דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                              ירושלים, 9.6.1940

 

כנראה שבסוף השבוע הזה תהיה לנו פגישה נוספת עם המפקד בעניין הנשק. בינתיים הספקתי להודיע על העניין לחברים בלונדון. דעת בן גוריון נגד מסירת מספרים למפקד.

אני סבור כי אין אנו צריכים לקבל את האחריות לנשק הבלתי לגלי הנמצא בארץ. אנו מוסד רשמי ואין אנו יכולים לדון בשאלות אלה עם הממשלה, אלא אם הכוונה היא לתת ל"הגנה" מצב לגלי. ברם לפי המצב כיום ארגון זה אינו לגלי ואי אפשר להכריח מוסד לגלי [הסוכנות] לדון בשאלה שהיא בעיני הממשלה בלתי לגלית. אינני שותף לחשש שאם נמסור לממשלה על כמות הנשק הנמצא בנקודות יבוא המפקד אלינו בדרישות נוספות, אבל ברור שעל ידי מסירת מספרים מקבלת עליה ההנהלה אחריות מסוימת, כי הלא היא אספה ידיעות על מקום הנשק וכדומה.

עם זה עומדת לפנינו שאלת היחסים בינינו ובין מפקדת הצבא. עניין זה טעון תיקון. מצד המפקדה יש חששות כלפינו ואין היא שבעת רצון מעזרתנו בקשר עם הגיוסים וכדומה. השאלה כאן אינה מי צודק; אילו היינו יושבים אתם סביב שולחן עגול היינו ודאי אנו יוצאים הצודקים, אבל יש הכרח לתקן את המצב ומייד. אין אנו צריכים לשכוח שהמפקד בשיחותיו ויתר במידה רבה על דרישותיו וגם חזר בו מנימוקיו. משום כך אין, לדעתי, להסתפק בתשובה שלילית בלבד. המוצא היחיד, לדעתי, הוא להגיד למפקד שהנשק לא היה ולא יהיה בידינו וברשותנו, וכמוסד רשמי אין לנו כל נגיעה לעניין זה. אנו יודעים, אומנם, כמו שיודעת כל הארץ, על קיום נשק זה, והיות שהמפקד ביקש מאתנו אנו מוכנים לפנות לנקודות השונות ולבקש מהן להודיע לנו על כמות הנשק אצלן. אבל אין ספק שהנקודות לא תיענינה לבקשתנו אם לא יהיה ביטחון שלא יבואו לחפש נשק אצלן. אנו גם נוסיף שכמובן גם איננו אחראים לדיוק המספרים, כי אין לנו כל אפשרות לבדוק אם אומנם נקודה זו או אחרת מסרה על כמות הנשק שבידה בדייקנות.

אגב, התייעצתי בשאלה זו עם כל הנוגעים בדבר וגם אצלם הדעה אינה מאוחדת. אם המפקד יסכים לפרוצדורה זו וייתן הבטחה, הרי למעשה יש משום ביטחון שבמשך זמן המלחמה לא יהיו חיפושים בנקודות, וזה הישג גדול. אם לא יבטיח נצטרך להפסיק את המשא ומתן, אולם זאת לאחר שהוכחנו כי מצדנו נעשו כל המאמצים להיות לעזר למפקדה.