יום ג', 4/12/1956  -  קמבודיה- פנום-פן

 

אמש צנחה עלי ולפתה אותי הרגשת בדידות איומה ודיכאון כאשר דומני לא ידעתי מעודי. הדבר בא בעקבות הניתוחים שעשיתי לעצמי ואשר הקיזו דם מתוך תוכי לבי. פחדתי לשכב במצב רוח זה להפקיר עצמי לעינויי נפש בחשכה. הוספתי קרוא בערימת עיתוני הארץ ומאוד התרשמתי, בין השאר, מהערכתו המוסמכת והמבוססת של משה כרמל כי השלום עם הערבים קרוב עכשיו הרבה יותר משהיה. לעומת זה יותר ויותר נוכחתי לדעת אלו שורשים עמוקים שלחה בתודעת העם חוויית הניצחון בסיני ובאיזו מידה הפכה מושכל ראשון ההכרה כי אחת היא מה המחיר, נעשה דבר עצום, נתחולל נס של הצלה שבלעדיו לא היו חיינו חיים ושלאחריו מתחילה תקופה חדשה של ביטחון. כל מי שינסה לעקור הלכות פסוקות כאלו חייב קודם כל לשאול עצמו מה זכותו ומה סמכותו המוסרית להרים יד על הכרת עמו וכן חייב הוא לתת אל לבו כי המנסה לעקור שורשים כה איתנים עתיד להישבר בעצמו. התוצאה הייתה כי שכבתי קרוב לשתיים.

הבעיה בבוקר - הראשון בלב זה של הודו-סין אשר שמו בירת קמבודיה – היו מים חמים. יש אומנם בכיור ובאמבט שני ברזים, אחד קר ואחד חם, אך המים קרים בשניהם ולא עלה על דעתי לבוא בטענות. ביקשתי כד מים חמים. הביאו לי תיון קטן עם מים פושרים. דרשתי מים רבים. אמרו הן יש באמבט. הבאתי את הבחור להיווכח כי המים קרים. עמד וטיפס ופתח איזו דלת מתחת לתקרה והנה שם דוד ענק! קִרקש ולא העלה דבר ואמר מילת קסם: "mecanicien!" [מכונאי], הלך והביא בחור והלה טיפס והתחיל מקרקש ביתר מרץ. אמרתי זוהי הלכה למחר ואילו לי דרושים מים חמים מייד. סוף סוף הובא דלי של מים חמים ממש ונחה דעתי. אך אותו מכונאי לא הרפה ממלאכתו, עמד וטרח עד הצהריים עד שנדלק הדוד והחלו הברזים החמים שופעים רותחים ממש. עמדתי והתרעתי באוזני כל חבר המשרתים שנאסף - על שום מה לא טרחו אתמול ושלשום, הן ידוע ידעו כי בוא נבוא - ולא עשתה התוכחה שום רושם: או שלא הבינו כלל טעמו של עניין או שהבינו ולא התפעלו.

בשעת הרחצה הובאה אלי מעטפה גדולה שלוחה לאלישיב. פתחתיה והנה מכתב מהיהודי השני של אתמול, בַרְטֵס שמו, ומצורף אליו צרור גזירי עיתונים. לא הייתה לי שהות להציץ בכל החומר הזה והעברתיו לאלישיב.

ב-9 הופיעו שני עיתונאים צרפתים, אחד עורך העיתון היומי של אחר הצהרים, Libertè שמו, ואחד עורך אותו השבועון החצי-רשמי, Rèalitès, שהזכירו אתמול סיהאנוּק, ואף הוא תורם מאמרים ראשיים ל-Libertè. שניהם מעריצים נלהבים של ישראל ומבלי להתפאר הרבה אמרו כי עשו מה שיכלו להגנה בעיתוניהם ובמאמריהם ולשמחתם לא מחו נגד קו זה עיתוני קמבודיה. ערכו לי מעין ראיון משותף ורשמו הרבה. שניהם פסקו כי סיהנוק וקמבודיה חד הוא – טול את סיהנוק מארץ זו וכמוה כאין.

באמצע השיחה איתם אמר לי אלישיב כי בצרור שמסרתי לידו יש גזיר של מאמר ב- Rèalitèsמשל סיהאנוק עצמו, שנכתב מייד לאחר פרוץ עלילת סיני והתעלה והוא מצטיין במתינותו ובהימנעותו המחושבת מלחרוץ משפט כלשהו. שילבתי בשיחתי עם השניים דברי הערכה באותו כיוון כלפי אישיותו של הנסיך ואף הם גמרו עליו את ההלל.

מייד לאחר פגישה זו נסענו למשרד ראש הממשלה. עלינו במדרגות נאות וראינו מסביב חדרי משרד מרוהטים כהלכה - רמה הרבה יותר גבוהה מבוויֶינטיאן. ראש הממשלה איש בעל פנים שחומות-כהות, כמעט שחור. לא תואר לו ולא הדר. שום משקל ושום איכות לא בפניו, לא בקומתו, לא בדמותו הכללית. היה יכול להיות פקיד במלון או זבן בחנות. וכברו כן תוכו. מחשבתו "רַגלית" וביטויו נעדר כל ברק וחן. נראה כי אינו עמוס שום תרבות - לא צרפתית ולא קמבוג'ית-בּוּדית. אישיות שטוחה ורדודה - אינו מרקיע ואינו צולל. מראש ידענו כי ראש ממשלה זה, שבידו עוד שלושה תיקי מפתח, אין חלקו עם גאוני הדור והוא נתמנה על-ידי סיהאנוק כמכשירו וכעושה רצונו, ולכן נקטתי כלפיו לשון מעשית ומרחב דיבור מצומצם. התרכזתי בשלושה,

ראשית, ניסיתי להביא לידי הכרעה עניין קשדי"ף, אך הוא טען כי הדבר טעון אישור המלך. אמרתי כי הנסיך סיהנוק התייחס בחיוב לעניין. שוב הסתמך על המלך אך נוסיף כי ידאג להזיז.

שנית, ביקשתי הוראה למשלחתם באו"ם כי תתמוך בהחלטה שתחייב משא-ומתן ישיר בינינו לבין מצרים למען השלום. כאן גילה כי סיהאנוק הגה הצעה בדבר איזו ועדה מורכבת מארבע מדינות "נייטרליות", כהודו וכשוויצריה או שבדיה, שתיכנס לעובי הקורה של ענייני המזרח התיכון. הייתה זו חדשה בשבילי ולגמרי לא נעימה. אתמול בנסיעה מנמל האוויר העירה הפליט ראש הטקס משהו על רעיון כזה שיצא מלפני סיהאנוק - לא הבינותי היטב כוונת הדבר, שאלתי אחר כך את אלישיב אם ידוע לו משהו אך הוא לא ידע דבר. והנה כאן צף רעיון זה בנוסח מאוד ברור, מרחיק לכת ומדאיג. אלישיב לחש לי כי הרעיון מובע באותו מאמר שקרא הבוקר אך שם מדובר על ועדה לבירור העובדות בדבר האחריות להתנגשות האחרונה. אמרתי זאת לראש הממשלה אך הוא השיב כי כוונת סיהנוק לא הצטמצמה במסגרת זו, אלא לדעתו יש להטיל על ועדה זו בירור בעית הסכסוך הערבי-ישראלי ביסודה והצעת פיתרון. הם נתנו הוראה למשלחתם באו"ם להציע תוכנית זו בעצרת. אמרתי כי בלי משא-ומתן ישיר לא ייתכן שום הסדר ואם תקום ועדה כהצעת סיהנוק צריך שיהא מתפקידה להביא את הצדדים לידי משא-ומתן ישיר. ראיתי כי לא תאיר לי ההצלחה פנים אם אנסה לפסול בעיני התלמיד את יוזמת רבו ומוטב לי לקבל את המסגרת שהללו דבקו בה ולנסות להכניס בה תוכן אחר. עניין זה נשאר בתיקו והרגשתי כי כאן הוחמץ משהו. הצטערתי מאוד כי בשיחתי עם סיהנוק לא ניסחתי את משאלתי לגבי ההשפעה לשלום בלשון ברורה של מתן הוראה למשלחת - כי אז הייתי מגרה את איש שיחי לגולל תוכניתו, וזאת הוא לא עשה. אכן גם בלי גירוי מצדי תמוה היה בעיני כיצד לא הזכיר סיהנוק בשיחתנו את יוזמתו בשאלה שבה דנתי איתו – ושאלתי עצמי אם היה כאן כִּיחוד במתכוון או מידה של יוהרה שבצניעות, מתוך שציפה כי אני אזכיר הצעה שהיא שלו, ואילו אני לא ידעתי כלל על מציאותה.

שלישית, הצגתי את עניין שיתוף הפעולה הכלכלית והצעתי כי ישגרו אלינו שניים שלושה נבוני דבר למען יראו מה אנו עושים שמא משהו מפרי עמלנו יסכון להם. במיוחד הזכרתי את, עניין הקואופרציה החקלאית. הוא לא גילה שום התלהבות, גמגם משהו על התכנון שלהם ממנו אפשר היה להבין כי הם רחוקים עדיין מכל ביצוע של ממש ולבסוף אמר כאילו דבר חיובי והוא, כי לאחר שיותקנו קשדי"ף אפשר יהיה לברר הצעות כאלו.

בצאתנו אמרתי לאלישיב כי עלינו לעשות מאמץ נמרץ כדי לראות שוב את סיהנוק ויהי לשעה קצרה ביותר. עניין קשדי"ף ובייחוד עסק חדש זה של ועדת או"ם מורכבת מנייטרליים מחייבים בהחלט בירור איתו ורק איתו. אלישיב פנה אל פוֹק שליוונו אל ראש הממשלה והלה נרתע ונתבהל: הוד רוממותו המלכותית יוצא היום מוקדם אחר הצהריים לסיים-ריאפ, אין לו בוודאי רגע פנוי, אולי יוכל האדון הנשיא (אני נקרא כאן בפי כל "President Le Monsieur" על שום שהייתי פעם ראש הממשלה) למסור את אשר יש לו לומר לראש הלשכה המלכותית, אשר הוא איש סודו של הוד רוממותו? אלישיב הפציר ופוק הבטיח להעביר את המשאלה - לא ברור למי, אם באמת לסיהנוק או רק לראש הטקס.

חזרתי למלון ורק אז נפניתי לקרוא את המאמר. נפקחו עיני - ראיתי כי העניין הרבה יותר רציני משחשבתי. המאמר עצמו הוא גילוי מעניין מאוד, עדות חשובה לאופיו ולעולמו הרוחני של המחבר. בכנות הנוגעת עד הלב הוא מביע חרדה עמוקה למשבר החדש המאיים על שלום העולם כולו קודם כל מפאת פגיעתו של משבר זה בארצו שלו.

"קמבודיה, מולדתי, אשר זה עתה שאפה רוח מכל תילאות עברה והיא מתכוננת לבנות עצמה מחדש רואה כיום את אופק חייה מוקדר על לא עוול בכפה. האנשים הקטנים, בני הכפר, שהם תשעים אחוז מתושבי הממלכה ואשר זה דורות הם משמשים קורבן לעוול ממין זה או זה, היהיה ביכולתם להבין את אשר יאונה להם כשתגיע עדיהם המלחמה הנדלקת כיום באירופה ובאפריקה?"

וכאן מופיעה פסקה המציגה את האיש כולו ומגלה כל צפונותיו, לאמור: "תפקידי, מאוד כפוי טובה בלאו הכי, כאחראי לשלטון ולגורל האומה, מעיק ומוחץ היום יותר מבאיזה זמן". כך מדבר אדם שהיה מלך והסתלק מכיסא המלוכה, שהיה ראש הממשלה והתפטר, שאין לו שום מעמד חוקתי בחיי המדינה ובמשטרה, אבל אין ספק כי הוא מביע את אמיתו הפנימית באומרו זאת וכי אין איש בארץ שיחלוק על אמת זו או על זכותו להכריזה.

לגופו של עניין אין הוא מגנה לא את מצרים ולא את ישראל. אבל הוא מפַשט ומכליל את בעיית הסכסוך המצרי-ישראלי בהציגו אותו, ביסודו של דבר, כפרי המאבק בין איתני העולם, תוך דאגת כל אחד לטובתו הוא. ועם זה יש לו התמימות וההעזה ליזום מפינתו פיתרון לבעיה. הוא כותב:

"אף-על-פי שצמצמתי את תפקידי ותפקיד ארצי בתחומה של הצניעות החמורה ביותר, הריני מרשה לעצמי להציע לעולם - בכל מורך הלב ומאי יכולת להוליד בדמיוני פיתרון אחר - הצעה חיובית שתוכל לשמש תרומה, ולו גם חלשה, לחיפוש מוצא מהטרגדיה המדכאה אותנו כיום".

והוא מציע ועדת-חקירה מיוחדת מטעם או"ם, שתהא מורכבת אך ורק ממדינות שהוכיחו בעליל קבל העולם כולו את עצמאותן המוסרית לגבי האידיאולוגיות היריבות והגושים המתמודדים - אומות שהן נייטרליות באמת, לא נייטרליסטיות, ושאינן נוגעות בדבר כלל ועיקר. וכאן הוא בא לקבוע מסמרות לגבי ההרכב. טעות היה בידי ראש הממשלה שלו – הוא מציע ועדה של חמישה ולא של ארבעה. הוא מעמיד בראש את הודו ומוסיף עליה ארבעה. "הודו חייבת להשתתף בתוקף אישיותו של מנהיגה, שהוא טוהר ההתגלמות של רוח הצדק, אי-הפנייה ורדיפת-השלום (une pure incarnation de l'esprit de justice, d'impartialité et de conciliation), וברכה רבה תצמח לוועדה מנשיאותו של ג'ווהרלאל נהרו עצמו". ליתר ארבעת המקומות הוא מציע שתי ארצות נייטרליות באירופה ("הלווציה [שווייץ] או שבדיה או אוסטריה או יוגוסלביה"), ארץ אחת נייטרלית מאסיה ו"אומה אחת עצמאית מיבשת אמריקה". נמצא שלפנינו תוכנית מחושבת היטב ובשלב זה שוב אפתעה: "אשר לאסיה, אם בתוקף נייטרליותה המוחלטת והמובהקת (absolute éclatante), קו התנהגותה הישר בכל הקפדה וחומר הדין, תזכה קמבודיה בכבוד להיות נבחרת, תראה זאת ארצי כחובה לעצמה לקבל עליה לנסות את הבלתי אפשרי למען החזרת השלום והבטחת ניצחון הצדק בעולם (pour le retour de la paix et le Triomphe de la Justice dans le monde). – שימו לב לאותיות הגדולות, רק לא ברור מדוע יצא le monde מקופח)", ואם עדיין לא ברור לכם עוקצקאה של הכוונה, הרי: "אהיה מוכן לייצג את קמבודיה ולקבל עלי את כל האחריות שתוטל עלינו". והסיום טבוע באותו חותם של התרגשות תמימה ומנוסח באותה לשון מליצית:

"הצעה פשוטה זו מוגשת תוך ענווה ותוקף כאחד. בענווה, משום שאנו מכירים בחשיבותן המבוטלת בסולם הערכים העולמי; בתוקף, משום שאנו מכירים בחובה ובזכות אשר לנו לקרוא 'עצור!' לחורבן השלום והצדק וכל הערכים האנושיים אשר בלעדיהם היינו גאים על היותנו בני אדם".

הצגת מועמדותו מעידה כמובן על השאופתה [אמביציה] המקננת בלבו להגיע למילוי תפקיד מדיני בהיקף עולמי. הדברים על נהרו הם ספק שבח כנה ספק חנופה גבוהה. מכל מקום, בעיצומו של מסמך זה נוהג סיהאנוּק עצמאות ממרותו נהרו: אין הוא דורש נסיגת הכוחות הפולשים מאדמת מצרים, אלא הוא דוגל בעיקרון של הפסקת אש תוך שמירת כל צד על עמדותיו באותו רגע.

לכאורה - מאמר בעיתון, אבל נסערתי מאוד מהעניין. עברתי חצי כדור הארץ כדי לראות, בין השאר, את הכוכב החדש הזה שדרך על שמי אפסי אסיה, העילוי היחיד במינו, נורודום סיהנוק. והנה באתי וראיתיו ושוחחנו נרחבות ועמוקות ובין השאר אמרתי לו מה משאלתנו ממנו ומכל אומות אסיה ומאו"ם - ורק למחרת היום נודע לי, לגמרי במקרה, בחסדו של יהודי טוב שנזדמן לי באקראי, כי אוּניקוּם זה, נסיך-מנהיג יוצא דופן המפרסם מאמרים בעיתונות בחתימת שמו, כתב לפני חודש ימים מאמר על אותו נושא ממש, בעית השלום במזרח התיכון, והציע תוכנית שלמה להקמת ועדה בין לאומית אשר הוא רואה כבר את עצמו חבר בה וממלא תפקיד מרכזי בתוכה ונוטל על עצמו על-ידי כך שליחות גדולה ומוציא לעצמו מוניטין כפותר בעיות בין לאומיות ומשכין שלום בעולם. איך ייתכן כי לא ידעתי זאת ומדוע הוא עצמו לא הסתמך על מאמרו? ואיך יעלה על הדעת כי אסע מבלי לברר עמו את העניין - למשל מבלי להעמידו על הטעות החמורה שנתפס לה בהאמינו - אם הוא מאמין באמת ואינו רק מעמיד פנים - כי נהרו הוא שיא הצדק והיושר הצרוף בעניין זה. ברור כי אצטרך לפתוח בהבעת יחס חיובי גמור לרעיון, ולא עוד - אלא ארימו על נס כרעיון מקורי ויוצר, כאמצאה גאונית בפשטותה, כעצם הדבר הדרוש עכשיו, ואאמץ ידיו להמשיך ביוזמה הזו ואביע התלהבותי מהסיכוי שאדם כמוהו ייתן ידו ויתרום מסמכותו המוסרית ומכוחו השכלי להתרת תסבוכת המזרח התיכון ולהענקת ברכת השלום לישראל; אלא יחד עם זה אנסה להוביל מחשבתו לערוץ יותר מעשי ומועיל לנו ופחות מסוכן מבחינתנו; שכן ייתכן מאוד כי גם אם יוזמה זו כשלעצמה לא תתגשם, יסתיים הדיון בעצרת בבחירת איזו ועדה ואז קרוב לוודאי כי בתוקף יוזמתה הקודמת תוכנס קמבודיה לתוכה; אבל גם אם ייגמר העניין בלא כלום, הן זוהי ההזדמנות, תוך תשלום מס שפתיים לחשיבותו של האיש ולשליחות שנכונה לו, להעמיק אצלו את הבנת העניין ולהדריכו לגבי העתיד; ועל כל פנים, הן מאוד השתוקקתי לשיחה נוספת איתו וכאן יש לי אחיזה מצוינת - רק לאחר מעשה נודע לי הצעד החשוב שנקט ועלי לברר את העניין איתו.

פּוֹק הקטן בא להובילני לביקור אצל נשיא המועצה הממלכתית – כך נקרא כאן הבית העליון - ובמכונית אמרתי לו את מבוקשי. כך וכך קרה, אני מוכרח לראות את מונסיניור שוב, ויהי מה. שמא פנוי הוא לארוחת צהריים? אם לא - יקבלני נא למחצית שעה קצרה לפני הארוחה או לאחריה, לא אכפת לי מתי ובלבד שנתראה. פוק התרשם והשתכנע ואמר כי יעשה הכל להביא לידי סידור הפגישה. כשאכנס אצל נשיא המועצה ילך הוא בעצמו אל סיהנוק.

הביקור אצל נשיא זה היה מלבב. איזה הבדל בינו לבין ראש הממשלה. איש חי ועֵר, משכיל ומתעניין. הביע בפתח דבריו הערצה לישראל והתפעלות מהישגיה, המטיר עלי גשם נדבות של שאלות נבונות, פתח פתחים רחבים להסברה, ביקש ספרות צרפתית אשר אלישיב הבטיח להמציא לו מייד מהאוצר המובל בידו. סיפרתי לו על שיחתי עם ראש הממשלה ועל הַצָעתי כי תשוגר אלינו משלחת קטנה לבירור אפשרויות ההסתייעות. נתלהב מהצעה זו ואמר כי הוא עצמו, לקראת ביקורי, שוחח עם כמה מחברי הממשלה והוכיח להם כי ישראל היא הארץ שיש ללמוד מניסיונה. איש בעל נפש – נדיב-לב וראש צלול. מובן שמסרתי לו ברכתו החמה של יושב-ראש הכנסת והוא החזיר ברכה. באווירה שהשרה על השיחה צלחה עלי הרוח, הצרפתית נתגמשה בפי ונתעשרה ונשמעה לי להפליא והייתי מאוד מאוד מרוצה מהסקירה ההיסטורית שערכתי לו - סיכום של אלפי שנים בחמש דקות - ואחר כך מהתשובות על השאלות.

אגב, כששאלתי את פּוֹק לפני הביקור מועצה ממלכתית זו מה משפטה - אמר כי כל חבריה ממונים על-ידי המלך. התברך מפי הנשיא כי לא היו דברים מעולם. מ-24 החברים רק 2 ממונים - כל השאר נבחרים, והבחירות למועצה נערכות שבועיים לאחר הבחירות לאסיפה הלאומית, שהיא הבית התחתון.

פּוֹק זה, שגילה התמצאות כה מובהקת בענייני היסוד של אירוח, הוא עלם חמד, דובר צרפתית צחה, בילה בנעוריו פרק זמן בפריס, אחר כך למד שלוש שנים במכללת מונפלייה וניסה לצוד שתי ארנבות: הן משפט והן רפואה. את בית-הספר למשפטים גמר והריהו מוסמך, אך את הרפואה הוכרח להפסיק לאחר שלוש שנים מחוסר אמצעים. הוא קיבל מילגה ממשלתית בסך 26,000 פרנק לחודש – סכום שלא יכול בשום להספיק למחייתו. מהמשפחה נבצר לעזור. הוכרח לשוב וקיבל משרה בטקס. בינתיים נשא צרפתייה לאישה. הוא בן כ"ד ועדיין יוצאת נפשו לרפואה. הוא גם טוען כי רופאים דרושים לארץ זו יותר מפקידי טקס.

אף על פי שאמר כי ילך אל מונסיניור כשאנו אצל נשיא המועצה, ישב והקשיב לשיחה ולמד דברי ימי ישראל ורק כשיצאנו הלך לארמון והבטיח להודיעני מייד.

חזרנו למעוננו, חיכינו, והילד איננו. בינתיים בא לביקור השגריר הצרפתי גורס. שקלתי ומצאתי כי מכל הסגל הדיפלומטי אין לנו להתקשר אלא איתו ואילו לגבי האמריקני והבריטי מוטב לנו להסתפק בפגישתנו איתם בסעודה שאליה הוזמנו. אלישיב טילפן לו ואמר כי מאוד אשמח לראותו והלה התנדב לבוא.

מהשיחה עם גורס נהניתי מאוד. הופעה לגמרי לא "רציפית" [מלשון "רציף" - קיי ד'אורסיי] - שונה לגמרי מעמיתו הבנגקוקי, שהוא דיפלומט מתוך סיפור. הלה מכופתר ומלוטש ואילו זה פתוח וקל שיחה, מזיגה של טוב לב עם הרבה שכל ישר, ועם זה צניעות רבה, ללא שחץ התנפחות. זה לו שנים כאן והוא מכיר את הארץ ואת אישיה על בוריָם. קלטנו מפיו הרבה. לא עירער כלשהו אלא חיזק את סמכותו של סיהאנוק: שכל דק וכנות גמורה; אכן איש רַגָש ונתון לשליטה של רגשות יתירה – "כמו כל האנשים האלה באסיה" – איננו רציונליסט אלא יש בו מידה רבה של אכסצנטריות; רגיש מאוד להערכה ולדברי שבח. הנייטרליות המהוללת שלו היא מדיניות מחושבת המאפשרת לדעתו יחסי שלום עם סין ומשתלמת ביחס סין לקמבודיה. הנה בא צ'וּ אן לאי והטיף מוסר לסינים שבקמבודיה ותבע מהם נאמנות לאומית מוחלטת לארץ מגוריהם. לעומת זה כשביקש צ'וּ אן לאי להשיג מסיהאנוּק נקיטת עמדה לטובת סין בשאלות בין לאומיות, נתקל בהתנגדות, וההודעה המשותפת שפרסמו שניהם אין בה אלא דברי שלום ואמת כלליים וסתמיים, למעשה רק חזרה שגרתית על נאמנות ל"חמשת העקרונות" המפורסמים אשר אין בעולם מי שיחלוק עליהם וכל אחד רשאי לדרוש אותם לטובתו. גורס יודע ממקור מהימן כי צ'ו אן לאי השתדל להכניס לתוך ההודעה פסקה לטובת מצרים, אבל סיהנוק הצליח להתחמק מזה בתואנה כי נקיטת עמדה בסכסוך של המזרח התיכון תחייב התייחסות לעניין הונגריה ובזה חיסל את ההצעה. שאלתי אם יש אישים בקמבודיה מלבד סיהנוק. אמר כמוהו בהחלט אין, רק איתו אפשר לשוחח כהלכה על בעיה מדינית ולהעתיק את הדיון בה. כל הסובבים אותו הם משכמו ומטה. יש בארץ מפלגה קומוניסטית פעוטה שאין לה כל ערך. יש אופוזיציה ממין אחר, הדוגלת בשמאליות ותובעת יתר דמוקרטיה. אף הללו מודים בסמכותו האישית של סיהנוק אך פוסלים את המקיפים אותו ומשתוקקים לבוא במקומם. יותר מכל שוני אחר יש כאן הבדל של גילים. הקבוצה השלטת הם מבני ארבעים ומעלה ואילו ה"מתנגדים" הם כבני שלושים. סיהאנוּק מינה מהם כמה פקידים. השגריר רכש לו, כנראה, ניסיון רב בטיפולו באסיינים וענייני אסיה. סיכומו הוא כי כשאתה נתקל כאן בהתנגדות, לשווא יהיה כל מאמץ מצדך להתגבר עליה בהוכחות הגיוניות. עליך להתאזר אורך רוח ולהמתין עד שתשתנה האווירה המקיפה את העניין - אם אפשר, להביא לידי שינוי כזה של האווירה. כוונתו הייתה לרמוז כי האמריקנים לא תמיד מבינים זאת. ודאי שיש חשש כי עם התקשרות סיהאנוק לקבלת עזרה כספית וסיוע טכני מסין ומברית המועצות תסלוד בזה ארצות הברית ותיטוש את קמבודיה. מי ירוויח מזה? רק ברית המועצות וסין. המערב רק יפסיד. הוא טורח כל הזמן להסביר זאת לאמריקנים. כשקם ללכת הודיתי לו על דברי החוכמה שהשמיע באוזני. אמר: "החוכמה כאן היא הסבלנות".

בהמשך השיחה סיפרתי לגורס על התרשמותי ממאמרו של הנסיך שהגיע לידיעתי כה מאוחר. הוא התפלא - המאמר עורר בשעתו הד בעיתוני בנגקוק. אבל המאמר הופיע ב-2 בנובמבר ואילו אנוכי באתי לבנגקוק רק ב-15 בו. גורס חיזק ידי מאוד לעשות הכל כדי לראות את סיהנוק שנית והציע רעיון: אבקש מהממשלה כי יתנו לי מטוס או מכונית לנסוע מחר בבוקר לסיים-ריאפ. גם במכונית אוכל להגיע לשם לצהרים, לראות את הנסיך ולתפוס את האווירון לבנגקוק הממריא משם ב-4.30. התלהבתי מאוד מהצעה זו - הדבר בהחלט אפשרי, אומנם שמעתי כי הדרך גרועה וטלטלנית, הנסיעה נמשכת לפחות חמש שעות, אבל באיזו פורענות לא התנסיתי, ובינתיים אראה כברת ארץ. החלטתי לנסות מזלי בדרך זו.

פוק לא בא. הרי לך כבר חניך צרפת - משכיל, מנומס ותרבותי.

שוב אכלנו בצהרים שנינו בלבד על המרפסת הנהדרת של הבית, הפתוחה לחזית ולצדדים, ממש מול הנהר - אשר מי יתננו אחד כמותו ונפתרה כל בעיית החקלאות בארץ. בחוץ יקוד שמש, אך כאן, רק בקומה השנייה, רוח צוננת משובבת נפש. מנעמי נוף ואקלים אלה לחוד וטיב הארוחה לחוד. היא מובאת הנה כולה מאחת המסעדות, בתוך הבית עצמו אין אפשרות של חימום, או שאין זו מופעלת, וכל מאכל שראוי להיות נאכל חם מוגש קר. לאחר מאבק הגעתי לתה חם, אבל הוא היה שחור כדיו וכשביקשתי מים חמים רץ אחד הבחורים ומזג לתוך הקומקום מים מהברז החם בחדר האמבט, יושר הלב הספיק לו להודות כי המים לא רתחו. אשר על הבית טען כי הוא הזמין אומנם, במיוחד בשבילי, קומקום חשמלי למען יוכל להרתיח מים ולהגיש תה כהלכה, אך בטעות נמסר הקומקום לבית ראש הממשלה ולעת עתה לא עלה בידו לחלצו משם.

ארבעת הרוסים אכלו כמקודם בתוך הבית ודבר לא היה לנו איתם.

אחרי ארוחת הצהרים ישנתי מחצית שעה תמימה.

קראתי גזירים אחרים שהמציא לנו הבוקר אותו יהודי צרפתי. אלה היו מאמריו על ישראל של עורך Rèalitès שהופיעו ב-Libertè - כולם ציונות לוהטת. אכן יש אלוהים במקום הזה ואנחנו לא ידענו. אמרתי לאלישיב כי ראוי למאס"ף [מחלקת אסיה-אפריקה במשה"ח] לפרנס במיוחד שני עיתונים ושני עיתונאים אלה בחומר - חזקה על כל קמבודי משכיל שהוא קורא בהם ומושפע מהם.

נתקבל ה"ליברטה" של היום ועדיין אין בו אף מילה אחת על ביקורי.

חדשה חשובה - סלוין לויד [שר החוץ הבריטי] מסר הצהרה בבית הנבחרים בענייני סואץ. הכוחות האנגלים והצרפתים יפנו כליל את אזור התעלה תוך הזמן הקצר ביותר, על פי הסכם עם מפקד כבי"ל. מזכ"ל או"ם ייזום מו"מ בניו יורק בין שרי החוץ של אנגליה, צרפת ומצרים, בהשתתפותו על הסדר ענייני התעלה בהתאם לששת העקרונות שנתקבלו במועצת הביטחון. ואחרון-אחרון: על ישראל לפנות את אזור עזה על מנת שיוקם שם שלטון או"ם. פירושה של הודעה זו,

ראשית, כי המו"מ עם מצרים על משטר תעלת סואץ יתנהל ללא כל לחץ של צבא זר במצרים;

שנית, כי אין שום ביטחון כי מו"מ זה יבטיח חופש שיט לישראל;

שלישית, כי לאחר שהבאנו בכוחות משותפים לידי יצירת כוח צבאי של או"ם מבקשת אנגליה להפוך את או"ם גם למרות טריטוראלית. לגבי נקודה זו דומני כי יותר הגיוני היה מצד הבריטים להסכים כי עזה תישאר בידינו, אך להתנות הסכמה זו בהתחייבותנו לקלוט את כל פליטי הרצועה. האומנם הם מקווים עדיין להיבנות משלטון או"ם ברצועה לטובתם?

פוק לא בא - סיהנוק ודאי כבר נסע - הייתי שרוי בעצבנות לגבי גורל פגישתי השנייה איתו.

הגיעה שעתי לנסוע לביקור אצל יושב ראש הבית התחתון. ברדתי למטה מצאתי רביעייה עורכת חזרה - מנגנים יצירה של באך. הם ינעימו זמירות הערב בשעת הסעודה החגיגית.

ללוותנו אל יו"ר הכנסת של קמבודיה בא לא פוק אלא מישהו שני לו, זאת אומרת שלישי לראש הטקס.

שוב הייתה ירידה מאיגרא לבירא. כשם שאין להשוות את ראש הממשלה לסיהנוק כך אין כל השוואה ודמיון בין נשיאי שני הבתים. מהמילים הראשונות התברר כי עם יו"ר זה אין על מה לדבר ולא כדאי שום מאמץ של הסברה כלפיו. אדם דהה ומשעמם בתכלית, אחד שאינו יודע לשאול. הוא חולש על בית השל 91 נבחרים, כולם עד אחד חברי המפלגה השלטת - הקהילה הסוציאליסטית של קמבודיה אשר סיהאנוק עומד בראשה. הוראינו את אולם הישיבות - צנע כזה לא ראיתי עדיין. הריהוט כולו הוא של ספסלי בית ספר, עם לוחות השולחן משופעים ומחוברים. אכן יש מקום גם לקהל, גם לעיתונאים. הנאומים נרשמים ומתפרסמים - ראינו חוברת של "דברי הכנסת". יש דוכן לנואמים ודוכן רם ממנו ליושב ראש. האולם כולו ללא תואר וללא הדר – עוני גמור וללא כל קו של חן וחגיגיות, חולין שבחולין.

חזרנו למלון. שוב הופיע אותו יהודי [צרפתי] בַּרְטֵס המפרנסנו בידיעות, והביא עיתון צרפתי אחר היוצא כאן ונחשב לשופר הממשלה, גם צרור ידיעות יומי של סוכנות כְמֵיר (זהו שם העם והלשון של קמבודיה). בעיתון ידיעה על בואי, מנוסחת לגמרי כהלכה - שמי ותארי לאשורם, הגדרת שליחותי מדויקת, תיאור קבלת הפנים בנמל האוויר נאה מאוד. בצרור הידיעות מצאתי דוחות מקופנהגן על ישיבת ה"אינטרנציונל" - משמע שבאמת נתכנסה הישיבה ב-28 בנובמבר. נתקבלה שם החלטה שהוצעה על-ידי מפלגת העבודה הבריטית - שלילית לגבי אנגליה וצרפת וישראל כאחד. הנציג הצרפתי מחה ועזב את הישיבה לפני ההצבעה. לא נאמר שם דבר וחצי דבר על תגובת המשלחת הישראלית ולא ברור כלל מהדוח אם בכלל היינו מיוצגים בישיבה.

בינתיים גילה בַּרְטֵס לאלישיב כי אין הוא יהודי מלידה אלא צרפתי שנתגייר. אומנם נשא אישה יהודייה, אך הוא מעיד על עצמו שמים וארץ כי התגיירותו באה שנים אחדות לפני נישואיו וללא כל קשר עם הנישואים אלא אך ורק מתוך הכרה. הוא גם למד עברית קצת ויודע לצייר את המילה שלום ולחתום בשמו העברי באותיות מרובעות. שאלתיו על אכסלראד. הוא מכירו היטב - אך אין זה יהודי, על כל פנים מעולם לא עלה על דעתו לחשוד בו כי הוא בן-ברית.

ראש הטקס עם פּוֹק סגנו הופיעו להובילנו לארמון המלך. הוגד לי כי אתקבל על-ידי הוד מלכותם (Leurs Majestès) - זאת אומרת על-ידי המלך והמלכה גם יחד. המלכה כאן חשובה מאוד ויש אומרים כי היא קובעת עניינים רב-יתר מבעלה.

בדרך התקפתי את ראש הטקס בעניין נסיעתי לסיים-ריאפ. שאלתי אם ייתנו לי מכונית להגיע לשם לצהרים ואם אוכל לראות את מונסיניור. הסברתי מדוע. תגובתו הייתה שלילית. טען קודם כל כי מונסיניור הזכיר בשיחתנו את המאמר שכתב. לא זכרתי זאת. הוא אמר כי בעיתון Rèalitès נתפרסמו דברים שהביעו עמדת הממשלה, אבל לא אמר כי הוא עצמו פרסם מאמר ועל כל פנים לא פירש תוכנו. ראש הטקס הוסיף להתווכח וביקש להוכיח כי הוד רוממותו המלכותית אמר דברים די מפורשים ונתן לי אפשרות מלאה להגיב. הכחשתי זאת ועל כל פנים קבעתי כי לא היה לי מושג על מה הוא מדבר ואם גם אמר הוד רוממותו משהו שלא הבינותי הרי מכל מקום לא פירט לפני את תוכנית הוועדה כפי שפרסם אותה בעיתון. איך שיהיה, לי נתברר העניין רק הבוקר, העניין נוגע לנו באופן החיוני ביותר ועלי לשוחח עם סיהנוק. אמר כי סיהנוק נסע באשר נסע כדי להתבודד ואי אפשר בכלל להגיע אליו. אמרתי כי אני בא הנה פעם ביובל ואם הצעת הנסיך רצינית בעיניו, איני מעלה על הדעת שלא ירצה לשמוע דעתי עליה. אמר שמא תכתוב לו השקפתך. אמרתי לא, אין זה עניין למכתב, אלא דווקא לשיחה. אמר כי צר לו מאוד אך הדבר אינו בא בחשבון כלל וכלל. אמרתי כי אני בטוח ביחסו הרציני של הנסיך לעניין ולכן קשה לי להניח כי לא יהיה מעוניין לשמוע דעתי. אמר: "הרי בעצם עניין זה עבר זמנו". בינתיים ניגשנו לפתח הארמון והשיחה נפסקה.

הייתה לי זו ההתייצבות החמישית לפני מלכוּת במסעי זה והיא הייתה הטכוסה ביותר. כשנכנסנו לחצר הארמון עמדו משני עברי השדרה חיילים במדים כחולים שדיגלו נשקם. לרגלי המדרגות במבוא הראשי המתינו המזכיר הפרטי, בחור פעוטון לבוש לבנים, והשליש הצבאי, רק קצת יותר מגודל מחברו. עלינו, כששומרי הסף מצדיעים, והוכנסנו לאולם הכתר - כולו הוד והדר. המלך והמלכה ישבו על כיסאות זה בצד זה. במרחק-מה מהם נעצרתי והחוויתי קידה - כאן לא לימדוני דבר, אך תורת חצר בנגקוק הייתה בתוך מעי – ואחר כך הוספתי להתקדם. שניהם קמו והושיטו יד, המלך תחילה. היו לבושים אירופית ובתכלית הפשטות - בייחוד הפתיעה תלבושת של מה-בכך בה הופיעה המלכה. סתם חולצה לבנה, שגזרתה רחוקה מחן ומשלמות, וסתם חצאית מגוונת. המלך קטן קומה וזעיר עיניים והוא ממצמץ בהן בלי הרף ופניו תמיד צוחקות. המלכה ודאי הייתה יפה פעם ועתה היא רק שופעת פיקחות - עיניה נוקבות וחיוך דק מן הדק מרחף רוב הזמן על שפתיה.

כשביקשני המלך לשבת, עשה זאת בתנועת-יד ובארשת פנים כאומר – אל נעסוק בגינונים ואל-נא תהא מתוח, הבה נשב ונשוחח כבני אדם. ובאמת נהג פשטות גמורה, פרט לרגע החגיגי שיוזכר. פתח בהבעת קורת רוחו מביקורי, כנציג מדינה שיצא לה שם בעולם לגדולה ולתהילה (d'lsrael gloire et la grandeur La). כשאמרתי: "הוד מלכותך, ארצנו קטנטנה"! - השיב: "וכי מדובא על שטח? מדובר על ערכים אחרים לגמרי". מובן שהגבתי בחיוב על ציונות צרופה זו וכללתי את קמבודיה בין הארצות שכוחן באיכות ולא בכמות. מסרתי למלך ולמלכה ברכת-כבוד לבבית ביותר מנשיא ישראל, עם תפילותיו לשלומם ולשלום ארצם. המלך הודה נלבבות ומייד הציפני בשאלות על שטח הארץ, אוכלוסייתה, חקלאותה ותעשייתה - שוב איך הפכתם מדבר שממה לגן פורח - ועניתי נרחבות. דיבורו הצרפתי חופשי ונכון ורק במקום Isrselien אמר כל הזמן Israelite,אך אין לדרוש ממנו התמצאות באבחנה כה דקה. גם הפעם נשמעה לי הצרפתית היטב ונמצאה לי כל מילה שביקשתי. שאל על נמלי הארץ והתבלבל בימים: היה סבור כי יש לנו מוצא גם אל הים השחור! לא היה לי מנוס מלהעמידו על טעותו ולהעיר כי נתחלף לו אדום בשחור ואגב כך הגנבתי ציונות מדינית והסברתי עניין אילת. השיחה הייתה ממושכת והייתה ערה וחיה ואפילו רצופה לצון קל. המלכה שתקה רוב הזמן אך הקשיבה היטב. פעמים אחדות פנתה אל בעלה בקמבודית - אם כדי לדייק בהבנת משהו שאמרתי או להציג לי שאלה נוספת. הוגשו גביעי שמפניה. אז בא הרגע החגיגי: המלך קם על רגליו ותקום גם המלכה ונקום כולנו - אני ואלישיב וכל פמליית הטקס שישבה מרחוק מוכת יראת הרוממות. בשפה גבוהה-גבוהה הרים המלך כוסו לפריחתה של ישראל - לשלום נשיאה ולהצלחת ממשלתה ולאושר עמה ואפילו לבריאותי ורווחתי האישית. מייד הרימותי אף אני גביעי והחזרתי מיטב האיחולים למלך ולמלכה ולכל בית המלכות ולכל האומה הקמבודית האצילה ולהצלחת מאמצי הקדמה שלה.

מכל ביקורַי בארמונות מלכים היה זה המלבב ורב-התוכן ביותר.

בצאתנו חזרתי לסדר יומי. לקחתי את ראש הטקס הצדה ושאלתי אם עלי להבין כי הוא רואה את עניין נסיעתי לסיים-ריאפ לשם ראיון נוסף עם סיהנוק כבלתי אפשרי לחלוטין. אמר כי כך המצב. אמרתי כי אם כן הדבר יואל נא למסור לנסיך כי רציתי לראותו ויסביר לו את הסיבות והנסיבות. הבטיח. מאוד חרה לי כל העניין והייתה לי ממנו עוגמת נפש רבה. חשבתי מי יודע אם לא הוחמץ כאן משהו רציני ונתייסרתי קשה. אפשר הגזמתי בערך הדבר ואפשר התעקשתי יתר על המדה, אך דבקתי מאוד ברעיון של פגישה שנייה עם אותו איש-סגולה וקשה היה לי לוותר עליו.

כשחזרנו הביתה מצאתי את המשרתים עורכים את השולחן לארבעה עשר איש. פוק מסר כי השגריר האמריקני לא יוכל לבוא משום שטרם הגיש כתב האמנתו - במקומו יבוא המזכיר הראשון. כן לא יבואו שגרירי אנגליה וטאילנד משום מועדות קודמות. הן ההזמנות נשלחו בחיפזון - שכן ראש הטקס הגאון היה סבור כי אני בא לקמבודיה על מנת לראות רק את הראש וראשון. בנסיבות הנתונות יש להעריך את המאמץ שעשה לתקן את המעוות תוך זמן כה קצר.

בא האיש אכסלראד - פנים יהודיים טיפוסיים, אך גבוה וחסון, בן-חיל גמור. פרטיזן מובהק מימי הכיבוש בצרפת ובכלל איש מלחמה; כולו יוקד בתשוקה לעלות לארץ, מתהלך שיכור מניצחונו של צה"ל בסיני, משה דיין הוא אליל בשבילו, שואל מה יוכל לעשות, אם קשה ללמוד עברית וכו'. למרבה קלות הבעיה אשתו היא צרפתייה נוצרייה ויש לה בן ובת מבעלה הראשון שנשארו איתה ושלמעשה הוא אביהם. בסוף השיחה שאל במורך לב שמא איאות לסעוד אצלם בצהרים. נעניתי ברצון – סוף סוף נשב בתוך משפחה במקום הזה ובוודאי גם נאכל אוכל אנושי המוגש ישר מהמטבח.

כתבתי יומן, עשיתי אמבט וחילפתי בתכלית ההקפדה.לקחתי איתי את המעיל עור-הכריש וגיהצוהו פה כהלכה מבלי לשרפו. הארוחה הייתה רק לגברים. ראש הממשלה הופיע בה כשר החוץ וההרכב היה על טהרת הדיפלומטיות: מאנשי המקום רק המזכיר הכללי של משרד החוץ ועובדי הטקס ואילו השאר נציגי חוץ: הצרפתי, היפני, ההודי, הווייטנאמי, ההולנדי, הבלגי, האוסטרלי ואותו מזכיר ראשון של שגרירות ארצות הברית שנתגלה בדמות אחד ששמו הרץ, אשר אנו יודעים כי הוא יהודי ממוצא אוסטרי, הווה אומר גליצאי. לפני הארוחה, בזמן הארוחה ולאחריה ניגנו לסירוגין תזמורת כלי נשיפה של חצר המלך ואותה רביעייה צרפתית. זו השמיעה יצירות של באך, מוצרט, שוברט ופרפראות קלות, בכלל כל אלה סוויטה של מוסיקה קמבודית מאת אותו סיהאנוק, איש-האשכולות. בסוף הארוחה קם ראש הממשלה, הרים גביע של שמפניה - כאן אין זזים בלי משקה זה - וגמגם ברכה לנשיא ישראל ולמדינה כולה. עניתי בהבעת תודה על הכנסת האורחים ובאיחולים לקמבודיה.

במשך הערב שוחחתי עם האוסטרלי, שמצאתיו מלא חרדה להתגברות ההשפעה הסובייטית-סינית בארץ, עם הרץ אשר לא גילה יהדותו והתנחם כי יש למערב סיכוי להחזיק מעמד פה, ועם הווייטנאמי, אשר הביע אכזבתו כי איני מבקר אצלם והרים על נס את השקט והיציבות בדרום מזה ואת התסיסה האנטי-קומוניסטית בצפון מזה. עם ראש הממשלה עצמו דיברתי קצרות – שיחה איתו היא כמשיכת שערות מהזפת. הסביר לי את החסר בסגל הדיפלומטי לאור עקרון הנייטרליות. אין הם מקיימים קשדי"ף עם גרמניה המערבית כדי שלא להסתבך עם המזרחית. הוא הדין לגבי וייטנאם ולגבי קוריאה. הנציג הווייטנאמי אין לו מעמד דיפלומטי – הוא סתם נציג. הוא הדין לגבי סין - אין להם קשדי"ף עם פקין משום פורמוזה. צ' וּ אן לאי הבין למצבם ולא לחץ עליהם. כששאלתי איך אפשר להחזיק מעמד במשטר זה של זוגיות שלילית - הן אין כל השוואה בין גרמניה המזרחית והמערבית, זו אפסית ואילו זו מעצמה אדירה למעשה, כשם שאין כל השוואה בין פורמוזה לסין - אמר: "אין דבר, הן הזוגות הללו אינם כה מרובים". אגב, הבלגי וההולנדי אף הם לא היו נציגים דיפלומטיים אלא רק קונסולים ולמעשה אנשי עסק תושבי המקום שקיבלו על עצמם לייצג את ארצותיהם.

הסיכום הכללי של שיחות אלו וקודמותיהן הוא כי קמבודיה היא נקודת תורפה בחזית העולמית. האוסטרלי סבור כי התגבשה מגמה מצד ברית המועצות וסין להניח לווייטנאם הדרומית ולרכז את המחץ בקמבודיה. הֶרְץ [המזכיר הראשון של שג' ארצות הברית] סיפר כי הרוסים, המקימים עכשיו שגרירות בפנום פן, ביקשו כאילו חמישים (50!) דירות. נוכח ההתקפה הזאת מסוגל לעמוד בפרץ רק איש אחד ויחיד. אף על פי שהכל מבטיחים כי הוא אנטי-קומוניסט מושרש, נשארתי מפקפק אם לא יהיה מוכן להסתגל למצב בהגיע מים עד נפש.

בשובנו למלון סיפר אלישיב כי עלה בידו להביא את ראש הטקס לגלות לפניו סגור לבו לגבי קשדי"ף. העניין אינו פשוט כלל וכלל ואין כאן סתם הזנחה. הממשלה ישבה על המדוכה ומצאה כי ההתקשרות האפרו-אסיינית מחייבת זהירות. עתה שאירע משבר כה חמור ודאי שיש להמתין. נוכח מצב זה הרגשתי מִשנה צער על שלא נתמלאה משאלתי לראות שוב את סיהנוק. נשאר לי משקע מר מכל העניין.

היה זה יום ארוך וגדוש ובלילה כתבתי יומן.