יום ב',
17/12/1956
צפורה חלתה בשפעת. יציאתנו לחופשה, שתוכננה
להשבוע, נדחתה.
קראתי את אשר כתבתי אמש על יהושע גורדון
ונשארתי מרוצה. הצלחה זו עודדתני להציל למען ספרי את זכרו של רמז. נואשתי מהרשימות
ששרדו מנאומי עליו וכבר החלטתי כי לא ייפקד שמו בספר. אך הבוקר דרכתי עוז וכתבתי
פרק חדש לגמרי. יצא משהו. במקצת השפיעה עלי האכזבה העמוקה שראיתי על פני גולדה
כשאמרתי לה, ערב צאתי לאסיה, כי לא עלה בידי לגבש דבר-מה בעל ערך על רמז ולכן לא
ייכלל שמו בספר.
משה ברטור בא לפתח רעיונות על התועלת שאנו
יכולים להפיק מהקמת הברית המסחרית של מערב אירופה.
חנן בר-און בא להזהיר כי עדיין נשקפת סכנה
שאקבל חומר נפץ או רעל באמצעות הדואר. נדרשתי להסכים כי כל הדואר שלי ייבדק היטב
בטרם יימסר לידי.
דודיק בא להתייעץ באיזו מישרה של התמחות כלכלית
לבחור: מחקר בבנק ישראל או עבודה מעשית במשרד מסו"ת. יעצתי להעדיף את הבנק
ורק לאחר שהיבעתי דעתי גילה לי דודיק כי זו הייתה גם דעתו של זאב שרף.
אחר הצהריים הופיע גוטליב האמר מניו-יורק
להוסיף הפצרה כי אקיים את תוכנית הנסיעה לארה"ב למען המגבית. טען כי מרכז
הכובד עבר בהחלט מקוטב המדיניות לקוטב העלייה ולכן אין לי לחשוש להסתבכות או
התחבלות כלשהי ולעומת זה מי כמוני להסביר את האחריות המוטלת על יהודי ארה"ב
לקליטתם בישראל של פליטי מצרים ומרוקו מזה, פולין והונגריה מזה.
המזכירה היפהפייה רות [לדור] באה להיפרד ערב
צאתה ללונדון. שלחתי באמצעותה לרנה קופסה של עגילים שקניתי בשבילה בבנגקוק. גם
לרות נתתי זוג עגילים נפאליים.
ניגשתי לכנסת ושוחחתי במיזנון עם גרוס
מ"הארץ". היבעתי תימהוני על השיטחיות שנגרר אחריה העיתון בהיפתותו
להאמין כי מחץ המכה הצבאית עשוי להוליד בלב הערבים את הרצון לשלום עם ישראל.
בערב בא ברקת ובפיו הצעה חגיגית: אקבל נא על
עצמי עריכת "דבר" וראשות "עם עובד". סירבתי. אין בדעתי לקבל
עלי שום תפקיד סדיר ורשמי. רצוני להיות חופשי ולעסוק באותם העניינים הציבוריים אשר
נוח לי לטפל בהם. גם חוששני לסיבוכים בלתי פוסקים ביני לבין השלטון העליון בישראל
אם אבוא לערוך את העיתון שנועד לכאורה לשמש שופר מרכזי לממשלה.
קבלת פנים ב"דוד המלך" למשלחת המפלגה
הסוציאליסטית מצרפת.
במשך היום עברתי על שני "הספרים
האפורים" שהוצאנו בימי המח' המדינית של הסוכנות - אחד מכיל את החומר שהוגש
לוועדה האנגלית אמריקנית ב-1946 ואחד לועדת אונסקו"פ ב-1947. החלטתי כי את
הספר "בשער האומות" יש לפתוח בעדותי לפני הוועדה הראשונה ולא בזו שמסרתי
לפני השנייה, כהצעת דורון.
