יום ה', 29/11/1956  -  לאוס-ויינטיאן

 

היה ליל סיוטים. האולקוס החל להשתולל כהוגן והיו גם הפרעות אחרות שריסקו את שנתי.

הבעיה הראשונה שנתקלתי בה בבוקר הראשון לשהותי בוויֶנטיאן בירת לאוס הייתה מים חמים לגילוח ולשטיפת הראש. עוד אמש דאגתי למצרך זה ואחד מדוברי הצרפתית המעטים שבמלון הצביע בזחיחות, כמי שראה את הנולד, על התרמוס הגדול שבחדרי ואמר כי הוא מלא מים רותחים שחומם יעמוד בהם עד מחר. פתחתי בבוקר את התרמוס והנה הוא מלא תה - אומנם חם ומהביל. שוב התרוצצות ומאמצי שווא להגיע להבנה עד שהובקעה חומת הלשון והובאו מעט מים חמים בקערה גדולה שעל פני קרקעיתה מטייל משקע העפר.

הביקור הראשון אצל ראש הטקס במשרד החוץ. בניין משונה – אי-אפשר בשום אופן לתפוס למה היה מיועד מלכתחילה ומדוע נבנה באופן כה פראי. שוב אותן ההתנצלויות - אנו עניים, רק תמול-שלשום התחלנו, ואני עונה כי אף אנו כן וגם לנו אין עדיין בניין קבע למשרד החוץ, אבל אני מכחד תחת לשוני את ההערה כי אין כל הצדקה ללכלוך המחריד שמסביב, למדרגות הפרוצות שהעלו עשבים, לקמשונים וחרולים המכסים את כל הרחבה, לקרעי הנייר המזוהמים שמפוזרים כאן לרוח. חדרו של ראש הטקס נקי ומסודך כהלכה והוא עצמו מושלם בכל מעלות החיצוניות - חליפה שחורה וכותונת צחורה ועניבה אפורה-בהירה ומגבעת שחורה וכפפות אפורות כהות.  שוב הצטדקויות של אי ההבנה שנפלה לדידי וכל מיני תירוצים חדשים, אשר העיקרי שבהם הוא כי האיש במשרד החוץ שקיבל את מכתב שמעוני וענה עליו - לא הודיע על כך לאיש בממשלה ובינתיים הועבר לתפקיד אחר והריהו עכשיו מזכיר סוד השרים.

ביקור במשרד החקלאות. שר החקלאות עצמו בניו יורק כחבר המשלחת לעצרת. קיבְלָנו סגן השר, העושה רושם של אדם נבון וחיובי. מייד כינס את שלושת מנהלי המחלקות הראשיות. הייתה שיחה ערה מאוד על חקלאות לאוס וחקלאות ישראל. התאוננו כי צעירים משכילים אינם מתמסרים לחקלאות אלא נדחקים לצבא ולמשרד החוץ. ארצם שקטה על שמריה זה מדורות והסתפקה במועט. השלטון הצרפתי התמסר בעיקר לפיתוח חופי הודו סין והזניח את פנים הארץ אשר לאוס היא חלק ממנו. עכשיו לפניהם הבעיה של יצירת עודף ייצור לשם שיווק. יש לגוון את המשק החקלאי ולהניע את האיכר לייצר יותר. סיפרתי על טיפוסי ההתיישבות אצלנו ועל בעיות ההשקיה והיעור. הזמנתים לבקר בארץ. אחד מהם נפגש [באחת הוועידות הבין לאומיות] עם עמיהוד גור [הממונה על הייעור במשרד החקלאות שלנו]. כולם דוברים צרפתית היטב, מהם שלמדו בצרפת.

חזרנו למלון ובלווית ראש הטקס נסענו למשרדו של ראש הממשלה. אדם נבון ומעשי, מהיר בתנועותיו, נראה כתקיף, אדיש לחלוטין לתלבושתו, מהנדס לפי מקצועו, פשוט מאוד. הביע הוקרתו לביקורי – "הן נסעת דרך כה ארוכה כדי להגיע אלינו, אנו מעריכים זאת מאוד". הסברתי לו מטרת שליחותי וכמובן הבטחתיו כי אנו בישראל עוקבים באהדה עמוקה אחרי מאמצי לאוס לבצר עצמאותה ולהעלות רמת מִשקה ותרבותה. אמרתי כי כל ניסיוננו ופרי מחקרנו עומדים לרשות ידידינו - אדרבא, יבואו ויסתכלו ויראו מה מהישגינו חשוב להם. הזמנתיו במיוחד לבקר בארץ.הבעתי קורת רוחי מהחלטתם להיכנס איתנו לקשרים דיפלומטיים ולקבל את שמעוני [נציג ישראל ברנגון] כציר לא תושב. אישר זאת תוך הבעת סיפוק. שאלתיו מי מנציגיהם בחוץ לארץ קרוב אלינו ביותר. אמר כי הציר בפריס הוא הקרוב והם חושבים באמת על האמנתו לנו. אמרתי כי נשמח למינוי זה, יוכל לבקרנו פעם או פעמיים בשנה ולעמוד בקשר הדוק עם שגרירנו בפריס כדי לעקוב אחרי מהלך העניינים. הזכרתי את העצרת ואמרתי כי לנו חשובה עמדתם. אמר: "הן מצבכם שופר בהרבה, המערב לצדכם". לא טרחתי להוציאו מטעותו, כי למה אגרע? מוטב היה לי להוסיף ואמרתי כי איננו מסתפקים בתמיכה מערבית, לנו דרושה אהדת אסיה והסברתי מדוע. אמר כי לגבי התסבוכת האחרונה [בעצרת] היו מוכרחים להימנע מהצבעה. אין רצונם לצאת נגד ארצות הברית אך אינם יכולים להתנגש עם אנגליה וצרפת, שכן הם חלק מ-Union Francaise – ["אחדות צרפתית" - ברית צרפת עם כמה ארצות שהיו קודם כפופות לה]. עלינו להבין זאת. אמרתי כי אנו מבינים מצבם לגבי הסכסוך המיוחד שהתלקח [במזרח התיכון], אבל מאחורי הסכסוך ומעליו עומדת בעיית היסוד - עניין ההסדר הסופי. אנו מצפים מהם כי יחייבו שלום בין ישראל ושכנותיה כיעד מדיניות או"ם במזרח התיכון ומו"מ ישיר כדרך יחידה להגיע לכך. אמר כי משלחתם קיבלה הוראה מפורשת לתמוך בשלום. שוב הדגשתי את עניין המו"מ החופשי והישיר ושוב ענה כי משלחתם תצביע בעד השלום. הוסיף: nous sommes pour vous, vous avez toute notre sympathie! (צרפתית: אנו בעדכם, כל אהדתנו נתונה לכם). שאל כמה זמן אני נשאר אצלם. אמרתי כי אני חוזר מחר וציינתי כי כך הודענו מראש. נרתע ואמר כי לא ידע זאת. התברר כי בכלל לא ידע מראש על ביקורי והדבר בא עליו כאפתעה. אמר: "מאוד רציתי לקיים בך הכנסת אורחים, אבל לדאבוני אני תפוס הערב לסעודה אצל השגריר הבריטי עם סר רוברט סקוט". שאל מתי אני יוצא מחר, שמא אוכל לסעוד אצלו בצהריים. אמרתי כי המטוס ממריא בצהריים. אמר כי הוא מלא צער (navrė) על שהתגלגלו הדברים כך, אבל הוא ידאג שתיערך הערב לכבודי סעודה ואחד השרים ייצגו בה. מייד פנה אל ראש הטקס וביקשו לסדר את העניין - לברר מי מהשרים פנוי. ביקור קצר אצל אותו מזכיר הממשלה שהיה קודם מעין מנכ"ל במשרד החוץ ושכאילו בו תלוי קולר השיבוש שחל לגבי ביקורי. בחור הנראה צעיר ביותר, שוב נבון, ושוב מנומס, ושוב רך-מזג וגַברות רבה אין בו. כנראה כדי לחפות על פשעיו הזמיננו לארוחת צהריים.

הביקור הבא אצל יורש העצר. הופעה אחרת לגמרי מזו של ראש הממשלה. הדרת פנים ואיטיות רבה בדיבור ובתנועה ותלבושת מדוקדקת ורמת השכלה גבוהה - דמות אצילית, שופעת גינוני מלכות. מסרתי לו ברכת נשיאנו - לו ולאביו הנעלה. הסברתי מטרת שליחותי. אף הוא הביע הערכה לבואי, כה ממרחקים, ואמר דברי שבח למפעלנו. אמרתי כי אין להגזים ועדיין לפנינו מלאכה רבה ואנו מתלבטים בקשיים עצומים והעיקר - אין שלום בינינו לבין השכנים השמים עלינו מצור. אמר: "אף על פי כן - תוך זמן קצר הצלחתם לעצב את מדינתכם כגורם מדיני בעל משקל רב, עשיתם גדולות בפיתוח ארצכם וגיליתם גם כוח צבאי מובהק. הצעד שעשיתם בזמן האחרון ניתן להסברה (explicable). אשר לגבולות, אף אנו באותו מצב ואולי עוד גרוע מצבנו ממצבכם". הבעתי תמיהה. חזר והדגיש כי כך המצב - מנה ששת שכניה של לאוס ואמר כי כמה מהם חורשים רע. אפשר אין כאן גזירה שווה (analogie) אבל ללא ספק יש כאן תקביל (parallalism).

בכלל הראה שליטה רבה בעניינים - בבעיות ארצו מתוך אחיזה ממשית בציצית ראשם, כבעל בעמיו, ואילו בהוויות העולם מתוך בקיאות כללית רחבה. ברור כי הוא קורא הרבה, הכל צרפתית. כשאמרתי לו כי שמחתי לשמוע מפי ראש הממשלה על ההחלטה להיכנס איתנו לקשדי"ף וכי הכוונה היא לשלוח אלינו את נציגם שבפריס, אמר בתקיפות כי הדבר טרם הוחלט וספק אם זה יהיה הצעד הנכון, יען מה ידע צירם בפריס על הנעשה בישראל. אמרתי גם לו כי השגרירות שלנו שם תעזור לו ואז נחה דעתו במקצת, אך ראיתי כי דברי ראש הממשלה על כוונותיו עוררו רוגזו - משמע שהוא רואה עצמו כקובע ולא רק כמאשר וכן מוכח מזה כי אביו לגמרי מחוץ לעניינים והוא הינהו המלך בפועל.

כיוון שראיתי ככה הסברתי גם לו מצב ענייננו בעצרת וההזדמנות שיש כאן ללאוס לתרום תרומה לשלום. אמרתי כי אין אנו באים לתבוע נקיטת עמדה לטובת ישראל באחד העניינים המעשיים העומדים על הפרק בינינו לבין השכנים. אנו ממליצים על נקיטת עמדה בעד השלום - ובעד המו"מ הישיר והחופשי כדרך היחידה להגיע אליו - על כל פנים הדרך היחידה שגילה עד כה הנוהג הבין לאומי. גם את העמדה לטובת ההסדר בדרך של מו"מ אין אנו מציעים כביטוי של אהדה מיוחדת לישראל, שכן עמדה זו היא גם לטובת הערבים, בין אם הם עצמם מבינים זאת או לא. אנו מציעים עמדה זו כמצווה בין לאומית וכאחריות מיוחדת של מדינות אסיה, אשר מדינות ערב לא יוכלו בשום פנים להתעלם מיחסן לעניין, אם יבוא לידי ביטוי ברור ובולט. הקשיב היטב ואמר כי ניסוח זה של העניין מתקבל בהחלט על הדעת והוא ישוחח על כך עם ראש הממשלה.

אגב השיחה הפליט כמה הערות תנ"כיות ושאלתיו אם נכון הרושם שלי כי הוא קרא את "הברית הישנה" [תנ"ך]. חייך ואמר כי הוא קרא כל ספר שיכול להשיג על דבר "הברית הישנה" – ואין צריך לומר כי קרא הרבה בתנ"ך עצמו. התברר כי בשנות לימודיו בסורבון [מכללה בפריס] התעניין בין השאר בהיסטוריה היהודית וקרא בזה לא מעט.

בצאתי ממנו אמרתי לעצמי כי בהגיע תורו להיות מלך - הוא כבר בן חמישים ואביו בן שבעים וחמש - הוא יהיה בלי ספק ראש וראשון בארץ. הרושם הוא כי כבר עכשיו הוא האישיות הדגולה במדינה. על כל פנים היכרות אישית איתו היא השקעה בעלת ערך לעתיד.

אגב, גם ראש הממשלה הוא נסיך, אם גם לא ממשפחת המלך ממש, אבל גם אליו הייתי מוכרח לפנות בלשון "הוד רוממותך" (Altesse Votre), בעוד שלשון פנייתי אל יורש העצר הייתה "הוד רוממותך המלכותית" (Royale Altesse Votre). בכלל, ממשלת לאוס אינה סתם ממשלת לאוס, אלא זוהי "הממשלה המלכותית של לאוס" והכל חייבים להקפיד על תואר מדויק זה.

הביקור השישי של הבוקר - עבדנו ברציפות ובדייקנות והכל דפק - היה אצל שר הביניין אשר הוא גם שר הבריאות, הפעם במעונו הפרטי, בית אירופי בתכלית עם קצת דברי אמנות של הודו-סין, בהם ברוכי כישרון. שר זה עוסק בשיכון ובכלל בהקמת בניינים לצורכי השלטון. כשר הבריאות אחת מדאגותיו העיקריות היא גיוס רופאים. שולחים בחורים וגם בחורות לחוץ לארץ ובינתיים מסתפקים במועט ומסתייעים בבוגרי בית ספר לרפואה שבקמבודיה, הנותן תעודות לאחר ארבע שנים, אבל אין זו רמה אוניברסיטאית, אבל אין להם ברירה. המדינה מושיטה עזרה רפואית לכל חינם אין כסף - לא רק עצה רפואית אלא גם אספקת רפואות - אבל אין להם רופאים בשביל כל הכפרים והמכה האנושה של הארץ – תמותת התינוקות הכבדה - עודנה בעיצומה. הם בסך הכל אוכלוסייה של קצת יותר משני מיליונים על פני שטח של 024 אלף ק"מ מרובע (פי 12 מישראל!) ואין להם שום סיכוי להתקדם בלי תוספת ניכרת של כוח אדם ותוספת זו יכולה לבוא רק מריבוי טבעי - זאת אומרת מהצלת תינוקות ממוות. לעת עתה דבר רגיל הוא כי במשפחה שנולדו בה 9-8-7 נותרים רק 4-3.

בהפסקה הקצרה עד לארוחת הצהרים קראתי את הידיעון הממשלתי שיצא הבוקר וחידשתי זיקתי לעולמנו ולעולם בכלל.

הידיעה הראשונה, מלונדון, היא כי לפי הודעת דובר הקונגרס היהודי העולמי קיבלו כבר 25,000 יהודים מצרים צו גירוש - בכללם 14,000 חסרי נתינות, 5000 מצרים והשאר בעלי נתינויות שונות.

מבגדאד מודיעים על הגברת האחיזה הסובייטית בסוריה - ריבוי "טכנאים" רוסים, בכללם מומחים לתעמולה, בניין שדות תעופה גדולים בג'זירה ועוד.

ארוחת צהריים באותו ה-bungalow ובערך אותם המאכלים בשינויי צירופים אבל הפעם לא בחדר האוכל הכללי אלא בחדר מיוחד, כשהמארח הוא זאב שרף שלהם ושאר המסובים הלאוסיים הם טדי קולק שלהם בדמות נסיך, שהוא לא פחות מאחיו של יורש העצר, זאת אומרת בן המלך ממש ולכן יש להקפיד ולפנות אליו בלשון Altesse Royale וחלילה לא סתם Altesse. וכן מעין וולטר איתן וארתור לוריא שלהם - הכל כחושים והכל קטנים והכל נראים צעירים והכל דוברי צרפתית בלחן לאוסי מיוחד והכל עושים רושם של בעלי שאיפות נעלות ולקויי כושר מאמץ וביצוע.

אחר הצהרים עוד שני ביקורים. הראשון אצל יושב ראש בית הנבחרים, צעיר משפרינצק במחצית יובל שנים, עומד לכנס את הבית הנמצא בפגרתו לישיבה שלא מן המניין כדי לאשר תיקון לחוקה המעניק זכות בחירה לנשים. השני לראש משלחת הסיוע הטכני של ארצות הברית, קארטר זה-פול שמו. כינס חבר עוזריו ולא חסכו מאיתנו תורה על בעיות עתידה הכלכלי של לאוס.

סגן ראש הטקס הזערור, שבא ללוותנו בביקורים אלה, בישר לנו כי ארוחת הערב שיזם ראש הממשלה תתקיים במעונו הרשמי של ראש הממשלה. שר החינוך יהיה המארח בשם ראש הממשלה, ינכחו גם שרים אחרים ואנו מתבקשים ללבוש "תלבושת ערב" (tenure de soirée).

כשחילקתי את חפצי בין אלה שנארזו למסע לאוס לבין אותם שהושארו בבנגקוק ניסיתי להיפטר מתלבושת הערב, אך אלישיב שידלני כי מוטב להישאר מצויד בה, משום מי יודע - בלשון "ברית מילה" של טשרניחובסקי "קח וכי מה אכפת לך". לקחתי והנה באמת נזקקתי ולא היה הטורח לשווא. אך הצרה היא כי המעיל הלבן, זה שנתפר במיוחד לשם השליחות הזאת לאסיה, נתקמט כהוגן. מסרנו איפוא אני ואלישיב, את מעילינו הלבנים לגיהוץ. כעבור שעה קלה הוחזרו מגוהצים והנה שומו שמים! כל הדש השמאלי של מעילי שרוף. בערה חמתי להשחית, ואולי יותר מאשר על המעיל שהתקלקל אולי ללא תקנה, הרי על שנבצר ממני להיענות למכבדַי ודווקא כשהיה לאל ידי לעשות זאת. אלישיב ניסה להקריב עצמו - לתת לי את מעילו ולוותר בכלל על סעודה זו, אבל המעיל נמצא יָתֵר הן ברוחבו והן באורך שרווליו. לא הייתה ברירה אלא להסתפק בחליפה השחורה הקיצית שלי, שהיא נוצצת במקצת, וללבוש ללווית חן כותונת ערב, לענוב עניבה שחורה כדת ולנעול נעלי ערב מבריקות.

לארוחת הערב הסבו כעשרים איש ליד שולחן גדול ערוך חגיגית. הלאוסים היו לבושים כולם בהלכה, מי במעיל לבן ומי בשחור. היו כאן שר החינוך כמארח בשם ראש הממשלה, מיודעי שר הבינוי והבריאות וסגן שר החקלאות, עוד סגן שר אחר ובכירי פקידים במשרד ראש הממשלה ובמשרדי החוץ והחקלאות. נכחו גם חמש גברות, מהן אחת צרפתייה (אשת שר-הבניין). זו הושבה לימיני ולאוסית דוברת צרפתית משמאלי. התברר כי לצרפתייה שלושה ילדים ואילו הלאוסית ילדה שמונה ונותרו לה שבעה. גם המארח הנכבד, שישב ממולי, הוא אב לשמונה ילדים וכאשר שאלתי את הצרפתייה מדוע לא באה אשתו, אמרה כי היא מצפה לתינוק: elle est tres fatiguée elle attend un bébé. אך התיישבנו, בישר לי שר החינוך כי ממשלת לאוס נתבקשה על-ידי או"ם לספק פלוגת חיל רגלים לכוח הבין לאומי והיום החליטה להיענות. הפלוגה תוטס בימים אלה, בראשה יעמוד רב-סרן. הארוחה עברה באווירה טובה. המאכלים, שסופקו על ידי אותו מוסד, היו שוב אותם המאכלים בשינויי גרסה קלים. ההגשה הייתה על טהרת הסגנון הצרפתי - יין לבן בתחילה ויין אדום באמצע ושמפניה לסיום וליקֶרים לאחר מעשה. כתום האכילה קם השר המארח וגם ניצב, שלשל יד לתוך כיס החזה, מָשָה מתוכו גיליון נייר וקרא נאום מנוסח כהלכה - ודאי על-ידי משרד החוץ - על השלום ועל אחוות עמים ועל הידידות בין לאוס וישראל ועל חשיבות ביקורי - ולבסוף קרא לכולנו לשתות לחיי נשיא ישראל ולפריחת הידידות בין שתי הארצות. רציתי לומר לו: לך הכינו נאום – ועל כל פנים קראת מהכתב – חוכמה גדולה! מבלי שידעתי מה אומר כבר עמדתי על רגלי ופתחתי - ודווקא הצרפתית נשמעה ויצא נאום שזכה לתשואות חמות. ממילא מובן כי סיימתי בקריאה לשתות לחיי מלכה הנעלה והנערץ –auguste et vėnerė  – של לאוס ולפריחת דבר השלום ואחוות העמים.

אחרי הארוחה שוחחנו בתפזורת. דבק בי בייחוד סגן שר החקלאות. חקרתיו על עברם של השרים והפקידים הבכירים - מה עשו קודם וכיצד גויסו לתפקידיהם עם השגת העצמאות. התברר כי כמעט כולם היו פקידים במשטר הצרפתי והמעבר היה טבעי וללא זעזועים. הוסיף כי כל השכבה המדינית והמנהלית הזאת הם חניכי אותם בתי הספר, התיכון בויינטיאן והגבוה בפנום פֶּן [בירת קמבודיה], רבים מהם חברים לאותה כיתה, ולכן שוררת בקרבם רוח חברית ואין סכסוכים אישיים. חקרתיו על המפלגות - יש אצלם ארבע, אך לא הצלחתי לעמוד על טיבן ומהות הניגודים שביניהן והסתבר כי יש כאן יותר ריב משפחות מניגודי השקפות. שאלתי אם יש התחלות של תנועה סוציאליסטית. בתשובה הרחיב את הדיבור על היסודות השיתופיים שבהווי הכפרי ועל הדמיון הרב בין הכפר הלאומי וההתיישבות שלנו, לאור הסברותי הבוקר, אלא שאצלנו זהו משטר מאורגן ואילו אצלם - הווי מסורתי. אם חולה מישהו בכפר הכל מבקרים אצלו וסועדים אותו בחוליו ואם חתונה הכל חוגגים אותה ואם לוויה הכל משתתפים בה. ואם קפצה על מי עבודה דחופה בשדה ואין יכולתו מספיקה הריהו מזעיק את הכפר לעזרה והכל נענים ועובדים אצלו אלא עליו אז לספק מזונם. נזכרתי כי זה היה המנהג בכפרים שבין ירושלים ושכם לפני 50 שנה, ובוודאי כן היה הדבר במחוזות אחרים בארץ ואפשר הוא מתקיים עד היום. קראו לזאת ﻋﻮﻨﻪ ("עוֹנֶה" בהיגוי הפלחי) [עזרה]. אם זהו כל הסוציאליזם – לא תרחיק לאוס לכת ומכל מקום "תנועה" אין בזה. בכל זאת אמרתי כי כדאי מאוד לשמור ולפתח מנהגים אלה.

עד שעה מאוחרת כתבתי יומן.