימפריאליסטית של המדינה העיראקית להתפשטות. [---]

[---]

הגרסה הראשונה מוצגת כאילו זו הצעה של מדינות "הציר", בייחוד כתוכניתה של גרמניה. בדרך כלל מתחשבים בעולם הערבי בעיקר בגרמניה ואת איטליה רואים ככוח עזר לה. כביכול אומרת גרמניה: אם אתם תעזרו לנו, נקים לכם אימפריה כזו. [---] יש אומרים, כי הערבים כבר התקשרו עם גרמניה ורק מחכים לצו כדי להתחיל בפעולות; ויש אומרים, כי לפי שעה מונחת התוכנית רק בקופסת הערבים, ועל יסודה הם באים לאנגלים ושואלים: מהו המחיר שאתם יכולים לשלם לנו. המשאלה שלהם כלפי האנגלים היא: לא מעשים מייד, אלא התחייבות וחתימה על שטר, אשר פירעונו יבוא לאחר המלחמה, כשאנגליה תנחל את הניצחון.

אין לנו ידיעות על משא ומתן של פעילי התנועה הזאת עם גרמניה. נורי סעיד הוא בדרך כלל ידיד האנגלים. הוא קשור אתם בקשר שקשה לו מאוד להיחלץ ממנו אבל, כפי הנראה, יש עתה לחץ מחודש מצד עיראק על אנגליה. ממקור אחר נמסר לנו כי לדעת נורי סעיד צריך ללחוץ על אנגליה עכשיו, שכן עתה היא שעת הכושר להשיג ממנה הנחות חשובות, באשר היא נתונה במצב דחוק; והיהודים אשר יכלו להוות מעצור להנחות כאלה מצד אנגליה, גם הם עכשיו בשפל המדרגה: העולם היהודי באירופה נחרב, ויהודי ארץ ישראל קשורים לגמרי לאנגליה [---] הם יקבלו כל דבר שאנגליה תחליט עליו. על כן זוהי שעת הפעולה. לפי הידיעות שאנו מקבלים מאת "שותפים" אנגלים [---] וגם לפי ידיעות ממקורות ערביים, לא ניתנה לעת עתה לערבים שום הבטחה מצד האנגלים. להיפך. הקו שנוקטים האנגלים הוא, שעד גמר המלחמה אין לדבר על שום התחייבויות נוספות כלפי התנועה הערבית. הספר הלבן שריר וקיים, אבל נוסף עליו לא ייתכנו עכשיו כל התחייבויות חדשות. עיזרו לנו קודם לנצח במלחמה, ואחר כך נראה איך ייפול דבר.

הצרפתים שבסוריה נתונים במצב אומלל מאוד. הם רואים את עצמם כגורם הנידון לכליה; הם חיים בהכרה שימי שלטונם בסוריה ספורים; יכול להיות ששלטונם בסוריה יימשך כל ימי המלחמה, עד אשר אנגליה תנצח, אבל יכול להיות שהוא ייגמר קודם, אם הגרמנים והאיטלקים ינצחו. על-כל פנים הם רואים את עצמם כגורם נפעל ולא כגורם פעיל, ואת שלטונם בסוריה הם רואים כגורם חולף ולא יציב, ואינם מוכנים לשפוך דם בסוריה. אין זאת אומרת כי לא ידכאו שם מהומות אם תפרוצנה. אבל ברור שאם הצבא הצרפתי בסוריה יעמוד בפני הברירה להילחם או להיכנע, הוא לא יילחם. אנשי הצבא אומרים: לא ניתן לנו לשפוך את דמנו בעד מולדתנו, בודאי שלא נשפוך דם בעד הארץ "המטונפת" הזאת.

המצב הזה ידוע בסוריה וידוע גם למרוניטים בלבנון, והוא משרה דיכאון בלבנון אצל הנוצרים ושמחה אצל המוסלמים. המרוניטים בלבנון מגיעים, לאור המצב הזה, לידי מסקנה, שהצלתם היחידה היא אולי בניצחונה של איטליה. האיטלקים ינהגו ביד חזקה כלפי המוסלמים, על כל פנים בחלק הנוצרי של הארץ, ואיטליה היא המדינה הנוצרית הקתולית העיקרית והיא תגן על המרוניטים; ויש בקרבם, בחוגים מסוימים שלהם, הלך רוח של "גיס חמישי". אני אומר "הלך רוח" ולא פעולה מעשית של "גיס חמישי", באשר עדיין טורקיה עומדת על משמרתה וארץ ישראל היא בידי האנגלים. אבל אם תחולנה תהפוכות והדברים יגיעו לידי פלישת האיטלקים ללבנון, אזי תתגלה בהחלט נכונות מצד התושבים לפתוח לפניהם את השערים מבפנים. [---]

[---] כאשר החלו לזרום השמועות על דבר התוכניות בקרב הארצות הערביות, הופיע בשמועות אלו המופתי כמנוף, הפועל למען הביא לידי הסכם בין סעודיה לעיראק, וכמי שיש לו מזימות משלו בכל ההתרחשויות הללו. בזמן האחרון חדל המופתי להופיע בפרשה זו כאישיות מרכזית, בכל אופן פחות מנורי סעיד. שמענו כי יש אי אמון למופתי מצד חורשי המזימות האלה, הרואים אותו כאיש שיהיה מוכן לכרות שלום נפרד עם האנגלים לאחר שישיג את מבוקשו ולהפקיר את התנועה הערבית.

אולם [---] כאן בארץ יש עדיין חלק גדול מהאוכלוסים הערבים (אפשר לומר רוב האוכלוסים) הרואים את המופתי כהמנהיג. [---] כיוון שהמופתי הוגלה, הוא אומנם נשכח מלב רבים. ישנן גם קבוצות מסוימות אשר ביודעין ניערו את חוצנן ממנו בגלל הפרק של מלחמת האחים בין הערבים בארץ. אבל אין זאת אומרת שבמחנה הערבי בארץ צצה מנהיגות אחרת. האופוזיציה הערבית נמצאת במצב של התפוררות, חוסר ליכוד, חוסר כל תוכנית וחוסר כל העזה. [---]

חוץ מן האופוזיציה ישנן בארץ קבוצות של ערבים, שהם "בעלי דבר" בסביבות כפריות, ואתם באנו בדברים ונוצר בינינו מעין הסכם בענייני ביטחון ויחסי שכנות. אבל עדיין מוקדם לסכם ולומר מה נתנה פעולה זו. היא עלולה לתת פרי ידוע, במידה שהחוגים הנידונים יהיו נאמנים לעצמם. כיום הם אויבים מושבעים למופתי ורואים את הצלתם בברית אתנו. אבל כוח הפיתוי מן הצד שכנגד (שגם הוא ערבי) גדול מאוד. יכולים איפוא לחול שינויים בהלך רוחם של חוגים אלה.

[---]

אולם, כפי שאמרתי, עדיין ישנו בארץ מחנה גדול התולה תקוות במופתי. בתוך המחנה הזה מצויים גרעינים השומרים על מחסני נשק והמעוררים את הפלחים להוסיף ולרכוש נשק; מתוך המחנה הזה יוצאים כרוזים אנטי בריטיים; ויש בתוכו חוגים פעילים המשתדלים לקיים בתוך הציבור דריכות לקראת האות שיינתן מבגדד. ברור לאות של מי מצפים.

[---] לפני כחודש בערך ביקר אצלי הקולונל ניוקומב[2] ושאל: מה לעשות כדי להשיב את אמון הערבים באנגלים? אמרתי לו: רק עצה אחת יכול אני להשיא לך, להרבות בניצחונות בריטיים !

[---]

 

הערות