יום ה',
20/12/1956
הלילה היה קצר ביותר ובשעה מוקדמת מאוד בבוקר
יצאתי עם צפורה לת"א. נסענו בגשם, ערפילים כבדים עוטפים את פיסגות ההרים. כל
כך למה? משום שנקבעה שיחת בוקר במפלגה עם המשלחת [של המפלגה הסוציאליסטית] הצרפתית
וגיורא ביקש רחמים כי אקבלנה על עצמי - אשב ראש בה ואהיה ראש המדברים.
הפגישה הייתה טובה - ממושכת למדי, עניינית
ומלאה רוח חיובית ורצון להבין ולרדת לעומקן של בעיות. הוסבר הרבה והיטב.
יתרו של בוקר ביליתי בדירתנו תוך הכנת הרצאתי
למרכז המפלגה אחה"צ. התכוננתי לגולל יריעה רחבה - לא רק לסכם רשמים ומסקנות
אלא להרצות על פעולות והשתלשלויות, הן בשליחותי המדינית הכללית והן בוועידה
הסוציאליסטית בבומביי.
חיים הגיע לת"א לרגל המאורע ואכלנו
שלושתנו יחד.
אולם הוועה"פ היה מלא עד אפס מקום. הוכנסו
כיסאות נוספים לרוב ואחרי הכל עמדו רבים. משפחתנו הייתה מיוצגת על ידי צפורה, חיים,
תמיק והרי. מובן כי גם אשר [ידלין] נכח. דיברתי יותר משלוש שעות. היה זה מאמץ
אדיר. ב"ג איחר קצת אך שמע רוב הדברים. ואחרי הכל כיחדתי הרבה ואת עניין השקר
שעשיתי בנפשי הבלעתי. עם זה היה הקהל נבון והבין היטב את אשר נאמר וגם דבר מתוך
דבר. אמרו לי אחר כך כי החברים יצאו עמוסי דאגה ודיכאון. אם כן הדבר, הרי השגתי את
מטרתי.
[מכתב א' ידלין לדב"ג מ-23.11.56 ככל שהוא
מובא ב"ב"ג" ג' מאת מב"ז, ע' 1198, מועתק משם:]
"מיבצע סיני זכה להצלחה בגלל מיעוט הוויכוחים
סביבו, סודיות יעילה ובעיקר חופש הפעולה שניתן לך ולעוזריך. רק בעקב המיבצע
הבינותי את אימרתך ש"משה"ח חייב לשרת את משה"ב". אינני מנחש
מה הייתה עמדתו של משה [שרת] בעניין; אף אילו היה עמדתו חיובית (וזה ייתכן), עלולה
הייתה התנגשות דעות בפרטים, ואפילו קלים ביותר, לקלקל את השורה. [ידלין הביע
תקוותו כי שיפור המצב הביטחוני יקרב את שוב שרת לממשלה, אך הוסיף בגילוי לב:]
בזוכרי את מאמצי ההסברה שלך במרכז המפלגה ואת הכאב שנשאת בו הן בגלל הצורך להיפרד
מחבר לעבודה ממושכת והן בגלל אי-ההבנה מצד חלק גדול של התנועה, מצאתי לנכון לכתוב,
ואולי אינני החבר היחיד ש"מיבצע סיני" האיר לו אותו פרשה באור חדש.
