יום ג',
18/12/1956
בבוקר ישבתי עם אלישיב לבירור הסיכומים של
מסענו באסיה.
אחר כך הרציתי שלוש שעות בישיבת ועדת חוץ וביטחון
של הכנסת. עיצבתי מיבנה מקורי - כולו שלי - להרצאה זו, אשר נערכה כולה לפי שיטת
מהפרט אל הכלל: מהן ההכללות לגבי הלכי הרוח בארצות אסיה שאפשר להגיע אליהן על יסוד
הסתכלות במתרחש, תוך צירופי עובדות ורשמים זה לזה; על יסוד הרקע הזה - מהן המגמות
הקובעות את מדיניותן הבינלאומית של ארצות אלו; נוכח המגמות האלו, מה מוכרחה להיות
תגובת ארצות אסיה על המאורעות והתהליכים שמקורם ביוזמת ישראל - הן כלפי ישראל בתחום
היחסים הישירים איתה והן בזירה הבינלאומית. קבעתי שלוש הכללות לגבי הרקע הכללי:
החרדה לעצמאות הצעירה והזיכרון המר של השיעבוד הממושך עם החשש לסכנת חידושו; תודעת
הפיגור והנחיתות בהווה עקב הנחשלות המשקית, החברתית והתרבותית; פחד סין. מזה שלוש
מגמות: הקפדה יתרה על עצמאות פורמלית, על שלמות טריטוריאלית וקדושת הגבול; דבקות
בעצרת או"ם; פחד המלחמה העולמית כסכנה לעצמאות. על יסוד כל אלה התגובות כלפי
מסע סיני: הרשעתנו המשולשת - עקב הפלישה, ההתחברות למעצמות המערב, הבאת העולם עד
עברי פי פחת של מלחמה עולמית.
נשארתי מרוצה מהמאמץ וראיתי בהרצאה זו בניין-אב
לבאות אחריה. הייתה זו הרצאתי השנייה לאחר זו שהישמעתי בישיבת הממשלה. היא יצאה
הרבה יותר מוצלחת. האווירה הייתה לאין שיעור יותר נוחה מבחינת הקשב והרצון ללמוד.
מי שהצטיין בישיבה זו הייתה סיעת מפא"י - על ידי היעדרה.
אחר הצהריים ביקרוני שוקן וגרוס שביקשו לשמוע
מפי את התרשמויותי מהמאורעות שהתחוללו פה בהיותי במרחקים.
לפנות ערב ניגשתי לבקר את זאב שרף
ב"ארזה". נודעו לי דברים. ב"ג לא האמין בתחילה במעשיותו של
"המיבצע". ראה את תוכניות צרפת כחלומות שווא. לא האמין כי האנגלים יתנו
יד. משהוברר כי העניין רציני ביקש רחמים לדחות למספר חודשים. חשש פן איננו מוכנים
עדיין. אך הצרפתים התעקשו לדחוק את הקץ. חשבונם היה כי זוהי שעת הסגולה -
כשארה"ב מסובכת בבחירות ורגישה להצבעה היהודית ואילו בריה"מ מטופלת
בהונגריה. אכן, חשבון זה מעיד כמאה עדים על הקרתנות המבהילה של צרפת בהתמצאותה
הבינלאומית. לעומת זה היענותו של ב"ג לצרפת בסופו של חשבון מוכיחה כי מועד
המיבצע הוכרע לא על ידי ישראל משום שחשה בטבעת החנק שנתהדקה סביב צווארה (פידאיין,
הפיקוד המשותף, ההסגר הימי), אלא על ידי צרפת משום המְצַר שנכנסה לתוכו באלז'יריה.
שאלתי את זאב אם לא ברור עכשיו כי גם בימים
שבהם הכריז ב"ג פעם אחר פעם ובכל החגיגיות ולכאורה בכל הכנות כי בשום פנים לא
נצא למלחמה יזומה, נתגבשה כבר בליבו ההחלטה, או לפחות קיננה הכוונה, בפירוש ליזום
התקפה על מצרים בשעה נוחה; וכן אם לא ברור כי בעיקר מטעם זה החליט ב"ג לסלקני
מהממשלה - לבל אעמוד לו למכשול בבואו לבצע את זממו, שכן הייתי היחיד בממשלה שהעזתי
להתנגד לו ולהחזיק מעמד בהתנגדותי, על כל פנים בקרב חברי מפא"י.
זאב הסכים כי כן הדבר, אבל הוסיף כי מעל לכל
אלה או מתחת לכל אלה פעלה טינת ב"ג כלפי - הוא פשוט לא יכול שאת את נוכחותי
בממשלה. זאב הביע השערה עוד יותר מרחיקה לכת – לדעתו, אותה טינה כלפַי וחוסר
היכולת הנפשית לקיים את השותפות איתי הם שהיו המניעים הראשיים והעמוקים להחלטתו
לעזוב את הממשלה וללכת לשדה-בוקר.
השערה זו משאירה בחזקת תיקו את השאלה מדוע לא
נאחז ב"ג בהחלטתי לא להיכנס לממשלה לאחר הבחירות האחרונות; מדוע אנס אותי אז
לבטל רצוני על ידי איום להסתלק מחדש.
אגב כך גילה לי זאב מזימה חדשה שהתרקמה במוחו
של ב"ג - לסלק את וולטר ממשרד החוץ. אין לו מושג מהו תפקידו של מנכ"ל, בייחוד
במשק אדם כה מסועף ובמכונה כה מורכבת כמשרד החוץ. בשבילו קיימת רק הבחינה המדינית
ולאורה הוא פוסל את וולטר תכלית הפיסול. לדידו, היה מוכן למנות במקומו את יעקב
הרצוג. מהגיחוך שבמינוי כזה שוב אין לו מושג. זאב בטוח כי יש כבר החלטה נחושה
בעניין זה - בחינת כלה ונחרצה - ואין ביצועה תלוי אלא בשובה של גולדה.
עוד סיפר זאב כי בלאי המטוסים החדשים היה עצום
במיבצע סיני - כה עצום עד שכיום עומדת יעילות חיל האוויר בשפל המדרגה ונדרשים
סכומים גדולים לחידושו.
מיבצע סיני כולו עלה כ-60 מיליון ל"י. כל
ההוצאה הצבאית - רכש, גיוסים והמבצע עצמו - בשנה זו, שמחוץ לתקציב, היא כ-375
מיליון ל"י. נקל לשער את הזעזוע שנגרם על-ידי כך ליציבותה הכספית של הממשלה
ולמצבה הכלכלי של המדינה. האבטלה הולכת וגדלה, עם כל היותה מוסווה על ידי
"עבודות יזומות".
בחוזרי הביתה שוב קיבלתי אורח מארה"ב -
מאיר שרמן. אף הוא קיבל על עצמו שליחות לשכנעני כי אני חייב לבוא לארה"ב. עשה
לי חשבון מפורט ומבהיל על כל עשרות המיליונים שהפסדנו מידי ממשלת ארה"ב - מילווה
יצי"ב, מענק, עודפי מזון, תיירות.
בערב קבלת פנים אצל הנשיא (ביום השנה
לבחירתו?). כשהתפזר הקהל עשיתי שטות ונשתיירתי, יחד עם זלמן [שז"ר]. פרץ
ויכוח קנתרני ביני לבין רחל על מסע סיני וכל הצפוי ממנו. נתעצבנתי מאוד ובלכתי
הביתה קיללתי עצמי על שלא עלה בידי לכבוש יצרי. הייתה לי עוגמת נפש רבה מסיומו של
ערב זה ובשובי שפכתי שיחי לפני צפורה השוכבת עדיין.
