מכתב אל גנרל ג'יפארד (אנגלית)                                           ירושלים, 20.6.1940

 

גנרל ג. ג. ג'יפארד[1]

המפקד הצבאי העליון

המטה הראשי

ירושלים

 

אדוני,

 

1. אנו מצטערים מאוד שבשעה של מצב כה חמור לעניינם של בעלות הברית מתגלה חוסר הרמוניה בין הנציגים היהודיים בארץ ישראל והמפקדה הצבאית הבריטית. אך עצם חומרת המצב מחייבת הבהרת נקודות בסיסיות אחדות. אנו רואים זאת, איפוא, כחובתנו להגיב בכתב על מספר נקודות שהעלית בפגישתנו מיום ששי האחרון ה-14 ביוני ואשר עליהן לא ניתנה לנו אז ההזדמנות לענות בעל פה.

2. אנו חפצים, בראש וראשונה, להרחיק כל אפשרות של טעות ביחס לנכונות הרשויות היהודיות לסייע לבריטניה הגדולה במלחמה הנוכחית. במשך השנים, כאשר סכנת המלחמה הלכה והתגברה, הפנתה הסוכנות היהודית פעמים אחדות את תשומת לבן של ממשלת הוד מלכותו ושל מפקדת הצבא בארץ ישראל לפוטנציאל המלחמתי של העם היהודי, בארץ ישראל ובחוץ לארץ, כאחד הנכסים אשר האימפריה הבריטית יכולה לסמוך עליו בשעת הצורך.

עשרה ימים לפני שפרצה המלחמה באה הסוכנות היהודית בלונדון בהצעה ברורה למשרד המלחמה להקים כוח צבאי יהודי שיעמוד לשירות ממשלת הוד מלכותו. עם פרוץ המלחמה פנה נשיא הסוכנות היהודית במכתב לראש הממשלה ובו הכריז כי "הסוכנות היהודית מוכנה להגיע להסדרים מיידיים לשם ניצול הכוח היהודי, יכולתו הטכנית, משאביו וכו'..." כמו כן הצהירה הנהלת הסוכנות היהודית בירושלים בהודעה פומבית כי "כל עזרה שנוכל ושיותר לנו להגיש לצבא ולעם הבריטי יינתנו בלב חפץ". מייד לאחר פרוץ המלחמה יזמו הסוכנות היהודית והוועד הלאומי תוכנית להתפקדות וולונטרית בקרב יהודי ארץ ישראל לצורך שירות לאומי ובכלל זה שירות במסגרת הצבא הבריטי.[2] בסך הכל נענו לקריאה 85,800 גברים ו-50,400 נשים, חלק גדול מן הגברים הביע נכונות לשירות צבאי עם הכוחות הבריטיים. הואיל ולא נתקבלה כל תשובה ממשרד המלחמה להצעת הסוכנות היהודית, הובא הדבר שוב ושוב לתשומת לבם של חברים בקבינט המלחמה ובפני כמה אחרים מראשי המדינאים הבריטים. במכתב המופנה לראש המטה האימפריאלי[3] מיום ה-1 בדצמבר 1939 שבו העלה נשיא הסוכנות היהודית הצעה להקמת "יחידה יהודית שתגויס בארץ ישראל ובמקומות אחרים לשירות במסגרת הכוחות הבריטיים במלחמה הנוכחית בכל מקום שיידרש". לאחרונה צוין באוזני ממשלת הוד מלכותו שניתן לגייס כוח גדול יותר מאשר דיביזיה של חיילים יהודים להגנת ארץ ישראל.

3. בחוגים מסוימים הובעה הדעה שהסוכנות היהודית, בהציעה את עזרתה בצורה של יחידה או יחידות יהודיות, סייגה את הצעתה ב"תנאים". ביקורת כזו אינה מתחשבת במעמדם היסודי של היהודים כעם ובסוכנות היהודית כנציגתו. הסוכנות היהודית יכולה הייתה להציע את שירותם של יהודים רק כגוף קולקטיבי. הייתה זו הצעת עזרה מעם אחד לעם שני בדומה לעזרה שמגיש העם הצ'כי. יתר על כן, להצעה הייתה לא רק חשיבות מוסרית אלא גם חשיבות מעשית מובהקת. שום צורת שירות אחרת לא הייתה מסוגלת לעורר היענות כזו שפירושה תרומה בעלת ערך, אף כי צנועה, למאמץ המלחמתי האימפריאלי. ברור, כי היהודים, ככל עם אחר, על מנת למצות מהם מאמץ עליון יש לתת להם הזדמנות לפעול כעם.

4. דומה כי במשך חודשים רבים וקשים לא התייחסו להצעת הסוכנות היהודית. האחריות לאי קבלת ההצעה מוטלת על ממשלת הוד מלכותו ולא על הסוכנות. למרות המכות הפוליטיות החמורות מצד ממשלת הוד מלכותו, אשר היו מנת חלקם בתקופה זו, נשארו היהודים נאמנים, ללא ערעור, להצעתם. אם לא נקראו להגשים הבטחה זו האשם אינו רובץ לפתחם. הדעה, שההצהרות הפומביות של הנציגים היהודים בדבר נכונות היהודים לשרת אינן אלא מס שפתים, היא חסרת יסוד במסיבות אלו.

5. שעה ששאלת הכוח היהודי הונחה בדרך זו בקרן זווית, נתבקשה הסוכנות היהודית על ידי שלטונות הצבא בארץ ישראל לשתף פעולה בגיוס יהודים ליחידות טכניות מסוימות של הצבא הבריטי בארץ ישראל וכן ל-Palestine Pioneers Corps לשירות בחזית המערבית. הסוכנות היהודית הסכימה מייד לסייע בגיוס ליחידות הטכניות וקיבלה אף מכתב תודה מהמפקד הצבאי על נכונותה לעשות כן. ובהתאם לכך המציאה לצבא שש מאות אנשים. עם זאת לא מצאה אפשרות לסייע בגיוס ליחידות מן הסוג השני. הסוכנות היהודית הבהירה שיהודי ארץ ישראל אינם מתחמקים מכל תפקיד, ויהא אף תפקיד של שירות, אם הוא מהווה חלק ממסכת שלמה של חובות צבאיות, אולם הם חושבים כי אין זה הוגן שיוצמדו לגמרי למשימות עזר כאילו היו אנשים מדרגה שנייה שאינם ראויים לקחת חלק בלחימה ממש. כשהוסבר דבר זה לגנרל בארקר[4] על ידי נציגי הסוכנות היהודית אמר כי הוא מעריך לגמרי את עמדתם; גם אנשים בעמדות אחראיות בבריטניה הביעו אהדה מלאה לגישת הסוכנות.

6. נכון הוא שהסוכנות היהודית לא התייחסה בעין יפה לגיוס יהודי ארץ ישראל לצבא הצ'כוסלובקי. גיוס כזה כמו הקריאה לדגל הפולני של יהודים פולנים בארץ ישראל, אשר הייתה עשויה לבוא בעקבותיה, פוגע בשורשי התפיסה הציונית. הוא אף מנוגד לתפיסה החוקית המונחת ביסוד המנדט. תמציתן של התפיסות הללו היא שהיהודים הבאים לארץ ישראל מחלקי עולם שונים ילוכדו פה ליישות יהודית לאומית. על סמך הבנה זו הקלו ממשלות פולניה וצ'כוסלובקיה הגירת יהודים מארצותיהם לארץ ישראל ואף עודדו אותה. הסוכנות היהודית טענה, כי ממשלות אלה לא תשמורנה אמונים לגישתן בעבר אם תאמצנה לעצמן מדיניות אשר מגמת תוצאותיה הסופיות היא פירוק הבית הלאומי היהודי. ברור כי אין זה מתקבל על הדעת שיהודי מצ'כוסלובקיה או פולין ייחשב כיהודי כשמדובר בעלייה לארץ ישראל, ומצד שני לאחר שעלה לארץ ישראל והתיישב בה אך עוד לא זכה באזרחות הארץ ישראלית, ייחשב לצ'כי או פולני לצורכי גיוס צבאי. למעשה הבינו נציגי הסוכנות היהודית בלונדון מרשויות צ'כיות לאומיות מוסמכות, כי הם מכירים לגמרי במעמד המיוחד של היישוב היהודי בארץ ישראל, וכן מבינים הם כי ליהודי ארץ ישראל יש לתת אפשרות להתגייס כיהודים וכי אין לצפות שהם יתגייסו כנתיני הארצות אשר להן היו שייכים קודם לכן.

7. אשר למגעים האחרונים שלנו עם השלטונות בנוגע לעזרה הצבאית היהודית במלחמה, הרי פירוטם: ביום רביעי, 15 במאי, נשאלנו אם נהיה מוכנים לשתף פעולה בגיוס נהגים יהודים לשם יצירת פלוגת * R.A.S.C.  Royal Army Service Corp]- חיל השירותים של הצבא הבריטי] אשר תכלול גם נגדים בריטים אחדים. ענינו מייד בחיוב. מייד עם קבלת המכתב הרשמי, המאשר את ההצעה, שוחח ד"ר ג'וזף מהסוכנות היהודית עם בריגדיר ברונסקיל[5] והציע נקיטת אמצעים וסידורים אחדים אשר יתרמו להצלחת התוכנית. בריגדיר ברונסקיל נטה לתמוך ברוב ההצעות, אך הבהיר כי את הסמכות לאישורם יש לבקש טלגרפית ממשרד המלחמה. לאחר מכן נודע לד"ר ג'וזף מבריגדיר ברונסקיל, כי תשובת משרד המלחמה עדיין מתעכבת.

באותו ראיון מה-15 במאי הציעה הסוכנות היהודית את מלוא הסיוע האפשרי מצד האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל להגנת הארץ, בהמליצה בראש ובראשונה על צורות העזרה הבאות:

א. הקמת יחידות יהודיות להגנת החופים והגבולות, אשר אליהן אפשר יהיה להוסיף יחידות ערביות.

ב. הקמת יחידות מיוחדות נגד הסכנה האפשרית מצד צנחנים ואנשי גיס חמישי; לצורכי הגנה מסוג זה יכולה משטרת היישובים היהודיים לשמש מסגרת הולמת.

ג. שימוש בצופים יהודים לצורכי תצפיות ואיתות.

ד. גיוס לחיל האוויר המלכותי של טייסים יהודים המצויים בעין.

התשובות שניתנו הן:

לגבי הצעה א', שהסמכות להקים יחידות מקומיות למטרות לחימה היא בידי משרד המלחמה ולא בתחום סמכותה של המפקדה בארץ ישראל.

לגבי ב', שהוראות לשתף את משטרת היישובים היהודיים לצורך לחימה בצנחנים כבר ניתנו.

לגבי ד', שהדרך הטובה ביותר בעניין זה היא שהסוכנות היהודית תפנה למפקד האווירייה. מפקד האווירייה נשאל ולפי בקשתו הוגשה רשימה ראשונית של מועמדים לשם העברתה לסמכויות גבוהות יותר.

ולגבי הצעה ג', נמסר לסוכנות היהודית כי ניתנו הוראות לשימוש באתתים יהודים.

במשך השבועות האחרונים הייתה הסוכנות היהודית לעזר בהמצאת מאות אחדות של אנשים לשלטונות המשטרה בחלקיה השונים של הארץ לשם מילוי משימות מיוחדות המתעוררות במצב החירום הנוכחי.

על רקע נתונים אלה אין אנו יכולים להתייחס אל הטענה, שכל בקשה לעזרה שהופנתה אלינו נתקלה בסירוב, כטענה מבוססת על עובדות. לא ידועה לנו כל בקשה מסוג זה שלא נענתה מלבד המקרה היחיד של ה-Pioneer Corps. [חפרים].

8. אשר לנקודה העיקרית במחלוקת אנו חייבים לומר שוב כי, בהתחשב בניסיון העבר ובמה שצופן לנו העתיד, אין אנו רואים אפשרות לקחת על עצמנו את האחריות לייעץ ליישובים היהודיים להתפרק ולו אף מחלק מהנשק, אשר ייתכן שישנו ברשותם. כמו כן אין אנו יכולים להיות צד לשום פרוצדורה העלולה להוביל לפירוק נשק כזה. החששות שהבענו בפגישתנו האחרונה על דבר אפשרות של התפשטות מהומות בארץ ישראל גם בימי המלחמה מחריפים לנוכח ההתפתחות החמורה של הימים האחרונים. דומה כי המצב הרה אפשרויות שאין לצפותן, וכי מצב חירום ממדרגה עליונה עלול להתפתח, שבו ייאלצו היישובים היהודיים להגן על עצמם עד לאיש האחרון. בתנאים אלה נראה לנו כי אין לתאר כלל שיבקשו מן היהודים שדווקא במצב חמור זה יוותרו על נשק אשר עשוי להיות משענם האחרון. אנו מבקשים, איפוא, בכל הכנות שתמצא את הדרך להניח לשאלה זו ובמקומה תקרא לשיתוף פעולה מצדנו בהגנת ארץ- ישראל והאוכלוסייה היהודית. אתה יכול להיות סמוך ובטוח כי סיוע זה יינתן בחפץ לב.

 

                      עבדך הנאמן

                      מ. שרתוק

 

הערות