יום ה', 6/12/1956  -  אירן-תורכיה

 

עברנו הלילה את אוקיינוס הודו לכל רוחבו והבוקר אנו מעל למדבר המלוח של פרס – נוף תלאובות יותר מדכא בשממתו קשה לתאר. המשכתי בקריאת עיתוני הארץ. ב"למרחב" מאמר מעניין של אותו בחור רברבן, דוד אשכול, אשר גם אם יוצאו ממנו כל הניפוח והיומרנות תישאר בו ללא ספק מנה מספקת של אמת. הוא מנתח את הגורמים שהכריחו את הממשלה להכריז על נסיגה מסיני. לפי הרושם כלפי חוץ שנתקבל מהעיתונות לחץ על הממשלה בייחוד האיום הסובייטי. לפי הגרסה שהגיעה לאשכול פעל הלחץ הזה לא באורח ישיר אלא באמצעותה של צרפת. פינו הוא שלקח על עצמו לשכנע את ממשלת ישראל כי אם לא תיסוג מעמדתה הקודמת - כלתה אליה הרעה: בידי צרפת ידיעות בדוקות על ריכוז נשק סובייטי רב בסוריה ועל נכונות הרוסים להפעילו תוך שעות ספורות. לפי אותה גרסה לא הוטעתה צרפת על ידי ידיעות כוזבות אלא ביקשה במתכוון להטעות את ישראל למען תחפה נסיגתה של זו על כישלונה היא וכישלון אנגליה. רק כעבור זמן התברר כי היה כאן הילוך-אימים במזיד תוך הפרזת הסכנה למעלה מכל שיעור מציאותי.

ב"הארץ" מאמר נרחב על בעיית פליטי עזה, העושה חשבון מדוקדק של נפשות ושטחי קרקע ומציע בכל הפשטות כי ישראל תתחייב על יישובם של רוב המאתיים אלף ומעלה - לא ברור היכן ולא ברור כיצד לא על חשבון קליטת העלייה. על כל פנים ברור כי ההתפכחות בארץ הולכת ונמשכת והצד השני של מטבע מסע סיני מופיע בכל חומרתו. גם [אליעזר] ליבנה ב"הארץ" מתנבא באותו סגנון ואף הוא רואה עצמו פטור מכל דאגה הן לקליטת העלייה והן לגורל המדינה שמספר הערבים בה יתקרב אולי למחצית המיליון.

בקראצ'י שוב דאגו לנו יפה אנשי "אייר פראנס". עשינו שם שעה ארוכה וניצלתי את הזמן להמשך היומן. רק עם כניסתנו למטוס לאחוז דרכנו הלאה נפגשנו עם חברי המשלחת לוועידת אונסקו אשר לנו בקראצ'י בשובם מדלהי ועלו על אותו המטוס. [פרופ' שמואל] סמבורסקי [חבר המשלחת מישראל] סיפר על פגישה עם פכיסתנים. יש לו מכר טוב בקאראצ'י, ראש המועצה המדעית כאן. בבואם אמש טילפן לו ואמר כי הוא כאן, העירה אין מניחים לו לנסוע ויבלה את הלילה בנמל האוויר. הלה ענה כי יש לו איזו מסיבה, אך ישתדל להיפנות בשעה מאוחרת. סמבורסקי חשב כי אין זה אלא תירוץ מנומס. אך ב-10, לאחר שכבר שכבו הוא ורעייתו לישון, לפתע דפיקות בדלת. קמו ונכנסה חבורה שלמה: אותו איש מדע ואשתו ועוד שניים, אשר שמעו במסיבה כי הוא נוסע לפגישה עם ישראלים והביעו רצונם להצטרף. הביאו איתם בקבוקי בירה ושאר כיבוד והתיישבו לשיחה שנמשכה עד הרחק אחר חצות - כולה על עניינים מדיניים, הערכת המאורעות האחרונים ותהייה על העתיד.

אחר הצהרים הגענו לטהרן. פגשונו דוריאל ואשתו, אנשי מחלקת העלייה של הסוכנות, משה טוב וזוג אחד מידידי צפורה. דוריאל חזר וסיפר בעל פה ובמפורט מה שהודיע כבר במברק – כי ראשי השלטון היו מוכנים לקבלני אך חזרו בהם מייד לאחר המבצע. לא חדל לתנות את דאגתו לי ואיך התפלץ מהמזל שיש לי - זו הפעם השנייה שמתארע בארץ משהו ההורס את כל הבניין שאני מקים.

רק בטהרן התברר לחלוטין כי יש לי מקום באותו מטוס שהגעתי בו להמשיך לרומא. הפרידה מאלישיב, אשר יחד עם אנשי משלחת אונסק"ו עבר למטוס אחר של "אייר פראנס" היוצא מטהרן ללוד, הייתה חטופה ועצבנית. הפרסים עדיין נוהגים בגסות כלפי הישראלים העוברים בטהרן ממטוס למטוס. אין מניחים להם לשהות אפילו בבניין נמל האוויר, אלא מעבירים אותם ממטוס למטוס והם חייבים לשבת במטוס השני עד המראתו. בקושי הצליח אלישיב להבקיע דרך אלי ולא הייתה לי שהות אלא ללחוץ ידו ובכל החיפזון למסור לו בשביל צפורה מעטפה ובה צרור היומן האחרון.

התחנה הבאה - קושטא. בעלותנו למטוס זה בבנגקוק מצאנו בו קבוצה גדולה של יפאנים הטסים מטוקיו לפריס. כל הדרך תמהי על הללו, משום מה אינם יושבים בשלווה בארצם ומטלטלים עצמם מהלך כה רב! הפעם התבררה התעלומה. אחד היפנים התיישב על ידי במקומו של אלישיב וענה ברצון על שאלותי. ובכן כל החבורה הזאת, 35 איש במספר, הם צוות-אונייה. מעשה בחברת ספנות יפנית שקנתה אונייה בפורטוגל והרי שכל אלה טסים לפריס ומשם לליסבון על מנת לעלות על אותה אונייה ולהשיטה כל הדרך לטוקיו. ואם סבור היית כי תהיה בזה תוספת לצי הסוחר היפני – לא היא! כל הכוונה אינה אלא לכַתֵת את האונייה לגרוטאות בשביל תעשיית המתכת היפאנית, כה חריף בה המחסור בברזל ובפלדה.

בקושטא לא פגשני איש. זו לי הפעם הראשונה שהגעתי לבירתי הנושנה בטיסה. מברק שהורץ מטהרן לא הספיק כנראה להגיע, ואילו לפני בואי לטהרן לא ידעתי כלל כי עתיד המטוס לנחות פה. ביקשתי את ספר הטלפון ומצאתי את מספר הקונסוליה שלנו, אך לא ידעתי בין ימיני לשמאלי כיצד לטלפן. פניתי אל אחד מפקידי נמל האוויר בכל האדיבות והלה לא רק טילפן אלא גם הוציא מטבע מכיסו, שכן לא היה לי כסף תורכי.

כעבור שעה קלה הגיע אברהם גלבוע [הקונסול הכללי של ישראל] מבוהל ומופתע וישבנו ושוחחנו. למדתי ממנו שני דברים: כי [הציר] מוריס פישר יושב באנקרה אל עקרבים, לאחר שהתורכים קראו הביתה את [צירם בישראל] אסתיניאלי, כדי לעשות נחת רוח לשותפיהם בברית בגדד, וכי יהודי תורכיה חיים במורא ופחד פן יבולע להם עקב קשריהם עם ישראל.

ברומא נחתנו לאחר חצות. פגשוני אליאס ופמלייתו. הם דאגו מראש לאשרה האיטלקית שלא הייתי מצויד בה. אמרתי לאליאס כי אחרי שביקרתי בכל דרומה ודרום מזרחה ומזרחה הרחוק של אסיה באתי לרומא על מנת לבקר כאן במזרח התיכון - לשמוע מפיו תורה על הלכי הרוח הקיימים בבירותיו הערביות. לשמחתי נודע לי גם כי ששון הבן, הנער משה מז'נבה, נמצא ברומא - זהו מקור חשוב של ידיעות ונדברתי כי מחר נשב שלושתנו.

מהידיעות האחרונות שקלטתי הן בקושטא הן ברומא: נאצר פרסם גילוי דעת מפורט בו הוא מוכיח באותות ובמופתים כי צבאו לא ניגף לפני צה"ל אלא עקב התקפת שתי המעצמות הוא שפקד על הצבא המצרי לסגת מסיני; היחידות הראשונות של כבי"ל, ודווקא של הודו ושל יוגוסלביה, נכנסו כבר לחצי האי. חשבתי מי יודע מה עלול להתבשל מצירוף זה של צבאות נאצר, נהרו וטיטו.

הובאתי לאותו מלון מפואר בו התאכסנו לפני שנים אחדות, אני וצפורה, כשהיינו אורחיה הרשמיים של ממשלת איטליה - אך הפעם לחדר צנוע, אם גם נוח בהחלט.