יום ד', 5/12/1956  -  קמבודיה - פנום-פן, תאילנד-בנגקוק

 

זהו היום האחרון בקמבודיה - האחרון לחלק המעשי של שליחותי באסיה.

בא בחור שליח ממערכת "ראליטה" – [העורך] בּארֶה כותב עלי פרשה ומבקש תצלום. לא היה בידי זולת הופָעָתי על דוכן האיגוד הבין-פרלמנטרי ונתתי לו תמונה זו.

הבוקר עשינו את הטיול היחיד בפנום-פן כתיירים. בא בחור ממחלקת הטקס ונסענו לפגודה המלכותית, צמודה לארמון, הנודעת לתהילה בשם "פגודת-הכסף" על שום שרצפת אולמה המרכזי מרוצפת כולה טבלות של כסף ממש. מקדש זה נבנה בסך-הכל לפני חמישים שנה על-ידי ארדיכל צרפתי - יש בו רחבוּת וניקיון ועושר רב ואין בו, כמובן ממילא, שום הוד קדומים. עיקרו באמת העושר - זהו אוצר גנזי בית המלך ולפי שהסביר אחד מפקידי החצר ששימש מורה דרך זהו עכשיו רכוש העם. כאן פסל בוּדא, כולו מִקשה אחת של זהב, וקומתו נמוכה, שכן נעשה בדיוק לפי מידת קומתו של המלך סוֹרוֹדוֹם, סבו של המלך הנוכחי, אשר הקים את הפגודה. כאן פסלוני בוּדא מכסף טהור. כאן פסלי זהב וכסף משובצים יהלומים למכביר. וכאן אוספים של כלי זהב וכסף ומרגליות - מתנות שקיבלו מלכים וחפצי-יקר שרכשו.

סיירנו בעיר, ראינו שגרירויות ומשרדים ממשלתיים ובנייני בנקים גדולים ושדרות רחבות ונוכחנו כי יש לפנוֹם פן חזות של כרך ושל עיר בירה הרבה יותר מאשר לוויינטיאן העיירתית העלובה. התנופה כאן הרבה יותר נועזת והרקע התרבותי יותר עמוק. גם הארץ כולה כנראה הרבה יותר מגובשת מבחינה לאומית פנימית - בעוד שלאוֹס עודנה היוּלית ותחוּחה בפנים. קיימנו עוד מצווה אחת וקנינו גלויות ממראות העיר.

במלון ארזתי בפעם החמישים את חפצי, קראתי בצרור העיתונים מהארץ וכתבתי יומן. נתקלתי במאמר טוב של יהודה גוטהלף ב"דבר" - קודם כל מאמר טוב כמאמר ושנית טוב ברוחו החיובית ובשיקולו המאוזן. הוא מחייב בכל עומק ההכרה את מסע סיני ועורך מאזן חיובי לתוצאותיו - נראה ממנו כי בדעת הקהל בארץ מתנודדת המטוטלת חריפות משיא ההתלהבות לשפל האכזבה, והוא תובע יציבות נפשית והערכה מפוכחת. אך הוא רואה בעין פקוחה את האופי הממאיר של התסבוכת הבין לאומית לתוכה נקלענו ונותן לעצמו דין וחשבון ברור מחשיבותו המוסרית והמדינית של או"ם כשהוא מאוחד ומבחינה זו הוא מכיל כמה תוכחות ואזהרות מועילות. עם זה יש במאמר התעלמות גמורה מבעיית השלום וחוסר כל ניסיון לשקול ולהעריך את תוצאות המסע כגורם לקירוב השלום או להרחקתו.

מאמר כגון זה וכמה אחרים מוכיחים בעליל - אם מצד זה או מצד זה - עד כמה לקתה הנהגת המדינה באי שיקול תלויותיה הבין לאומיות ולמעשה באי ראייתן הגמורה. הוא הדין גם לגבי אנגליה וצרפת - אף הן לא ראו את הנולד במידה שאין כלל להסבירה, פשוט חל ליקוי המאורות ב"דאונינג סטריט" וב"קיי-ד'אורסיי", והצעד שלהן נשאר כמו שראיתיו בבוקר הראשון של האולטימטום האנגלי צרפתי בהיותי בדלהי וכאשר הגדרתיו אז באוזני פאניקאר: "מעשה של טירוף גמור" (folly reckless an act of a). אבל קוצר ראות מבהיל זה של לונדון ופריס אינו פוטר בשום פנים מאחריות את ירושלים, אשר יש לרשותה אותם מכשירי התצפית הבין לאומיים וצריך שתהא מחוננת באותן סגולות הצְפִיָה וההבחנה לגבי העתידות כשתי הבירות הגדולות, ואין היא פטורה מלבדוק את חשבונן של השתיים ולראות אם יש בו דבר של ממש או שמא אין הוא אלא הבל ורעות רוח. שוב הוכח כי מתוך הרהורי לב וכדי להצדיק מראש סיכונים נועזים אנו נוטים לראות עצמנו במבודד ולא כאחוזים ומשולבים בכל מערכת הנסיבות הבין לאומית.

מהארץ הגיע מברק על נאום בן גוריון בכינוס מִלווה הביטחון בתל-אביב. הוא קובע בפומבי ובפה מלא מה היו מטרות מסע סיני - עקירת קני מרצחים, שחרור רצועת עזה, שבירת המצור הימי. זה בתכלית השינוי מגרסתנו הפומבית הרשמית בימי המסע עצמו, שאז אמרנו אך ורק לשם חיסול הסכנה לביטחוננו. וזה בסתירה עוד יותר חמורה לכל השרשרת הארוכה של הצהרותינו ושבועותינו הקודמות כי לעולם לא נצא למלחמה ביוזמתנו. יען אם עוד אפשר להצדיק את מסע סיני כמעשה תגובה בלתי אמצעי להתקפות דמים והרס - ואפילו כך רק בדוחק רב - אי-אפשר בשום פנים לטעון כי מלחמה לכיבוש הרצועה ולשחרור מפרץ אילת לספנות ישראלית אינה מלחמה יזומה. לכאורה אף מבחינות אלו זוהי תגובה, אבל אם כך הרי בכלל לא תיתכן מלחמה יזומה, שכן מעולם לא דובר ולא נתקבל כאפשרי כי נצא למלחמה סתם לשם הדברת מצרים.

מיעקבסון בבנגקוק נתקבל מברק כי אין סיכוי למקום בשבילי במטוס של סא"ס לרומא. אם בדעתי לדבוק בתוכנית של ביקור אצל אליאס [ששון], הרי עלי לטוס ב"אייר-פראנס" יחד עם אלישיב עד טהרן ומשם, במקום לעבור למטוס היוצא ללוד, להמשיך באותו המטוס עד רומא.

הביקור בבית אכסלראד היה מעניין ביותר. אשתו צרפתייה עד למוח העצמות – נוי-קומה וטעם-לבוש ואצילות-הופעה ואחרון-אחרון מנגינת-דיבור שאין נעלה ממנה ואולי אין נעלה כמוה בכל שאר האומות והלשונות שבעולם. איזה הבדל בינה לבין בעלה קודם כל מבחינה זו! לכאורה גם הוא צרפתי מלידה והצרפתית לא רק שפתו היחידה אלא הוא שולט בה שליטה ספרותית גבוהה. אבל כאן לפניך גרון שהוא פרי התפתחות מורשת דורות על דורות של היגוי ולַחַן, ואילו כאן אחד שלמד היטב את המלאכה. היו בבית שתי בנות, הקטנה של שניהם, הגדולה שלה בלבד. בת השמונה יהודייה כאביה, שחרחורת וחדת פנים. הבכירה יפהפייה, ארית טהורה, אפילו לא גאלית, ובהיותה רק בת י"ח הריהי נושאת כבר בכל הברק והחן, הראש המורם והאף הסולד, של פריס.

בלי שפת יתר, בהתאפקות רבה ובשקט של כבוד עצמי, אך ללא שמץ ספק לגבי כנות הדברים, הודתה האישה על שהסכמתי לבוא לביתם הצנוע. שאלתיה על מה שעבר עליה בהודו סין. היה זה כאילו פתחתי מגוּפה של בריכה מלאה על גדותיה. פרץ סילון של דיבור רגוּש ועסיסי, גורף איתו חוויות אשר כנראה טרם באו על מלוא ביטוין. תיארה כיצד באה עליהם התבוסה כחתף. פתאום נחתו היפנים בים ובאוויר וההתנגדות הצרפתית נשברה מייד. היא הייתה אז אשת קצין וגרה במחנה של משפחות קצינים וסמלים. קבוצת נשים עם ילדיהן נשארו ללא מגן, כשכל הבעלים נלקחו בשבי. היו ימי סיוטים ובלהות. על היפנים סופרוּ סיפורי זוועה. באה אפתעה מרגיעה. הצבא היפני היה ממושמע והתנהגותו הייתה תרבותית – על כל פנים כלפי הצרפתים בהודו סין, כמובן משום וישי. בייחוד היו רגישים לצורכי ילדים ודי היה להופיע לפני קצין יפני עם ילד קטן כדי לרכך את לבו. היו ימי עֶברה וזעם לקראת סוף המלחמה, כשהופצצה הירושימה. היו ימי חרדה כשנודע כי המצביא היפני בהודו סין מסרב להיכנע לצו הפסקת האש ובדעתו להמשיך במלחמה. רוב צבאות יפן מחוץ ליפן עצמה נשארו שלמים ואדונים לארצות הכיבוש והכניעה קשתה עליהם מאוד. העינוי הנורא ביותר כל אותן השנים היה הניתוק הגמור מהעולם ואי הידיעה המוחלטת של מה שהתרחש באירופה. חלה הסתלפות מוחלטת של מושגים והערכות ואנשים לא חשו כי הם מסתכלים בראי עקום. רק עם גמר המלחמה וחידוש הקשר החלו להתברר תהליכים ומאורעות קובעי-גורל, אישים ומעשים הופיעו באורם הנכון, באה מהפכה גמורה, למשל, בהערכת אישיותו ותפקידו של פטן. אנשים נתבעו לחבלי הסתגלות קשים לעובדות ולהתפתחויות שלא היו שותפים להם בשעתם, לעקירת מושגים שהיכו שורש בתודעתם ולקריאת כל ההיסטוריה מחדש ולגמרי אחרת. בין השאר נודע אז לראשונה דבר שואת יהודי אירופה. יש טיפוסים שעד היום לא קלטו לאחר מעשה מה שלא ידעו או לא הבינו בשעת מעשה והם מתגלים פעם אחר פעם כאנשים שלא מן העולם הזה, החיים בעולם של מושגי סלף שאבד עליהם כלח.

במרכז השיחה עמדה, כמובן, ישראל - נושא פולחנה הנפשי של המשפחה, על.יהודיה וגוֹיוֹתיה. הבעל ואשתו סיפרו בהתרגשות איזו התפעלות והערצה עורר ניצחוננו המזהיר בסיני בקרב כל הקהילה המערבית בפנום פן, ובייחוד בקרב הצרפתים. בהיות הבעל מספר ומתלעלע הפסיקתו האישה ואמרה: ,אבל תודֶה, כי אין הערצה זו לישראל ככלל מחלישה אף כלשהו את האנטישמיות הממארת כלפי יהודים כפרטים!" הבעל ניסה לסייג דין זה ואז פרצה לתוך הוויכוח הבת הבכירה ובתוקף רב תמכה בגרסת אמה. האישה הזכירה: "הן אותו בחור, בנשימה אחת עם התלהבותו מגבורת ישראל אמר לך אגב עניין אחר כי מה טוב הדבר שאין איש חושד בך כי אתה יהודי!" אולי יותר מהתופעה המאלפת שתוארה כאן - ומבחינה זו יש להניח כי אין פנום פן הנידחת אלא פרט מקרי מהכלל העולמי – הייתה מעניינת ההזדהות הנפשית הלוהטת עם הגורל היהודי שלתוכה נקלעו על לא עוול בכפן שתי הצרפתיות המבריקות האלו, האם והבת.

פולחן ישראל אינו מהעיסוקים המשרים שלוות נפש. בעניין זה נתונה כנראה המשפחה באי שקט מתמיד. כאשר אמר אכסלראד לאשתו כי הוא הולך לראותי, שאלה: האם פירוש הדבר כי עלי להתחיל לארוז? הארץ מושכת לב שניהם ושניהם יראים מפניה. מה יעשו שם? מה הזמן הדרוש ללימוד הלשון? איפה יגורו? האישה עוסקת כאן בתפירה - יש לה "סלון לתפירת עילית" וכנראה טעמה ברוך, על כל פנים אם לדון לפי תלבושתה. אמרתי לה כי מובטחים לה לקוחות בירושלים. אך מה יעשה הבעל? על כל פנים יבקרו בארץ והזמנתים לארוחת צהרים.

היה לאקסלראד מה להוסיף על האיש הנערץ סיהנוק. אישר את התרשמותי על נשיותו. ישנה ברית-נפש מיוחדת בינו לבין בארֶה. אף צרפתי זה מאוד נשי. נשיות סיהנוק מתבטאת בצורך שיש לו להיות נושא להתפעלות ואילו של בארה – בצורך הנפשי להתפעל ממישהו. על ידי כך מצא מין את מינו. לדברי אקסלראד בארה מפזר תשבוחות לכל מאמר שכותב סיהנוק והלה מוצא סיפוק עצום בתשבוחות שהוא מקבל מצרפתי משכיל.

כשם ששאלתי אתמול את בַּרטֵס אם הוא מכיר את אקסלראד והתברר כי לא ידע על יהדותו של זה, כך שאלתי את אקסלראד אם הוא מכיר את ברטס ותשובתו הייתה כי הוא מכירו היטב ונפגש עמו תדיר אך לא עלה על דעתו כי ברטס הוא יהודי. אין זו הפעם הראשונה במסעי זה שגיליתי יהודים נעלמים זה לזה.

לסיום פרשת הביקור הזה יש להרים על נס את הארוחה הטעימה. בפעם הראשונה מאז יצאנו את בומביי אכלתי בשר רך שניתן בקלות ללעיסה. בטאילנד, בלאוס ובקמבודיה מתחכמים להגיש בשר אשר לא רק לשיניים אלא גם לסכין אין כל שליטה עליו.

חזרנו למלון וכעבור דקות מספר יצאנו לנמל האוויר כשמכונית משטרה אחת לפנינו, מצריחה להבהיל עוברים ושבים ומעוררת תושבים שלווים מתוך בתיהם וחנויותיהם לצאת ולתהות מיהו הנוסע שממשלת קמבודיה חפצה ביקרו - ואחת מאחורינו. כן מאחורינו במכונית משרד החוץ, ראש הטקס וסגנו. לאורך כל הכביש עד נמל האוויר, משני עבריו ובמרחק 200-100 מטר איש מרעהו היו ניצבים חיילים, פניהם מהכביש חוצה ורוביהם מופנים כלפי אויב העלול להגיח אי משם. בנמל האוויר שוב משמר כבוד של אותם הצנחנים ותזמורת עם דגל וחזרנו על הטכס של הצדעה וסיקור.

כשישבתי עם ראש הטקס להמתין לצאת המטוס נתגלגלה השיחה על בית המלך. ראש הטקס נעשה ידיד נפש וגילה לי בסודי סודות כי המלכה היא המשפיעה העיקרית על ענייני המדינה. כן סיפר כי סיהנוק הוא בנם היחיד של הזוג ואין להם ילדים אחרים והמשפחה בת השלושה מלוכדת ומקושרת להפליא. אשר לסיהנוק, הרי לו שלושה עשר ילדים, כולם בני פילגשים, ואילו אשתו החוקית עקרה.

ללוותני באו גם הממונה ההודי והקונסול ההולנדי.

טסנו כשלוש שעות ובדרך נחתנו באותה סיים ריאפ.

ברגע האחרון לפני צאתנו מהמלון הביא רץ צרור עיתונים ומכתב. עורךLiberte'  בא למלא את אשר החסיר והוא שולח מספר טפסים של גיליונו מהיום. בעמוד הראשון כתבה נרחבת על ביקורי, מפוצצת בכותרותיה, פותחת בתיאור כללי נלהב ביותר על תקומת ישראל ואחר כך מרצה את דבר שליחותי ותוכן הסברותי. מחצית עמוד 2 מוקדשת אף היא לישראל, תוך הבלטה צעקנית, ועניינה סקירה כללית על מצב הארץ כיום לגלילותיה, על מפעלי הפיתוח המתבצעים בהם. אלה הם פירות החומר שמסר להם אלישיב.

משהו לסיכום פרשיות לאוֹס וקמבודיה מבחינתנו. יש כאן הצטרפות שלוש נסיבות העשויה לפעול לטובת ישראל.

ראשית, הזיקה לצרפת. הקשר של השכבה המשכילית והיַציגה [רפרזנטטיבית] בשתי הארצות עם העולם החיצון הוא כמעט אך ורק באמצעות השפה והעיתונות הצרפתית וממילא מושפעים כאן מנהלי העניינים מאופן הצגת עניין ישראל באותה ספירה,שהוא חיובי ואוהד.

שנית, חולשתה הניכרת ואולי היעדרה הגמור של השפעה ערבית ומוסלמית במרכזים אלה - אין כאן מיעוטים מוסלמים ניכרים ובמידה שישנם מיעוטים קטנים אין הם מגיעים לעת עתה לידי התבטאות מדינית וגם מבחינה דיפלומטית חיצונית הקדמנו כאן את הערבים.

שלישית, חוזק המסורת הבוּדית החזקה היוצרת מבחינה רוחנית אווירה של סובלנות ורצון טוב כלפי כל. לעומת זה אותה מסורת בודית עצמה מחייבת גם קשב והיענות לצד הערבי וההשתייכות התחושתית או המפורשת לגוש האפרו-אסייני דוחפת הלאה באותו כיוון.

מבחינות אלו לא הרי זה כהרי זה. לאוס הכלולה ב"אחדות הצרפתית" יותר נוחה לנו מקמבודיה שהוציאה עצמה מתוך האחדות. קמבודיה השתתפה בוועידת באנדונג בעוד שלאוֹס עמדה מנגד. תוצאותיו הממשיות של הבדל הגישה נראות כבר בתחום קשדי"ף אשר לאוֹס מוכנה לו ואילו קמבודיה עודנה מהססת. הנה כי כן יותר קשה ליצור יחסי ידידות עם קמבודיה מאשר עם לאוֹס ואולי לא מקרה הוא כי קושי זה עומד ביחס ישר לחשיבותן היחסית של שתי הארצות. אין ספק כי עלינו להמשיך בפעולה ומתבקשות בשלב ראשון שלוש מסקנות מעשיות: ביצוע קשדי"ף עם לאוס; טיפוח הקשר האישי עם סיהנוק; הספקה סדירה של חומר והנחיות לעורכי העיתונות הצרפתית בפנום פן, שהיא צינור מתמיד של השראה חשובה.

לאחר שהתגברתי במידת-מה על משבר האכזבה שהיה לי אתמול אמרתי לאלישיב, משהתיישבנו במטוס, כי אחרי הכל דומני כי עשיתי עבודה מסויימת בפנום פן אשר ערכה אינו מבוטל.

בבנגקוק פגשנו יעקבסון ובידיו מברק מצפורה: ב-5 בדצמבר, זאת אומרת היום, נישאת הלה בנווה ים! אמרתי כי עלי להבריק מייד. למזלי יש משרד טלגרף בנמל האוויר של בנגקוק. הבעיה הייתה המען. כתבתי "שרת נוה-ים עתלית" ובסוגרים ישראל. הפקיד החל למנות את המילים וכלל במניין את ישראל. אמרתי ישראל מחוץ למניין. התווכח ולבסוף נטל לידו כרך ענקי המכיל רשימת כל משרדי הטלגרף שבעולם כולו והחל מחפש בו את השם עתלית. נפל לבי בקרבי אך ביקשתיו למסור את הספר לידי. ומה מאוד ששתי במוצאי את ATLIT מתנוסס בו לתִפארה. היה זה ניצחון לציביליזציה.

עם יעקבסון הופיע גם לינטון, שבא לבנגקוק [שהוא מואמן אליה] לקיים מצוות כבוד דיפלומטי למלך ביום הולדתו. לינטון הוא כאן הציר ורק עם בואו הנה משתווה לישראל מעמד ראוי. בדרכנו העירה אמרתי לו כי מכל אחת עשרה המדינות שביקרתי ארץ-טאי הייתה היחידה שהביקור נכשל בה כישלון חרוץ - לא רק משום קשיחותם של אנשי השלטון אלא בעיקר משום בטלנות הטיפול בעניין מצדנו. הביע צערו על שלא בא לבנגקוק בבואי אני הנה, והזכיר כי הציע זאת אך משרד החוץ בירושלים לא נענה. על כל פנים הצעתי לו לאמר במשרד החוץ כאן כי יצאתי מפה מלא אכזבה ומרירות על התנהגותם. כל הדרך העירה סיפר לי לינטון על התגובות ביפן למסע סיני, שהיו בחסד ועל הדרישות המופרזות שהגיעו מהארץ להשיג התערבויות יפן כלפי מצרים בעד השלום ונגד נגישות ביהודים [במצרים]. לינטון ציין כי הֵדֵי ביקורי עודם מנסרים ואין ספק כי רושם דברי סייע לרסן את התקוממות ביפן נגד יוזמתנו המלחמתית.

יעקבסון הודיע כי אין מקום בסא"ס וחסל. זאת אומרת אין לי מנוס מ"אייר-פראנס", אך החלטתי לא לשנות תוכניתי בדבר טיסה לרומא. פירוש הדבר כי בטהרן לא אחליף את המטוס אלא אמשיך.

באנו למלון ERAWAN. שקעתי מייד במבצע אריזה מורכב ביותר - מיזוג כל החפצים, אלה שנשארו אצל יעקבסון ואלו שטולטלו ללאוס ולקמבודיה, לחטיבה אחת וחלוקתם מחדש בין המיזוודות. מלבד זה היה צורך למיין את כל ערימות הנייר - מה לנסיעה ומה למשלוח מבנגקוק ישר לארץ.

ארוחת הערב הייתה מועדה שנדחתה עד הערב האחרון. בבנגקוק מתגורר יהודי יקי, הַמְלֶט(!) שמו, איש עסקים גדול, עשה כאן חיל רב, יושב פה רק כשלושה חודשים בשנה ושאר הזמן נוסע בארצות אסיה ואמריקה ואירופה שעליהן פרושה רשתו. מלא טענות וקטרוגים על ישראל - בעיקר ביקורת קטלנית על מדיניותנו הכלכלית. כל מטרת הפגישה הייתה לתת לו אפשרות לשפוך על ראשי את חמת זעמו ומר לעגו על קברניטי משק התעשייה והמסחר בארץ שלדעתו אינם יודעים בין ימינם לשמאלם והולכים בתוהו לא דרך. כל עניינם למכור מה שניתן להימכר היום ואותו הם מייצרים. אינם נותנים לבם לסיכויי העתיד והעיקר - אינם לומדים יסודית וברצינות את אפשרויות היצוא ואת החדשות המתחוללות בעולם הייצור כדי להפיק מהם תועלת לפיתוח המשק הכלכלי העצמאי. הביא כמה דוגמאות לשלילה ולחיוב - פעולות שונות שאנו מבצעים או מנסים לבצע מבלי שיהא להן יסוד כלכלי בריא, וכאן הביא לדוגמה את תוכנית גידול החיטה בבורמה [שישראל רוצה לבצע], שלדעתו היא כולה רעות רוח, ולעומת זה החמצת הזדמנויות לייצר בארץ מצרכים או לגדל בה גידולים יקרי ערך שיכלו להבטיח הכנסה גבוהה במטבע זר. לא יכולתי לבחון ולפסוק אם כל האשמותיו מבוססות אך התרשמתי כי ללא ספק הוא איש הכלכלה המעשית בהיקף עולמי, מתמצא להפליא בכל סבכי המשק הבין לאומי, ומלא מחשבות כרימון. אמרתי לו כי אין לביקורתו ערך מעשי כל עוד לא שמע עצמו את הצד שכנגד ולא הועמד נוכח הבעיות שמתחבטים בהן בעלי הדבר. אם רצונו להועיל למעשה ולא רק לצאת ידי חובת ביקורת ואם הוא מתייחס ברצינות לעניין, יבוא נא לארץ ואני מקבל על עצמי לפעול אצל פנחס ספיר ואנשיו וכן אצל דוד הורוביץ ואחרים כי ייפָּנו לשבת איתו ולשמוע תורתו על מנת שיבררו איתו את מעשיוּת הצעותיו. הבטיח לבוא הקיץ. הוא עשיר מופלג אך תרומתו ל"מגבית" השנתית היא 50 דולר! לא נגעתי בצד זה של השאלה כדי לא להרתיעו מביקור בארץ, שמא יחשוש כי כל כוונת הזמָנָתי אינה אלא לפשוט ממנו שם את עורו. אם יבוא ויווצר איתו קשר, יהיה יותר נוח להוכיחו אז על מיעוט עזרתו האישית.

בחצות נסענו לנמל האוויר עם שיירה של מלווים: יעקבסן ורעייתו הכבודה והכבדה, לינטון, אותו המלט והזוג מירופולסקי. כרגיל אצל "אייר פראנס" התברר בבואנו לנמל האוויר כי אין בידיהם להעניק לי מיטה ללילה, וזה לאחר שהוזמנה מיטה לפני כמה שבועות והם אישרו כי המיטה מוכנה ומזומנה. יצאנו קרוב לשתיים. הלילה היה ארוך עקב נסיעתנו מערבה. הכיסא במחלקה הראשונה היה נוח ומרווח וניתן להביאו למצב אופקי כמעט, לא היה בין סידור זה לבין מיטה ממש אלא האפשרות להתפשט שנשללה. ישנתי כחצי שעה והתעוררתי ולא יכולתי להירדם וקראתי עיתוני הארץ כשעה ואחר כך ישנתי שעתיים ושוב הייתי ער כשעה ושוב ישנתי כשעתיים ולא יספתי להירדם עד שהאיר היום.