ראיון עם מר אריק מילס, מנהל מח' ההגירה-ירושלים, 15.4.1940
שם הספר  יומן מדיני 1940-41
שם הפרק  ראיון עם מר אריק מילס, מנהל מח' ההגירה-ירושלים, 15.4.1940

 

 

ראיון עם מר אריק מילס, מנהל מח' ההגירה *                             ירושלים, 15.4.1940

 

על שולחנו של מר מילס[1] היה מונח מברק ממשרד-המושבות שבו נמסרה דרישתו של לוקר להענקת הקדמה על חשבון רישיונות-העלייה לצורכי פינוים של חלוצים ונערי עליית-הנוער מהולנד, בלגיה, שבדיה ודנמרק.

אמרתי כי לדעתנו לא מדובר כלל במקדמה. השאלה הנשאלת היא שמא ניתן להקדים את אישורה של המכסה החדשה כדי לאפשר פינוי מיידי. כמו-כן רשימתו של לוקר אינה כוללת את כל הארצות שמהן אנו רוצים מאוד לפנות את אנשינו מהר ככל האפשר. לכן, דורשים אנו שהמכסה תאושר ללא דיחוי.

מר מילס השיב כי הוחלט לאשר את המכסה בשלושה שיעורים. השיעור הראשון יינתן מייד, השני באחד ביוני ואילו השלישי באחד בספטמבר. עלייה בלתי-ליגלית עלולה להשפיע על ממדי השיעור השני והשיעור השלישי. מר מילס אמר כי הוא ימסור לממשלה את בקשתנו לאישור מיידי של כל המכסה, אך הוסיף כי לדעתו אין סיכוי שהבקשה תיענה וציין כי בדין-וחשבון שימסור לממשלה ידגיש כי אמר לי דברים ברוח זו. באשר לתאריך אישור השיעור הראשון, זה יכול היה להתפרסם היום לולא התערבותו של מר לוקר. העניין עוכב משום שמשרד-המושבות חפץ תחילה לדעת את תגובת הממשלה לטיעוניו של מר לוקר. עם זאת מקווה הוא כי יצליח לטלגרף תשובתו ללונדון עוד היום והסמכות לפרסם את השיעור הראשון ייתכן שתגיע מחר.

שאלתי אולי אפשר למסור לי בשלב זה של הדיונים מה מספר רישיונות-העלייה שנקבל עתה כדי שנוכל לדעת באיזו מידה אפשר יהיה לענות על הצרכים המיידיים של הוצאת אנשינו מצפון-מערב אירופה, אך מילס סירב למסור פרטים. הוא אמר כי באשר לעליית-הנוער תהיה במידה מסוימת הקלה מיידית לגבי הולנד, שבדיה ובלגיה. דנמרק נכללת בקטגוריה אחרת משום שברגע זה היא נחשבת לשטח האויב.

אמרתי כי בנוגע לדנמרק אין לי ברירה אלא להוסיף קושי על קושי. התסבוכת בעניין דנמרק היא כפולה: ראשית, דנמרק היא עתה שטח-כיבוש גרמני. שנית, מתוך 270 מועמדי עליית-הנוער מגרמניה, נשעו 245 לארץ זו מאז פרוץ המלחמה. בקשתנו היא שאף-על-פי-כן יותר לאנשים אלה להיכנס לארץ ישראל. הסברתי כי מועמדים לא-מעטים של עליית הנוער הוצאו מהרייך מאז פרוץ המלחמה והועברו לארצות נייטרליות וכוונתנו הייתה לדרוש עבורם רישיונות-עלייה לאחר חלוף ששה חדשים, תקופה שבה הם עלולים להיחשב כ"חשודים". כבר ציינתי עניין זה בשיחתי האחרונה עם המיניסטר והבהרתי כי נעלה שאלה זו מחדש בבוא העת. אנו מעלים את השאלה כעת בקשר לדנמרק.

מר מילס אמר כי הוא חושב שיוכל להמליץ על קבלת 25 הנערים שנכנסו לדנמרק לפני פרוץ המלחמה, אך הוא חושש שאלה שעזבו [את גרמניה] לאחר-מכן ייתכן שיש להם התחייבות כלשהי לגסטאפו וניתן להם לעזוב את גרמניה בימי-המלחמה רק בתנאים מסוימים.

אמרתי כי אין אני מוצא היגיון רב בהפרדה זו. לו רצה הגסטאפו ללחוץ על אנשים צעירים אלה יכול היה בנקל לעשות זאת עם כולם. עם זאת ברור לי, כי כאשר הותר לאנשים צעירים אלה לעזוב את גרמניה לא טרח הגסטאפו להתנות בדרך כלשהי את יציאתם. אנשים אלה עזבו את גרמניה כשמטרת פניהם היא ארץ נייטרלית, ותהיה זו משום כך מחשבה בלתי מתקבלת על הדעת להניח כי הגסטאפו עשה סידורים כלשהם להפיכתם למרגלים אם ימצאו, לבסוף, את דרכם לארץ ישראל.

להלן עורר מר מילס את השאלה שמא הטיפול העדיף, שיינתן למועמדי עליית-הנוער מדנמרק, יעורר טרוניות מוצדקות אצל אנשים בגרמניה הרוצים לשלוח את ילדיהם לארץ ישראל אך אינם יכולים לעשות זאת משום שהחלטת הממשלה שלא להתיר כניסה לארץ לעולים שעזבו את שטחי-האויב מאז פרוץ המלחמה, מעכבת בעדם.

הבהרתי שלא רק בדנמרק מדובר. נעשים מאמצים להעביר ילדים מגרמניה גם לארצות נייטרליות אחרות, הכוונה היא שלאחר חלוף תקופה מסוימת תותר כניסתם לארץ ישראל.

מר מילס טען, כי אין לו ספק שהצלחנו לשכנע ארצות נייטרליות אלה להכניס לתוכן את הילדים רק תמורת ההבטחה שנעבירם לארץ ישראל; הוא אינו מבין, איפוא, כיצד יכולנו להבטיח הבטחה כזו בלי לקבל סמכות לכך מהממשלה; וזו לא הייתה ניתנת.

אמרתי כי אין אנו נוהגים לבקש סמכות מהממשלה מראש. יש מקרים שבהם אפשר להבטיח כניסתם של הילדים לארץ נייטרלית תמורת ההתחייבות להעבירם משם לכל מקום שהוא, לאו דווקא לארץ ישראל. לעיתים יש אף תקוות שארצות מסוימות תסכמנה להאריך את שהותם ללא גבול. לא עלתה כלל השאלה לפנות לממשלת ארץ ישראל לשם השגת הבטחה מראש שילדים אלה יקבלו רשות-כניסה בתאריך כלשהו בעתיד. כוונתנו הייתה לפנות בבקשות להענקת רישיונות-עלייה עבור צעירים אלה כאשר יימצאו כבר בארצות נייטרליות והשאלה אם להעניק להם רישיון-עלייה אם לאו תישאר פתוחה בפני הממשלה.

מילס הפסיק בשלב זה ואמר שהוא יבדוק מה ניתן לעשות בנוגע לדנמרק.

העליתי את השאלה של אישור כניסתם של אנשים העולים ישירות מארצות אויב והבהרתי כי לדעתנו יש שתי קטיגוריות.

ראשית, ילדים בגילים 15-10. רצוננו הוא שכל אלף הילדים הפליטים בגילים אלה הכלולים בבקשתנו יבואו בעיקר משטח-הכיבוש הגרמני בפולין וכן מאזורים אחרים של הרייך. אין אנו רואים כל סיבה לסירוב שהרי חשש של ריגול אינו קיים לגבי ילדים צעירים.

בקטיגוריה השנייה אנשים מבוגרים הידועים לנו אישית ואשר כל ספק לא יכול להתעורר ביחס לזהותם ולבונה-פידה שלהם. כוונתנו לכ-150 איש מפולין, חלקם מלומדים וסופרים בעלי-שם וחלקם עסקנים ציבוריים בעלי-מעמד הקשורים בעבודתנו. נוסף לכך רצוננו לבקש רישיונות לעוד 20 עד 25 עולים מהרייך בשביל אנשים שניהלו את המוסדות הציוניים והמשרדים הארץ ישראליים. אנשים אלה הם בבחינת קברניטי ספינות טובעות אשר עמדו ליד ההגה כל עוד נדרשו השירותים שלהם בקשר לעלייה היהודית מגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה. הגיעה העת להצילם. יש לנו התחייבות מיוחדת כלפיהם. הם ידועים ברובם לקונסולים הבריטיים ולאחראים למשרדי הדרכונים. העליתי כבר שאלה זו במשרד-המושבות וסוכם כי אפנה לממשלת ארץ ישראל בעניין זה בהזדמנות הראשונה.

מר מילס אמר כי העניין הובא לידיעתו על-ידי משרד-המושבות. הוא שאל אם מעלה אני עניינים אלה מתוך כוונה שהם יוסדרו עוד לפני חלוקת רישיונות-העלייה של השיעור הראשון מהמכסה החדשה. אם אכן זו כוונתי הרי שפירושו של דבר דחייה ארוכה.

אמרתי כי בשום אופן אינני רוצה שהענקת השיעור הראשון תתעכב ולו ליום אחד.

מר מילס הציע שאפנה אליו בכתב כדי שהחלטה בנקודות אלה תתקבל בקשר לשיעור השני ולשיעור השלישי.

העניין האחרון שהעליתי היה בקשר לחלוקת רישיונות-עלייה לבעלי-הון. שאלתי אם ייאות מר מילס להסכים כי מחצית הרישיונות שיחולקו לאנשים מקטגוריה זו יינתנו למועמדים שיומלצו על-ידי הסוכנות היהודית, ואילו המחצית הנוספת תחולק לפי הסדר בין המועמדים המופיעים ברשימות הממשלה.

מר מילס אמר כי חשב שאני יודע כי הוא התנגד לתהליך זה משום שהוא פותח פתח להאשמות נגד הממשלה בדבר הפליה. כל מה שהוא מוכן לעשות הוא לשמור רזרבה קטנה של רישיונות בשביל אנשים הראויים לשיקול מיוחד בהתחשב בעושר שיכניסו לארץ ובתפקיד שימלאו בפיתוחה הכלכלי.

בעניין זה דנתי באריכות ודרשתי שגודל הרזרבה תהיה 50 אחוז או לפחות 40 אחוז, אך מר מילס עמד בסירובו. תהיה רק רזרבה קטנה למקרים מיוחדים ובדרך-כלל יחולקו ההיתרים לפי התור. הוא גילגל את הכדור לעברי ואמר כי אם אנו כה מעוניינים להבטיח טיפול מועדף לאנשים שברשותם סכום גדול מ-1000 לי"ש, שמא נסכים לטענה כי הגיע הזמן להגדיל את דרישת ההון מ-1000 לאלפיים לירות, למשל.[2] דומני, הוסיף, כי במצב-המלחמה הנוכחי אין די ב-1000 לירות לביסוסה של משפחת בעל-הון בארץ ישראל. ן

אמרתי כי נתנגד להצעה בכל תוקף. העובדה שבקרב העולים המיועדים מצויים בעלי-הון שברשותם 5000, 10,000 או אפילו 20,000 לירות ואשר לדעתנו זכאים ליחס ולשיקול מיוחד אינה מצדיקה איסור עלייה לארץ-ישראל לבעלי-הון שברשותם רק 1000 לירות. כמו-כן הצבעתי על העובדה שבהעלאת הסכום הנדרש מ-1000 ל-2000 אין מר מילס פותר את הבעיה של שיקול מיוחד בבקשות מועמדים שברשותם סכומי-הון גדולים יותר.

מר מילס טען כי ייתכן שההסדר הטוב ביותר יהיה לקבוע מינימום של 2000 לירות לגבי חלק אחד ממכסת בעלי-ההון המועמדים לעלייה ואילו את החלק האחר לפתוח בפני מועמדים שברשותם רק 1000 לירות ואשר לגביהם נצטרך להוכיח אפשרות ביסוסם המוצלח בתעסוקה כלשהי בסכום הכסף הקטן שברשותם. אפשר לקבוע, למשל, אמר, כי ייקבע שממכסת 1500 בעלי-ההון העולים, 1000 יינתנו למועמדים מן הקטגוריה הראשונה ו-500 לקטגוריה השנייה. כמו-כן הוסיף כי ידבר איתנו בעניין זה בעתיד והציע לי לחשוב בדבר.

חזרתי על התנגדותי להצעה.

 

*  כמה מהדוחות והמכתבים נכתבו במקורם באנגלית, כיוון שנועדו לחברי הנהלת הסוכנות בלונדון. קטעים אלה תרגם לעברית אלי שאלתיאל.

 

הערות

[1]  אריק מילס (Mills Eric) - מבכירי הפקידים הבריטים בארץ. מנהל מחלקת-העלייה של שלטונות המנדט. ראה כרך א', עמ' 380, הערה 12 מ-19.1.1936.

[2]  אחת מארבע הקטגוריות שנכללו במכסת-העלייה של הממשלה (השדיול) הייתה עליית בעלי-ההון (קפיטליסטים). לבעל-הון נחשב, לצורכי עלייה, אדם שברשותו הון של לפחות 1000 לי"ש. ראה כרך א', עמ' 380, הערה 14 מ-19.1.1936.


העתקת קישור