יום ו', 30/11/1956  -  לאוס-ויינטיאן - תאילנד-בנגקוק

 

בבוקר עשינו סיור במכונית הממשלתית, בלווית סגן ראש הטקס. נסענו כשעה וחצי הלוך וחזור - עברנו בסביבה חקלאית, רובה שדות אורז, והגענו אל נהר, הנחשב פה שלישי במעלה והוא פי שלושה מהירדן.

בשובנו סרנו אל אחד המקדשים המשמש מוזיאון בוּדאי. עשינו זאת לצאת ידי חובה - מקדשים אלה נמאסו לי כהוגן. עברנו על פני משרד החוץ להצטייד בידיעון היומי. מצאנו בו ידיעה מפורט סעיד כי צה"ל נסוג מעמדותיו בחצי האי סיני כשהוא מחריב מאחוריו הכל (en detruisant tout derrière eux), ויש בדעתו לשלוח יחידות סיור לשטח זה על מנת למנוע חזרת הצבא המצרי לתוכו.

אגב, בחלקו המקומי של הבולטין, שהוא בעיקרו מעין טור של ") Social & Personalיחיד וחברה"), אין זכר לביקורנו. העירותי זאת לסגן ראש הממשלה. אמר כי על תוכן הידיעון מחליטים בלשכת ראש הממשלה ואפשר סברו כי אין לפרסם משום שאין ביקורי רשמי. שאלתי אם לדעתם הוא סודי. הבין כי אמר שטות, שינה טעמו וטען כי בוודאי לא הספיקה שעתם - מובן שיש לפרסם ולתאר את ארוחת הערב ולתת את הנאומים.

שוב אריזה. הבוקר נוסע יורש העצר עם פמליה שלמה לאחת מנפות הדרום לקבל שם שבועת אמונים למשטר העצמאי מאת ראשי השבטים. אנשי הטקס עסוקים באותה נסיעה וללוותנו בא אחד מבחורי משרד החוץ - כולם קטני קומה והוא ירד מכולם.

בדרך ביררתי איתו את עניין פַטיק-לאוס. זוהי מפלגה קומוניסטית, המופיעה כסוציאליסטית, ומטעם זה בלבד אין השם סוציאליזם חביב ומקובל כאן. היא שלטת בשתיים מתריסר הנפות של הארץ, אלו שבצפון, הסמוכות לווייטנאם הצפונית, שהיא למעשה מדינה קומוניסטית. בראש פטיק-לאוס עומד נסיך שהוא אחיו-למחצה של ראש הממשלה. אח-למחצה שלישי הוא מנהיג ימני מראש הממשלה, נוהג ברוגז ושוכן בבנגקוק. לפי ההסכם שנעשה בוועידת ז'נבה [לשם חיסול המלחמה בהודו-סין] יש לאחד את הנפות הצפוניות עם ארץ לאוס ולהכניס מנציגי אותה מפלגה לממשלה הקיימת. המפלגה הציגה עוד תנאי - מדיניות נייטרלית מצד ממשלת לאוס. כל זאת ידענו. איש משרד החוץ סיפר כי מתחיל עכשו משא ומתן על איחוד. אין לממשלה ברירה אלא להסכים לכניסת שני קומוניסטים לתוכה, באשר אינה יכולה בשום פנים לוותר על שתי הנפות התלושות עכשו. וזוהי הדרך היחידה להחזיר את שלמות הארץ. היא מתנחמת בזה שלא יהיה לקומוניסטים משקל רב בממשלה, מוטב בעיניה כי אויב זה יהיה בפנים מאשר בחוץ, ועל כל פנים זהו הרע במיעוטו.

בנמל-האוויר הצטרף אלינו מזכיר הממשלה. התנצל מאוד שלא נכח בסעודה אמש - הן תאריך בואנו לא היה ידוע מראש ואילו הוא התקשר בינתיים לארוחה אחרת - וזה היה האיש אשר בהיותו במשרד החוץ קיבל משמעוני מכתב על בואי ולדברי אחרים גנז אותו כמכתב פרטי ולא הראהו לאיש. סיפר לנו כי הוא מקדיש כל שעותיו הפנויות ללשכת המסחר הצעירה - ארגון מערבי עולמי, אשר בלאוס סניף לו, וגם ישראל מסונפת אליו - והוא רואה באגודה זו עולם ומלואו והם שוקדים על ניקיון העיר ועל כל מיני מעשי חסד אחרים וזוהי המסגרת להפעלת כוחות צעירים לטובת המולדת. ראיתי לפני דוגמה של אידיאליזם קלוש המסתפק במועט שבמועט. בינתיים לקח איתו אלישיב דברים על פרסום ביקורנו, שכן הוא הוא עורך הידיעון. רשם כל הפרטים והבטיח כי מחר יופיע הדבר, גם ישלח לנו טופס לבנגקוק.

שוב נזדמנו למטוס אחד עם סיר ר. סקוט. במנחת הגבול ניגש אלי וסיפר דברים מעניינים. בארוחה אצל השגריר הבריטי נכחו גם ראש הממשלה גם אחיו-למחצה, מנהיג פַטיק-לאוס. על טיבו האמיתי של זה מחולקות הדעות - יש אומרים כי הוא רודף שררה והקומוניסטים מנצלים אותו מבלי שיהא קשור אליהם בלבו ויש בטוחים כי הוא קומוניסט שרוף ורק מעמיד פנים כמתקדם סתם. ברור כי שליחותו של סקוט שהוא אחד הממונים על S.E.A.T.O [ברית-ההגנה המערבית של דרום-מזרח אסיה] הייתה לשמור לבל ירחיקו הלאוסים בוויתורים לפטיק-לאוס אגב המשא ומתן שהם נכנסים לתוכו. סקוט הביע חשש כי הקו שינקטו אנשי פטיק-לאוס יהיה למכור את הצטרפותם ללאוס במחיר ויתורים כאלה במגמת הנייטרליות אשר יוציאו את האמריקנים מכליהם ויביאום לידי הפסקת העזרה ללאוס. כלכלת הארץ תתפורר אז, ישתרר תוהו ותבוא לידי הפַטיק-לאוס שעת הכושר להשתלט על הארץ כולה ולהדבירה למרוּתה ולעזרתה של סין העממית. שאלתי את סקוט אם שָפַר עליו דיורו בבירת לאוס. אמר לא רע, התאכסן אצל השגריר הבריטי ונמצא לו חדר מיטות פנוי. כרשום הצטדקו הלאוסים שלא יוכלו לאכסנני בדירה ממשלתית משום שעליהם לאכסן את סר רוברט סקוט. אופייני מאוד!

במטוס כתבתי יומן וקראתי עיתונים. מצאתי גיליון של "פוסט" הבנגקוקי מאמש - גדוש ענייני מזרח התיכון. בן גוריון הוקיע בכנסת גירוש יהודי מצרים והשווה את נאצר להיטלר, תוך קריאה לאו"ם לשים קץ להתעללות. הכנסת קיבלה החלטה מיוחדת המביעה הזדעזעות ממעשי הזוועה של רודן מצרים הרומס זכויות האדם כעפר. בניו יורק פנתה גולדה במכתב לנשיא העצרת וביקשה התערבותו האישית הדחופה כלפי ממשלת מצרים. כיוון שיושב ראש העצרת הוא הנסיך ואן של טאי, ניתן לידיעה זו מקום מובלט והכותרת היא: "Israel Asks Wan Curb Anti-Semitism in Egypt" )ישראל מבקשת את ואן לבלום אנטישמיות במצרים(. יש גם ידיעה על יהודים שנתפסו על ידי השלטונות בפורט סעיד ואין יודע היכן הם. באותו גיליון סקירה מאלפת ביותר ומעוררת חרדה של [סוכנות] א.פ., שלוחה מביירות, על משבר הנפט במזרח התיכון ובאירופה עקב המאורעות. תגובת השלשלת – או שלשלת התגובה – עודנה  נמשכת ומוסיפה חוליות חדשות לבקרים. אומנם פגיעת סתימתה של התעלה בתובלת הנפט הייתה אחת התוצאות הראשונות של המשבר, אבל רק עכשיו התבררו ממדיה העצומים של התקלה. בכל מערב אירופה מחסור בדלק, קיצוב ושאר צרות. במזרח התיכון צמצום חריף של הייצור עם הפסדי ממון עצומים לממשלות ולשכבות רחבות - בערב הסעודית כדי שליש, בכווית כדי 20%, בפרס כדי 40%, תוספת ההוצאות לרגל התובלה מסביב לכֵף [התקווה הטובה, כלומר סביב אפריקה] מאיימת במשבר כלכלי על מערב אירופה

זו הפעם החמישית שאנו נוחתים בבנגקוק. נסענו דרך אין סופית למלון החדש שנתאכסן בו הפעם - Erawan שמו, זה שהוחש בניינו במיוחד למען ועידת I.P.U. [האיגוד הבין-פרלמנטרי] ונתמלא אז מפה לפה, אך עכשיו הייתה בו הרווחה ונמצאו לנו חדרים. מלון זה כמו [מלון] "רַטַנַקוֹסין" [שבו התאכסן מ"ש בימי ועידת האיגוד הבי"פ], הוא רכוש הממשלה, זאת אומרת שקניין ממלכתי וקניינם הפרטי של ראש הממשלה עם או בלי אחד השרים משמשים בו בערבוביה - לפי גרסת יעקבסון: הרווחים לזכות הפרט והגירעונות לחובת הכלל. הבניין עצום והפאר רב ובולט: מבוא מרומם ואולמות נרחבים ומרוהטים לתפארת וחצר-גינה נאה ביותר עם בריכת שחייה גדולה ובימת תזמורת, הכל על טהרת סגנון מיאמי או לוס-אנג'לס. קיבלתי זו הפעם הראשונה במסעי זה חדר של יחיד בלי תוספות, נוח ומרווח בלי הפרזות מיותרות. חדר הרחצה לגמרי כהלכה: אמבט וכל השאר וכיור ענקי ומים חמים זורמים. ראשית חוכמה עשיתי לעצמי אמבט חם עד לקצה השפה והסתבנתי היטב והתקלחתי בפושרים כהלכה, גם חפפתי ראשי, וכאילו נולדתי מחדש לאחר שהורדתי מעלי את כל האבק והסחי שדבקו בי בוויינטיאן. זה היה האמבט הראשון שזכיתי בו מאז יצאתי את דלהי לפני 17 יום, שכן בבנגקוק נדונתי למקלחת קרה וחילופיה שטיפת הגוף בכד מים פושרים, ותמיד תוך עמידה על רצפת אבן קרה, ואילו בלאוס חששתי בכלל להתקלח בגלל צינת האוויר והמים וראשיתה של נזלת שדבקה בי גם בלאו הכי עם השינוי החריף במזג האוויר. גם מגבת הרחצה פה נדיבת-ממדים והתכרבלתי בה מכף רגל עד ראש. באתי לידי מסקנה ורשמתי לפני כי "רטנקוסין" מפגר אחרי מלון זה בחמישים שנה ואילו ה"רויאל" שבוויינטיאן - לפחות במאה!

הופיע יעקבסון ובידו אוצר בלום: שתי מעטפות ענקיות עם עיתונים מהארץ וצרור שלם של מברקים. חידוש זה של הקשר נסך בי רוח חיים ורק התאכזבתי מאוד מהיעדר מכתב מצפורה.

שני מברקים ארוכים על הפורענות שהתחוללה במצרים.

הראשון - הנוסח המלא של הודעת בן גוריון בכנסת. הוא עובד עכשיו כנראה במלוא המתח ובוודאי למעלה מיכולתו, בייחוד כשגולדה בחו"ל - אם כי בוודאי היה נוטל עניין זה מידיה גם אילו הייתה בארץ. החדש בהודעה לעומת מה שנתפרסם הוא הבעת הדאגה לגורל שבויינו במצרים, הקודמים והחדשים. מצרים הודיעה לממשלת הולנד, שקיבלה על עצמה לדאוג לשבויי ישראל, כי אין היא מכירה כלפי ישראל בהתחייבויותיה לפי אמנת ז'נבה, מכיוון שאינה מכירה בישראל. בן גוריון מטיל, בתכלית הפשטות, על עצרת או"ם, את האחריות לגורל השבויים האלה. העניין באמת מחריד, אבל אין זה נותן בידי או"ם סמכויות שאינן בידיו. ההיגיון של בן גוריון מעניין מאוד: פעם זהו "או"ם-שמו"ם", ופעם או"ם הוא כל יכול.

המברק השני הוא תיאור עובדתי מפורט של הרדיפות ונגיסות המשטרה [המצרית] - המאסרים [של יהודים במצרים], המעצר במחנות הריכוז, הכפייה לצאת, החרמת הרכוש וכהנה. הרי לפנינו חוליה חדשה! שאלתי עצמי אם חשב מישהו בארץ - לפחות חשב, גם מבלי להתחשב - על גורל יהודי מצרים בעטיו של מסע סיני. הייתי מוכרח להודות כי כשלעצמי לא חשבתי. שכחתי אותם - וזה אני, התובע תמיד לא רק מחשבה על אחינו בני ישראל בתפוצות, אלא גם התחשבות. אחרים לא כל שכן. כלום לא יצדקו יהודים אלה אם יבואו אל ממשלת ישראל ויתבעו ממנה פיצויים על חשבון רכושם השדוד, לפחות מתוך השלל שאספנו בסיני, ואשר כפי שהכריזו עיתונינו אנו הריהו נאמד בחמישים מיליון דולר!

במברק השלישי, של "ישקור", מסופר על חידוש פעולתה של עיריית עזה, בראשותו של רושדי אל-שווא, ראש העיר הוותיק מימי המנדט, אשר המצרים הדיחוהו.

מברק משמעוני ברנגון מוסר מפי אַמון שעבר שם כי ראה את סיהנוק בפנום פן ונוכח לדעת כי הלה מחכה לי. זו ידיעה טובה.

לעומת זה הדאיבני מברק מאייב בניו יורק, המונח כבר יומיים. היום מתקיימת שם ועידה של מנהיגי קהילות וכדי לדרבנם למאמץ הכרחית לו התחייבותי להופיע בעשרת הימים האחרונים של ינואר בשמונה ערים (כבר שמונה, בשבוע שעבר היו רק שבע!). הברקתי לו מייד כי צר לי לשבור לבו אך אני שרוי באי ביטחון עמוק אם בכלל אוכל לקבל עלי עכשיו את השליחות ואחליט רק בשובי לארץ. אני מתאר לעצמי איזו פלצות תאחזנו למקרא תשובה זו, אך אין לי ברירה.

בעיתון הבוקר של בנגקוק ידיעה על פתיחת-אש סורית נגד פועלינו בחולה - מקרה ראשון במינו זה משבועות.

היהודי הטוב רוזן משגרירות ארצות הברית המציא לנו על ידי יעקבסון סקר העיתונות הטאית והסינית בבנגקוק על פרסום מסיבת העיתונאים שלי. לדברַי ניתן פרסום נרחב בכולם וכנראה בלי סירוסים. עיתוני טאי מדגישים בדברַי כי נאצר שאופתן, כי מצרים מתנכלת להשמיד ישראל, כי התקפתנו באה לשם שמירה עצמית, כי כבר סילקנו חלק מצבאנו בסיני וכי ישראל התקיפה את מצרים לא תמיכה מצד מישהו ואילו אנגליה וצרפת ניצלו את המצב לטובתן תוך ניצול שעת הכושר. הנקודה האחרונה היא המובלטת ביותר. רוח הדיווח היא ללא פניות, על כל פנים ללא ביקורת עלי ולפי הרושם תוך קבלת הסברותי כדברי אמת. לעומת זה עיתון סיני אחד – הפסול, כנראה, במוּמו, כותב כי הגינותי בעורמה על פלישתנו למצרים כאילו באה תוך התגוננות. שלושת העיתונים הסינים מפרסמים את השאלה מדוע אינני מבקר בסין ומה אם אוזמן ואת התשובות שנתתי. הכותרות בכל העיתונים הסינים הן לגמרי כשורה - באחד מהם מודגש בכותרת, מתוך דברַי, כי מצרים היא האחראית למצב שנוצר, כי שכנות ישראל מתכוונות להחריבה וכי תקוותנו היא לעזרת כל האומות המתקדמות.

שלחתי מברק של שבת שלום לצפורה. הערב נר שלישי של חנוכה - יום הולדתה השני של אורית נָחוֹג ודאי במוצאי שבוע זה, עם בוא קובי [מאוכספורד] ללונדון. שלחתי ללונדון מברק וזה לשונו: "על אורית/ בחגה/ כזהוֹרית/ אור נָגה/ והאח/ הבכור/ מה ישמח/ עם האור". הוספתי לקובי כי מכתבו הנפלא קלע אל חוט השערה.

לארוחת ערב הזוג הנחמד מירופולסקי ויהודית מלמד.

שוב אריזה ושוב יומן עד אחר חצות. הייתה זו מצווה גדולה אילו יכולתי להשתהות בבנגקוק יום אחד לפחות, אך הלוח גוזר אחרת ומחר עם הָנֵץ אנו יוצאים לקמבודיה - הארץ האחת-עשרה והאחרונה במסע-אסיה.