יום ב',
10/12/1956
בעיתוני הבוקר ראיון טלוויזיה של גולדה
בניו-יורק. הכריזה: "על כוח או"ם להישאר בחצי אי סיני עד לכריתת שלום
בין ישראל ומצרים." איזו סיסמה מעשית! ומה מופתית היא העקיבות! הן רק לפני
שבועיים-שלושה נקבע על ידי משה"ח במסמרות כי תפקיד כוח או"ם לתפוס את
אזור התעלה ובשום פנים לא לחדור לסיני.
נשארתי רובו של היום שכוב במטה לקידום פני
הרעה. ההצטננות שאיימה עלי רוב ימי מסעי משום חילופי מזג האוויר וקפיצות מידת החום
בין קור הבית וחום הרחוב הדביקתני בשובי הביתה. צפורה טילפנה לבית הנשיא לדחות את
הארוחה ליום ד'.
הטלפון לא נדם אף לשעה קלה והבית הלך ונתמלא
צרורות פרחים. דומה כי כל חנויות הפרחים של ירושלים התרוקנו. מהשרים טילפן לברכני
לשובי רק אחד - פנחס ספיר.
בעיית נסיעתי לאמריקה לא נתנה לי מנוח. נטייתי
לבטל נסיעה זו, שלא להסתבך בסתירות עם עצמי ובהתנגשויות עם המדיניות הרשמית, הלכה
ונתחזקה. עם זה ידעתי את האחריות הכרוכה בביטול הנסיעה מצדי, לאחר שהתחייבתי עליה
זה מכמה חודשים - הנזק ל"מגבית" והמבוכה הציבורית שיגרום הביטול. הזמנתי
אלי את טדי וגוללתי לפניו את שיקולַי ולבטַי. הוא הבין אותי היטב אך נתמלא חששות
לגבי הרושם בארה"ב. הציע כי נשוחח על העניין יחד עם גיורא, אשר עם כל היותו
עכשיו מזכיר מפא"י נשאר איש אמונם העיקרי בארץ של מנהיגי "המגבית".
על עניינים אחרים הספקתי לשוחח עם טדי רק
בחטיפה. הוא לא ידע דבר וחצי דבר על המיבצע לפני מעשה. ולאחר שהתפוצץ העניין והחלו
להגיע הדים שליליים לארה"ב דרשה גולדה ממנו ומאייב לטוס מייד שמה ולכבות את
השריפה. נענו וטסו מייד. ואף אומנם בימים הראשונים השתוללה וושינגטון הרישמית
ואילו הציבור היהודי היה נבוך ומדוכא. אך עד מהרה באה התאוששות ציבורית - לא רק
היהודים הרימו ראש ונתמלאו גאווה על גבורת צה"ל וניצחונותיו המפתיעים, אלא העיתונות
הגדולה והציבוריות הרחבה החלו מצדיקים את ישראל, בניגוד לנוקשותה השלילית של
מחמ"ד. עם זה תיאר טדי כיצד איש מהיודעים את העתיד להתרחש לא נתן דעתו על
הכנת דעת הקהל בעולם.
בין השאר סיפר טדי מה היה אחד משורשי הגירסה
שנפוצה בעולם ממקורות ישראלים על זיונה המאיים של סוריה. נתקבלה ידיעה על מטוס
אירופי שהופל מגובה עצום - לפי החישובים גובה כזה אשר רק "מיג 17" היה יכול להגיע אליו. על
עובדה זו, שלא נבדקה כראוי, הוקם בניין שלם. כעבור זמן התברר כי המטוס הגיע רק
למחציתו של אותו גובה וכן כי לא הוכח כלל דבר הפלתו - מסתבר כי נפל מעצמו.
נחמיה ארגוב טילפן בשם ב"ג, להזמינני לשיחה.
אמר כי רה"מ מוכן גם לבוא אלי. התנצלתי כי אינני בקו הבריאות והבטחתי לבוא
כשאצא את הבית.
שמשון הביא לי את הגהות ספר האישים שלי וישבתי
עליהן רוב היום.
בערב הופיע חיים. הביא מיטען של דגים מחמדיה
ופדה 4,000 ל"י. בא דרוך כולו לשמוע הערכתי למיבצע. לבו לחיוב, הודה כי לא
הכל הובא בחשבון, הבין במה עלה לנו הדבר באסיה, אך כאב מאוד מהסתייגויותי הנפשיות.
בין השאר נתגלו לי מפיו דברים מפליצים. יום יומיים לפני המבצע פוצצנו במו ידינו באר בנירים למען
נוכל לטעון כי הפידאין עשו זאת כדי להצדיק תגובתנו. הרצח האיום של עשרות
ערבים - אנשים ונשים וטף - בכפר קאסם בא משום השינוי שחל במועד העוצר. לכתחילה
נקבע העוצר ל-5 אחה"צ. באמצע היום הוחלט להקדימו ל-4. שאלו את מפקד מחטיבה -
בחור משדות ים: "הן יש אנשים בשדות אשר יצאו תוך הנחה כי העוצר מתחיל ב-5. מה
יהא עליהם כאשר ישובו?" אמר אותו בר-נש: "אלוהים יהיה בעזרם!"
אימרה פרועה זו ירדה על פני כל סולם הדרגות מאיש לאיש. בינתיים ניתנה פקודה חמורה
לירות בכל המאחר.
